הנוף מהקומה ה־20 מסחרר. שלוש שעות כבר עברו מאז שאיציק (שם בדוי), בחור בשנות ה־20 לחייו, התיישב בקצה מרפסת של בניין בדרום הארץ, כשגופו פונה החוצה. הוא תשוש, שתוי במקצת, ובעיקר מיואש מקשיים אישיים שאליהם נקלע. אלה הם ימי הקיץ של שנת 2017, וכדי למנוע אסון, הוזעק למקום צוות של יחידת המו"מ של משטרת ישראל בפיקודו של רפ"ק ע', אז סגן מפקד היחידה, וכיום האדם שעומד בראשה.
בתחתית הבניין התאגדה משפחתו של איציק, מפצירה בו שיירד. רוחות עזות שהחלו לנשב במקום העצימו את תחושת הסכנה. צוות המו"מ, שכלל את רפ"ק ע' ומתנדבת נוספת מהיחידה, נמצא מטרים ספורים מאיציק, מנסה לגרום לו ליצור שוב קשר עין, מתוך הבנה שבשלב הזה - כל שנייה היא קריטית.
"שמתי לב שאני מתחיל לאבד אותו. אישית, זה שלב קשה מאוד, הוא אפילו סירב להביט לכיווננו", נזכר ע'. ואז איציק נעמד, החל להיפרד ונופף לשלום. אבל ע' לא ויתר, הוא המשיך לנסות ליצור קשר עין, תוך שהוא משוחח עם איציק על ניסוח מסמך שבו יצוין מהם הדברים שמפריעים לו, וכיצד ניתן לשפר את מצבו.
"הוא שוב הסתובב אלי והתחיל לדבר, אבל בקול נכאים. הרגשתי יותר טוב, כי שוב דיברנו, אבל אז, בקטע שאני לא יכול להסביר, הוא נתלה עם שתי הידיים על מעקה המרפסת, הגוף שלו שוב כלפי חוץ, בין שמיים לארץ, ופתאום הוא שחרר יד אחת. ובחוץ רוח.
"כשהוא שחרר את היד הייתי בטוח שהוא נפל, וסימנתי לדוברת (כך נקראים אנשי המו"מ ביחידה; ר"פ) שאיתי שהכל נגמר. כבר חשבתי מה קורה למטה, ומה אומרים למשפחה. ופתאום אני קולט שהוא עדיין שם, בין שמיים וארץ".
איך ממשיכים במצב כזה?
"אנחנו בעבודה הזאת כי אנחנו אוהבי אדם, אכפת לנו מאנשים. התעקשתי איתו, הסברתי לו שהוא חשוב לי. הילד הזה הוא לא פושע ולא אויב. הוא נקלע למצוקה. בשלב מסוים הוא הסכים לעלות, והרגשתי שהיחסים שוב מתחממים. זו רכבת הרים רגשית, אין דרך אחרת לתאר את זה".
ע' נשם לרווחה, וכבר עמד למסור לאיציק את המסמך שעליו דיברו השניים. "אלא שבשלב הזה הוא עשה את הקטע הקשה באמת. הוא נעמד על קצה המרפסת, מסתובב עם הגב אלינו, ומושיט רגל אחת קדימה, בתנועת קפיצה. אני צועק לו שהבאתי את המסמך שדיברנו עליו, וגם אמרתי לו שהוא מאכזב אותי. כי המסמך פה. אני חושב שכל כך הרבה זמן לתוך האירוע, פתאום הוא הבין שהוא באמת חשוב לי".
איציק שוב התיישב. בשלב הזה החליטו ע' והשוטרת שאיתו להתרחק מעט, כדי לתת לו מרחב. ע' כבר היה תשוש, וביקש מהשוטרת שאיתו להחליפו. "אין כאן מלחמות אגו", הוא מסביר. "אם אתה מרגיש שזה לא הולך, אתה חייב לתת צ'אנס למשהו אחר.
"כשהתחלפנו, היא עשתה דבר מדהים - היא ניגשה אליו ואמרה לו, 'איציק, זה בסדר שאני אשב פה?' היא התיישבה על כיסא במרפסת ושאלה אותו אם הוא מעשן. הוא השיב בחיוב, והיא הציעה לו סיגריה. הוא הסכים, ירד, וכך נגמר האירוע. ומה הוא עשה מייד כשירד? הוא ביקש לעשות איתנו סלפי".
אתה צוחק?
"ממש לא. אגב, הוא לא היחיד. הדבר הראשון שהרבה מהחבר'ה האלה שאיימו להתאבד ביקשו בסיום האירוע - היה להצטלם איתנו, לעשות סלפי. אז יש לי כבר כמה סלפים מעניינים. זו כמעט תופעה. נוצר שם קשר שאי אפשר להסביר אותו".
היפנים הגיעו ללמוד
רפ"ק ע' (53) עומד בחצי השנה האחרונה בראש יחידת המו"מ המשטרתית, יחידת עילית מהמובילות בעולם בתחום. במשטרה הוא משרת כבר 30 שנים, כשאת מרבית שירותו עשה כלוחם וקצין ביחידת הימ"מ, בין השאר בתפקיד קצין חבלה, ואף שימש קצין החילוץ הארצי של המשטרה. "הסיפור של היחידה הוא פתרון שלא בדרכי כוח. המטרה היא פתירת משברים בדרכי שלום", הוא מסביר. "אנחנו לומדים תודעה, ומשנים אותה".
היחידה הוקמה בשנת 1978, בין השאר בעקבות שורת פיגועי מיקוח שאירעו בשנות ה־70, ובהם חטיפת מטוס סבנה ופיגוע המיקוח במעלות - שבו נרצחו 22 בני ערובה בעקבות ניסיון חילוץ שכשל, וכן חייל צה"ל ושלושה אזרחים נוספים. הייעוד שלה הוא סיוע וייעוץ לפיקוד המשטרה לנהל מו"מ באירועים שונים ומגוונים - החל מאיומי התאבדות והתבצרויות, אירועים פליליים ופח"ע הכוללים תפיסת בני ערובה, חטיפות וסחיטות בחו"ל, ועד להתמודדויות השונות במרחב הקיברנטי וסיוע בתיקי רצח ותיקי נעדרים, לרבות בניית פרופיל פסיכולוגי, למשל על סמך מכתבים שהותירו אחריהם נעדרים למיניהם.
"תמיד אקפיד בכבודו של אדם". ע' מפקד היחידה // צילום: דוברות משטרת ישראל
נדבך נוסף שבו עוסקת היחידה הוא מחקר, שתוצריו מיושמים בשטח, וכן ביחסי קהילה־משטרה. כך, למשל, לאחר אירועים שונים שהתסיסו את היחסים בין המשטרה והקהילה האתיופית, יישמה היחידה רעיונות שונים על מנת להמשיך ולהעניק שירות טוב יותר לאזרחים.
"משטרת ישראל היא המשטרה של כולנו, ואני נותן שירות לכולם, ומכבד את כולם", מסביר ע'. "אמרנו לשוטרים - במפגש שלכם עם קהילה להט"בית, למשל, אם אדם אומר שקוראים לו עובדיה והוא נראה לך אורית, אתה תקרא לו עובדיה. למה? כי אנחנו מכבדים אותו".
כיום, כפופה היחידה לסמפכ"ל המשטרה למבצעים. היא מורכבת מגרעין של מספר אנשי קבע בודדים, ומיותר מ־200 שוטרים נע"תים (נוסף על תפקיד) שפרוסים ברחבי הארץ ועברו הכשרה במסגרת קורס הדוברים של היחידה, וכן מתנדבים נוספים, חלקם אזרחים. בנוסף, פרוסה היחידה בארגונים מקבילים, שבהם השב"ס, משמר הכנסת ומשמר בתי המשפט, על מנת שמתנדביה יעניקו מענה ראשוני בעת הצורך.
היחידה גם מקיימת קשרים עם יחידות וגופים רבים מזרועות הביטחון, ובהם חיל האוויר, יחידות צבאיות דוגמת שייטת 13 וגורמים מחו"ל דוגמת ה־FBI, שאנשיו מקפידים לבקר בישראל כדי להתייעץ ולייעץ בתחום המו"מ. בשנה שעברה אף נערך כנס בינ"ל בנושא טרור בארגונה של היחידה, שמשך אליו את מיטב אנשי המקצוע בתחום משמונה מדינות שונות, ובהן אפילו יפן, שצפויה לארח את האולימפיאדה ב־2020, ואנשיה הגיעה ללמוד ולהתכונן לאירוע מבחינה ביטחונית.
תחום נוסף שאליו נכנסו ביחידה הוא המו"מ העסקי, שבמסגרתו נותנת היחידה כלים מתחום המו"מ לגופים שעימם היא עובדת. מהלך זה מסייע למשטרה ביצירת הכנסות נוספות ובשמירה על כספי הציבור. "יש לנו כלים שהם לאו דווקא לאירועים משבריים", מדגיש ע'.
במסגרת פעילותה, מטפלת היחידה למו"מ במאות מקרים מדי שנה, עם יותר מ־95 אחוזי הצלחה. כך, למשל, ב־2016 דווח על כ־150 אירועי תגובה, קרי אירועים שאליהם הוקפצו אנשים. ב־2017 דווח על כ־180 אירועים ואשתקד נרשמו כ־220 אירועים. אחוז ניכר ממקרים אלה הם אירועי התבצרות עצמית, ללא בני ערובה.
חזית נוספת שבה מטפלים ביחידה ביתר שאת בשנים האחרונות כוללת, כאמור, את איומי האובדנות באינטרנט. ביחידה מדווחים על כ־300 אירועים שנתיים מסוג זה. "אם פעם ילד היה מגיע הביתה ואומר: 'אני אקח סכין ואתאבד', היום הוא יושב באיזה צ'אט, שאף אחד לא יודע עליו, וכותב", מסביר רפ"ק ע'. "המשימה שלנו היא לעשות דיפרנציאציה - מתי זה מישהו שסתם אומר 'איזה יום נורא, בא לי למות', ומתי הוא באמת מתכוון לכך.
"לשם כך", מוסיף ע', "אנחנו עובדים עם גורמים חוץ־משטרתיים, למשל סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ומערך מאו"ר למניעת אלימות ופשיעת רשת כנגד ילדים ונוער (מוקד 105; ר"פ). כל ההקמה שלה לוותה על ידינו בצורה מקצועית. מנהלי צ'אטים, למשל, מוכוונים על ידינו לתת מידע במקרים של חיים ומוות".
רמזים ברשת החברתית
סמפכ"ל המשטרה, ניצב אלון לבבי, ששימש בעבר סגן מפקד היחידה במשך שלוש שנים, מדגיש גם הוא את חשיבות המיקוד בעולם הרשתות החברתיות. "היום אתה צריך להבין מה צופן בחובו אירוע מתוך דברים שנכתבים. אתה צריך להבין מה מצב הרוח של ילד, מה עובר על נפשו, מתוך אימוג'ים וסימנים אחרים. ומשם עלינו להגיע איתו לשיח טקסטואלי או מלל כדי להצילו.
"לא פעם ולא פעמיים", מדגיש לבבי, "הגיעו שוטרים לביתם של בני נוער בעקבות התערבות של היחידה למו"מ, ומצאו נערים ונערות במצב של מצוקה קשה והצילו את חייהם, באמצעות אינדיקציות שהתקבלו דרך הרשת החברתית".
פקד פ' (39), פסיכולוג היחידה, מוסיף כי מאז החלה היחידה לטפל באיומי אובדנות ברשת בשנת 2005, "נרשמה מגמת עלייה בתחום, וזאת ביחס ישר למגמת העלייה בשימוש באינטרנט וברשתות החברתיות. אני צופה שהמגמה הזאת תמשיך ותגדל", הוא אומר. העלייה בכמות איומי האובדנות ברשת, כמו גם העלייה הכללית באיומי ההתבצרות, מצריכה תגבור משמעותי של כוח האדם ביחידה. לשם כך מוכשרים בקורס הדוברים שהיא מקיימת כ־20 שוטרים מדי שנה. ביחידה מדווחים על מאות בקשות להצטרפות לקורס, אשר עוברות תהליך מיון ומבחני כניסה קפדניים, הכוללים ראיונות וסימולציות למיניהן.
בשבועות האחרונים קיבלנו הצצה נדירה לנבכי הקורס. זו הפעם הראשונה שבה הורשה עיתונאי להיכנס ללב ליבה של ההכשרה ביחידת המו"מ של משטרת ישראל, בדגש על התרגיל המסכם, שאליו התנקזו שבועות ארוכים של למידה אינטנסיבית, שמתמקדים, בין היתר, בעקרונות ההקשבה האקטיבית, בניית אמון, יצירת אמפתיה והשפעה על התנהגות.
התרגיל, שאמור לדמות בצורה מדויקת מצבי קיצון שמתרחשים במציאות, נערך בחווה חקלאית במרכז הארץ. כבר בכניסה נרשמה נוכחות ערה של ניידות. בכניסה למתחם הוקם חפ"ק, שבו התמקם הפיקוד הבכיר של היחידה, ע' המפקד, פ' הפסיכולוג, ו' קצין המבצעים ו־כ' קצין המודיעין. הקודקודים מפקחים סימולטנית על שתי זירות.
בראשונה, אדם התנגש במכוון בניידת משטרתית שהובילה עצור, ופצע שוטר באורח בינוני. לאחר ההתנגשות הוא ניצל את פציעת השוטר, והשתלט על הניידת. בשלב מסוים הגיעה הניידת החטופה לחווה החקלאית, שם התבצר הנהג הפוגע עם השוטר והעצור, ויחידת המו"מ הוזעקה למקום כדי למנוע אסקלציה.
בזירה השנייה, המרכזית, מתבצרים ערבים רעולי פנים במבנה נטוש עם כמה חטופים, וביניהם שוטרים שנקלעו למקום, אחת מהם פצועה. הרקע לאירוע: עובדים בחווה החקלאית נחשדו שגנבו ציוד יקר ערך מהמקום. בבדיקת קב"ט שנערכה במקום שלפו שניים מהחשודים אקדח, ירו אל עבר הקב"ט והסתגרו במבנה עם ארבעה עובדים נוספים.
"רוצה לראות את הבן שלך?"
חוליית המו"מ שנמצאת במקום החלה בשיחה עם אנאס, אחד החוטפים. נ', חניך הקורס, מצויד בפנקס, בדומה לכל אנשי היחידה, מונה לנהל את התקשורת עם החוטף. לצידו ד', קורסיסט נוסף, שמאזין לשיחה ומסייע לנ'. במקביל, נערכת במקום יחידה טקטית למקרה של פריצה.
"התפקיד שלנו במצבים כאלה הוא להרגיע את הסביבה, לבוא ולומר לפיקוד - 'נכון, הוא עלול לבצע אירוע קיצון שעלול להידרדר, אבל קח בחשבון שאנחנו מדברים איתו. יש אצלנו כלל - כשמדברים לא יורים, כשמדברים לא קופצים", מסביר לנו המפקד ע'.
"מו"מ מול אנשים מהחברה הערבית הוא שונה. אלה חברות שונות, בעלות מסורת ודת שונות", מסביר אלעאי אלון (78), מתנדב ביחידה, פרופ' אמריטוס לאסלאם באונ' ת"א ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.
"למילים בכל חברה יש ערך רגשי. בעברית, המילה 'ויתורים', לדוגמה, קשורה למו"מ מסוים, ובערבית היא צבועה בצבע של ביזיון, כניעה. אנחנו מוכרחים להיות ערים למילים מעוררות רגש כדי ליצור אמפתיה וגם כי בסופו של דבר - הפעולה עשויה להיות לפי הרגש", מסביר פרופ' אלון.
"צריך להבין מה עובר על נפש של ילד מאימוג'ים". ניצב אלון לבבי // צילום: יוסי זליגר
***
בינתיים, אנאס מנהל תקשורת לקונית. הוא דורש ציוד רפואי עבור הפצוע, מה שמשדר לצוות המו"מ אופטימיות זהירה. "נעשה כל מה שנוכל כדי שנצא מפה כולנו, כמו גברים. אנאס, אתה תצא מפה כמו אכבר גבר", אומר הדובר נ', שמנסה להתאים את עצמו לשפתו של החוטף, ובמקביל מנסה לבקש תמונה של הפצועה, על מנת לאמוד את מצבה.
"אני רוצה שתביאו את הציוד למדרגות פה ליד", אומר אנאס, וממשיך: "אני רוצה לראות את השייח' שלי. עוד כמה זמן הוא פה? כל עוד הוא לא פה, אף אחד לא נכנס, שום ציוד רפואי".
נ': "אנאס, אנחנו רוצים לעזור לפצועה. אני בטוח שגם אתה רוצה. מי שייכנס עם הציוד זה לא שוטרים, זה פרמדיקים, אנשים שמבינים ברפואה. אני ואתה לא מבינים ברפואה".
בשלב זה השיחה מתנתקת. בחוליות שמקיפות את המבנה מנסים להבין מה פשר הניתוק, ומדוע בעצם טרם נורו יריות במקום. לאחר רגעים ספורים מתחדשת השיחה. "אני מתגעגע לבן שלי", אומר אנאס.
נ': "לא היית רוצה לראות אותו? אני רוצה שכולנו נצא מכאן יחד בשלום, ותוכל לראות את הבן שלך. תכף גם נביא את השייח'".
בינתיים, פ', פסיכולוג היחידה, מבחין בירידה מנטלית בתפקודו של החוטף, שמתחיל להילחץ, להפגין בלבול, ועשוי לבצע טעויות שעלולות לקפח את חייהם של החטופים. בחפ"ק מבינים שחייבים למשוך עוד זמן, ובמקביל להכניס להילוך גבוה אפשרות של פריצה.
לאחר כמה דקות, נכנסים הפרמדיקים עם הציוד הרפואי. בצאתם, אנשי היחידה הטקטית כבר פרושים בצמוד למבנה, וכאשר בחפ"ק מבינים שלמרות שהציוד הוכנס, עלולים החוטפים לבצע טעויות, מתבצעת פריצה. כעבור כשתי דקות האירוע הסתיים. החטופים יצאו בחיים, וכך גם החטוף שנפצע באורח בינוני.
אני שואל את ע' אם מדובר מבחינתו באירוע מוצלח. "הצלחה היא עניין יחסי, אבל אם הצלחנו לחסוך בחיי אדם, אני חושב שמדובר בהצלחה. כשהבחנו בירידה המנטלית של החוטף, נקטנו שורת אמצעים שמזערו נזק. ההצלחה האמיתית היתה שהחניכים בקורס חוו את הדילמות, הקושי והיכולת להשפיע בתוך זירה. זו התכלית של המשטרה - לשמור ולהציל חיי אדם".
בסיום התרגיל, ממש כמו במציאות, מבוצע תחקיר מקצועי. לאחר מכן, מתכנסים אנשי החוליות בצוותים קטנים על מנת לעבור עיבוד רגשי של האירועים, במטרה למנוע תחלואה נפשית. בעת הצורך, באירועים קשים ומורכבים, מוכנס גם קב"ן לתמונה.
הבכי המשחרר שאחרי
"לא כל אחד יכול להיות איש מו"מ", מסביר לנו פ' הפסיכולוג: "יש לנו קריטריוני סף. אחד מהם זה היכולת של אדם להתחבר לאנשים אחרים ושונים ממנו, תחת לחץ עצום, כשיש חיי אדם על הכף. זה ליצור יש מאין. רק אחרי שנוצר חיבור טוב כזה, רק אז אנחנו יכולים לגרום לשכנוע ולהשפעה. אנחנו מחפשים אנשים עם רקע מגוון".
יש ייצוג גבוה יותר לנשים ביחידה, לאור רגישותן הגבוהה?
"אצלנו ביחידה יש ייצוג גבוה יותר לנשים, ביחס למשטרה ולחברה בכלל, ואנחנו עוד שואפים להגדיל את הייצוג הזה. אישה יכולה לייצר חיבור מסוג אחר לגמרי, ממה שגבר אי פעם יוכל. כשמדברת איתך אישה ההתייחסות שונה. נשות המו"מ היקרות והמוערכות לא יסולאו בפז, והלוואי שהיו יותר".
מה גורם לאנשים להגיע לכדי מעשי הקיצון שאתם מתמודדים מולם?
"הרבה מאוד פעמים זה מגיע מתוך אובדן כלשהו. אובדן של מישהו קרוב שאולי נפטר לא עלינו, אבל גם אובדן של משהו מאוד משמעותי בחייו, אובדן של קשר, למשל, שיכול להביא אדם למחשבות שההתאבדות תביא קץ לסבל".
אתם מוקפצים בזמני תגובה קצרים. מהי ההכנה הספציפית לכל אירוע?
"הדקות הראשונות הן הכי קריטיות כי אתה יוצר קשר ראשוני, וזה חשוב מאוד להמשך. שולחים אותנו קדימה אל המצבים הכי קיצוניים ומטורפים. אם אתה מסתכל על תחילת האירוע - אין לנו שום דבר ביד. אנחנו בקושי יודעים מה שמו של האדם. אנשים חושבים שאנחנו עושים קסמים, אבל זה לא קסם, זה לוקח זמן.
"אדם לא יסמוך עלי כמו על החבר הכי טוב שלו אחרי חמש דקות. אז אני צריך יותר זמן. אבל בסיום האירוע - אנחנו יודעים עליו הכל, על משפחתו, על מה שגרם לו לעשות את הדבר הזה, על היומיים האחרונים בחיים שלו, על האכזבות הגדולות בחייו; אלה רמות פתיחות אחרות, שאנחנו אפילו לא מגיעים עם חברים שלנו".
מה מרגישים אחרי סיום מוצלח של אירוע?
"תחושה מדהימה. אנשים מתארים את זה כהגעה לאולימפוס, לקצה, להגשים את עצמך ברמה מטורפת. אתה מבין שאתה מציל חיים דרך הפה שלך, דרך המילים שלך, ואתה גם רואה את התוצרים, מייד. כשאתה אומר 'אני מהמו"מ' - עיני כולם נשואות אליך. כולם מסתכלים, והלחץ הוא גדול. אתה חייב לתת את כל מה שאתה יכול, עד הסוף, וגם להאמין. לאמונה יש כאן חשיבות מכרעת".
איך מתמודדים עם הלחץ, ועם אותם מקרים שבהם המו"מ לא צלח?
"כל אדם שמסיים קורס מו"מ, מרגיש התרגשות מטורפת באירוע הראשון שלו. אבל גם אדם אחרי האירוע המאה ומשהו שלו עדיין מתרגש ולפעמים גם בוכה, וחייב לפרוק, משום שזה נוגע. לגבי אירועים שמסתיימים בצורה פחות נעימה, ויש מעט מאוד כאלה, אנחנו מאוד רגישים ועם יד על הדופק. אנחנו תמיד בודקים אם זה משפיע בצורה קשה מדי על האנשים שלנו. אני יכול לומר שהאנשים שלנו הם לא רק מיוחדים, הם גם מאוד חזקים. ביחידה יש המון רוח ואחווה, כולם עוטפים אחד את השני, דואגים ומתקשרים, ונוצרות חברויות מדהימות.
"כשיש אירוע במקום מרוחק בארץ ומגיעים אליו אנשים שמעולם לא עבדו יחד, הם מגיעים ועובדים לפי התורה שלנו, והתחושה היא שהם שירתו יחד כל החיים. גם בקורס הנוכחי ראו את הרעות הזאת. זו הסיבה שאנחנו קוראים לזה משפחת המו"מ. אנחנו ערבים זה לזה. האנשים שלנו הם עמוד התווך של היחידה, ואין לנו זכות קיום בלעדיהם".
כיצד מתמודדים עם מקרים שבהם אתם צריכים למנוע מעבריינים לשלוח יד בנפשם?
ע': "נדרשנו פעם לטפל באירוע שבו אדם איים לקפוץ מגשר. כשבדקנו את הרקע לסיפור, התברר שהוא פושע מהזן המסוכן. אני חושב ויש לי רגשות, ולא מצליחים לשים הכל בצד, זה יהיה שקר להגיד שכן. אבל גם אחיי השוטרים, כשהולכים לפזר הפגנה של נכים - כואב להם הלב, אבל יש להם משימה. אף אחד לא רוצה להשתמש בכוח נגד נכים שחוסמים צומת".
דו־שיח על האנטנה
ע' מפקד היחידה קיבל עוד הודעה. בחור בשנות ה־30 עלה למגדל בת"א, אחד הגבוהים בישראל, ומאיים לקפוץ. "באירוע כזה לא יעזור ימ"מ, מסוקים, צלפים. מה שיכול לעזור זה רק אם נצליח ליצור איתו קשר רגשי, ולבצע שינוי התנהגותי", מסביר ע'.
"מה שמעניין אותי באירועים כאלה זה לא בהכרח דברים שמעניינים משטרה רגילה. את השוטר מעניין אם אפשר להגיע אליו כרגע, או להוציא אותו בכוח. אותי מעניין אם הוא אכל ושתה לפני שהוא עלה לפה, ואם אגיש לו עכשיו מים אולי הוא יבקש להתפנות, ועשיתי שינוי התנהגות. באמת אכפת לנו. תמיד אקפיד בכבודו של אדם. בסוף אירוע אני שואל 'איך היית רוצה לצאת מפה?' הפרטיות שלו זה הדבר היחיד שנשאר לו.
"התרגשות מטורפת גם באירוע ה־100". פיקוד היחידה בתרגיל המסכם // צילום: דוברות משטרת ישראל
"חשוב לי לדעת דברים שאני יכול להסתייע בהם כדי להשפיע עליו לטובה", מוסיף ע'. "הבחור מאותו מגדל היה חובב טכנולוגיה, עם ידע עצום בתחום. בגג המגדל, הוא מאיים לקפוץ, ומצאנו את עצמנו מדברים על טכנולוגיה. יש לנו נטייה עצובה ושגויה בציבור לחשוב שאם אדם נמצא במצוקה ורוצה לקפוץ אז הוא גם טיפש".
העבודה שלכם רצופה ברגעים קשים. עניין של חיים ומוות. יש גם רגעי נחת, רגעים משעשעים אפילו?
"אנחנו מקבלים אנשים בנקודת השבר של חייהם, אבל גם זה קורה. באחד האירועים נתין זר איים להתאבד. הוא עלה על אנטנה סלולרית, התחיל לצעוק, ולא הבנתי מה הוא אומר. אחד הדוברים שהיה שם מסמן לי להשתמש בטלפון. שאלתי אותו אם יש לו טלפון, והוא ענה בחיוב. שאלתי אותו מה שלומו והוא מתחיל לצעוק ולצרוח. אני שואל אותו 'למה אתה צועק?' והוא עונה לי 'אין קליטה', על האנטנה הסלולרית".
מה למדת על בני אדם מהתפקיד?
"אנחנו מגיעים לאדם ורואים את הליבה שלו. ההבנה שלי היא שלעיתים ההתנהגות שלו היא לא בהכרח מה שהוא התכוון אליה, אם החיים היו טיפה שונים מסביבו. אין לי אמירה מוחצת, אבל אפשר לומר שברוב הזמן רוב האנשים מתנהגים טוב ומכוונים לטוב".
קצת בניגוד למה שפרויד סבר.
"אני ופרויד? תודה ששמת אותי במשבצת שלו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו