בנימין נתניהו סוגר השבוע את הכהונה הארוכה ביותר כראש ממשלה ישראלי, כשמוסיפים לעשור וחצי האחרונים את שלוש השנים הראשונות שלו אחרי בחירות 96'. ומכיוון שבין 1996 ל־2019 מפריד עולם שלם, שאלנו אותו איך הוא מביט על סוף העידן הזה מגבוה.
"סטפן צוויג כתב על סוף העידן, 'העולם של אתמול', העולם שקרס", אומר נתניהו, "אצלנו זה סיפור אחר. מה שכבר קרה - הפכנו את ישראל לכוח עולמי עולה. גילינו שאנחנו יכולים למנף את תכונות היסוד של העם הזה לכדי עוצמות בלתי רגילות בכלכלה, בביטחון, במדינאות. הוכחנו שאפשר להפוך את ישראל ממדינה קטנה שנמצאת בפינה של המזרח התיכון לכוח מרכזי בעולם".
בעבר אמרו שישראל היא מדינה שמערערת את היציבות במזרח התיכון.
"פעם גם אמרו שכל הבעיות של המזרח התיכון הן תוצר של הבעיה הפלשתינית".
ומה המצב היום?
"כבר אין מי שיטען את זה ברצינות. אפילו אויבינו המושבעים מתביישים להגיד את זה, מפני שברור שחוסר היציבות כאן היא תוצאה של המאבק בין טרום ימי הביניים למודרניזם - בין העריצות של האסלאם הקיצוני לבין כוחות החופש. זה המאבק הכי חשוב. זה מה שמערער את הכל. לעמוד מול הפנדמנטליזם האסלאמי שרוצה להשתלט קודם על המזרח התיכון ואחר כך על העולם כולו. אם יש גורם אחד שמייצב את המזרח התיכון ונאבק באסלאם הקיצוני כאן זה ישראל. צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם שנלחם בצבא האיראני, וזה אומר הכל. מי שאומר את זה יותר מכולם - אלו מדינות ערב. ההערכה שלהם כלפינו רק ממריאה שחקים. הקשרים בינם לבינינו הולכים ומתהדקים. אפילו באירופה מבינים את זה".
ארה"ב: לבנות מערך תמיכה רחב
נתניהו מגיע לראיון איתנו צרוד, אולי משום שאנחנו נפגשים איתו בסוף יום עבודה בלשכה כשהוא מוקף באנשי צוות צעירים. האריתמטיקה הסבוכה של הבחירות הקרובות נמוגה לרגע מול המבט מגבוה של ראש הממשלה על הדרך שעבר. דוד בן־גוריון מככב אצלו עכשיו יותר מצ'רצ'יל, והוא מזכיר יותר מבעבר את שירותו בסיירת מטכ"ל. בין שאר הנושאים שהנחנו על השולחן, הוא דאג גם להזכיר "אני רוצה עוד להכשיר את דור העתיד של ההנהגה", במבט ליום שאחריו.
היו בעבר מצבים, כולל בימי בן־גוריון, שמנהיגים זרים היו נוזפים במנהיג ישראלי.
"אני לא ננזף כל כך, כמי שעומד בראש מדינתו של עם ששבר את חוקי ההיסטוריה, קם מהאפר ויצר לו מדינה עם צבא חזק. אף פעם לא הרגשתי שאני בא לפגישות מעמדת נחיתות. אני בא עם עמדה מפוכחת, ריאלית, מתוך ביטחון עמוק במה שאני מייצג. לכן צריך לדבר בכל הכבוד הראוי, וכשצריך להתעמת אני לא חושש, כשהאינטרס של ישראל מחייב זאת".
"למקסם את האחיזה בעמדות התמיכה". עם הנשיא טראמפ בירושלים, מאי 2017 // צילום: אי.פי
העימות שלך בזמנו מול הנשיא אובאמה, מול המצלמות. זה היה דבר שתכננת אותו?
"אני לא קורא לזה עימות, אני קורא לזה אמת. אמרתי את האמת של עמנו. את האמת על המזרח התיכון. על הסכסוך הישראלי־פלשתיני. אמרתי שמקור הסכסוך נעוץ בזה שהם מסרבים להכיר במדינה יהודית. אחר כך שמעתי שזה תואר כהתרסה. אני לא ראיתי את זה ככה. זה נכון שזה בא בעקבות אמירה של הנשיא אובאמה על כך שישראל צריכה לחזור לקווי 67'. כיבדתי את אובאמה אבל לא חששתי להביע את עמדתי בפניו והוא לא חשש להביע את עמדתו בפניי. מה שלא היה מובן מאליו זה שאני כראש ממשלת ישראל לא מרכין ראש. גם בחוסר ההסכמה שלנו על איראן, זה לא מנע מאיתנו להגיע להסכם רב־משמעות שתרם מאוד לביטחון שלנו, סיוע של 38 מיליארד דולר בעשור הקרוב. אני מאוד מעריך את זה".
נטען אז, ואומרים גם היום, שאנחנו מאבדים את אמריקה.
"אמריקה היא בעלת הברית החשובה ביותר, אבל לא היחידה. לא ניתן להפריז בחשיבותה. אבל אני מאמין שצריך גם לייצר בריתות עם מדינות אחרות, לא משום שהן תחלפנה את ארה"ב אלא משום שהעצמת כוחנו נעשית על ידי קשירת קשרים עם עוד מדינות. אני משקיע קרוב לארבעים שנה בטיפוח היסוד החשוב ביותר בקשר עם אמריקה, שזה דעת הקהל בארה"ב. בעוד היחסים עם מדינות אחרות מבוססים בעיקר על אינטרסים, הברית עם ארה"ב מבוססת בעיקרה על שיתוף בערכים. הזדהות ערכית. בסופו של דבר, בדמוקרטיה כמו בארה"ב, המדיניות כלפי ישראל נגזרת לא רק מהאדם היושב בבית הלבן אלא מהמכלול של הגורמים הללו: דעת הקהל והשתקפותה בקונגרס - והבית הלבן. בדרך כלל אזרחי ישראל נוטים לחשוב שהשאלה היא רק מיהו היושב בבית הלבן. אני גרסתי שחובה לבנות מערך של תמיכה רחבה - בכל מקרה, בכל מצב. לא משנה מי הנשיא".
הנשיא אובאמה // צילום: אי.פי
יש טענה שהתמיכה היום בישראל הפכה לחד־מפלגתית.
"בעבר היא היתה חד־מפלגתית. כשאני למדתי בארה"ב אחרי שהשתחררתי מהצבא, התמיכה רובה ככולה היתה מהמפלגה הדמוקרטית. לא מצאת הרבה תומכי ישראל נלהבים בין הרפובליקנים. זה השתנה כי אמריקה השתנתה. מרכז הכובד של התמיכה השתנה. אני גם לא מתעלם מהקולות המתנגדים לנו. אנחנו לא יכולים לשנות בני אדם ולא יכולים לשלוט בשינויים הפנימיים שמתחוללים במדינות אחרות. אנו יכולים להשפיע בגבול מצומצם. צריכים למקסם את האחיזה בעמדות התמיכה ולבלום ככל האפשר בנקודות ההתנגדות".
רוסיה: לא רק אינטרסים
איך היית מגדיר את היחסים שלנו היום עם רוסיה? היחסים האלה מנעו מלחמה בצפון?
"התשובה היא כן. לפחות כך אמר פוטין, ואני מצטט אותו. כשביקשו ממני לחזור להתמודד בשנת 2000, פגשתי את פוטין לראשונה בבית חב"ד במוסקבה. הוא ביקש מאשתי רשות לגנוב אותי לכמה זמן. כעבור שלוש שעות לא נשאר בבית הכנסת איש ויצאנו. מאז נפגשנו כמה וכמה פעמים. כשהוא הכניס את הכוחות שלו לסוריה אני מייד טסתי אליו ודיברתי איתו. היו שתי אפשרויות. אני זוכר כחייל צעיר על גדות תעלת סואץ כיצד צה"ל נלחם ברוסים. הפלנו מטוסים והם הפילו לנו באש קרקעית מטוסים. ברור שאנחנו לא רוצים להתנגש. אמרתי לו ביושר שמאפיין את היחסים שלנו - יש בינינו כבוד הדדי ואנו משוחחים בדרך ישירה ועניינית - שאהיה מוכרח לפעול בסוריה, אינני מוכן לתת לאיראן להביא את צבאה לגבולנו. הרי הם מכריזים על כוונתם להשמיד אותנו. מה אתה היית עושה, שאלתי אותו. אמרתי לו שאני בטוח שהיה נוהג כמונו ולכן אנחנו נמשיך לפעול. זה הציב את השאלה כיצד נפעל במרחב כל כך צפוף אם לא נתאם בינינו. מאותו רגע התחלנו בתיאום.
"מה שגורם לנו להתקבל בעולם זה העוצמות שלנו". רה"מ נתניהו // צילום: אריק סולטן
"מאז היו לנו 12 פגישות. דאגנו לקו אדום בין צה"ל לצבא הרוסי ומעת לעת הייתי מביא את הרמטכ"ל או את ראש אמ"ן או מפקד חיל האוויר למוסקבה לפגישות האלה כדי להדק את הברגים סביב התיאום הזה. זה מנע מלחמה ושימר את חופש הפעולה החיוני לנו. זה הושג בעזרת קשר ישיר בין המנהיגים ויכולת שכנוע. דבר שני, הנחישות של הפעולה. דבר שלישי, יצירת אינטרסים נוספים עם רוסיה".
אבל מולם זה רק אינטרסים. איפה השיתוף הערכי?
"קודם כל, יש פה כמיליון דוברי רוסית. הם גשר תרבותי, גשר אנושי".
הם חשובים לפוטין?
"אני חושב שזה יוצר מייד קשר. הגשר יוצר קשר. שנית - הוא מעריך את העובדה שאני מעריך את חלקה ותרומתה של רוסיה וסבלה של רוסיה בניצחון על הנאצים. לא תמיד הוא שומע את זה, אבל ממני הוא שומע את זה. לא משום שאני רוצה למצוא חן בעיניו, אלא כי אני חושב שחייבים להביא בחשבון את מה שעשה הצבא האדום למיגור הנאצים. ותמיד צריך לזכור שהיו כחצי מיליון חיילים יהודים שנלחמו בשורות הצבא האדום. לצעוד בכיכר האדומה, לשמוע שם את התקווה, זה מרטיט את נימי הנפש. זה מראה לך איפה היינו. הם מציינים שם את ניצחונה של רוסיה על הנאצים אבל רוסיה לא היתה נכחדת גם אם היתה נכבשת. אנחנו יודעים שאנחנו כמעט נכחדנו. היינו שברי עם - עפר ואפר. והנה, 74 שנה לניצחון, עומד ראש ממשלת ישראל ומכונן קשר חם, והוא אחד משני המנהיגים הזרים שהוזמנו למצעד".
יש לנו אינטרסים משותפים איתם?
"במפגש המשולש עם ארה"ב שהתקיים כאן, הגענו להסכמה על יעד של הוצאת איראן מסוריה. היעד הזה אומר לך הרבה מאוד".
אחד מעולי רוסיה מאשים אותך שאתה רוצה להקים פה מדינת הלכה.
"זאת בדיחה לא טובה. לא אתן להקים כאן מדינת הלכה והודעתי על כך. היתה כאן שאלה עם הקמת המדינה, כיצד נטפל בשאלת דת ומדינה. אנחנו העם היחיד השזור משני חוטים - חוט הלאום וחוט הדת. יש מדינות עם הרבה דתות ויש דת עם הרבה עמים. אנחנו עם ייחודי בגלל שאיבדנו את ארצנו ושזרנו את היסודות הלאומיים בתוך הדת שלנו עד שיכולנו להקים מחדש את המדינה. מישהו אומר בשנה הבאה בוותיקן? בן־גוריון עמד מול הדילמה הזאת של דת ומדינה. מצד אחד המיעוט הדתי שרצה מדינת הלכה, ומצד שני הרוב החילוני שהתנגד לזה. כיצד פתר את זה? בדרך שאנחנו מנסים לפתור את זה: על ידי פשרות אד הוק. ביישוב מסוים אין תחבורה ציבורית בשבת, ובמקום אחר דווקא יש. או שהסינמטק פתוח. זה תלוי ביישוב".
נשיא איראן, רוחאני. "לא אבכה אם המשטר יתחלף" // צילום: רויטרס
אתה מדבר על בן־גוריון שדיבר על איזונים וסטטוס קוו. אבל בציטוטים שלו מצאנו שהוא אמר - התנ"ך הוא המנדט שלנו. היום היו מוקיעים את הדברים האלה כהדתה.
"לא. התנ"ך הוא לא נחלתו של הציבור הדתי. הוא של עם ישראל. אנחנו פה לא במקרה. באלפיים השנים האלה היתה ההתהוות הגדולה שבמסגרתה נכתב התנ"ך. זה הספר הפופולרי שלנו, שקובע את הזהות שלנו. יש דברים אוניברסליים בתנ"ך, של כלל האנושות. אין מקום שיש בו ביטוי אחד עוצמתי יותר. יסוד הקיום שלנו הוא התנ"ך. אבי לימד אותי כך. הוא היה אדם לאומי שתפיסתו מבוססת על התנ"ך. נשאתי לאישה את בתו של חתן תנ"ך. וחידשתי את חוג התנ"ך בבית רה"מ. אני רוצה להגביר את למידת התנ"ך. שאלו מהי הליבה - מתמטיקה ואנגלית ומדעים. זה נכון גם בקוריאה. אני יהודי שמכבד את מסורת ישראל. כשאני נפגש עם חברי כנסת חרדים ואנחנו מדברים על פרשת השבוע, אני תמיד אומר להם: 'למה אתם לא לומדים תנ"ך?'. אתה ידעת שהם לא לומדים תנ"ך?".
איראן: הייתי הראשון לזהות
המפלגה היריבה שלך היא מפלגת הצבא.
"הצבא? אתה כנראה הרבה זמן לא היית בתוך הצבא".
מפלגת הרמטכ"לים. זה נראה שהיה לך עימות מתמשך עם הממסד הביטחוני על רקע הנושא של איראן. מה היה שם? יאיר גולן האשים אותך שאתה מנפח את האיום האיראני.
"תנאי הכרחי זה לזהות את הסכנה בזמן. אם יש משהו שמאפיין את עמנו זה שלא זיהינו סכנות בזמן. אבי כתב ספר על מנהיג יהודי ספרד שהיה גאון גדול וגם שר האוצר שם, דון יצחק אברבנאל. והנה הוא כותב ב־1492 זמן קצר לפני הגירוש - מצבה של יהדות ספרד מעולם לא היה טוב יותר. זמן קצר אחר כך קרה לנו אחד האסונות הגדולים, ואני יכול לתת לך עוד דוגמאות: חוסר היכולת של יהודים לחזות את סכנת השואה, והוויכוחים סביב ז'בוטינסקי שטענו שהוא אלרמיסט והסכנה באירופה איננה סכנה קיומית. תנאי הכרחי הוא לזהות. אני ראיתי באיראן סכנה איומה וכתבתי על כך ב־79'. ראיתי את האיום באסלאם הקיצוני. היה ברור לי שהאסלאמיזם מחליף את הפאן־ערביות של נאצר. הם פשוט היו עסוקים במלחמה עם השכנים שלהם, עיראק. מהרגע שהתפנו, המשיכו את המהפכה שנועדה לקדם את האידיאולוגיה הרצחנית והקנאית. והתחמשות גרעינית של משטר כזה היא איום קיומי.
"לפעמים הם רוצים שאבוא כבר הביתה". משפחת נתניהו // צילום: קובי גדעון, לע"מ
"כשנבחרתי בפעם הראשונה לראשות הממשלה, ראיתי שההנושא עוד לא חדר. לא היתה תמימות דעים, בלשון המעטה. התעסקו בפלשתינים. ואיש לא נתן את דעתו לנושא גם אם היתה הבנה. יצחק רבין דווקא כן חשב על כך. דיברנו כמה פעמים. אבל המערכות שלנו לא היו מוכוונות להתמודדות. לא הדיפלומטית. לא המודיעינית. לא הצבא. היה צורך לסובב את הספינה. כשעזבתי את משרד רה"מ עשיתי כל מה שאני יכול להביא לסנקציות על איראן. אמרתי לאולמרט, שהיה אז רה"מ, שאני רוצה לפעול ברמה המדינית בארה"ב כדי שהמדינות יטילו סנקציות. לא הייתי עושה זאת בלי אישורו. כרה"מ פעלתי בכל הכוח פעם נוספת כדי להביא לסנקציות אמריקניות וגם להכין את כוחותינו לקדם את הסכנה. אני חושב שהקהילה הבינלאומית, שהעריכה שנפעל צבאית, החליטה בין השאר שהדרך למנוע מאיתנו זאת היא להטיל סנקציות".
היינו מאוד קרובים לפעול צבאית?
"היינו מאוד רציניים. זה לא היה בלוף. ממשל אובאמה העריך ככה. בכל אופן, כתוצאה ממגוון של שיקולים - ואלי זה היה השיקול העיקרי - הטילו סנקציות. איראן קרסה תחת הלחץ. היא התחילה להרגיש את הלחץ. ואז בא הסכם הגרעין שבעצם שחרר את כל הלחצים. נתן להם נתיב, בעצם אוטוסטרדה, להתגרען בתוך כמה שנים. זה לא מותנה בשינוי בהתנהגות שלהם. הטענה היתה שאם איראן תקבל את המיליארדים כתוצאה מהסרת הסנקציות, היא תהפוך למדינה מתונה. היום אנחנו יכולים לשפוט. אני טענתי ההפך. לשמחתי, הנשיא טראמפ יצא מההסכם ולוחץ מחדש על איראן. התשובה היא לחץ, לחץ ועוד לחץ".
אתה תומך בניסיון למוטט את המשטר שם, או במשא ומתן שיביא להסכם טוב יותר?
"אני תומך בלחץ שיעשה אחת מהשתיים, זה לא כל כך משנה, אבל זה יכול לבוא באחד משני המקרים. לא אבכה אם המשטר יתחלף, אבל יכול לבוא שינוי גם בתוך המשטר, שינוי במדיניות. כרגע המדיניות שלהם היא לחתור לגרעין בשקט, ומנגד לכבוש את המזרח התיכון עם הכסף שההקלות בסנקציות הזרימו לקופות באיראן".
בספר של אילן כפיר שיצא לאחרונה, נאמר שבספטמבר 2012 נפרדו הדרכים של ברק ושלך בנושא הגרעין האיראני. מה קרה שם שברק, שתמך במדיניות שלך, כאילו ירד מהספינה?
"תשאל אותו".
כלכלה: הבסיס לעוצמה צבאית
בן־גוריון אמר שגורל ישראל תלוי בשני מרכיבים: כוחה וצדקתה. מה קשה יותר לתחזק היום מבין השניים?
"אתה צריך להעצים את הכוח, לא לתחזק אותו. התפיסה שלי בנויה על טיפוח של העוצמות. בלי עוצמה לא נשרוד. החלש לא שורד. עם החזק עושים בריתות. ולכן השאלה המרכזית לקיומה של ישראל היתה מהרגע הראשון האם נוכל לטפח את העוצמות, כדי שנוכל להתמודד לא רק עם אויבינו אלא גם להתקבל על ידי העולם. העובדה הפשוטה היא שמה שגורם לעולם לקבל אותך זה קודם העוצמה שלך. אתה חושב שמקבלים את המעצמות השונות של אסיה בגלל..."
הצטיינותן במדיטציה?
"או בגלל הערכיות המוסרית והליברליזם? ברור שאנחנו רוצים לזכות גם בתמיכת דעת הקהל והמדינות החופשיות באמת שלנו ובצדקת דרכנו בהווה. זה מה שעשיתי בארה"ב. אין ישראלי שפעל יותר ממני בשכנוע דעת הקהל האמריקנית. אני מדבר שם על צדק, על הזכות שלנו. אומרים מדינה חשוכה, מדינת אפרטהייד. מתעמרת בנשים. במיעוטים. השקרים נגדנו הם אבסורדיים. ואני מנפץ אותם בנפש חפצה. לוחמת. במקביל טרחתי לבצר ולהכפיל את עוצמת ישראל. הנחיתי לייצר אלפי מיירטים. לכל כלי הנשק האלה יש תכונה אחת רעה: הם עולים הרבה כסף. מאין יבוא הכסף, עשרות מיליארדים בשנה? הוא יבוא על ידי טיפוח העוצמה הכלכלית, על ידי טיפוח כלכלה צומחת ועל ידי מס יחסית נמוך כדי לקבל הרבה יותר הכנסות.
"למדתי שאתה צריך לטפח את היתרון היחסי, וזה אפשרי רק בכלכלה חופשית. ולכן הקדשתי חלק ניכר מחיי הציבוריים לשחרר את הכלכלה הישראלית שהיתה ריכוזית ואפילו חצי סוציאליסטית, עם סקטור ציבורי ענק שישב על הכתפיים של הסקטור הפרטי. השמן על הכתפיים של הרזה. כשאני נכנסתי לתפקיד רה"מ, אזרח ישראלי לא היה יכול לצאת עם יותר מאלף או אלפיים דולר, היו צריכים אישור מיוחד מבנק ישראל. מדינת הסטארט־אפ היתה יכולה לעבוד כך? שחררתי את המטבע. גם טיפלתי בגירעונות, ולא על ידי הדפסת כסף אלא על ידי סדר עדיפויות. זה היה כרוך בדברים קשים ביותר כמו הורדת קצבאות ילדים. כל ההחלטות האלה הביאו לצמיחה.
"יש הבדל בין לחשוב ללעשות. אתה צריך לדמם פוליטית, ושילמתי על כך מחיר יקר בטווח הקצר. עוצמה כלכלית קובעת עוצמה צבאית. קבעתי יעד לפני שבע שנים שנהיה בין חמש מעצמות הסייבר. אני יכול להגיד שבזכות זה מנענו 50 פיגועי טרור מז'וריים. כשבעולם רואים את האיכות הטכנולוגית - כולם רוצים ליהנות מזה. הטענה של אנשי הצונאמי המדיני היתה שהדרך אל העולם מובילה דרך ויתורים מפליגים ומסוכנים, משם נקבל את העולם הערבי. אני טענתי שהדרך הפוכה: נגיע לעולם, ממנו אל העולם הערבי. היחסים עם הערבים חזקים מאי פעם. ומשם אולי נגיע להסכם שאפשר לחיות איתו עם הפלשתינים. הכיוון בדיוק הפוך. אני מאמין בעוצמה. היריבים שלי מאמינים בוויתורים שיגרמו לחולשה".
העתיד: לא לפחד ללכת נגד הזרם
יש סיכוי שהליכוד בכל זאת יצרף את איילת שקד?
"דבר אחד אני יכול להגיד - צברתי קצת ניסיון, מדיני, ביטחוני וכלכלי. וגם ניסיון בחיבור בין כל הדברים האלה. וכמו כן צברתי גם ניסיון פוליטי. הניסיון הפוליטי אומר לי שלא צריך לענות על השאלה הזאת".
נתניהו לאחר הניצחון ב־96' // צילום: משה מילנר, לע"מ
אמרת ב־1996 שתכהן לא יותר משתי קדנציות.
"אמרתי שאם יש בחירה ישירה, אם יהיה משטר נשיאותי שאני תומך בו, אז אתמוך גם בכל מה שכרוך בזה, כולל הגבלת כהונה. אבל אין דבר כזה במשטר פרלמנטרי - בכל העולם - שמגבילים את מספר הקדנציות. אני בעד משטר נשיאותי".
מה הדרייב שלך אחרי כל השנים בשלטון?
"תחושת השליחות, לבסס את עוצמתה של ישראל. הציבור קובע את הזמן העומד לרשותי, לא אני. גם רעייתי ובניי היו רוצים לראות אותי כבר בבית, לבלות יחד. אבל הם מבינים את האחריות ואת הצורך להמשיך. הפרשנים אומרים את דברם עד כדי כך שגרמו למיאוס. השליחות היא קודם כל לעצור את הסכנות, להשלים את שחרור הכלכלה של ישראל, להפחית רגולציה. לפי מדד ה־OECD, היינו במקום אחד לפני אחרון. קפצנו ב־15 מקומות. אני רוצה להגיע לחמישייה הפותחת. אין לך מושג כמה אזרחי ישראל ישמחו על כך. בעלי העסקים הקטנים שאנחנו מאמללים אותם עם תקנות ומשפטיזציה קשה - חייבים לשחרר אותם.
"מה שעוד מניע אותי הוא הצורך למנוע איום נוסף שיש לפנינו - הטילים. אנחנו במידה רבה בדרך לפתור אותו, להביא להמשך הנורמליזציה ביחסי השלום עם העולם הערבי, ואולי לפתור דרך זה את הסכסוך עם שכנינו הפלשתינים. הבחירה היא או אני, עם הניסיון והתוצאות שאני מביא, או בני גנץ - שהוא חסר ניסיון. איני חושב שהוא יוכל לפעול בזירות השונות שתיארתי. הוא לא שותף לתפיסות שתיארתי. כדי להיות מנהיג של מדינת ישראל אתה חייב להיות מסוגל לשחק במגרש העולמי. אתה חייב.
"אם ראש ממשלת ישראל לא יכול לפעול ישירות מול דעת הקהל בארה"ב, לא יכול לפעול כשווה בין שווים, לא יכול להניע תהליכים כלכליים ובינלאומיים שקשורים לישראל - מדינת ישראל לא תמשיך בנתיב הזה. אני רוצה להמשיך לחזק אותה, ובמידה רבה להכשיר את ההנהגה שתבוא בהמשך".
בסיום שיחתנו מספר נתניהו על הקשר של משפחתו עם אברהם ארנן, ממייסדי סיירת מטכ"ל. "התיידדנו מאוד כשהיה חולה. הוא שהה בבית הוריי ואמר לי, 'אני רוצה שתישאר בצבא, שתהיה מפקד סיירת מטכ"ל, ואחרי זה תעלה מעלה'. אמרתי לו שהשתתפתי בהרבה פעולות. נפצעתי במבצע לשחרור חטופי סבנה. איבדתי חברים בפעולות. נתתי עכשיו חמש שנים אבל אני מרגיש שבסופו של דבר העתיד יוכרע בידי מדינאים. מה שמדינאי כושל אחד יעשה, לא בטוח שמאה סיירות מטכ"ל יוכלו לתקן.
"מכאן תחשוב, מה היה קורה אם היינו מרכינים ראש ומקבלים את הסכם הגרעין. כפי שבני גנץ וגבי אשכנזי אמרו, אין מה לעשות. או לפיד שאמר שזה לא כל כך נורא, שצריך לקבל את זה. אם לא הייתי מופיע בקונגרס, ההתנגדות בציבוריות האמריקנית להסכם היתה מתמוטטת. אם היתה מתמוטטת פירושו שאיראן היתה הולכת בנתיב הזה ללא הפרעה, ללא לחצים, ללא סנקציות. ללא בקרה. אני הייתי צריך ללכת הפוך - הרבה פעמים נגד האנשים האלה וגם נגד אחרים שהיו בתפקידי מפתח במערכת. גם בן־גוריון היה צריך לפעמים ללכת נגד הצבא. אז הלכתי נגד הצבא. כמו שהלכתי נגד הרמטכ"ל אשכנזי כשכפיתי עליו את הגדר בדרום. הגדר הזאת הצילה את מדינת ישראל.
"בתקשורת התפיסה היא 'לא פינית - לא עשית'", מסכם נתניהו, "אם לא עשית נסיגות, לא עשית שום דבר, שום דבר אחר לא חשוב. ואני לא מתכוון לסגת. אני מתכוון להמשיך לעשות - בגדול".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו