1. את הדרך למדריד עשיתי אתמול דרך מינכן. כמו ליברפול. באיירן מינכן היתה הקורבן של האדומים בשמינית גמר האלופות. אחרי זה הגיע הטיול מול פורטו ואז הרמונטדה הבלתי נשכחת של האדומים מול ברצלונה.
זה היה מהפך שאותו ילמדו בבית הספר לכדורגל גם בשנת 2941, שנה שבה יש להניח שליברפול כבר תפסיק לספור את מספר השנים שבהן לא זכתה באליפות הפרמייר ליג, מאז שיחק שם האדם הקדמון רוני רוזנטל (רוני, אל תיעלב, אנחנו ב־2941).
עכשיו הפנים למדריד ועל הפרק זכייה בליגת האלופות. והיריבה האירופית היא גם אנגלית - טוטנהאם.
לפני שנה ליברפול כבר היתה בסרט הזה. בקייב. בגמר. נגד ריאל מדריד. היא הגיעה אז עם סלאח, מאנה ופירמינו - עם התקפה שלא היתה מביישת את הולנד של 1974 (גם אם הסגנון מאוד שונה), אבל גם עם שוער כמו קאריוס שלא היה עובר מבחנים אצל אהבתי השנייה, הפועל כפ"ס.
2. מחר בערב באצטדיון וונדה מטרופוליטנו במדריד ליברפול פייבוריטית, וזה מה שמפחיד. כי טוטנהאם הגיעה לפה בזכות, תשאלו את סיטי ואייאקס. אבל תחשבו לרגע איזה צדק פואטי יהיה בעובדה שליברפול תזכה בגביע דווקא במדריד אחרי ההפסד לריאל, וההונאה הלא פחות גדולה מזו של ליברמן אצלנו בכנסת - הכוונה לזו של ראמוס, שהוציא מהמשחק את סלאח ועוד הספיק לפגוע בזה שאני מנסה לשכוח את שמו ולא מצליח.
מדריד הופכת בסוף השבוע הזה לעיר אנגלית, בצבעים של אדום ולבן.
המים בברזים מפנים את מקומם לבירה. אלה שהגיעו מצוידים בכרטיסים, מסתובבים עם אבטחה או כספת צמודה. אלה בלי הכרטיסים הגיעו מאורגנים עם ים של מזומנים.
מדריד מתכוננת לגמר כל־אנגלי ונטול־ספרדי // צילום: אי.פי.אי
3. יורגן קלופ משוכנע שההפסד לריאל בשנה שעברה עשה לליברפול טוב. אני שמח בשבילו, כי אני עדיין על כדורים מאז. "למשחק הזה היתה השפעה עצומה עלינו", סיפר הגרמני במסיבת עיתונאים לקראת המשחק, "אני זוכר כיצד המתנו בתור לטיסה שלנו חזרה בשדה התעופה של קייב. לבשנו כולנו אימוניות. הראש מורכן. כולם מתוסכלים. התוכנית שלנו היתה אז לחזור לגמר. ידענו שנשוב, והנה היום אנחנו שוב בגמר. זה לא ייאמן.
"זאת היתה נקודת הפתיחה של התפתחות הקבוצה הנפלאה שיש לנו היום מאז המשחק הראשון שלנו העונה. המשחק בקייב היה תחנה חשובה לבחורים. הקבוצה של השנה לא ניתנת להשוואה לעונה שעברה. מעולם לא שיחקתי משחק גמר עם קבוצה חזקה כמו זו".
4. מעולם לא גויסו כל כך הרבה שוטרים ומאבטחים. הספרדים לא לוקחים סיכונים. 4,700 אנשי כוחות ביטחון יסיירו במתחם האצטדיון בשבת ויצטרכו להתמודד עם 32 אלף אוהדים מאנגליה.
שלטונות מדריד גם מבקשים להרגיע את התושבים המקומיים. לא נעים לראות אוהדים אנגלים שתויים שהולכים מכות מתחת לבית, ולא משנה אם הם לבושים באדום או בלבן. אחרי כמה בירות טובות, מי שם לב לצבע? בבירה הספרדית מקווים שהמגה־אירוע יעבור בשלום, כמו גמר הצ'מפיונס ששוחק בעיר ב־2010 בין אינטר לבאיירן, שם הכל עבר חלק. אבל אז זה לא היה דרבי אנגלי.
בטוטנהאם סומכים על ניהול המשחק של פוצ'טינו // צילום: רויטרס
5. טוטנהאם מאושרת מחזרתם לכשירות של הארי קיין ויתר הפצועים, וסומכת על ניהול המשחק החכם של מאוריסיו פוצ'טינו. בליברפול זה מוחמד סלאח שמבקש תיקון לגמר הטרגי מבחינתו לפני שנה.
כולם זוכרים את הדמעות של סלאח כאשר ירד מהמגרש. "אני מאושר שיש לי הזדמנות לשחק גמר חוזר", אמר אתמול במסיבת העיתונאים, "נגיע למשחק מחר מנוסים יותר".
כל הפצועים שבו בשלום לבסיסם ולכשירותם. האם הגביע עם האוזניים הגדולות יגיע לראשונה לטוטנהאם, או בפעם השישית לליברפול? ומה אני בסך הכל מבקש? לשחזר את האושר של 2005.
מי שסבור שהכותב לא אובייקטיבי, בהחלט צודק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
