"אחרי הכרת טראמפ בגולן, איראן מייצרת לגיטימציה לטרור ברמה"

גשמי הברכה והמטיילים הרבים עלולים לתעתע במבקרים ברמה - ולהשכיח שמדובר בגזרה נפיצה • ראיון עם מפקד אוגדת הבשן, תא"ל עמית פישר

"גם אם נודיע לאו"ם על מעשי חיזבאללה, הם לא יגיבו - כי זה לא במנדט שלהם" // צילום: אייל מרגולין/ג'יני // "גם אם נודיע לאו"ם על מעשי חיזבאללה, הם לא יגיבו - כי זה לא במנדט שלהם" ,
"גם אם נודיע לאו"ם על מעשי חיזבאללה, הם לא יגיבו - כי זה לא במנדט שלהם" // צילום: אייל מרגולין/ג'יני // "גם אם נודיע לאו"ם על מעשי חיזבאללה, הם לא יגיבו - כי זה לא במנדט שלהם"

האופטימיות בימים אלה בגולן גבוהה מתמיד. לא רק החורף הגשום, ברכה לחקלאות וברכה לתיירות, אלא בעיקר הצהרת הנשיא טראמפ על ההכרה האמריקנית בריבונות הישראלית ברמת הגולן, שמסירה כל ספק שהיה (אם היה) על המשך הנוכחות הישראלית באזור.

גם השקט ששב לגזרה אחרי שנים ארוכות עושה טוב לגולן. מלחמת האזרחים אמנם נותרה בגבולות סוריה וזלגה רק במקרים חריגים לישראל, אבל היא הטרידה תמידית את התושבים - היהודים והדרוזים. הידיעה שהיא שם על זוועותיה, במרחק נגיעה, היתה מקור קבוע לדאגה, של האזרחים ובעיקר של כוחות צה"ל ששומרים עליהם.

אבל בעוד האזרחים חזרו לשגרה, צה"ל נותר מוטרד. צבא סוריה אמנם השתלט מחדש על כל דרום המדינה, לרבות הגולן הסורי, אבל שלל גורמים עוינים ממשיכים להיות מקור לכאב ראש תמידי. פרסומים שונים קשרו לאחרונה את איראן וחיזבאללה לפעילות גלויה וחשאית בגולן, במטרה להקים שם חזית לחימה נוספת מול ישראל.

"אחרי הכרת טראמפ בגולן אמר נסראללה שהדרך לשחרר את חוות שבעא ואת רמת הגולן הכבושה היא בהתנגדות. גם שר ההגנה הסורי אמר את זה, ואין לי דרך אחרת להבין את הדברים מלבד העובדה שהם מייצרים לעצמם לגיטימציה להפעלת טרור נגדנו ברמת הגולן", כך אומר מפקד אוגדת הגולן ("הבשן"), תא"ל עמית פישר.

בראיון מיוחד אומר פישר כי האתגר של צה"ל הוא למנוע מהגולן הסורי להפוך לדרום לבנון מספר 2. אחרי שהסתיימה המלחמה, הוא מספר, חיזבאללה - שלחם כתף אל כתף עם הצבא הסורי, כולל בדרום המדינה - החליט להישאר בגולן. "בשלב הראשון הם עוסקים באיסוף. יש להם עשרות תצפיות שמסתכלות לעבר ישראל", הוא אומר, "בשלב השני הוא ינסה לייצר כאן גם יכולת מבצעית. רק לאחרונה חשפנו את 'תיק הגולן' החשאי שלו, שעוסק בדיוק בכך".

פעילות חיזבאללה בגולן כוללת שתי זרועות. האחת היא מפקדת הדרום, בפיקודו של חאג' האשם, שעוסקת בייעוץ לצבא הסורי ובאיסוף מידע על ישראל. השנייה היא "תיק הגולן", שמטרתה היא, כאמור, לייצר תשתית מבצעית שתאפשר לה לפגוע באזרחים או בחיילים ישראלים. "זה מאתגר, חיזבאללה לא רוצה לפעול מייד. הוא רוצה שקט, לבנות יכולות, לגייס חוליות על בסיס התושבים המקומיים והקשרים שלו לצבא הסורי".

אתה חושב שזה נעשה על דעתו של המשטר בדמשק?

"כדי להבין את התמונה פה צריך לחזור לשנת 2000, שבה קרו שני דברים שהיום אנחנו רואים את התוצרים שלהם - נסיגת צה"ל מלבנון ומותו של חאפז אל־אסד. מבחינת חיזבאללה, הנסיגה שלנו הוכיחה את האפקטיביות של ההתנגדות, ואחרי מותו של אסד האב הוא מחובר מאוד לאסד הבן. לדעתי, כשבשאר שואל את עצמו מה הוא עושה עם הבעיה של הגולן, התשובה שלו היא שהכוח היחיד במרחב הזה שיודע לייצר התנגדות זה חיזבאללה".

זה אומר שהוא שותף כעת לניסיונות ההתבססות של חיזבאללה בגזרה?

"התמונה היא אף פעם לא שחור ולבן. יש קשר הדוק בין המנהיגים שחלחל להנהגות ומשם לצבא. הצבא הסורי, להבנתי, רואה בחיזבאללה יתרון וגם מרגיש מחויב אליו".

זאת אומרת שכאשר אנשי חיזבאללה מגיעים לגולן, הצבא הסורי מארח אותם?

"מפקדת הדרום של חאג' האשם היא חוקית בסוריה. המשטר הזמין אותם, והם פועלים בצמידות ליחידות של הצבא הסורי ומייעצים להן עד לגדר. אנחנו רואים את קציני חיזבאללה מסיירים כאן עם הצבא הסורי. זה לא סוד".

ו"תיק הגולן"?

"אני מעריך שסיפור הפח"ע לא אושר רשמית על ידי המשטר הסורי, אבל ניתן להניח כי הוא מעלים ממנו עין".

האיראנים מעורבים?

"לדעתי, חד־משמעית כן. 'תיק הגולן' זה שם איראני. לאיראן יש מפקדה בסוריה, נציגים בלבנון, והקשר בינם לבין חיזבאללה הוא הדוק מאוד. מה שהם עושים, בחוכמה רבה, זה להסיג את הכוחות שלהם 80 ק"מ מהגבול, כמו שישראל רוצה, אבל לשלוח את חיזבאללה שיהיה הכוח הקדמי שלהם".

כלומר, בשלב הזה הם ירדו מהרעיון של להציב מיליציות שיעיות על הגדר בגולן?

"על הגדר כן, בסוריה לא. ממזרח ומצפון לדמשק יש יחידות שיעיות. הן גם אלו שירו עלינו במאי 2018, ובינואר האחרון לחרמון - טיל כבד, רציני, שלשמחתנו יורט. כרגע הם פועלים לכאורה בתגובה לפעילות שלנו, אבל היכולת שלהם קיימת - טילים זה טילים - והיא קיימת בכל הטווחים. כדי לאיים עלינו הם יכולים להיות עשרות קילומטרים מכאן".

הנשק: המרת דת

עוצבת הבשן הוקמה כאוגדה מרחבית בראשיתה של מלחמת האזרחים בסוריה. עד אז, מי שהיתה אחראית לגבול היתה האוגדה הסדירה 36; אולם ההבנה שמשהו יסודי השתנה בגזרה - בעיקר לאחר חדירת אלפי סורים למג'דל שמס במאי 2011 - הובילה לחמש החלטות מהירות: הקמת גדר חדשה, בדומה לזאת שקיימת בגבול מצרים, במקום הגדר הרעועה שהפרידה בין ישראל לסוריה מאז 1974; הצבת שלל אמצעים טכנולוגיים ומודיעיניים בגזרה; החלפת כוחות המילואים שפעלו בגזרה בכוחות סדירים, ובהם גם סיירות ויחידות מובחרות; פעילות בכל השטח הריבוני של ישראל, לרבות במובלעות שבהן יש שטח כלוא בין קו הגבול לבין הגדר עצמה; והקמת האוגדה המרחבית על שלד של אוגדת מילואים ותיקה.

פישר הגיע לכאן בתחילת 2018. תחושת הביטחון ברמת הגולן, הוא אומר, היא גבוהה ועמוקה. זה נכון בוודאי בהשוואה לעוטף עזה, אבל גם לגליל: התושבים שם רואים בעיניים את חיזבאללה, וחיים בתחושה מתמדת שבכל רגע מישהו עלול לחפור מנהרה או לירות עליהם. "בגליל צרובים בתודעת קו העימות. כאן לא", הוא קובע.

למרות השנים האחרונות?

"בין 67' ל־73' זה היה קו עימות, אבל החל מקיץ 74' זה חד־משמעית הגבול הכי שקט שלנו, ושם אנחנו גם רוצים להישאר - עם צבא סורי שהוא מצד אחד חזק מספיק כדי למנוע כל פעילות טרור לשטחנו, ומצד שני מורתע מספיק".

בינתיים השקט נשמר. צבא סוריה השתלט כאמור על השטח, והתושבים חזרו ברובם לכפרים שננטשו בחלקם בשנות המלחמה, אף שבשטח לא ניכרות שום עבודות שיקום: הגולן מעולם לא עניין במיוחד את השלטון המרכזי בדמשק. התוצאה היא אזרחים מוזנחים ועניים, שמחפשים פתרונות אחרי שנים שבמהלכן רבים מהם חיו בסיוע הומניטרי ישיר או עקיף של ישראל. חלק מהפתרונות האלה באים מאיראן: היא משקיעה כספים בצד האזרחי, ומנסה להמיר תושבים מאמונה בסונה לשיעה.

פישר אומר שהמשטר הסורי עמד בהבטחותיו ולא פגע במורדים, וגם לא במי מהאזרחים שהסתייע הומניטרית בישראל. "הופתענו מזה, כי היינו בטוחים שיבואו חשבון עם מי שקיבלו טיפול רפואי בארץ או שעמדו בקשרים הומניטריים איתנו", הוא מספר, "אני לא יודע בוודאות, אני מניח שחקרו אותם, אבל לא ראינו מעצרים ובטח שלא הוצאות להורג".

בכלל, מרגע שהשתלט מחדש על השטח, ביקש המשטר הסורי להרגיע את הגולן. הוא דרש - וקיבל - את הנשק הכבד שהיה למורדים, אך הותיר בידי האזרחים את הנשק הקל. חלקם גויסו לצבא, אחרים פועלים במסגרת מיליציות מקומיות שכפופות לצבא, מדווחות לו ומקבלות ממנו תשלומים.

גם הפריסה של צבא סוריה חזרה לקדמותה: חטיבה 90 המיתולוגית בצפון הרמה, חטיבה 112 בדרומה, שתיהן יחידות קדמיות של דיביזיות 5 ו־7 שכפופות, כתמיד, לגיס 1. אמצעי לחימה לא חסרים להם גם אחרי שנים ארוכות של מלחמה, שבמהלכה גם רכש הצבא הסורי מיומנויות שלא היו לו בעבר.

חזרתו של הצבא הסורי גם הרחיקה מהגבול את ארגוני המורדים. חלקם היו ידידותיים לישראל (שאף נטען על פי פרסומים זרים כי חימשה אותם), וחלקם - בדגש על דאעש - עוינים לה; מאלה ומאלה לא נותר כאן זכר. פישר מעריך שיש עדיין חוליות שירדו למחתרת ונטמעו בשטח, אבל לא בהיקפים וברמת האיום של עד לפני שנה.

מי שכן נמצאים בגזרה הם כוחות האו"ם - אונדו"ף - וכוח משטרה צבאית רוסי. הרוסים פועלים רחוק מהגבול, בסמוך למרחב החיץ, ולא מתואמים עם ישראל בשטח אלא באמצעות המפקדות המטכ"ליות. ממילא, אומר פישר, הם כאן כדי לסייע לסורים להחזיר את המשילות.

אונדו"ף הוא סיפור אחר. חייליו נאלצו לעזוב את סוריה לאחר שנרדפו, הותקפו וחלקם אף נלקחו בשבי במהלך הלחימה. עכשיו הם חוזרים בהדרגה, אבל ישראל דווקא רואה חשיבות בהימצאם בשטח: להרגעה, וגם להקפדה שסוריה לא תחרוג מהסכמי הפסקת האש, תשמר את מרחבי החיץ ותימנע מהכנסה של נשק מתקדם לגזרה.

אפשר לסמוך עליהם?

"פתחנו את מעבר קוניטרה רק לטובתם, ובכל בוקר הם עוברים לסוריה ומבצעים שם סיורים, ואחר הצהריים חוזרים לפה. אנחנו מציעים להם כל סיוע שניתן כדי שיחזרו כמה שיותר מהר לאייש את כל העמדות בצד הסורי".

ואם תעביר להם מידע על פעילות של חיזבאללה במרחב הכפרי?

"הם לא יפעלו. זה לא במנדט שלהם".

והצבא הסורי יפעל?

"מכיוון שהגדרנו שחיזבאללה הוא הבעיה, אנחנו צריכים לפעול נגדו בכל דרך אפשרית - החל מפעילות ישירה ועד להפחתת שיתוף הפעולה של עם הצבא הסורי".

"כמויות אמל"ח מטורפות"

הוא בן 44, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בנס ציונה. הוא החליף את תא"ל יניב עשור (כיום רח"ט המבצעים), שהחליף את אל"מ אופק בוכריס (שפרש מצה"ל לאחר שהורשע בעסקת טיעון בהתנהגות שאינה הולמת ובבעילה אסורה בהסכמה). לא במקרה, שלושתם גולנצ'יקים, שעשו את רוב שירותם בצפון.

את חיזבאללה פישר מכיר היטב. השיטות שהוא משתמש בהן כיום בסוריה זהות לאלה ששימשו אותו בלבנון: להתחפש לאזרחים או להסתייע בהם. מכיוון שאין לו מושג אם מי שמתקרב לגדר הוא רועה צאן, פעיל טרור או רועה צאן שמדווח לפעילי טרור, המטרה המרכזית שלו היא פשוט לא לאפשר לאיש להסתובב סמוך לגבול.

לאיזה גבול אתה נערך בעתיד?

"התשובה מורכבת, כי היא קשורה גם להיבט האסטרטגי - האם ישראל תצליח, באמצעות הרוסים או האמריקנים או ישירות מול הסורים, למנוע את הפעילות של איראן וחיזבאללה בסוריה. כמו שאמרתי, אין לי בעיה שיהיה פה צבא, נהפוך הוא: זה התרחיש הטוב מבחינתי".

והרע?

"שלא נצליח אסטרטגית, או טקטית בשטח, וחיזבאללה ממשיך בתוכנית שלו, מגדיל את מספר התצפיות ואת כמות חוליות הנ"ט, ובשלב הבא, שכרגע עוד לא קורה, הוא מביא לכאן גם בסיסי רקטות וכוחות מתמרנים, קומנדו".

הוא כבר מחזיק כאן אמצעי לחימה?

"כמויות האמל"ח בסוריה הן מטורפות. מה שחיזבאללה מנסה עכשיו לעשות זה למצוא את אותם אנשים שהיו עד אתמול חלק ממלחמת האזרחים, ולשלם להם כדי שיעבדו עבורו. אבל אם יידרש, הוא יודע גם לספק להם נשק והכשרות".

זה משהו שכבר קיים - חוליות של חיזבאללה שבהינתן פקודה יורות לישראל?

"אני לא יודע אם יש להם יכולת מיידית, אבל הם עובדים על זה. זה בדיוק 'תיק הגולן' - לייצר פה יכולת מבצעית".

פישר מעריך שבגולן פעילים כיום מטעם חיזבאללה "עשרות לבנונים ומאות סורים". הלבנונים הם בעיקר אנשי מקצוע, בכירים ויועצים; הסורים מקבלים משכורות כדי לעשות את העבודה - איסוף מודיעין, סיורים ותצפיות, הכנת תיקי מבצע ליום פקודה או עבודות תשתית.

וזאת בדיוק מטרתו: למנוע מהגולן הסורי להפוך לחיזבאללסטן או חמאסטן. לפעול נגדו, לתקוף אותו היכן שאפשר במישרין או בעקיפין, ולהפעיל גורמים אחרים - סוריה, רוסיה, האו"ם - במידת האפשר. "מבחינתנו, רמת הגולן צריכה להישאר גבול שקט ובטוח שמפריד בין מדינות ולא קו עימות", הוא אומר, "הלקח שלנו מלבנון צריך להיות שאנחנו לא מאפשרים לארגון טרור להשתמש בחסות הזאת של סוריה כדי לייצר מולנו יכולת משמעותית שמתישהו בעתיד תתפוצץ עלינו".

אי אפשר לעשות את זה רק בדיפלומטיה ובהגנה.

"אנחנו לא נמנעים מפעילות התקפית. בסוף חיזבאללה צריך להרגיש כאן חדור, פגיע וחשוף".

ולהרחיק אותו מכאן באופן מוחלט זה יעד ריאלי?

"אדע שהצלחתי ביום שבו חיזבאללה יגיד שאין לו מה לעשות ברמה. אם נהיה מספיק נחושים טקטית, ונצליח גם ברמה האסטרטגית, אני חושב שזה ריאלי. זה אתגר גדול, אבל אפשרי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר