זהו. אפילוג. הסוף של הסוף. אחרית דבר. חתימה. פה זה נגמר. אנחנו נפרדות. אנה התחתנה.
אמש בשעת לילה מאוחרת אנה ארונוב ואייל אלגבי – שהכירו ב"לאהוב את אנה", הדוקו ריאליטי שתיעד את מסע מציאת האהבה של ארונוב – נישאו. את הטקס הסודי, אליו לא ממש הוזמנו אנשים כולל אני (בסדר, סולחת), תיעד צוות צילום, והוא ישודר בקרוב בדוקו מיוחד בקשת 12. החתונה המלכותית תהיה הפרק האחרון בסיפור האגדות של ארונוב הרווקה הנצחית, שמצאה את האחד שלה, והוא אפילו ממש חתיך. האמת? זה מרגש.
בימים בהם ריאליטי הוא ההפך מתכנית מציאות, "לאהוב את אנה" הייתה פנינה נוצצת של כנות ורגישות, שנתנה לי – ולא אגזים אם אומר לעוד אלפי רווקות בישראל – תקווה. נכון, רובנו לא נראות כמו אנה ארונוב, ועל פניו קשה להזדהות איתה, אבל היא הצליחה לסחוף אחריה נשים רבות שהרגישו שהכאב של אנה, הוא הכאב שלהן. המסע המייגע למציאת שותף לחיים, הוא משהו שאפשר להבין אותו גם אם את לא רקדנית/דוגמנית/מגישה/אצנית שנראית הכי קרוב למושלם. למרות התדמית המרוחקת שלה, ארונוב הייתה אותנטית לאורך כל הסדרה, לא חששה לבכות ולחשוף את התסכול והייאוש שיש במסע למציאת שותף לחיים, ושמה על השולחן באומץ את אותם רגעים קטנים, בודדים ולא זוהרים, בהם את מרגישה שזה כבר לגמרי אבוד ותישארי רווקה לנצח.
לא שזה נורא, כן? אבל כשאת רוצה להתחתן וזה לא קורה – אם כדי להיות בזוגיות יציבה, אם כדי להביא ילדים ואם כדי לעשות הכל ביחד – זה פשוט קשה. ועכשיו אנה יצאה ממעגל הרווקות שעברו את גיל 30, המועדון הזה שאף אחת לא באמת רוצה להשתייך אליו כי הוא בזוי חברתית, והותירה אותי לבד. וכן, בזוי זו מילה קצת קשה, אבל החברה שלנו קשה ושיפוטית וכששכבת הפוליטיקלי קורקט נסדקת, את מבינה שלא להיות בזוגיות בעשור הרביעי לחייך בלי שום דבר באופק, שם עלייך תוויות של אישה בעייתית, קשה, בררנית וקצת דפוקה.
אז מה אעשה עכשיו לבד, אנה? את, שחיזקת אותנו, הנשים החזקות, ושיקפת מצוין את הקושי של להיות בולטת ופעלתנית ומובילה, אל מול גברים שעדיין מחפשים "אישה של בית", עלית על המסלול שאנחנו נופלות ממנו לפחות פעם בחודש, אם לא כל שישי, בסיומו של עוד דייט כושל – והמראת. את יודעת, הלב שלי שוב נסדק השבוע, כשהגבר שיצאתי איתו בחודש האחרון כתב לי בהודעה "את מפחידה אותי", ביקש לסיים ואחר-כך הסביר ששוב, אני חזקה מידי. וכמה שאני רוצה לא לתת לזה לחלחל, המחשבות שמנקרות הן כאלה המעודדות אותי להיות פחות בולטת, פחות עוצמתית, פחות אני. פחות, כדי שיהיה לו מקום.
המסע הזה קשה לי כי אני מרגישה שעם כל אינטראקציה מורכבת עם בן זוג פוטנציאלי, בה אני מתנהגת כמו שאני רוצה, לא לפי "הכללים", אני אולי מנפצת תקרות זכוכית ומשאירה את הגבר התורן עם כמה תובנות על נשים בשנת 2019, אבל בדרך אני נפצעת ונחתכת ונשארת לבד. אני מציגה מודל של אישה קצת אחרת, שלא מתנצלת ולא מתביישת, וכמעט כל אחד אומר לי שאני אמיצה, אבל עדיין, לא נראה שהאומץ הזה לא יהיה תכונה מבוקשת בעונת החתונות של 2020.
ועם ניצוץ הקנאה הקטן עם היוודע דבר החתונה שלך, הגיע ניצוץ גדול יותר של תקווה. הראית לנו שגם בגיל 37 אפשר להתחתן, ושלמרות שרשרת דייטים מביכים, לבבות מרוסקים וחוסר אמונה שכל אחת מאיתנו עברה, זה יכול לקרות. פשוט יכול לקרות. החתונה שלך היא לא כניעה לתכתיבים חברתיים, היא לא דיכוי. היא בדרכה, ביטוי למה שעשית לאורך כל הדרך – עיצבת את הסיפור בדרך שלך, והשגת מה שרצית בתוך מערכת מייאשת. אנה, אני לא בטוחה שהצלחת להשתיק את כל הנשמות הטובות שרומזות לרווקות מעל גיל 30 שהן מאחרות את הרכבת וצריכות להתפשר, וגם לא בטוחה שהצלחת למנוע מגברים להיות דושים בכך שחשפת טפח מהכאב שלנו. אבל אני כן בטוחה שבעולם דייטינג ציני ואכזרי, נתת תקווה לנשים רבות וגרמת לנו לחשוב שזה אפשרי. הסוף הטוב הגיע, ובדרך אליו לא הפסקת להיות אפילו לרגע אחד מי שאת. ואם אנחנו נמשיך להיות אנחנו, משהו אחד הרווחנו.
ליבי טייב מרוגשת לאחר האירוסין של אנה ואייל
מה ליבי טייב חשבה על הפרק הראשון?
ועל זה שאנה שמה את סוגיית "הנשים החזקות מידי" על השולחן?
תמונה ראשית: אנה ארונוב ואייל אלגבי. צילום מסך מתוך האינסטגרם של אנה ארונוב
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=192886
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו