תהליך? נסו במועדון אחר

אלו היו שבועיים די מבזים עבור ריאל מדריד ואנשיה. כל התארים המקומיים אבדו למועדון - ועוד אבדו בהפסדים ביתיים לברצלונה. ליגת האלופות אבדה במפלה ביתית לאייאקס אמסטרדם מעוטת המשאבים.

למעשה, גם שושלת שלוש אליפויות אירופה האחרונות, שריאל זכתה בהן, הועמדה באור אחר: כריסטיאנו רונאלדו שוב הוכיח שהוא המנצח האולטימטיבי של משחקים במפעל הזה - אלא שהפעם לא במדי ריאל אלא במדי יובנטוס. שחקני ריאל, שלכאורה חיכו שרונאלדו יפנה עבורם את הבימה, נחשפו העונה כמי שהיו כנראה תלויים בו מאוד. 

אבל אולי דווקא בשבוע כזה הובן מדוע ריאל מדריד משולה לאימפריה הרומית של הכדורגל. כשהעונה מעשית גמורה שלושה חודשים לפני סיומה, ולקבוצה לא נותרו משחקים משמעותיים לשחק, זה הזמן לכאורה לפעול בקור רוח, לתכנן את השינויים המקצועיים ולא לפעול תחת לחץ. 

לא כך בריאל. המועדון ביצע את ההוצאה להורג הרגילה של מאמן שכשל, למרות שגם הוא היה מינוי חירום של אמצע עונה. וכך הוחזר אל ההגה זינדין זידאן - 284 ימים אחרי שעזב את המועדון עם אליפות אירופה שלישית. 

המהלך איננו מקצועי ולא מתוכנן, אבל ממחיש את האתוס של המועדון: להשתלט על סדר היום, להפגין איבה מוחלטת להפסדים, ולא להתחבא לעולם מאחורי סיפורים של תהליכים ועבודה יסודית. מי שיפסיד - יודח. ומי שימונה - כדאי שינצח מייד. ככה זה באימפריה הרומית. סליחה, ריאל מדריד. 

 

הגנרל קשור לקיסר

היה משהו בהודעה של זידאן לאחר מינויו המחודש בעל אופי מדרידיסטי. זידאן אמר שלא התלבט אם לקחת את התפקיד, כיוון ש״הנשיא קרא לי לחזור״. הניואנס הזה חשוב. זידאן התייחס לנשיא המועדון, פלורנטינו פרס, שמאז נבחר לקדנציה שנייה הצליח לסלק את האופוזיציה כך שאיש לא מעמיד עצמו לבחירה מולו בבחירות.

פרס הופך את עצמו להתגלמות המודרנית של סנטיאגו ברנבאו - האיש שהזניק את ריאל לגדולתה בשנות ה־50 של המאה שעברה, תוך שהוא רותם את הקבוצה ליחסי הציבור של משטר פרנקו. פרס - קצת כמו התקופה ההיא, סבור שדמוקרטיה זה לחלשים. הוא פעל להעלים אותה מריאל, והעביר למשל צעד פרוצדורלי שלפיו מתמודד על הנשיאות צריך להפקיד עשרות מיליוני יורו כדי לעמוד לבחירה. ומאז אין לו מתנגדים - לא בימי סגריר ולא בימי בציר. 

האתוס הזה הביא למגמה ״רומאית״ אחרת במדריד. ההצלחה עלולה להיות גלולת הרעל. איש לא רוצה מאמן חזק מדי שאי אפשר להזיז. וכך, מנג׳רים כמו ויסנטה דל בוסקה או קרלו אנצ׳לוטי הוזזו הצידה אחרי זכיות באליפויות אירופה. זידאן יודע זאת, התחשב בכך ושידר מייד את המסר המתאים: ״הגנרל הזה קשור לחלוטין לקיסר״.

אבל למה זידאן חוזר? תפקידים אחרים, כמו אימון נבחרת צרפת או מנצ׳סטר יונייטד, נקשרו לאחרונה בשמו. מנג׳רים גדולים בתקופתנו - גווארדיולה, אנג׳לוטי, מוריניו לפני שהתרסק - קיבעו את מעמד העל שלהם כיוון ששיחזרו הצלחות במקומות שונים. 

 

המנצח האולטימטיבי. רונאלדו // צילום: אי.פי.אי

 

ריאל תמיד היתה מקפצה לתהילה של שחקנים - לא של מאמנים. שחקנים בריאל יודעים זאת. הם לא מהססים להכנס למאבקי כוח מול מאמנים שלא מוצאים חן בעיניהם, בידיעה שלרוב ייצאו מהסיפור מנצחים. 

אחד האנשים שלא זקוקים כנראה לטקסט שבידיכם כדי להבין משהו על ריאל מדריד ומעמדם של שחקנים ומאמנים בה הוא זינדין זידאן. הוא יודע שהסגל של ריאל מדריד מזדקן מאוד; גיבורי אליפויות אירופה - ראמוס, מרסלו, בנזמה, מודריץ׳ - כבר עברו מזמן את גיל 30, וטוני קרוס קרוב לגיל זה. מוריד הגשם כריסטיאנו רונאלדו עזב, ושדרת העתיד של הקבוצה מלאה בשחקנים טובים - אבל ללא שום ודאות שהם טובים מאלו של יריבותיה המרכזיות בספרד ואירופה. וכאמור, ״תהליך בנייה ארוך״ הוא מושג זר לחלוטין למדריד. 

ייתכן שזו הדרך להבין את עזיבתו של זידאן בסוף העונה שעברה. הוא נתן למשבר בריאל להתרחש שלא במשמרת שלו. ועכשיו, גם אם זה בגיבוי הנשיא, הוא חוזר באותה נקודה שבה הצליח בפעם שעברה: מועדון שבור שמחכה למושיע. ועל כן חשוב לתת לזידאן את הקרדיט על עניין אחד: בעולם שבו מאמנים נרמסים בפוליטיקה שבין הבעלים, הקהל, השחקנים וסוכניהם - זידאן הוא מי שמתמרן בחוכמה רבה מאוד.

 

טקטיקה? שהעוזר יעבוד

האם זידאן מסמל את חזרת מעמד המנג׳ר על חשבון שחקנים - בריאל או בכדורגל העולמי בכלל? התשובה מורכבת, אבל חיובית בתנאים מסוימים.

2,066 קילומטרים מאצטדיונה של ריאל שוכן אצטדיונה של מנצ׳סטר יונייטד - קבוצה שעוברת מהפך דרמטי ביכולתה, ועקב כך תופיע בהגרלת רבע גמר ליגת האלופות היום - עם מאמן חדש ובלתי מנוסה ברמות הללו, אולה גונאר סולשיאר. תקציר הפרקים הקודמים: סולשיאר החליף אחד, ז׳וזה מוריניו, גם הוא מאמן ריאל בעבר, ועם אותו סגל שחקנים החל להצליח במהירות. קצת בדומה לזידאן ב־2016. 

למרות שזידאן היה סופרסטאר כדורגל מופלא וסולשיאר רק חלוץ יעיל - יש ביניהם קווי דמיון. שניהם אהודים ביותר על צבא האוהדים. שניהם הגיעו למועדון שעבורו כבשו שער ניצחון בגמר גביע אירופה, ושניהם מייצגים מגמה חדשה בניהול מועדונים בסדר גודל שכזה. 

הידע המקצועי והטקטי בכדורגל העולמי ידוע ושקוף. שחקנים זקוקים למנג׳ר לעניין מרכזי אחד: התמודדות עם הלחץ העצום שבו הם נמצאים. מועדונים גדולים זקוקים למנג׳רים כדי לשלוט בשחקנים עשירים מאי פעם ונמצאים במאבק פנימי על תהילה. הם אמורים לגבש את חדר ההלבשה ולהתמודד עם מדיה חברתית שמנפחת כל משבר. לכל העניינים האחרים: הכנות, אימון, תזונה, טקטיקה, כושר - יש עוזרי מאמנים. 

בעבר שררה בעולם הכדורגל התחושה שמאמן גדול הוא לאו דווקא שחקן גדול. שחקני על לרוב נכשלו כמאמנים וגם אם הצליחו - כמו יוהאן קרויף או קני דלגליש - נטו לא להתמיד בתפקיד תקופה ארוכה. אבל במאה ה־21 יש לנו נתון מעניין: מ־19 אליפויות אירופה, 12 היו עם מאמן ששיחק באותה קבוצה. 

נראה שהכדורגל השלים מעגל. בעבר מאמנים היו שחקני עבר גדולים, כי התחום היה לא מקצועי במיוחד. היום הם שם כי יש להם תכונות שלא ניתן ללמד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו