בתחילת מארס נערך בתל אביב ערב הצדעה ביוזמת משרד התרבות והספורט, לסיכום 70 שנות אופנה בישראל. בעידן הרשתות הזרות וקניות האונליין, הערב החגיגי היה תזכורת משמחת לתעשיית אופנה כחול־לבן עם מורשת שאפשר להתגאות בה. המעצבים המקומיים, ותיקים וצעירים כאחד, חזרו אל שורשיהם המזרחיים, האשכנזיים וגם הצבריים, וניסו לענות על השאלה: "האם יש אופנה ישראלית?"
בכל שנה מסיימים עשרות מעצבים צעירים את בתי הספר לעיצוב בישראל, וחלקם מצליחים לדלג מעל משוכת הקמת העסק, ולהטביע את חותמם בשוק האופנה המקומי - והעולמי. כוכבות איי־ליסט בינלאומיות, דוגמת ביונסה (שלבשה שמלה של ענבל דרור לטקס האמי בשנת 2016, והשנה כיבדה בהופעה את המעצבת שחר אבנט), ליידי גאגא (שהופיעה בשמלה של אלון ליבנה) וסלין דיון (שמחבבת את דגמי המעצבת דודו בר־אור), מתלהבות מהמעצבים הישראלים ומעניקות להם תהילת עולם בהינף צילום אינסטגרם.
"הסטודנטים שלנו מגיעים ללימודים אחרי שירות צבאי, אחרי טיולים ארוכים בעולם, הם חוו דברים, התגברו על מכשולים, הם מגובשים ומאוד מפוקסים. זה עושה את כל ההבדל", מבהירה לאה פרץ, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בבית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב שנקר. "המעצבים הישראלים מבקשים לענות על צרכיו של הלקוח הישראלי, שמעדיף להתלבש יותר קז'ואל, נינוח. זו תוצאה של מזג אוויר חם, אבל גם תוצר של היסטוריה סוציאליסטית שטשטשה את הבגדים המסורתיים שהביאו העליות השונות, והשליטה קוד לבוש של בגדי עבודה ומדים".
רוצים שינוי
האתגרים שעומדים בפני מעצבים ישראלים צעירים בארץ קטנטונת הם מורכבים.
"המעצבים הישראלים נאלצים להתמודד עם חוסר בתשתיות לאופנה ולטקסטיל, כגון אנשי גזירה, דיגום ותפירה", מציינת שרון טל, בוגרת שנקר בהצטיינות. טל, שהתמחתה אצל אלבר אלבז, והיתה המעצבת הראשית של תחום הרקמה בבית האופנה הלונדוני של אלכסנדר מקווין, הקימה לפני 6 שנים לתחייה את בית האופנה הישראלי המיתולוגי "משכית". "בשנות ה־50 ישראל היתה מעצמת טקסטיל ששמה הלך לפניה, אבל מתחילת שנות ה־80 ההשקעה הופנתה להייטק, וחברות אופנה מצליחות וגדולות לא החזיקו מעמד", היא מוסיפה.
"העובדה שישראל כל כך קטנה, ויש לנו רק שלושה בתי ספר לעיצוב אופנה, היא לטובתנו אבל גם בעוכרינו", מסבירה המעצבת שחר אבנט, בוגרת שנקר שבין הקליינטים שלה תמצאו את אייקון האופנה האמריקנית, הזמרת והשחקנית זנדאיה. "כשאנחנו מסיימים את הלימודים כל העיניים נשואות אלינו לכמה דקות, כי אין הרבה מאיתנו. מצד שני, אין פה תרבות מפותחת של 'התלבשות'.
"כקיבוצניקית לשעבר, אני מכנה את זה 'תופעת חדרי אוכל': בארוחת שישי כולם רצו להתלבש יפה, אבל חששו שאנשים ירימו גבה. אני רוצה לחולל שינוי. זו הארץ שלי, ובחרתי לגור פה ולעבוד פה. בגדים מספרים סיפור. הארץ שלנו גדושה מעצבים צעירים ומוכשרים, ואפשר לשחזר את תור הזהב".
צילומים: לירן מור. סטיילינג: מאור אומזגין. איפור ועיצוב שיער: אל אדידה לסוכנות Agent pro, דוגמנים: עדה זמורה, דני צ׳רבוננקו לסוכנות יולי
שמלה: טלי קושניר, 1,600 שקלים
אוברול עדה: אתא, 460 שקלים; חולצה דני: אתא, 370 שקלים; מכנסיים דני: אתא, 195 שקלים
שמלה: מעיין פז, 790 שקלים; תיק: מעיין פז, 480 שקלים
אוברול: TRES, 820 שקלים
חולצה עדה: northernstar, 590 שקלים; מכנסיים עדה: northernstar, 540 שקלים; עגילים: יסמין נגרין למיכל נגרין, 195 שקלים; טי שירט דני: northernstar, 590 שקלים; מכנסיים דני: באמוס סקוור, 399 שקלים
שמלה: אניה פליט, 2,500 שקלים
שמלה: שחר אבנט, בהזמנה אישית
שמלה: משכית, 790 שקלים
חולצה: טלי קושניר, 770 שקלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו