קופסת שרצים לגיל הרך: זה לקח בערך דור, אולי שניים, אבל בני האנוש השלימו במהרה את התהליך האבולוציוני. אם פעם חונכנו על גישת "לך תצטיין", היום כל מה ששואף אליו הדור הצעיר, שגדל על ריאליטי ועל אינסטגרמרים, מסתכם במוטו של "לך תתפרסם".
להית מפורסם זו לא שאיפה, זו דרך חיים. כבר מזמן לא צריך להיות מוכשר בתחום מסוים כדי לקבל את ההכרה הציבורית, לא צריך לזכות בנובל כדי שידברו עליך אצל גיא פינס, ולא צריך תואר בטכניון כדי לקבל הנחות סלב או חוזה ב"הישרדות VIP".
לדור שרק רוצה להתפרסם מגיע שתהיה לו תוכנית טלוויזיה כמו "דה בוקס", שהיא כנראה הדבר הכי נורא היום בערוצי הילדים. השבוע עלתה ב-yes וב-HOT העונה השנייה של "תוכנית האודישנים של ילדי ישראל", כפי שהיא מכנה את עצמה, והפרס המובטח למנצח בסיומה הוא השתתפות בתוכנית טלוויזיה לילדים, וגם צילום של סצנה לצד נועה קירל ב"כפולה". הווה אומר: פרסום.
• קייטי פרי הורשעה בהפרת זכויות יוצרים
• שיא היעדר המוסר: בקרוב בקפריסין?
• ליטל שוורץ תשפוט הורים מעצבנים
חלק מהותי מהפורמט - מכירת חלום התהילה בקניון הקרוב לביתך. "דה בוקס" // צילום מסך
יצירת ריאליטי לילדים היא משימה בלתי אפשרית. כמעט כל אספקט של הז'אנר נגוע במניפולציות, בזוהר מזויף, בתוכן שיווקי, בעיוות המציאות ובניפוח חלומות שסופם להתנפץ בכאב. בדיוק כל הערכים שלא כדאי להחדיר לצאצאיכם. לכן, באווירה כזאת, אין שום סיכוי אמיתי לייצר פה תחרות ריאליטי ראויה וערכית לצעירים.
הפורמט פשוט: מתמודד נכנס לקופסה גדולה, אטומה ומצולמת שממוקמת בקניון, שר בתוכה שיר לבחירתו (רובם בוחרים נועה קירל או עדן בן-זקן), אולי רוקד נאמבר כלשהו, וזהו. "דה בוקס" מקפידה שלא להיות מרושעת כלפי הילדים, בני 5-15, ומעניקה להם במה והזדמנות לזרוח. היא מפרגנת אם צריך, וגם כשלא. "יש לנו פה את אגם בוחבוט הבאה", הודיעה אתמול המנחה שירלי לוי למתמודדת שזייפה פחות מהאחרות.
אבל "דה בוקס" בעיקר משקרת לילדים. אף אחד מאותם זייפנים לא באמת יהפוך לכוכב, אולי אפילו יירדו עליו בשנה הבאה בבית הספר. רובם המוחלט לא יודעים לשיר או לרקוד או אפילו סתם להחזיק את המיקרופון מבלי שהוא יסתיר להם את כל הפרצוף. הם לא מודעים לעצמם, ליכולותיהם, לקשיים בשואו ביזנס, ורק חולמים להתפרסם. התוצאה היא ממש כמו קריוקי אצל השכנים, רק שבמקרה הנוכחי אי אפשר לשלוח לשם משטרה כדי להפסיק את המסיבה.
"דה בוקס", עונה 2, פרק 1: הצפייה על אחריותכם בלבד
אחר כך הביצוע עולה ליו-טיוב, והוא יישאר שם כמזכרת מזייפת הנאבקת על מספר צפיות מול ביצועים של ילדים אחרים. מי שיביא הכי הרבה צפיות יקבל כרטיס חופשי לגמר. אמנם יש לתחרות שופטים, אבל ביו-טיוב מספר הצפיות הוא הפקטור היחיד, בטח לא היכולת לשיר או הכישרון לזוז. בעיה. הילדים נוהרים ל"דה בוקס" רק למען מטרה אחת - הפרסום הוא הערך העליון, וגם בגילם הצעיר הם יודעים שכדי להיות פופולרי כדאי להיות בטלוויזיה; או שבעצם, בדרך כלל מספיק להיות בטלוויזיה כדי להפוך לפופולרי.
ל'דה בוקס" יש שיתוף פעולה מסחרי עם קניוני עזריאלי, זה חלק מהותי מהפורמט - מכירת חלום התהילה בקניון הקרוב לביתך. הנגישות הזאת - קופסת אודישנים זמינה שממוקמת בקניוני הרשת - מאפשרת לבני הנוער התמימים להישאב אל תוך חלום של להיכנס לתוך קופסה ולצאת ממנה מפורסם.
בין השופינג לארוחת ג'אנק פוד, בקצה המדרגות הנעות, לא רחוק מהכניסה לשירותים הציבוריים, דוחפים לילדים שלכם פנטזיות על זוהר והצלחה. והם מאמינים לזה, מבלי לדעת שאי אפשר לקנות פרסום ותהילה במכולת, וגם עדיין לא בקניון.
דה בוקס (The Box), עונה 2, Kidz, 15:55
• ירושלים: העירייה ביטלה קונצרטים, התזמורת שותקת
• הסיקור המלא: עומר אדם בפארק הירקון
• ג'וני דפ: "אמבר כיבתה עליי סיגריה"
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו