מינויו של דובר צה"ל החדש עבר, כצפוי, בשקט. מתברר שכאשר עושים מינוי נכון, ובעיקר בדרך נכונה, הדברים מתקבלים באופן טבעי - בצבא ומחוצה לו.
תא"ל הדי (מבטאים הידאי, מן הסתם הרבה מגישים יצטרכו לתקן את עצמם בשידור) זילברמן ייכנס לתפקידו מתישהו בשלהי הקיץ. הוא יהיה הדובר הרביעי ברצף שמגיע מתוך שורות הצבא, ללא ניסיון תקשורתי מוקדם. בזירה הציבורית־תקשורתית הישראלית והבינלאומית, ובתוך הבלאגן האזורי התמידי, יהיה לו מעט מאוד זמן ללמוד, ומעט מאוד מרווח לטעות, בטח כאשר על הפרק ניצבים בפני צה"ל לא מעט אתגרים - מתוכנית רב־שנתית חדשה ותקציב שגודלו לא ברור, ועד משבר מוטיבציה, סוגיות של גיוס נשים, וחוק גיוס שעתידו לא ברור.
לא להדיח, להזיז
דובר צה"ל הוא תפקיד מרכזי לא רק בצה"ל אלא במארג הישראלי הכולל - בעיקר בגלל חשיבותו בחירום, אבל גם לאור חולשתם הבולטת של מקביליו האזרחיים במשרדי הממשלה - ועיסוקיו אף התרחבו בשנים האחרונות עקב מעורבותו בענייני התודעה. ועדיין, במטה הכללי יש תפקידים חשובים ממנו, שאת חלקם יידרש הרמטכ"ל, אביב כוכבי, לאייש בחודשים הקרובים. על רקע כישלונו במינוי המקורי שלו לדובר צה"ל (גיל מסינג), מעסיקה נדנדת המינויים את צמרת צה"ל יותר מתמיד, ומהווה מקור אינסופי לשמועות ורכילויות.
בהנחה שכוכבי ימשיך בדרכו של קודמו, גדי איזנקוט - שתכנן גם את מינויי האלופים לשנה קדימה, כדי לאפשר יציבות - עומדים בפניו לא מעט מינויים לשנה הקרובה. החל בראשי אגפי המבצעים והתכנון, דרך אלוף פיקוד המרכז (ואפשר שגם הדרום), ועד לסוגיה המסקרנת ביותר - עתידו של ראש אגף המודיעין, תמיר הימן, שעשוי לכהן בתפקיד תקופה קצרה במיוחד.
הימן איבד את אמ"ן במבצע המיוחד שהסתבך בחאן יונס בנובמבר אשתקד, שבו נהרג סא"ל מ'. גם קודם לכן הוא היה בחזקת חשוד בעיני כמה מבכירי האגף כמי שהוצנח עליהם מבחוץ, אבל מאז איבדו רובם כל הערכה מקצועית ופיקודית כלפיו. יעיד על כך המו"מ שמקיים בשבועות האחרונים תא"ל א', שמיועד לחזור ולשמש ראש חטיבת המבצעים המיוחדים באמ"ן, שדורש לא רק הבאת אנשים ושינויים מבניים, אלא גם נגישות ישירה לרמטכ"ל - מעל ראשו של מפקדו הישיר, ראש אמ"ן.
כוכבי, שגם הוא הגיע לאמ"ן מבחוץ (ועשה תפקיד מצוין), מודע היטב לקולות ולתחושות. רשמית הוא לא עוסק בנושא, אבל גורמים בסביבתו מדברים על אפשרות להזיז את הימן מתפקידו; לא להדיח, להזיז. על הפרק: מינוי אפשרי של הימן לתפקיד אלוף פיקוד הדרום. זה לא צפוי לקרות מייד - הרצי הלוי, קודמו של הימן באמ"ן, משמש אלוף פיקוד הדרום רק שנה - אבל זה בהחלט יהיה על הפרק ב־2020, כאשר הלוי יהיה מועמד מוביל להיות סגנו השני של כוכבי, אחרי אייל זמיר.
דובר צה"ל החדש, תא"ל הדי זילברמן // צילום: דובר צה"ל
הזזה מוקדמת של הימן, אם אכן תקרה, תחייב מינוי של ראש אמ"ן חדש. בתוך אמ"ן אין מועמד טבעי להחליף אותו, ולתפקיד ימונה אלוף מבחוץ. מועמד מוביל יהיה תא"ל יניב עשור (כיום ראש חטיבת המבצעים), אבל בפני כוכבי לפחות שתי אופציות טובות של אלופים מכהנים: אלוף פיקוד העורף תמיר ידעי, ונספח ההגנה בוושינגטון מיקי אדלשטיין, וגם אופציה לקרוא לדגל את רוני נומה, שהשתחרר באחרונה, למשימת שיקום.
אלא שכוכבי, לפחות עד לשלב הנוכחי, מעדיף למנות אלופים שהוא סומך עליהם (או כמו שאומרים במטה הכללי בשפה פחות מכובסת: את מקורביו מהצנחנים), וידעי ואדלשטיין לא עונים לקריטריון הזה. ידעי עשוי להישאר בצה"ל - על הפרק אפשרות שימונה לראש אגף המבצעים הבא - אבל נראה שאדלשטיין לא בתוכניות של כוכבי וזאת תקלה, לא פחות, משום שמדובר בקצין בעל איכויות יוצאות דופן, שתפקידו הנוכחי גם העניק לו ראייה אסטרטגית שחסרה מאוד במטכ"ל ועשויה להיות נכס, בוודאי בראשות אגפי המודיעין והתכנון, שגם הוא יתפנה, והעומד בראשו, אמיר אבולעפיה, עשוי לפרוש מצה"ל אחרי תפקיד אחד בלבד במטה הכללי. אלוף נוסף שצפוי לפרוש הוא נדב פדן (כיום בפיקוד המרכז), ומי שיחליפו יהיה כנראה אהרון חליוה, כיום ראש אגף המבצעים.
כוכבי יצרף מן הסתם למטה הכללי גם כמה תתי־אלופים ותיקים. סביר שאגף התכנון יאויש שוב בטייס (תומר בר או טל קלמן), וגם אורי גורדין צפוי לקידום. ועדיין, השאלה העיקרית שתעמוד לפתחו של הרמטכ"ל תהיה איזה מטה כללי הוא רוצה לצידו: הרמוני או סוער, של יס־מנים או של קצינים דעתנים. זאת סוגיה קריטית, לא פחות, משום שהמטכ"לים היותר טובים בעשורים האחרונים היו כאלה שעודדו ויכוח; זה שיפר משמעותית את תהליך החשיבה, וכתוצאה מכך, ברוב המקרים, גם את התוצאה.
המשימה: להשתחרר
תהליך כזה הוא חיוני במיוחד קודם כל עבור כוכבי עצמו. נהוג לומר על רמטכ"לים שמה שהם לא עושים בשנתם הראשונה בתפקיד כבר לא ייעשה בכלל, וכוכבי נאלץ לבזבז חלק ניכר משנתו הראשונה לריק. במידה רבה, זה קורה שלא באשמתו: רצף מערכות הבחירות והיעדר ממשלה מתפקדת מקשים עליו מאוד להוציא לפועל את שלל התוכניות שלו. לא ברור אם ומתי יהיה לצה"ל תקציב רב־שנתי חדש (שהכרחי לתפקודו היעיל בשנים הקרובות), ועל רקע הגירעון העמוק בתקציב המדינה גם לא ברור מה יהיה גודלו (צה"ל דורש תוספת גדולה, וחושש מקיצוץ). ממילא גם לא ידוע מי יהיה שר הביטחון שעימו יידרש כוכבי לעבוד, ומה יהיו תוכניותיו של השר הבא בתחומי בניין הכוח, רכש ופרויקטים, שמהווים חלק ניכר מהתקציב, ואשר עשויות לעמוד בסתירה לתוכניותיו של הרמטכ"ל.
וזה לא הכל: צה"ל יידרש לדיונים על מבנהו בשנים הקרובות. על הפרק, שוב, קיצוץ אפשרי במשך שירות החובה, ומנגד - הירידה הנמשכת במוטיבציה לשירות קרבי, ודרישה גוברת מצידן של המפלגות הדתיות־חרדיות (שעשויות להיות שותף מרכזי בממשלה הבאה) לבצע שינויים מפליגים בכל הקשור לשירות ושילוב נשים. ועוד לא אמרנו מילה על גיוס חרדים, ועל שלל סוגיות חברתיות שונות שיאתגרו את הרמטכ"ל כפי שקרה לקודמיו, ועשויות להסיט את הקשב של כוכבי למחוזות הרחוקים מהחוד המבצעי שהוא מבקש, ובצדק, לשייף ולטייב.
כדי להתמודד עם כל אלה יידרש כוכבי למטכ"ל חזק, יצירתי, אמיץ לא רק בשדה הקרב אלא בעיקר מחשבתית. גם הוא עצמו יידרש לצאת מקיבעונות: להתייעץ יותר, לסמוך, לשחרר. רק כך הוא יוכל להגשים את תוכניותיו, שלפחות על הנייר אמורות להשפיע דרמטית על המטרה המרכזית של צה"ל - לספק ביטחון, ולנצח במלחמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו