מפגש מפתיע ולא שגרתי התרחש במוצאי שבת האחרונה בבית שמש, אז נפגשו נעמי קורן (90) ורותי מאייר (87) בפעם הראשונה מאז נפרדו ב־1949, לפני 70 שנה בדיוק.
השתיים היו חברות ילדות ואף היו יחד בתנועת בני עקיבא, כמדריכה וחניכה. הן נולדו בבזל שבשווייץ שנים ספורות לפני השואה, אולם לאחר עלייתה של נעמי לישראל דרכיהן נפרדו למשך עשרות שנים.
"שתיהן ילידות בזל. היתה שם קהילה לא כל כך גדולה והן הכירו זו את זו. נעמי היתה מדריכה בבני עקיבא ורותי היתה חניכה שלה", מספר אבידן ויצמן, אדריכל המפגש המשותף, שנתקל ברותי כמעט במקרה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נפרדו השתיים, כאשר נעמי ומשפחתה חששו מפלישה נאצית לשווייץ ונמלטו להרים. לאחר המלחמה, ב־1949, נעמי עלתה למדינת ישראל עם אחותה ולבסוף התיישבה בקיבוץ בארות יצחק. רותי עלתה לישראל ב־1955, אולם לא נוצר קשר בין השתיים.
השנים עברו, וביום השואה האחרון הגיעה רותי לבית הספר "אהבת ישראל" בבית שמש על מנת לספר על ההתמודדות שלה ושל משפחתה בשואה.
בין הנוכחים היה גם ויצמן, אב בית בבית הספר. בסיום השיחה עם התלמידים הוא ניגש אליה ותהה אם היא מכירה את נעמי, סבתא של רעייתו - סלעית. התשובה, למרבה ההפתעה, היתה חיובית.
"ניגשתי אליה בסוף השיחה ושאלתי אם היא מכירה את נעמי יורמן, שם הילדות של סבתא, והיא ענתה בחיוב ואמרה שהיא היתה חברת ילדות שלה", הוא מספר ל"ישראל היום". טלפונים הוחלפו עוד באותו השבוע והשתיים שוחחו, אולם הפגישה המרגשת נדחתה.
במוצאי שבת האחרונה נפגשו השתיים לראשונה, אחרי לא פחות מ־70 שנה. "כשיצאה השבת היא ישבה על הספה אחוזת התרגשות והמתינה לרגע שבו רותי תגיע", משחזר ויצמן, "במשך כל שיחה הן הניחו כף יד אחת על השנייה, הקרינו חום ואהבה. חברות ילדות שלא נפגשו במשך 70 שנה. זה מדהים".
במשך קרוב לשעה וחצי החליפו השתיים חוויות על עיר הולדתן. "הן גוללו זיכרונות של צחוק מהול בבכי, סיפרו על קרובי המשפחה שלא שרדו את התופת והתגאו יחד במספר הנינים שלהן", מסכם ויצמן בהתרגשות.