אם עד עכשיו היה נדמה שהבחירות האלה ממוקדות סביב תיק נתניהו וגורלו המשפטי, בא האיחוד של גנץ ולפיד ומעמיד בבהירות חדה את הנושא העיקרי של הבחירות. בנימין נתניהו הוביל מאז חזר לשלטון מהלך הפוך לזה שהובילו הממסד הביטחוני, הממסד המשפטי, האינטלקטואלים והתקשורת. הוא הציג אלטרנטיבה שהוכיחה את עצמה בכל הנושאים החשובים והקיומיים של ישראל, וקודם כל במאבק נגד הגרעין האיראני. הוא הוביל תפיסה מדינית ביחס לפלשתינים שהפכה את המחנה הלאומי חזרה לכוח דומיננטי חיוני. בלעדיו, תוצאות הסכמי אוסלו וההתנתקות היו דוחקות את הימין לתחתית העמוד ההיסטורי כהערת שוליים. הוא הציג אלטרנטיבה מדינית־כלכלית לתלות הממאירה בממשל האמריקני והכניס את הפלשתינים למגננה.
לאורך כל הדרך הציג הממסד הצבאי אופוזיציה קוטבית לעמדת הממשלה. עמוס ידלין, בני גנץ, גבי אשכנזי, תמיר פרדו, מאיר דגן ויובל דיסקין, גם גדי איזנקוט - כולם תמכו בהסכם הגרעין של אובאמה, שהוביל ישירות להקמת החזית החדשה בסוריה. יאיר לפיד הזהיר שאסור להתעמת עם הממשל האמריקני. הם תמכו במהלכים המדיניים־ביטחוניים שניסו אובאמה וג'ון קרי לכפות על ישראל.
הנשיא אובמה השתמש לא פעם בעמדת הממסד הביטחוני הישראלי בנושא הסכם הגרעין כדי לתת למהלכיו לגיטימציה. כך שרא"ל במיל' בני גנץ יכול לצייר את בנימין נתניהו כג'ובניק שמכר מצופים בשק"ם, או ככתב "במחנה", אבל הוא נחשף. המיקוד באיש נתניהו, בניסיון לא מוצלח להשחיר אותו, מסתיר מאחוריו את המהלך של הממסד הביטחוני בישראל. זה חבל. אבל זה גורלי. ההתארגנות של הרמטכ"לים מהעשור האחרון במסגרת מפלגתית היא ביטוי פוליטי לאופוזיציה שהם גילמו עוד במדים.
בנימין נתניהו, כפי שאפשר היה לראות בחודשים האחרונים, הוא המנהיג הפוליטי היחיד שמסוגל ללכת נגד הממסד הביטחוני בהחלטה כמו אם לצאת למלחמה או לא. על מדיניות ביטחונית שגויה ודיפלומטיה כושלת ישראל משלמת ביותר מאשר פגיעה באינטרסים חשובים, ותמיד בדם.
אם ישראל הייתה דבקה בדרך המועדפת על הממסד הצבאי, היא הייתה נאבקת היום על שאריות הביטחון שלה בפאתי נתב"ג.
האיחוד בין בני גנץ ליאיר לפיד שם על השולחן שתי דרכים במסע הלאומי הישראלי. היד של הימין יחסית קשורה, משום שלתקוף בשני אגרופים את בני גנץ, גבי אשכנזי ובוגי יעלון זה גם לתקוף קצת את צה"ל. אבל זה לא צה"ל שהוא צבא העם, צבא האזרחים, אלא צמרת צבאית ביטחונית שדרכה השתבשה. גנץ ולפיד נהנים מהמתירנות הידועה ביחס לראש הממשלה. כאן מותר אפילו להציג את נתניהו, שלחם בסיירת מטכ"ל באחת המערכות הקשות בתולדות המדינה, כמשתמט מה"תעלות" שבהן שכב בני גנץ. התשובה של הליכוד ולווייניו: "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו".
יהיה מעניין. הפגיעה של בני גנץ באורלי לוי־אבקסיס תהפוך אותה ללביאה פצועה שכבר תקפה אותו כ"איש המנוהל על ידי אחרים". אבל גנץ והאחרים דבקים באסטרטגיה שלהם והצליחו לבנות גוש פוליטי אפקטיבי בעל מטרה אחת: להפיל את נתניהו.
הם לא סומכים על היועץ המשפטי.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
