הקפאה, למרות הכל

ערב יום ירושלים ה־52 ורגע לפני שעסקת המאה של דונלד טראמפ נוחתת על שולחנם של הצדדים לסכסוך, הנה נתון שממעטים לשמוע עליו: השנה, לראשונה זה שנים רבות, כמעט אין גידול במספר היהודים שחיים בשכונות החדשות שהוקמו בירושלים אחרי 1967. לפי נתוני השנתון הסטטיסטי של הבירה, שמוציא לאור מכון ירושלים למחקרי מדיניות מדי ערב יום ירושלים - כיום מתגוררים בשטחים שנוספו לעיר בשנת 1967 כ־216 אלף יהודים, לעומת 215 אלף בשנה שעברה - גידול של כחצי אחוז בלבד לעומת גידול גבוה פי שלושה ויותר - 1.8% - בקרב כלל האוכלוסייה היהודית בעיר וגידול של 2.7% בקרב כלל האוכלוסייה הערבית בעיר. 

הנתון הזה הוא קצה הקרחון בלבד של מגמה ארוכת שנים, שגם בה אין מרבים לדבר: שיעור היהודים באוכלוסיית מזרח ירושלים יורד לאורך השנים: בשני העשורים הראשונים שאחרי 1967, הוא אמנם עלה מ־10% לכ־50%, אולם מאז הוא קטן: 49% ב־1990, 46% ב־1996, 43% ב־2005, 41% ב־2010, ו־39% בלבד כיום - ירידה של 10%.

שתי המגמות הללו: הכמעט קיפאון בגידול האוכלוסייה היהודית במזרח העיר והירידה של משקלם בקרב כלל האוכלוסייה שם הם תוצאה מובהקת של שנות הקפאה ארוכות ובנייה במשורה בבנייה היהודית באזורים אלו של ירושלים. לאורך 8 שנות כהונתו של ברק אובאמה בארה"ב, והלחץ על ממשלת ישראל להקפיא בנייה בירושלים ובהתנחלויות, בנתה ממשלת נתניהו 550 דירות בלבד בממוצע לשנה עבור היהודים בשטחי מזרח ירושלים. לעומת זאת, במערב העיר נבנו כ־1,500 דירות בממוצע מדי שנה. הן במזרח והן במערב ההיצע, כ־2,500-2,000 דירות מדי שנה, אינו עונה על הביקוש העצום, שהוא כפול.

חזרה לשנות אובאמה

גם אחרי שנתיים של טראמפ בבית הלבן, אין שינויים דרמטיים בביצועים של ממשלת נתניהו במזרח העיר. בשנת 2017 הממשלה אמנם הכפילה את מספר הדירות שבנתה עבור יהודים במזרח ירושלים ל־1,081, אך ריכזה את הבנייה בעיקר בשתי שכונות: רמות וגילה, בעוד בעשר השכונות היהודיות האחרות במזרח העיר הבנייה היתה אפסית. בשנת 2018 שוב חזרנו למספרים משנות אובאמה: רק 661 דירות עבור יהודים במזרח העיר, 500 מתוכן ברמת שלמה, שהוקפאה בימי אובאמה, וביתר 11 השכונות היהודיות במזרח ירושלים - בנייה כמעט אפסית. כך - מספר התושבים בשכונות כגילה ותלפיות מזרח כלל לא גדל בשנה החולפת, ואילו פסגת זאב גדלה לאורך 11 השנים האחרונות באחוז בודד!

גורמים ממשלתיים מסבירים את הירידה הדרסטית בבנייה עבור יהודים במזרח העיר גם בהתמעטות של עתודות הקרקע לבנייה שם, אלא שזו רק רבע אמת. בדו"ח שהכין ישראל קמחי, עבור קבוצת מומחים ששרטטה את תוכנית "מגן ירושלים" (מתווה פעולה לחיזוק העיר. גילוי נאות: הח"מ הוא אחד מחבריה), מתגלה תמונה שונה בתכלית. קמחי, כיום מנהל מחקרי ירושלים במכון למחקרי מדיניות ובעבר ראש האגף למדיניות תכנון בעירייה, בדק את תוכניות הבנייה שנמצאות היום על המדף עבור יהודים בירושלים. הוא התבסס על נתוני התכנון של עיריית ירושלים, משרד הפנים, רשות מקרקעי ישראל ומשרד השיכון. הבדיקה העלתה פוטנציאל בנייה משמעותי של יותר מ־25 אלף יח"ד עבור יהודים במזרח העיר, שהממשלה והעירייה כמעט אינן מממשות. הנה הנתונים המפתיעים: כ־4,000 יח"ד בעטרות, כ־1,800 בפסגת זאב, יותר מ־2,000 ברמת שלמה, יותר מ־4,000 בשכונת רמות, כ־2,000 בהר חומה וכ־13,000 בגילה! (הפוטנציאל שנסקר הוא עד 2040).

אלא שמדובר בתוכניות שרובן לא מקודמות מסיבות מדיניות. מתברר ששתי שכונות הדגל המוקפאות שעליהן כתבנו כאן רבות: גבעת המטוס והשכונה בשטח E-1 (החיבור בין ירושלים לבין מעלה אדומים) אינן לבד. גם ביתר השכונות היהודיות שמעבר לקו הירוק בירושלים מאושרת בנייה מועטה, ותוכניות למימוש בנייה נוספת אינן מקודמות במוסדות התכנון העירוניים. מבחינה זאת אין הבדל משמעותי בין התנהלות נתניהו בתקופת אובאמה להתנהלות נתניהו בתקופת טראמפ.

הרובע המוסלמי קטן

גילויים נוספים מהשנתון ומבדיקת "ישראל השבוע" מעלים כמה ממצאים מפתיעים: האוכלוסייה ברובע המוסלמי קטנה - האוכלוסייה בעיר העתיקה של ירושלים קטנה בחמש השנים האחרונות בכ־10%, מ־37,710 תושבים ל־34,140 תושבים. הדבר נובע מקיטון של כ־4,000 נפש במספר התושבים ברובע המוסלמי, שעומד עתה על 24.5 אלף נפש. ברובע היהודי חיים 3,130 נפש, בנוצרי 4,180 נפש ובארמני 2,300 נפש.

היהודיות יולדות יותר - בכלל חלקי ירושלים (מזרח ומערב) - כך עולה מנתוני מכון ירושלים למחקרי מדיניות שמפורסמים בסוף שבוע זה - שיעור הפריון של הנשים היהודיות, גבוה משמעותית מזה של הנשים הערביות: 4.4 לאישה יהודייה לעומת 3.3 לאישה ערבייה (כמעט כמו בקרב ערביי ישראל).

חוקר המכון יאיר אסף־שפירא מציין כי רק לפני כעשור עמד שיעור הפריון של נשים ערביות בירושלים על 4.07 והיה עדיין גבוה מעט משל הנשים היהודיות. עתה, כאמור, הושלם מהפך. שפירא מסביר כי שינוי בשיעור הפריון הכולל הוא בדרך כלל המבשר הראשון לשינוי בשיעור הריבוי הטבעי, ובגידול האוכלוסייה. ואכן - מכיוון שהתהליך מתרחש זה עשור ויותר, ניתן לראות את הביטוי שלו בשכבות הגיל הצעירות של האוכלוסייה היהודית שגדלות משנה לשנה, ובאוכלוסייה הערבית, שם שכבות הגיל הצעירות נשארות בגודל דומה מדי שנה.

ואכן לפי נתוני השנתון החדש, לאחר שבמשך שנים רבות היה שיעור הריבוי הטבעי (ההפרש בין מספר הלידות לבין מספר הפטירות) בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים גבוה מזה של האוכלוסייה היהודית, הרי שבשנים 2016-2014 התהפכה המגמה, ושיעור הריבוי הטבעי של האוכלוסייה היהודית היה גבוה מזה של האוכלוסייה הערבית. בשנת 2017 הוא כמעט שווה: 23.3 לאלף תושבים במגזר היהודי, ו־23.7 לאלף תושבים במגזר הערבי.

הדמוגרפיה החרדית מנצחת - תוצאות הבחירות האחרונות בירושלים לכנסת, לעיריית ירושלים ולראשות עיריית ירושלים מגולמות היטב בדמוגרפיה הפנים־יהודית, שמציג השנתון הסטטיסטי החדש: בבחירות האחרונות לכנסת זכו החרדים והדתיים בירושלים (גם מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה) ב־51% מקולות הבוחרים. בבחירות האחרונות לעירייה ולראשות העירייה זכו החרדים והדתיים ב־54% מקולות הבוחרים. העתיד צפוי להיות חרדי־דתי אף יותר, וזאת בהנחה שערביי מזרח ירושלים ימשיכו בהחרמת הבחירות המקומיות: בירושלים: במערכת החינוך היהודית לומדים 173,700 תלמידים: 62% במערכת החינוך החרדית ו־38% במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית־דתית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו