עובדים ללא גבולות: כך הטלפון משעבד אותנו

הטלפון הפך אותנו לזמינים בכל מקום ובכל זמן, לא רק עבור בני המשפחה והחברים שרוצים לתקשר איתנו, אלא גם עבור הבוס • באירופה כבר פועלים המחוקקים למען זכות העובד ל"התנתקות" מהעבודה בסופי שבוע ובשעות הערב • הטלפון שלכם מצלצל מהעבודה - נו, אתם עונים?

צילום אילוסטרציה: GettyImages // צילום אילוסטרציה: GettyImages

יום שישי, המשפחה מתארגנת לארוחת ערב ופתאום הנייד מצפצף. בחלק העליון של המכשיר מופיע השם של הבוס ותחילת ההודעה: "מצטער להפריע לך בשעה כזו, אבל...". עכשיו מתחילה ההתלבטות: לפתוח את הוואטסאפ או לא? מצד אחד, אם הוא יראה וי כחול הוא יידע שראית את ההודעה, ואולי יבקש לקפוץ למשרד או לסגור איזו פינה באמצעות המחשב. מצד שני, אפשר להתעלם ולהעביר את הערב בתחושה שאולי הוא מאוכזב או אפילו כועס.

הדילמה המרגיזה הזו נחסכה בשנה האחרונה מרבים מאזרחי צרפת. בתחילת 2017 נכנס לתוקפו חוק במדינה האירופית, לפיו חברות צרפתיות נדרשות לאפשר לעובדיהם את "הזכות להתנתק" מאמצעים טכנולוגיים. על פי החוק, חברות גדולות יקבעו יחד עם העובדים מתי מותר להתעלם מהטלפונים הסלולריים - בכל הנוגע לעבודה. למעשה, "הזכות להתנתק" מעניקה לעובדים שקט בשעות שלאחר העבודה - זמן שאותו הם יכולים להקדיש למשפחתם, לתחביביהם או סתם לנוח. אם החברה ועובדיה הגיעו להסכמות, העובד יכול לצאת מהמשרד ולהשאיר את העבודה מאחוריו - לא רק פיזית, אלא גם מנטלית. מי שירצה להיות זמין מעבר לכך - זו כבר החלטה שלו.

"בזכות, ואולי בגלל הזמינות המלאה שלנו בטלפון, באי־מייל ובוואטסאפ, אנחנו לפעמים עוברים מרחב גיאוגרפי, אבל לא באמת מתנתקים", מסבירה ד"ר אירן דיאמנט, מרצה לפסיכולוגיה תעסוקתית באקדמית ת"א־יפו. "אנשים רבים 'לוקחים את העבודה' איתם הביתה, ולפעמים היעדר הניתוק מתבטא בהמשך מחשבה או דאגה לעניינים שנשארו לא פתורים. המצב הזה, של גבולות מטושטשים, מייצר לחץ ושחיקה, שגם נלווית אליהם תחלואה פיזית ונפשית ניכרת. על רקע זה בוחרים ארגונים רבים בעולם לעודד את עובדיהם לדעת להציב גבולות".

ארמון בזמן

יותר מ־80 שנה עברו מאז "מכתב הסטטוס קוו" ששיגר דוד בן־גוריון ל"אגודת ישראל", ושבו ניסח את ההבנות בענייני דת לקראת הקמת המדינה. לדברי ד"ר עינת רמון, מרצה למחשבת ישראל ממכון שכטר למדעי היהדות, אף שמלכתחילה השבת היא עניין דתי, יש המון סיבות נכונות וטובות להפוך את יום השבת ליום שיאפשר מנוחה לכלל הציבור בישראל. היא מצטטת את הפילוסוף היהודי אברהם יהושע הֶשל, מההוגים החשובים של יהדות ארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה־20, שניסח בספרו "השבת" את משמעות היום הזה עבור האדם המודרני.

"השל מציין שאומנם הלכות השבת הן לעיתים מוזרות ולא מובנות לאדם, אך למעשה הן רלוונטיות במיוחד לאדם המודרני, שמשועבד לטכנולוגיה ולחומר ביום־יום - הרבה יותר מאשר בדורות הקודמים", היא מסבירה. "התייחסותו של השל לשבת היא פילוסופית, מעבר להיבט הדתי הסטנדרטי. לטענתו, השבת היא 'כלי מחנך' עבור האדם לשחרורו מכבלי הטכנולוגיה והחומר. בעיניו, מדובר ב'ארמון בזמן' - פרק שבו מפסיקים את שגרת המלאכה ומאפשרים זמן מנוחה, זמן איכות עם משפחה וחברים, זמן אינטימי לאדם עם עצמו. זהו בעצם תרגול מדיטטיבי ורוחני של עיסוק בדברים אחרים מלבד אלו שאליהם אנחנו משועבדים במהלך השבוע. אלה 24 שעות של הדממה מכל הרעשים שהורסים לנו את איכות החיים".

אף ששבת הוא יום המנוחה הרשמי במשק, כ־620 אלף ישראלים (בהם כ־400 אלף יהודים) עובדים גם בסוף השבוע. רוב גדול של המועסקים בשבת (68%) עובדים גם בימי שישי, ולמעשה יש כ־92 אלף ישראלים שאינם זוכים ולוּ ליום מנוחה אחד בשבוע. ד"ר שוקי פרידמן, חבר סגל בפקולטה למשפטים במרכז האקדמי פרס, ערך ניתוח על בסיס נתונים של הלמ"ס ושל המכון הישראלי לדמוקרטיה, וגילה כי 41.3% מהמועסקים הישראלים בשבת העידו שאינם מרוצים מהאיזון בין הזמן שהם מקדישים לעבודה בתשלום ובין הזמן שהם מקדישים לתחומים אחרים בחייהם. מבין המקצועות השכיחים, שיעור גבוה של מועסקים שאינם מרוצים מאיזון בית־עבודה נמצא בקרב רואי חשבון, כלכלנים, יועצים פיננסיים ויועצי השקעות (53.7%), בקרב עובדי היי־טק (51.9%) ובקרב מנהלים (48.6%).

הנתונים מגלים עוד כי גברים עובדים בשבת בשיעור גבוה יותר מנשים: 18.2% מהגברים לעומת 14.3% מהנשים. בחלוקה לקבוצות הגיל מתברר מהנתונים שתעסוקה בשבת נפוצה יותר בקרב צעירים: כ־20% מהצעירים היהודים בני 29-20 עובדים בשבת.

לא רק לדתיים

"כדי להעסיק עובד יהודי בשבת, צריך לקבל היתר ממשרד העבודה", מבהיר עו"ד שי בן־נתן, מנהל מחלקת דיני עבודה במשרד זיסמן, אהרוני, גייר ושות'. "עם זאת, יש ענפים שיש להם היתר כללי, בעיקר מעניקי שירותים ציבוריים לצורך נופש פנאי ועינוגים, כמו מסעדות, בתי קולנוע ותיאטראות, או לחלופין לצורך ביטחון, כמו משטרה וכבאות. מקורו של החוק, שנחקק בתחילת שנות ה־50, בתפיסות סוציאליות.

"על פי החוק, מעסיק לא יכול להכריח עובד לעבוד בשבת, והוא תלוי לחלוטין ברצון הוולונטרי של העובד. עד לפני שנה היה העובד צריך להצהיר שהוא שומר שבת, ורק אז לא יכול היה המעסיק להכריחו לכך. לאחרונה הוראה זו בוטלה, והיום גם עובד שאינו שומר שבת מסיבות דתיות יכול לסרב לעבוד בשבת. ואולם, מאחר שהתעריפים לעבודה בשבת הם גבוהים - 150 אחוז מהשכר הרגיל של העובד, ובשעות נוספות 125 אחוז על השכר המוגדל - יש מי שמעדיפים דווקא את העבודה בשבת, כמו סטודנטים, שיכולים להרוויח יותר עבור אותו זמן עבודה".

רוצים גם וגם

הרעיון להתנתק מהעבודה בסוף השבוע או בשעות הערב נראה כמעט מתבקש, אבל לדברי ד"ר דיאמנט, לפעמים זה לא כל כך פשוט. "כאנשים בוגרים אנחנו בדרך כלל ממלאים כמה תפקידים שונים. להיות איש משפחה זהו כמובן תפקיד מרכזי, אבל גם עבודה וקריירה תופסות מקום של כבוד", היא מסבירה. "החיים בשני התפקידים האלו מייצרים את מה שהספרות המחקרית מזהה כ'קונפליקט בין תפקידים'. הספק, תפוקה, התקדמות והישגיות הם אלמנטים שמאפיינים את העידן שלנו, ושני התפקידים האמורים, ולצידם לפעמים גם תפקידים נוספים, דורשים השקעה בלתי פוסקת של משאבי הזמן הכה יקרים שלנו. 

"זה לא כל כך קל לומר שכשיוצאים מהעבודה משאירים אותה מאחור, כי מה קורה כשהקריירה היא התפקיד המרכזי יותר בחיינו? כשהעבודה היא החשובה והמשמעותית בחוויה הסובייקטיבית של האדם? הקצאת זמן רב לעבודה במקרה כזה - גם אם מוגזמת - תשרת את הצרכים הבסיסיים העמוקים. מכאן שסוגיית ה'קונפליקט בין התפקידים' היא - כמו כל דבר אחר בעולם הפסיכולוגיה - סובייקטיבית".

גם הילדים מתקשים להתנתק // צילום אילוסטרציה: GettyImages

גם דיקן הפקולטה למנהל עסקים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, פרופ' גל רז, מצביע על קשיים שעלולים לצוץ כתוצאה מחוקים שיפרידו בחדות בין זמן עבודה וזמן בית: "גם אם נחוקק חוק, כל עוד אין שינוי תרבותי כולל, עלולים להיווצר 'מעמדות' בין עובדים - בין אלו שנשמעים לחוק ולא עונים לאי־מיילים בשעות הזויות, לבין אלו שיענו ובכך ימצבו את עצמם כיעילים ומשתלמים יותר למעסיקיהם. כל עוד החברה לא תעריך באמת את החשיבות של שעות פנאי ומשפחה בשיפור איכות העבודה והגדלת הפריון בעבודה, השינוי האמיתי יהיה קשה. בעבר אומנם חשבו ששעות עבודה מרובות מעידות על פריון גבוה, אך בשנים האחרונות אנחנו רואים שהקשר בין הדברים אינו מוחלט כלל. ישראל היא דוגמה לכך: שבוע העבודה בישראל הוא מהארוכים במדינות ה־OECD, אך הפריון דווקא מהנמוכים".

זמן מסך מסוכן

ד"ר יעקב אופיר, פסיכולוג קליני מומחה, מסביר כי להתנתקות מהשגרה יש השפעה חיובית על מצבו הנפשי של האדם העובד, ולזה כדאי גם להוסיף התנתקות מהשגרה הדיגיטלית. "ההתנתקות מהעבודה בשבת, ובעיקר מהמסכים, יכולה להעניק למשפחה זמן איכות ולהפחית זמן מסך מסוכן", הוא מסביר. "המילה 'מסוכן' אמנם שנויה עדיין במחלוקת אבל ישנם מספר מחקרים שטוענים ששימוש מוגזם ובלתי מבוקר ברשתות חברתיות עלול לבוא על חשבון תפקוד בריא בחיים ה'אמיתיים', שמחוץ למסך.

"לפי סקרים עדכניים בארה"ב, 45 אחוז מבני הנוער האמריקנים מעידים על עצמם שהם מבלים את מרבית זמנם ברשת. חלק מהם מפתחים תלות פסיכולוגית במכשיר, ואם במקרה אין להם גישה למכשיר - הם עלולים להרגיש תחושות גופניות של חוסר, כאילו נלקח מהם חלק ממשי מהגוף". לדברי ד"ר אופיר, לאחרונה נדונה האפשרות להכניס את ההתמכרות לטלפונים הזאת לספר האבחנות הפסיכיאטרי, ואפילו המציאו לזה שם מעניין: Nomophobia, שזה קיצור של Phobia־Mobile־No. 

"מי שסובל מהפוביה מדווח על סימפטומים שדומים להתמכרות לסמים: עלייה בשימוש לאורך זמן, חוסר מנוחה ולחץ כשנמנעת מהם גישה לרשת וצורך עז להשיג את ה'חומר', כלומר - לגלוש ברשתות החברתיות", מסביר ד"ר אופיר. "אז כמו שיש פוביה מעכבישים, יש כעת פוביה שהיא בעצם הפחד להיתקע בלי הטלפון".

ההכרה במציאות החדשה הובילה למהפכה שקטה שמתרחשת לאחרונה בבתי הספר היסודיים: יותר ויותר הורים לתלמידים ביסודי נלחמים בסמארטפונים, שהשתלטו על חיי הפנאי ועל יום הלימודים של התלמידים - וחוזרים לטלפונים ה"טיפשים". בשיתוף הורים אחרים, ולרוב גם בתי הספר, הם קוראים לדחות רכישת טלפון חכם לילדים ככל האפשר, על ידי רכישה קהילתית של טלפונים ללא אינטרנט. המיזם, שזכה לשם "תנו לגדול על שקט", החל לפני כשנה וחצי על ידי שתי אימהות - נעמה גלעדי וסיגל רובין־שהם. 

"עוד לפני שילדים בגילי 8-7 מתחברים לרשת חברתית, הם צריכים לפתח כישורים חברתיים בסיסיים", מסבירה רובין־שהם. "אני חושבת שחלק מהסיבה שההורים קונים טלפון חכם הוא כי הם לא רוצים שהילד יישאר 'בחוץ', ולכן ברגע שזה פרויקט קהילתי - זה מונע את הדילמה. המתנגדים טוענים שאנחנו הולכות נגד הקִדמה, אבל זה בדיוק הפוך - אנחנו בחזית הקדמה ויודעות לזהות מה מוקדם מדי בגיל 8. את ההתמכרות לרשתות חברתיות אפשר לדחות בשנתיים־שלוש".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר