שיגור חללית ישראלית לירח הוא ללא ספק אירוע יוצא דופן, הממלא את כולנו בגאווה. כמי שהאמין בילדותו להבטחות ב"עתידות" של מסטיק בזוקה, שלפיהן עד גיל 21 אגיע לירח, גם שיגור של חללית ישראלית נשמע לי כמו התגשמות של ההבטחה. אם לא במלואה, אז לפחות כשוות־ערך לחצי בזוקה.
התכוונתי לקום ולצפות בהמראה בשידור חי, אבל לצערי היא התרחשה בשעה שבה גם אם מיסטר ספּוׂק והחייזר אלף היו מציעים לי לטוס איתם למאדים במחלקת עסקים, הייתי אומר שייתנו לי להמשיך לישון. אני שמח שבניגוד אלי, החללית הישראלית הפגינה בגרות, לא נתנה לג'ט לג להפריע לה והמריאה כמו גדולה ב־4 בבוקר.
עם כל הכבוד לחללית על הירח, כמדינה עדיין לא הצלחנו לשים רכבת תחתית על אדמת ישראל. ובכל זאת, להיות המדינה הרביעית בעולם שמנחיתה כלי רכב על הירח זה הישג ממש יפה.
החללית נראית קצת משונה. היא קטנה ונראית כמו מערבל בטון מאתר בנייה, שהורכב על סיר חמין צבאי בדרך למסיבת סילבסטר. היא עטופה במין שמיכה תרמית כדי שלא יהיה לה קר (בכל זאת, ישראלית שרגילה ל־40 מעלות באוגוסט), אבל מכיוון שבהמשך היא צפויה להיתקל בקרינה מטורפת מהשמש, אני מקווה שהיא לא תעשה פלברות ותגיד שהיא אף פעם לא נשרפת, אלא תמרח כמו ילדה טובה קרם הגנה מספר 5,000. העטיפה היא בצבע צהוב־זהב שמזכיר קצת קישוטי צלופן במסיבת פורים בגן ילדים, או שמדובר באפוד זוהר למקרה שהיא תרצה לעצור בדרך לירח כדי להחליף פנצ'ר.
חדר הבקרה של החללית מוצב בעיר יהוד, שהפכה לעיר החלל של ישראל, אף שעד היום שני הפיתוחים המתוחכמים ביותר שיוצרו במעבדות שלה היו שלומי שבת ובורקס חזן. ואם כבר משתמשים בגניוס היהודי לטובת כיבוש החלל, אני מתפלא שהחללית שלנו לא יוצרה בצורת ג'חנון, שמעבר לכך שהוא חפץ עמיד שמסוגל לשרוד בכל מזג אוויר, הוא גם בעל תכונות אווירודינמיות מובהקות הרבה יותר מסיר החריימה המשונה שנשלח לחלל.
* * לכל הטורים של ניצני - לחצו כאן * *
למי שלא יודעים, החללית לא מתוכננת לחזור ארצה, כך שלא יהיו קפיצות לבריכה של התיכון ביהוד. היא כן לקחה איתה "קפסולת זמן" - מאגר מידע שיושאר על הירח למקרה שיגיעו לשם חייזרים דוברי עברית. בתוך הקפסולה הונחו סמלים לאומיים, היסטוריים ותרבותיים, כמו מגילת העצמאות, שירים ישראליים, תפילת הדרך ואוסף ציורים של ילדי ישראל.
לגבי הציורים, אני בהחלט יכול להבין את ההיגיון. זו דרך נהדרת של בוני החללית להיפטר מהציורים של הילדים שלהם. כולנו מכירים את הדילמה - הילדים חוזרים מהגן עם ציורים מכוערים וקשקושים שנוצרו כדי לעודד אצלם יצירתיות, ההורים שומרים את הציורים על המקרר כי לא נעים להם לזרוק ולבאס את הילד, עד שהדלת מתמלאת בדפים מקושקשים שמוחזקים על ידי מגנטים של טכנאי מכונות כביסה. עכשיו נוצרה הזדמנות להסביר להם ש"אבא שלח את הציורים לירח עם חבר מהעבודה".
אבל עם כל הכבוד לנכסי צאן הברזל התרבותיים שנשלחו לירח, חבל שהמארגנים לא כללו בחבילה גם המצאות ישראליות עממיות יותר, שיעזרו לאי.טי שימצא אותן להבין מי אנחנו באמת. למשל, פטיש פלסטיק וספריי קצף של יום העצמאות; מתקן למנגל; פיתה שמטפטפת ממנה טחינה; סדינים ממלון שלא הוחלפו; כפכפי מגבת שנגנבו מהספא; או סתם ברז שאפשר לשים על המצח.
הגיוני שנרצה להשוויץ בפני יצורים מכוכב אחר במאכלים שיצרו הישראלים, כמו עגבניית שרי, קוטג' וזיווה עם גבינה. אבל יש סיכוי טוב שאחרי כמה שבועות של טיסה, המאכלים האלה יסריחו את כל הירח וסביבתו.
(איור: טל לזר)
הטיסה של "בראשית" לא מאוישת, אבל מכיוון שגם זה יגיע מתישהו בעתיד, כדאי שנתכנן ונתכונן. החללית העברית המאוישת הראשונה תצטרך להיות כמובן יהודית וכשרה, עם שני כיורים ומזוזה על כל דלת. נקווה שלא ייווצרו בעיות כשיתברר שהיא אמורה לטוס מעל בית קברות של חייזרים יהודים.
יכול להיות שבשבת היא תצטרך לדומם מנועים, או להמשיך לנסוע על פלטה חשמלית. כיאה לחללית ישראלית, סביר שיהיה דיליי בטיסה, וגם אם לא, הספירה לאחור תישמע כך: "עשר, תשע, שמונה... הנוסעים האחרונים מתבקשים לגשת לשער היציאה..."
בהתחשב במה שראינו השבוע עם נהגי הקטרים, סביר שההסתדרות תכריז על שביתה למען ועד האסטרונאוטים, וכשהנוסעים ינחתו על הירח, הם יגלו שהמטען שלהם הגיע בכלל למאדים. החללית הישראלית תנסה לעשות קיצור דרך, לעקוף בפקק את העגלה הגדולה ולחצות פס לבן של שביל החלב.
מתעוררים גם חששות מהתנהגות נוסע החלל הישראלי. האם ידרוש שוקולד מהדיילת המציעה מוצרים פטורים מִכבידה, והאם יצליח להתאפק ולא לעשן בדרך גם אם הטיסה אורכת חודשיים, או שנצפה בליקוי הירח הראשון שבו הלבנה מוסתרת בעשן של נובלס?
זו תהיה החללית הראשונה בהיסטוריה שבה יהיה צופר עם מנגינת "לה קוקרצ'ה", ומומלץ לאפשר פתיחת חלונות, כי מה שווה ההישג של טיסה לחלל אם האסטרונאוט הישראלי לא יוכל לצעוק מהחלון לעבר האסטרונאוטית שבנתיב הנגדי "מי נתן לך רישיון לחללית???"
המפגשים עם יצורים מכוכב אחר עשויים להיות מאתגרים במיוחד. הנוסע הישראלי כבר הצליח לעצבן בעלי מלונות בכל העולם, אז מפחיד לחשוב מה יקרה כשיפגוש יצורים שבאמת מגיעים מציוויליזציה אחרת, שספק אם יפגינו סבלנות כשמישהו יכתוב על אחד המכתשים "ברוך ג'מילי ריחף פה".
חוץ מזה, הרי אנחנו מייד נסביר לעולם שהכוכב הזה הוא שלנו מימים ימימה, שהיינו כאן לפני החייזרים, ושהגלקסיה הזאת הובטחה לאברהם אבינו בתנ"ך או ב"שובו של הג'דיי".
• • •
כנראה גם לי יש סיכוי להיות אסטרונאוט. השבוע נכתב ב"גרדיאן" הבריטי שנאס"א תחפש בעתיד אסטרונאוטים שאינם טייסים קשוחים וקרי רוח, אלא להפך, כאלה שעונים לדפוס של "ליצן הכיתה". אנשים עם חוש הומור, שיוכלו להפיג את המתחים ברכב החלל. בהחלט חדשות טובות עבורנו, האנשים שלא זומנו למבדקי טיס אפילו בתור בדיחה.
עד שנת 2033 מתכננת נאס"א להטיס חללית מאוישת למאדים, טיסה שתימשך חודשים ארוכים, כשהתקשורת עם מרכז הבקרה בכדור הארץ תהיה בעיכוב של 20 דקות. כל זה עשוי להקשות על מצב הרוח של החברים בחללית, והם זקוקים למישהו שיקליל את האווירה וישעשע את האסטרונאוטים המתוחים.
מהיכרות עם כמה קומיקאים, נראה לי שמדובר במשימה לא פשוטה. קודם כל, נראה לי שחוש ההומור של אסטרונאוטים קצת שונה מזה של הקהל הממוצע, וכשהם מבקשים "בדיחות שמש", הם לא מתכוונים לסדרה של צביקה הדר, אלא לבדיחות על קרינה ופוטוסינתזה.
אם אתה מהשובבים שאוהבים למתוח את החבר'ה בבדיחות קקה־פיפי, אתה בכלל מוגבל, כי החברים בחללית ממילא שותים את הפיפי של עצמם, ועל גזים בלי חלון פתוח ברור שאין מה לדבר.
גם המפגש של הליצן המעופף עם יצורים מכוכב אחר עלול להיגמר רע. לך תדע אם הם יתחברו להומור שלנו, והומור עדתי לא יעבוד אם אתה לא יודע לעשות חיקוי מדויק של מבטא חייזרי.
בהצלחה ל"בראשית" ולכולנו.
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו