כמו ענן אפל רובצת חידת בגידתו של ליברמן במחנה הלאומי אחרי הבחירות הקודמות. לאן שלא תסובבו את הסיפור, קשה להבין את המניע. יו"ר ישראל ביתנו, על חמשת מנדטיה, קיבל מענה לכל דרישותיו המגלומניות, זולת תביעה אחת, קנטרנית ועיקשת, שדומה שהוצבה מלכתחילה כפתח מילוט. נראה שהוא לא התכוון לשום מילה מלכתחילה.
אם הוא כפה סבב בחירות נוסף, אין זאת אלא כדי לשפר את עמדותיו לקראת חלקו השני של המשא ומתן. אבל לשם מה? רק כדי להיכנס להיסטוריה כאיש שהצליח לגייס את החרדים? מי שבקיא בפרטים, יודע שלרגע אחד לא עמדה על הפרק אפשרות ריאלית לשוויון מלא בנטל. וכשיש לך את משרד הביטחון בכיס, מה עוד אפשר לבקש? התשובה: את ראשות הממשלה.
זה נשמע מופרך, ברור. בעיקר כי הסקרים רחוקים מלסמן את ליברמן כאחד האישים שהציבור תופס כמתאים לתפקיד. מנגד, גם הישג צנוע של חמישה מנדטים לא הפריע לו לגרור את המערכת הפוליטית ואת המדינה כולה למשבר שלטוני חסר תקדים. בשביל זה צריך להיות לא רק מגלומן, אלא גם פנטזיונר לא קטן.
אבל ליברמן קורא נכון תמורה פוליטית שכולם מדברים עליה, אך רק מעטים היטיבו להפנים את מלוא משמעויותיה. בתחילת השבוע גיניתי כאן את חרושת השנאה של ליברמן כלפי החרדים. הזדעזעתי מהדמוניזציה הדוחה של מגזר שלם וממתקפת הסטריאוטיפים הוולגרית על שותפים למחנה. במידה מסוימת, אני מצטער על כך; לא מכיוון ששיח השנאה הזה לגיטימי. ממש לא. אני מתחרט על כך כי ביקורת כזאת משחקת לידיו של ליברמן, שחותר מאוד לחזק, להדק ולבצר כמה שיותר את החיבור בין החרדים לבין המחנה הלאומי והליכוד.
יש לו סיבה טובה לרצות בהידוק הקשר הזה. ליברמן הבין שככל שהמפלגות החרדיות מהדקות את זיקתן לליכוד, ולמעשה מחויבות לממשלות ימין - כך הן נוטשות את מעמדן כממליכות המלכים בפוליטיקה הישראלית. הן נסוגו מעמדת לשון מאזניים, וליברמן הסתער על הפוזיציה שהתפנתה, ותקע על אדמותיה את דגל מפלגתו.
היו זמנים. ליברמן וחברי סיעתו עם ח"כ מוזס מיהדות התורה // צילום: אורן בן חקון
אם החרדים "בכיס" של נתניהו, ואם יחד איתם מפת הגושים מאוזנת פחות או יותר סביב 56 מנדטים לגוש הימין־חרדים ו־56 לגוש המרכז־שמאל, ליברמן הופך ללשון המאזניים. אבל כדי למצות את המיקום עד תום, הוא זקוק למעט יותר מחמישה מנדטים. לכן הוא מסתער על אלקטורט נוסף וממציא את עצמו מחדש כלפיד החילוניות הליברלית של הימין. "הימין המאוחד", מפרספקטיבה זו, תרם למיצובו כ"אופציה חילונית" בימין הלא־ליכודי.
נחזור לשאלה הקודמת: מה עוד יכול לבקש לשון מאזניים - חוץ משר ביטחון? ראשות ממשלה באמצעות רוטציה. ליברמן גנב את הדמוקרטיה כשכפה בחירות נוספות לאחר ניצחון מובהק של הימין, והוא עומד לעשות זאת פעם נוספת, הפעם בסחיטה בריונית של ראשות הממשלה, ועוד מתוך מפלגה מיניאטורית עם עוצמה לא מידתית.
עם סוג כזה של אתיקה נפסדת וכוחנית התרבות הפוליטית הישראלית טרם התמודדה. ליברמן מלבה שנאה נגד ה"סחטנות" החרדית, אבל הוא עומד להתעלות עליה. זה יהיה תקדים מסוכן מאוד בפוליטיקה הישראלית לטווח הרחוק. אבל בטווח המיידי, לקראת הבחירות הבאות, מוטב שהמחנה הלאומי יתייחס לתרחיש הזה כאל הנחת עבודה ריאלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
