ראשית, איפא"ק אינו "הקהילה היהודית באמריקה". מדובר בשדולה יהודית־אמריקנית. לעומתו, הארגונים המייצגים את הקהילה היהודית בפועל, נמנעו עד כה מלהתערב בבחירות בישראל או בפוליטיקה הישראלית, במיוחד בזמן כה רגיש. ולעצם הדברים, בימים האחרונים אנחנו עדים למתקפה מרוכזת של רוב התקשורת הישראלית, שמשפיעה כמובן על הדיסאינפורמציה שמקבלים ביהדות ארה"ב.
לא מדובר על שותפות אידיאולוגית עם הימין הקיצוני אלא על חיבור אד הוק לגיטימי לשם הקמת הגוש החוסם. מיד אחרי הבחירות, מתכוונים חברי "עוצמה יהודית" להיפרד ולרדת לאופוזיציה. אז אם איפא"ק לא רוצים להיפגש עם "עצמה יהודית", שלא ייפגשו. מה זה ענייננו? שלא ברצונם, באיפא"ק משחקים בחוסר אחריות לידיהם של גורמים בתקשורת ובמערכת הפוליטית בישראל המעוניינים לנגח את הימין. לטובת פעילותם החשובה, אסור להם להתערב בקלחת הפוליטית בישראל.
אבל קשה להימנע מהחרפה הכאילו מוסרית שנחתה עלינו. במשך שנים, מנה השמאל בכל חישוב קואליציוני גם את השמאל הקיצוני הפרו פלשתיני ביחד איתו. זה כלל מפלגות ערביות הפועלות לחיסול יהדותה של ישראל בטענה שמדובר ב"גזענות"; ח"כים המעודדים חרם בינלאומי על מדינתם ותומכים במדיניותו של מחמוד עבאס; יו"ר הרשות הפלשתינית, המתגמל רוצחי יהודים בכסף מלא ועוד מגדיל את שכרם לפי מידת הזוועתיות של הרצח.
אפילו נתניהו הפך אצל השמאל ל"כהניסט" // צילום: קוקו
היכן היה איפא"ק עד כה, מדוע לא שמענו את הטפות המוסר שלו לשמאל הישראלי על חבירתו זו? אהוד ברק בבחירות 1999 השתתף בכינוס עם השיח' ראאד סלח, שכבר אז שלל את זכותה של ישראל להתקיים, ובאופן לא מפתיע בלוטות המוסר של השמאל התקשורתי לא פעלו. להזכירנו, ממשלת רבין, שהביאה עלינו את הסכמי הדמים באוסלו, קמה על בסיס גוש חוסם דומה.
מזל שאיתמר בן־גביר קיים, אחרת את מי אפשר היה להאשים כ"ימין קיצוני". עד כה, סמוטריץ' כיכב בתפקיד, ולא מזמן היה זה פייגלין, ואפילו בנימין נתניהו זכה לתואר "כהניסט" בעיתון הארץ-לא-שלנו. איזו חרפה. הנה אמש, העלה המשורר יצחק לאור, הכותב ב"הארץ", פוסט בפייסבוק שבו כינה את העיתונאי המוערך עמית סגל, "אדולף היטלר"! זה השיח הרגיל של החבורה הזאת; מבחינתם כולנו כהניסטים. עפר לפיהם.
המהומה הזאת צריכה ללמד את הימין לגווניו השונים, שחובה לשבור אחת ולתמיד את המשוואה העבדותית לפיה השמאל קובע באדנות לימין את גבולות הלגיטימציה שלו (של הימין!), בעוד שהוא לא מחיל על עצמו אותן אמות מידה מוסריות. לא מפיהם אנו חיים, ובוודאי שאין מה ללמוד מהם הלכות מוסר.
אומר שוב: הייתי היחיד בעיתונות הישראלית שכתב בעיתון זה נגד העיצומים שהוטלו על חנין זועבי במשט ה"מרמרה"; הדמוקרטיה הישראלית יכולה להכיל אותה, כתבתי. גם התנגדתי לפסילתה של בל"ד להתמודד בבחירות. על אחת כמה וכמה שיש להתנגד לפסילה הטוטלית של הימין הקיצוני. יש דברים שאפשר לשתף איתם פעולה, ויש דברים שחובה להתנגד. השמאל מומחה בפסילות וחרמות, אבל הימין מצווה על זהירות והתייחסות לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו