נס המרד: הניצחון של לוחמי גטו ורשה

ביום שני האחרון, כשהרשתות החברתיות הוצפו בתמונות המבעיתות של קתדרלת נוטרדאם עולה בלהבות, אחד מהפרשנים הצרפתים המוכרים ביותר, פרנסואה הייסבורג, כתב בטוויטר את אשר על ליבו. הוא הביע תקווה שבית הפולחן שבנוי בסגנון גותי ייבנה מחדש, "ולא משנה כמה זמן זה ייקח ותהא העלות אשר תהא, הפולנים כבר הראו לנו כיצד עושים זאת כאשר הקימו מחדש את ורשה מההריסות". 

הבירה הפולנית שוטחה על ידי הכובשים הגרמנים, בתגובה לניסיון שלנו להתנגד למרותם. המעשה שלהם היה מעשה של נקמה ברוטלית, שכמותה כמעט ולא נראה בהיסטוריה האנושית. המטרה של הנאצים היתה להוציא להורג עיר שלמה, גם במובן המילולי וגם במובן המטאפורי. הם רצחו את תושבי ורשה, פולנים ויהודים כאחד, וביניהם נשים וילדים, אך מעבר לכך התכוונו גם למחוק את העיר ממיקומה הפיזי, כסמל של המדינה הפולנית. לשיטתם, היה צריך להחריב את ורשה. 

אך התברר שהגרמנים בחרו אויב שלא היה ביכולתם לנצח. הגבורה והעמידה האיתנה של תושבי ורשה היתה מעל ומעבר - והעיר שרדה וקמה מהאפר. 

במהלך מלחמת העולם השנייה היתה ורשה העיר היחידה שבה היו שתי התקוממויות אלימות. ב־19 באפריל השנה, כבכל שנה, אנחנו מעלים על נס את גבורתם של היהודים הפולנים, שהתנגדו ללא חת לדיכוי הגרמני בגטו ורשה, וב־1 באוגוסט בכל שנה אנחנו מצדיעים לגיבורי מרד ורשה, שפרץ ברחבי העיר. 

מרד גטו ורשה פרץ בשנת 1943, מתוך ייאוש, זעם ומתוך רצון להגן על הכבוד היהודי. רוב הלוחמים היו מודעים היטב לגורל האכזר שצפוי להם, אך הם היו נחושים לנקום. ב־23 באפריל כתב מרדכי אנילביץ', מנהיג המרד, לחברו יצחק צוקרמן כי "רק יחידי סגולה יחזיקו מעמד, כל השאר ייספו במוקדם או במאוחר. הגורל נחרץ... (אך) העיקר: חלום חיי קם והיה. זכיתי לראות הגנה יהודית בגטו בכל גדולתה ותפארתה" (מתוך הנוסח המופיע באתר מוזיאון יד מרדכי).

"אנו נלחמים עבור החירות שלנו"

בדיוק באותו היום, "הארגון היהודי הלוחם" של אנילביץ' פרסם קריאה לכל אלו שגרו מחוץ לגטו בנוסח הבא: "אנחנו פונים אליכם היום, אחינו, בברכות מעומק ליבנו... הסירו דאגה מליבכם - גטו ורשה הוא מבצרנו. ייתכן שכולנו נמות בקרב, אך לעולם לא ניכנע. אנחנו רוצים נקמה ועונש לאויבים המשותפים שלנו בגין הפשעים שביצעו. אנחנו נלחמים עבור החירות שלנו ושלכם!"

מרד גטו ורשה דוכא באכזריות. ב־16 במאי פוצץ יירגן שטרופ, מפקד הכוחות הגרמניים, במו ידיו את בית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקה. מהלך זה סתם את הגולל על המרד והיווה סימן לבאות בכל הנוגע לכוונות הנאצים: לא רק שרצו להשמיד את היהודים, הם גם היו נחושים למחוק כל סממן יהודי שנותר - את האמונה, המורשת והזהות. 

שטרופ כתב בדו"ח ששלח מילים מצמררות. "איזה מחזה מרהיב זה היה... החזקתי בידי את המתקן שפוצץ את כל המטענים בו זמנית. אחרי השהיה, ליצירת מתח, צעקתי 'הייל היטלר' ולחצתי על הכפתור ואז היה פיצוץ מחריד ומחריש אוזניים, וקשת של צבעים התעופפה לכל עבר. הפיצוץ האימתני עלה לכיוון העננים, מחווה בלתי נשכחת לניצחון על היהודים". 

15 חודשים לאחר מכן פרץ מרד ורשה. רבים מהיהודים שלחמו בגטו והצליחו לברוח ממנו, חזרו למצב של לחימה. חלקם הצטרפו ל"צבא העם", חלקם ל"צבא המולדת". זה היה קרב משותף נגד אויב משותף, לחירות שלנו - ושלכם. 

לאחר המרד בגטו ורשה, הנאצים שיטחו את מה שהיה בו. אחרי מרד ורשה, הנאצים שיטחו את העיר. אך עכשיו העיר עומדת זקופה, תוססת, חיה ואופטימית, בין היתר בזכות אנילביץ', צוקרמן, מארק אדלמן, שמחה רותם, צביה לובטקין, טוסיה אלטמן ועוד רבים אחרים. להם הניצחון - לא לשטרופ.

הכותב הוא שגריר פולין בישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו