אחרי שנה שבה הקפידו ישראל וחמאס לנהל עימות מבוקר מבלי לשבור את הכלים, נקלעו אמש הצדדים לסחרור לא מתוכנן. שתי הרקטות ששוגרו לתל אביב יחייבו שינוי יסודי במצב, שיכלול מן הסתם גם כמה ימי לחימה.
אמש לא היה ברור מי שיגר את הרקטות לגוש דן. חמאס אמנם אפשר בשבועות האחרונים ירי מסוים של רקטות לשטח ישראל כדי לאותת על מצוקותיו, אבל הקפיד שהירי יהיה רק ליישובי העוטף הסמוכים לגבול הרצועה - וגם זאת במשורה. האיום המרכזי נשקף מצידם של בלוני הנפץ ושל ההפגנות על הגדר, כאשר חמאס מקפיד שלא להעלות את סף החיכוך כדי שלא לגרור את ישראל לתגובה קשה. הצדדים אף ניסו בימים האחרונים להגיע להסכמות שימנעו עימות, ובמסגרת זאת אפשרה ישראל השבוע הכנסת פעימה נוספת של כסף קטארי לרצועה.
מי שניסה לאתגר את המדיניות המתונה יחסית של חמאס (ואת ישראל) הוא הג'יהאד האסלאמי, שבהנהגתו החדשה של זיאד נחאלה נוקט קו ניצי ואלים יותר, שכלל גם את אירוע הצליפה שבו ניצלו חייו של מפקד פלוגה בצנחנים כאשר קליע פגע בקסדה שחבש. ועדיין, גם בג'יהאד יודעים שירי לגוש דן הוא לא המדרגה הראשונה, אלא האחרונה; לא משום שדמם של תושבי תל אביב אדום יותר, אלא כי ירי כזה הוא הכרזת מלחמה - שישראל לא תוכל להתעלם ממנה.
עומד מאחורי הירי, דיוקנו מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימני // צילום: רויטרס
אם אמנם הג'יהאד אחראי לירי, ייתכן שמי שדחקה בו לפעול היתה איראן, פטרוניתו, על רקע המכות שספגה באחרונה מישראל. אמש לא היו לכך עדיין סימוכין, אבל סביר שהמודיעין ישקיע מאמץ רב בניסיון לקשור את טהרן לאירוע, במסגרת המאבק הרב־חזיתי שישראל מנהלת נגדה.
ועדיין, איראן היא כרגע כאב הראש הקטן של ישראל. הבעיה העיקרית היא מה עושים עם עזה. מאז החלו העימותים על הגדר ברצועה - ב־30 במארס בשנה שעברה - עשתה ישראל הכל כדי להימנע מעימות נרחב: מהכנסת כספים וסחורות לרצועה, ועד הרחבת אישורי העבודה והדיג. ישראל גם הבליגה על הפגיעה השיטתית בריבונותה בעת שיגור הבלונים והעפיפונים וירי הרקטות, מתוך הבנה שעימות נטול מטרה מובהקת עלול לגרור את ישראל להסתבכות לא רצויה, שתגבה מחיר גבוה מבלי להוביל לשינוי בתנאי היסוד בעזה.
הירי לתל אביב יחייב את ישראל לחרוג מהמדיניות הזאת, ולא רק בגלל תקופת הבחירות, שבה תתקשה הממשלה להיראות רופסת אחרי הבלגה ממושכת מול החמאס. הירי עצמו - בשעת ערב מאוחרת, משום מקום וללא סיבה נראית לעין - לא יכול להיוותר ללא מענה קשה ולא פרופורציונלי; ישראל לא תוכל עוד להסתפק בתקיפת מטרות ריקות. תידרש פעולה רחבה, כואבת, שיהיה לה מחיר, שבוודאי לא יותיר את הצד השני אדיש ויחייב אותו להגיב.
יירוט של מערכת כיפת ברזל // צילום: רויטרס
מכאן שמערכה כזאת עלולה להתפתח כמעט בכל דרך וכיוון. בשטח יש אמנם לא מעט מרסנים (לא רק האינטרסים הבסיסיים של ישראל וחמאס ששוללים עימות, אלא גם שלל מתווכים - ממצרים ועד קטאר ושליח האו"ם), אבל ספק אם הם יהיו אפקטיביים בשעות הקרובות. סביר שישראל תפעל בעוצמה שלא נראתה בעזה מאז מבצע צוק איתן ב־2014, ותיכנס גם להיערכות מואצת לכך שהמערכה תסתבך ותחייב גם פעולה קרקעית.
במקביל, החל מאמש, נדרש צה"ל גם להגנה חזקה. במודיעין העריכו שירי לגוש דן אפשרי, אבל עימות מול חמאס מחייב פעילות רחבה בהרבה - מהגנה על מספר רב של יישובים מפני רקטות, ועד פריסת מערך הגנתי צפוף באזור העוטף כדי למנוע ניסיונות חדירה ליישובים ופגיעה באזרחים ובחיילים. צה"ל אמנם השלים כמחצית מהמכשול התת־קרקעי מול הרצועה, אבל אין באפשרותו לשלול את האפשרות שחמאס מחזיק במנהרות חודרות נוספות - שעלולות להיות מופעלות כעת.
כל אלה פירושם אחד: הכנה למערכה. אין איש שעוסק בעניין העזתי שלא העריך על רקע הנפיצות הנמשכת ברצועה שזה עלול לקרות, ואפילו בטווח הזמן המיידי, ועדיין - פריצתה אמש תפסה את ישראל בהפתעה מצבית, שדורשת התעשתות מהירה שתאפשר לגבות מהצד השני מחיר. האופן שבו תפעל ישראל בשעות הראשונות גם יקבע את המשך הדרך; מה שברור הוא שבפעם הזאת יש הזדמנות לייצר מציאות חדשה מול עזה - והיא תתקשה להסביר אם תפספס אותה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
