בג"ץ קיבל את עמדת המדינה ודחה עתירה של אסירי חמאס, כנגד החלטת השר לביטחון פנים שלא לאפשר עוד ביקורי משפחות אצל אסירים ביטחוניים תושבי עזה המשתייכים לארגון הטרור. בפסק הדין נקבע כי ההחלטה שנועדה להפעיל לחץ על החמאס ולקדם את השבתם של אזרחי ישראל וגופות חללי צה"ל המוחזקים בידיו, אינה בגדר ענישה קולקטיבית אלא הימנעות לגיטימית ממתן פריבילגיות, בשל שיקולי ביטחון.
השופטים קבעו כי "הגישה המקובלת היא שחופשות וביקורים אינם זכויות להן בהכרח זכאי האסיר, אלא פריבילגיה, או מעשה חסד, המוענק לו אם הוא מקיים תנאים מסוימים, וכי בית המשפט העליון מוסיף לראות בביקורים – לרבות של בני משפחה מדרגה ראשונה – "טובת הנאה" שאינה בגדר זכות קנויה. מלשון פקודת בתי הסוהר עולה כי המחוקק הותיר לשירות בתי הסוהר שיקול דעת בכל הקשור לאישור ביקורים, והוא יכריע בעניין על בסיס קשת שיקולים, בהם השמירה על ביטחון המדינה והסדר הציבורי. אולם סיווג הביקורים כטובת הנאה אינו מעניק לשירות בתי הסוהר יד חופשית, שכן החלטותיו כפופות למבחנים מנהליים כגון ענייניות, סבירות ומידתיות – וממילא הוא אינו רשאי לפעול נגד האסירים "משיקולים של ענישה או נקמנות".
עוד נקבע בפסק הדין כי מאחר שהחוק מסמיך את השר לביטחון פנים לבסס את הוראותיו לנציב שירות בתי הסוהר, אין כל קושי בכך שההנחיה במקרה זה התקבלה מבלי שהשירות בחן את הנושא באופן עצמאי, יהיו מעמדו והיקפו של עקרון עצמאות שיקול הדעת אשר יהיו.
השופטים ציינו כי אמנם המקרה שלפנינו ייחודי במובן זה ששלילת הביקורים נועדה להפעיל לחץ על ארגון הטרור חמאס, ואינה נובעת מחשש קונקרטי לניצול לרעה של הביקורים, אולם יש לזכור כי שלילת טובות הנאה אינה בגדר "עונש", ומכאן שאין לייחס משקל מכריע ליסוד ה"אשמה" של האסירים. הם הדגישו כי "תהום פעורה" בין סוגיית ביקורי המשפחות ובין "פרשת קלפי המיקוח", במסגרתה נקבע כי שר הביטחון אינו מוסמך להורות על מעצר אדם שלא נשקפת ממנו סכנה לשם קידום משא ומתן לשחרור שבויים, וזאת משום שבמקרה שלפנינו כלל לא נפגעה זכות חוקתית, שהרי לאסירים ובני משפחותיהם לא עומדת זכות קנויה לביקורי משפחות.
"שלילת טובת הנאה אינה בגדר עונש". בג"צ // צילום: אורן בן חקון
בג"ץ פסק כי החלטת השר אינה חורגת מתחום הסבירות, באשר היא התקבלה לאחר דיון בו נבחנו העמדות השונות של הגורמים הרלוונטיים; ההחלטה אושרה בקבינט, היא נבחנת לעיתים מזומנות על בסיס חוות דעת עדכניות של גורמי הביטחון והיא פוגעת בקבוצה מצומצמת מאוד של אסירים – כ-100 בני אדם, מתוך למעלה מ-6000 אסירים ביטחוניים ויותר מ-800 אסירי חמאס.
השופט ניל הנדל התייחס לטענה כי מדובר באפליה כביכול של אסירי החמאס מעזה, וקיבל את עמדת המדינה לפיה קיימת שונות רלוונטית בין אסירים אלה ליתר האסירים הביטחוניים, שכן האזרחים וגופות החללים שישראל מבקשת לקדם הסדר להשבתם מוחזקים בידי ארגון החמאס בעזה. השופט הנדל ציין כי "נדרשת מידה רבה של עזות מצח כדי לתאר את היחס השונה לאסירי החמאס כהפליה על רקע 'השתייכות פוליטית' – תוך התעלמות מאופיו הרצחני של הארגון, עליו נאמר כי הוא "מן הקיצוניים והמסוכנים שבאירגוני הטרור, ומטרתו המוצהרת והברורה היא מלחמת ג'יהאד שתמחה את ישראל מעל פני האדמה".
ממשפחת גולדין נמסר בתגובה להחלטה: ״בג״ץ העניק גיבוי ותמיכה מלאה לדרך של הפעלת לחץ על חמאס כדי להשיב את הבנים הביתה. אנו מצפים כעת שנתניהו יוביל מהלכים להקשחת תנאי האסירים ויפעיל לחץ אפקטיבי על חמאס. אם ממשלת ישראל תיישם ותמלא את החלטות הקבינט נוכל להשיב את הדר, אורון, אברה והישאם, הביתה בהסכם הטוב ביותר מאז סיום מלחמת יום הכיפורים״.
השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, אמר: "לא הגיוני ולא מוסרי לאפשר למחבלים בזויים ביקורי משפחות כל עוד חמאס מחזיק בגופות חיילינו ובאזרחים ישראלים. אני מברך על החלטת בג''ץ שדחה את העתירה נגד החלטתי. אמשיך לפעול כנגד המחבלים בבתי הכלא עד שתנאי מאסרם יירדו למינימום המתחייב בדין".