אם אתם שייכים לסוג האנשים שהמונח "מורה רוחני", כמו זה המופיע על כריכת הספר "טבע התודעה - ספר ההרצאות של אלן ווטס", עלול לגרום להם לרעידות בלתי רצוניות - יהיה זה הוגן להוסיף כי ווטס עצמו דחה את התואר. הוא טען כי אינו מנסה לעזור לקהל מאזיניו או לשנות אותם, ובשפתו: "כשציפור שרה, היא לא שרה בשביל לקדם את המוזיקה, ואם מישהו עוצר להקשיב ונהנה, זה בסדר גמור".
ווטס (1973-1915), פילוסוף וסופר בריטי, דוקטור לדתות, מרצה לזן, לתיאולוגיה ולתרבות המזרח, הוכשר ככומר אך בהמשך נודע בהשפעתו על "ילדי הפרחים" של שנות ה־60. בימים אלו, במלאות 50 שנה לפסטיבל וודסטוק הנחשב שיא בתרבות הנגד, משנתו של ווטס, שהיה מנציגיה הבולטים, זוכה לעיון מחודש.
המילה פילוסוף מקפלת בתוכה דימוי של אדם המתבטא באופן מדוד, שיטתי ומובנה, ולא פעם כמי שמרחיק את הקורא ההדיוט מן מהנאמר. לא במקרה הנוכחי. שפתו של ווטס, גם בגלל הפורמט המוצג בספר - עשר הרצאות בפני קהל, בתרגומו ובעריכתו של ניר חכם - היא פשוטה, אסוציאטיבית, מסקרנת ועמוסה באנקדוטות ובעובדות מתחומי המדע, הפסיכולוגיה, הדת, הפילוסופיה ותרבויות המזרח. לכל הרצאה יוחד נושא, ועם זאת, כמה רעיונות משולבים זה בזה.
בהרצאה הראשונה - "טבע התודעה" - טוען ווטס כי מה שמכונה "שכל ישר", אינו מייצג אמת אובייקטיבית אלא זהו תוצר של השפעת ההיסטוריה והחינוך שגדלנו לתוכם. לדוגמה, תחושתו של האדם כי הוא זר בעולם, נובעת מן האמונה שהורישו לנו הדתות הגדולות, שלפיה אלוהים יצר אותו ואותנו לפי תוכנית. לסינים, הרחוקים בתפיסתם מתרבות המערב, אין בעיה לחשוב על העולם כ"גדל מעצמו". ילד סיני ישאל את אמו "איך גדלתי?", ואילו ילד מערבי ישאל "איך באתי לעולם?". ווטס משיב: לא באנו אל העולם אלא "באנו ממנו".
גם לשפה חלק מרכזי בחוסר ההבנה של העולם, מוסיף ווטס, שכן עם המצאתה, התרחקנו מן האינסטינקטים שלנו, ואנו משחקים במשחק שלפיו השפה מבטאת את המציאות. "הדבר היחיד שאנחנו יודעים הוא מה שאנחנו מסוגלים לתאר במילים", כותב ווטס. האם לא נאמין לאדם המצהיר על אהבתו אם אינו יכול להתבטא ברהיטות? הוא תוהה. ב"מגבלות השפה", מסביר ווטס מדוע השפה "מכילה אינסוף צללים" וגורמת לנו לחשוב כי קיים הבדל בין חומר לרוח.
אחד הביטויים לפערים בהבנה האנושית של המציאות, ממשיך ווטס, היא התפיסה לגבי התת־מודע, שרבים רואים כ"פרימיטיבי", אך הוא חכם לאין שיעור ממה שנוכל להיות אי פעם. ווטס מציע לדמיין מצב שבו היה האדם צריך להפעיל בכל בוקר את כל המעגלים המאפשרים לו לחיות - הלב, הנשימה, השמיעה. הרי האדם לא היה מספיק לעשות זאת לעולם. אז כיצד הוא מבסס את כל החלטותיו המודעות על מערכת עצבים שאיש אינו מבין?
ווטס אף עומד על מגבלת ההבנה של המוח האנושי, שאמנם זוכר פרטים לאינספור, אך תשומת הלב שלו היא ליניארית, ולכן לא יוכל להבין את היקום "הבא אליו בבת אחת". הוא מציין גם את ה"קוטביות" (להבדיל מ"ניגודיות") המהותית, להבנתו, לתפיסת המחשבה האנושית: לא נוכל להבין מהו טוב ללא רע, מהו מעלה ללא מטה, ולא היינו יכולים לדעת שאנו חיים לולא מתנו בעבר, הוא מבהיר, ומזכיר כי הבודהיזם מתאר את החיים כמחזור אינסופי.
כתוצאה מריכוז ההרצאות בספר אחד, מוצגים רבים מרעיונותיו של ווטס בסקירה קצרה יחסית, ושאלות רבות נותרות ללא מענה. עם זאת, בהתחשב בעובדה כי ווטס כתב כ־25 ספרים ורק מיעוטם תורגמו לעברית, מדובר באגד נוח הנאמן להגותו. לאחר קריאה בו נוצר תמריץ אף לאתר מקורות נוספים, כדי ללמוד על השקפתו הייחודית.
כריכת הספר
הקדמה בוודאי היתה יכולה להקל בהבנת הרקע לפעילותו של ווטס וההתייחסויות בהרצאותיו. בין השאר - האקטואליה הבוערת בשנות ה־60 סביב שימוש בסמים ("להידלק או לעצום עיניים"), הגילויים המדעיים של התקופה - כגון האישוש למפץ הגדול ("כל אחד מאיתנו הוא האנרגיה הראשונית של היקום") - ואנשי הרוח שפעלו בתקופה ההיא במקביל לווטס, דוגמת קרל יונג (שאותו פגש ווטס והקדיש לו הרצאת מחווה), אלבר קאמי ואלדוס האקסלי, שהיה מיודד עם ווטס.
ככומר לשעבר, הרבה ווטס לצטט מהברית החדשה, אם כי ניכר כי גייס את האמירות לביטוי תפיסתו, ולא מטעמי אמונה דתית. ניסוחיו ספונטניים, ישירים ובמקרים רבים מלאי הומור. "אתה לא יכול להסתובב ברחובות ולצעוק: אני הבן של הבוס", הוא אומר לגבי ישוע הנוצרי. במערב, מי שטוען שהגיע למסקנה שהוא אלוהים מאשפזים אותו, ואילו בהודו אומרים לו - "מזל טוב, רק עכשיו אתה יודע?"
גם אם נדמה כי ווטס חורג לכיוון המיסטי או האמוני ("בזה שלא ניתן לומר שום דבר לגביו"), הרי נקודת המוצא שלו נשענת על התגליות המדעיות ועל "הפערים ביניהן לבין הדרך שבה בני האדם חווים את הקיום של עצמם". עם זאת, יש תפיסות מדעיות שהוא שולל בתוקף, למשל ההנחה כי האדם נוצר באופן אקראי.
קסמו של ווטס - שרכש לו מעריצים רבים ואף היה השראה ליוצרי תרבות פופולרית כגון המוזיקאי ואן מוריסון ויוצרי סדרת הסאטירה "סאות'פארק" - נובע מן היכולת לפשט רעיונות מורכבים ולהגישם בשפה פשוטה. זאת, לצד הצגת תפיסת עולם רציונלית, המבוססת על תחומי ידע רחבים. תפיסה זו, המשלבת בין פילוסופיות מזרח ומערב, מלווה בנימה אופטימית ש"מחזירה את האדם אל העולם" (ובמידה רבה גם אל מרכזו). היא רומזת כי אין לאדם מקום אחר "ללכת" אליו. ווטס טוען ומעודד אותנו לאמץ גישה זו, כי לחיים ערך משל עצמם. עלינו לחוות אותם, ולא להתייחס אליהם כתעלומה שיש לפתור.
לעומת קאמי, המדמה את האדם לסיזיפוס הדוחף את האבן במעלה ההר, מדמה אותנו ווטס למערבולת קטנה ביקום האינסופי. המערבולת הזו, שעורנו מקנה לה את צורתה, נמצאת במגע מתמיד עם היקום ועם הסביבה. האם היתה השמש מאירה לולא היו עיניים? האם היה העץ מחוספס ללא עורנו הרך? האם היה היקום לולא הבטנו אליו?
קחו את ווטס אל חוף הים, רצוי בשעת בוקר מוקדמת, רחוק מן הבועה האנושית, כאשר רחש הגלים הלוחכים את רצועת החוף נשמע היטב, והטבע קרוב מאשר בדרך כלל. אולי אחריו תשתכנעו לשלוף מזוודה ולצאת, ללא התראה, במסע אל חייכם האמיתיים. √
טבע התודעה / אלן ווטס; מאנגלית: ניר חכם; דיאלוג, 184 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו