לאון שניידרובסקי | בן 32, מנחה, סטייליסט ומרצה. תושב תל אביב. רווק. פרץ ב־2008 ב"האח הגדול", שם סיים במקום החמישי. מנחה את העונה השישית של התוכנית "DIY" בערוץ זום, מעביר סדנאות והרצאות על אופנה, סמנכ"ל סוכנות "talenteen" ובעל ערוץ היוטיוב "לאון ויואב" עם שותפו יואב מאיר
מתי בפעם האחרונה היית מאוהב?
"כבר שנים שלא. יש לי אישיוז עם הפרסום. קשה לי כגיי בקהילה, כי אנשים רגילים לדמות שלי כשטותניק, ילד ונשי. באפליקציות מתחילים איתי הרבה, אבל כשמבינים שזה אני - לא רוצים. יש משהו בקהילה בישראל שסולד מדמויות נשיות. יש הערצה של גוף שרירי וגברי, אבל אני רוצה להיות אני. מתסכל אותי שאני לא מוצא זוגיות, ואני גם לא יוצא לדייטים. אני חי בסרט של דיסני שיבוא הנסיך יום אחד, ובינתיים אני לבד. אני מפחד שאגיע לנקודת האל־חזור ולא אוכל להיות בזוגיות, אז כאן ועכשיו אני מאחל לעצמי אהבה. אני ממש רוצה".
מתי בפעם האחרונה רצית להיות מישהו אחר?
"בכל יום. הרבה פעמים אני קם ורוצה להיות אריאנה גרנדה, ביונסה או קיילי ג'נר. יש לי קטע כזה, ירשתי את זה מאמא שלי, להסתכל על הדשא של השכן. אני יודע שהתמונות באינסטגרם לא משקפות את המציאות, ועדיין נופל בזה בכל פעם מחדש".
מתי בפעם האחרונה נגמלת מהתמכרות?
"אני לא מעשן וגם לא כזה שותה, אני טיפוס מאוד לא התמכרותי. ניסיתי המון פעמים להיגמל מפחמימות ומסוכר, בערך בכל שבוע אני מנסה, וזה לא כל כך עובד".
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"הרגע. אני יותר שעות בנייד מכל אדם שאני מכיר, אני יותר מוגזם. אני פריק של רשתות חברתיות, ובגלל שאני באירועים, בהשקות ובמסיבות, אני כל הזמן בתוך הדבר הזה, כמו מערבולת. אני חולה על תשומת לב ומצלמות, ולא קשה לי להצטלם. אם אני הולך למקום ולא מסתכלים עלי, אני מרגיש שמשהו לא בסדר. אני מאוד אוהב צלמים ומינגלינג, אוהב לדבר, אוהב קינוחים ודרינקים ואוהב דברים בחינם. כולם אומרים שהם לא אוהבים. אוי נו, אני מאוד אוהב".
מתי בפעם האחרונה ניגשת למבחן?
"מזמן. בבגרויות. הייתי תלמיד מצטיין, הלימודים היו כל חיי. היה לי קשה מבחינה חברתית, מאוד סבלתי, והלימודים היו מפלט מבחינתי. רציתי להצטיין בכל מאודי, ואנשים באו לבקש ממני עזרה וסיכומים. המקצועות שלי היו הומניים, ספרות, תנ"ך, ולמדתי במגמת פרסום בתיכון. אהבתי את זה מאוד, ועכשיו אני רוצה ללמוד עריכה ופוטושופ. בא לי ללמוד לעשות הכל לבד במקום להיעזר באחרים".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?
"אין לי 'בית ילדותי'. עליתי לארץ מרוסיה בגיל שנתיים, ואין לי את הבית שהוא הבסיס. אני שייך לעולם ולא למיקום גיאוגרפי. פעם אני פה ופעם שם. אמא שלי גרמה לי להבין שזה משהו חיובי, לעבור בתים, אז אני רואה את זה ככה. אז אין לי מקום לחזור אליו כדי להתרפק עליו, אבל העובדה שאין לי זיכרונות משום מקום גורמת לי לחיות בכאן ובעכשיו".
מתי בפעם האחרונה עברת דירה?
"לפני שנתיים. לפני זה גרתי עם יואבי (יואב מאיר, מעצב אופנה; ש"ז) והבנו שזה טו מאץ' - חברות, עסק, הגשה משותפת בטלוויזיה וגם לגור ביחד. אז אמרנו קאט, בקטע טוב וחברי. עכשיו אני בדירה הראשונה שלי לבד, ואני מאושר, לא יכול לדמיין את עצמי עם שותפים. לפעמים בא לי שיהיה פה מישהו בערב, שאוכל לדבר איתו, אבל אז אני נזכר בשותפים שלי בגיל 24 ומעדיף רק לבד על הגג, שבתות וחגים. ואגב, השכנים שלי מהממים".
מתי בפעם האחרונה השתתפת במצעד הגאווה?
"ביוני 2018. אני חולה על מצעד הגאווה, תמיד הולך לשם, אוהב את האווירה, את הפאן. בעיניי זאת חגיגה מטורפת. בפעם האחרונה הנחיתי את הבמה בגן מאיר, ואני מחכה להנחות את המצעד הגדול. אני מרגיש שלא נותנים לי מספיק מקום בקהילה. תמיד אמרו לי שהשפעתי, שהייתי הגיי הראשון המוחצן, אבל אני מרגיש שאני יכול לתת יותר".
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?
"מי יודע? אני שונא לנקות ואני עושה ניקיון מגבונים. יש לי המון מגבונים מכל סוג, מגבונים לשידה, לשיש ולשירותים. רק לאחרונה מצאתי מנקה מדהימה, שבאה אלי פעם בשבועיים, וזה מופלא. אני לא טוב בלנקות, תמיד יש לי פירורים ושערות, וזה מתיש אותי, זה בזבוז של זמן. אני מאוד אוהב לסדר, אין לי בעיה לקפל בגדים, לגהץ, הכל - אבל לא לנקות".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"עכשיו. אני בטרנד הבריאות וקורא את 'תחושת בטן', ספר על מערכת העיכול שלנו, ואת 'הקץ למחלות'. אני פחות בקטע של פרוזה, מעדיף ספרי מהות. אני אוהב את דיפאק צ'ופרה, 'אתה הוא היקום', וגם קורא את 'כוחו של הרגע הזה'. אני אופרה ווינפרי בגדול".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?
"לפני יותר משנה. אמי, סוניה, נפטרה מסרטן אלים, וחשכו עיניי כשראיתי אותה מפרפרת בבית החולים. זה היה מאוד מהיר, חודשיים חלפו מהרגע שהיא אובחנה ועד שנפטרה. לא היה זמן לסיכומים. היא היתה החברה הכי טובה שלי, אבל עם 'האח הגדול' היא לא השלימה. תמיד פחדתי מהיום שבו היא לא תהיה, וכשזה קרה חשבתי שאשתגע. ההתמודדות עם המוות והריק קשה מנשוא, ועכשיו זו שריטה לכל החיים שצריך לחיות איתה".
מתי בפעם האחרונה עברת שיימינג?
"השבוע. אני חווה שיימינג על בסיס יומי, מתגובות נוראיות ועד הודעות שאני מקבל. לא מזמן העליתי סרטון שלי ושל יואב בבגד ים, בהמשך לסרטון של נטע אלחמיסטר, וקיבלנו תגובות קשות כמו 'איכסה', 'מגעילים', 'למה ילדים צריכים לראות את זה?' זה נורא. בגדול אני מרגיש שאין כלפיי הרבה רוע. טוקבקים יש מלא, מכל הסוגים, ולפעמים לא מבינים בדיוק מה אני ויואב עושים בהרצאות שלנו. אנחנו מנסים להעביר לנערות ערכים של ביטוי עצמי וקבלה עצמית, בכל משקל ובכל מידה. מעודדים את כולן לאהוב את עצמן, לרכוש ביטחון עצמי, לקנות בזול, ובדרך שלנו, הציורית והקומית, להתחבר לעולם. זה העולם שבו אנחנו נמצאים, עולם של יוטיוב ואינסטגרם, ושם נעביר את התכנים שלנו כמו שצריך. זה נורא מתסכל אותנו שלא מבינים, שתוקפים ושעושים שיימינג".
מתי בפעם האחרונה השתוללת?
"אתמול. לשמחתי, בגלל שאני עושה מסיבות יום הולדת לבנות 12-8 יוצא לי להשתולל מלא, ואני מעריך את זה וחושב שזו תכונה שצריכה להיות אצל כל אדם בוגר. לרקוד, לשמוח, להתנהג כמו ילד. אני מרגיש שאני עדיין ילד, ובגלל שאני משתולל עם הילדות, אני נכנס לזה ונהיה בעצמי ילדה בת 8, עם כל מה שכרוך בזה - פרוזן, נצנצים, פאייטים, לשיר ולרקוד בקולי קולות, לעשות הצגות. זה אני. בפורים השתוללתי ברמות. זאת היתה הזדמנות לשים פאות ושמלות, ואני חולה על זה".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"לפני חודש. אני על ציפרלקס, זה מאזן את רמת הרגישות שלי. לפני שהתחלתי לקחת, הייתי מאוד חרדתי ובכיתי בקלות מכל פרסומת של טפנוקים. עכשיו אני מאוזן יותר, אבל לפני חודש בכיתי בגלל הגעגועים שלי לאמא. זה בא ברגעים שאתה הכי לא מצפה. היה לי יום רע, וגל של געגועים שטף אותי. רציתי שהיא רק תשב פה לדקה, רק רציתי לשוחח איתה, כי היינו מדברים חמש פעמים ביום. מה לא הייתי נותן כדי שהיא תחזור".
מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?
"ממש עכשיו. ל'גרייס ופרנקי', בנטפליקס, עם ג'יין פונדה ולילי טומלין. זאת סדרה מהממת על שתי נשים בנות 70 פלוס ששני הבעלים שלהן מחליטים לחיות יחד כגייז, והן צריכות לחיות עכשיו את חייהן. זה קומי ברמות, זה פיפי, ואני מכור לזה. אני מאוהב בנשים מבוגרות.
את הסרט התיעודי על ג'יין פונדה ראיתי לפחות חמש פעמים. אני אוהב לדעת איך אנשים עוברים את החיים על פני עשורים. ובכלל, אני מכור לסדרות תעודה".
מתי בפעם האחרונה עלית על מטוס?
"לפני כמה חודשים הייתי בטיול בלונדון, עם חברים. לקחנו דירה מדהימה, והיה חופש של כיף ושופינג. לקחתי שם כמה שעות להיות לבד, עם עצמי. בטיסות עצמן אני חרדתי, לוקח כדורים לפני כל טיסה, כי אני סובל במקומות סגורים. אבל חוץ מהטיסה אני מת על החוויה עצמה, נסיעות זה סופר כיף".
מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו"ש?
"בכל יום, באפליקציה של הבנק. יש לי חרדה מכסף, אני בודק כמה נכנס וכמה יצא, אם אכלו לי שתו לי, ואני אוהב לראות את השורה התחתונה. למזלי, אני המון זמן לא במינוס. כשהגענו לארץ, אמא שלי רצתה שנחיה מעבר לרמתנו, הסתירה מאיתנו את המצב הכלכלי האמיתי ואת החוסר, ובסוף זה הגיע להוצאה לפועל ולבלאגן. כילד בכיתי 'רק אל תיקחו לי את הטלוויזיה', ועד היום אני מפחד מדפיקה בדלת. אני נושם עמוק כשדופקים לי בדלת, ישר חושב שזה משהו רע, שבאים לקחת לי משהו או שזה בית משפט. יש לי פחדים שלא יהיה לי, ולפעמים זה מתבטא בקמצנות, אבל אז פתאום בפזרנות מטורפת. אני קונה בגדים, בגדים, בגדים - ואביזרים".
מתי בפעם הראשונה עמדת על במה?
"בטקס יום השואה של כיתה ו'. נתנו לי תפקיד ראשי של ילד בגטו, שנאבק על החופש ונתלה על גדר תיל. היה לי שיר קורע לב, ואני זוכר את זה ברמה גבוהה, כי שם התאהבתי בבמה בגדול. זה המשיך בטקסי סיום לאורך השנים. הבמה השנייה בגודלה שעליתי עליה היתה 'האח הגדול', מול כל המדינה, ודקה אחרי שיצאתי משם הנחיתי מופע גדול עם משה פרץ מול 10,000 איש. היסטריה".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו