עם אקדח שלוף ביד, כשהוא רודף אחרי עוד נבל תורן מול נוף מתחלף, ליאם ניסן מודה שהעבודה שלו בשנים האחרונות לא עשויה בדיוק מהחומרים שפרסמו את שייקספיר. אבל כמו כל פועל בפס ייצור מצליח, לא אומרים "לא" לפרנסה טובה.
"משליכים לעברי כל הזמן ערימות של כסף כדי שאעשה עוד סרטי אקשן", הוא מודה בכנות. "למען האמת, אני עושה את זה קודם כל משיקולים כלכליים. כשהטלפון שלי מצלצל, ועל הקו הסוכן שלי עם עוד הצעה כזאת, השאלה הראשונה שלי היא 'כמה הם מציעים?'. אם זה סכום מעניין, אני ממשיך בשאלה אחת בלבד: 'הם יודעים שאני בן 66, כן?'
"ככה זה עובד. הכי פשוט, ישר ולעניין. בגילי כבר לא מתמהמהים".
אין ספק שניסן הוא סוג של נס הוליוודי. אין לו שרירים בולטים, אין לו קרחת אופנתית בוהקת ואין לו שם של סלע, ועדיין, גם באמצע שנות השישים לחייו, הוא לא מפסיק להוביל עוד ועוד סרטי פעולה.
זה התחיל לפני עשור, כשכיכב בסרט האקשן "חטופה", שם גילם סוכן CIA שעושה הכל כדי להשיב את בתו שנחטפה על ידי פושעים אלבנים. הסרט הפך ללהיט קופתי, והזניק את ניסן לקאמבק מסחרר. ביחד עם שני סרטי המשך, הכניסה טרילוגיית "חטופה" קרוב למיליארד דולר ברחבי העולם.
גם חשבון הבנק הפרטי של ניסן תפח. על "חטופה" הוא קיבל מיליון דולר, על "חטופה 2" ב־2012 כבר קיבל 15 מיליון, ועל "חטופה 3" (2015) הביא הביתה 20 מיליון ונכנס לראשונה לדירוג השחקנים המרוויחים ביותר בהוליווד.
"מעריץ שלי חילק את המשכורת שקיבלתי במספר הפושעים האלבנים שחיסלתי בשני הסרטים הראשונים. יצא שהרווחתי בערך 180 אלף דולר לכל אלבני מת. לא רע בשביל סוכן שעוד רגע צריך להחליף ברך. מה שכן, כבר חטפו את הבת שלי כל כך הרבה פעמים, זה כבר לא יחזיק עוד סרט".
בשנה שעברה ניסתה רשת הטלוויזיה NBC למנף את "חטופה" לסדרת טלוויזיה, אבל זו שרדה שתי עונות בלבד, לא מעט כי ניסן עצמו לא היה שם.
התיאבון של אולפני הסרטים נפתח, וההצעות לניסן החלו לזרום. "נון־סטופ", "מרדף לילי", "הנוסע" - בכולם גילם גרסאות דומות של גיבור שמצליח להערים על הרעים ולהציל את הנערה המסכנה, תוך כדי ביצוע פעלולים שמתעלמים מהגיל. מבקרי הקולנוע לא מייחסים אמינות רבה לסצנות הפעולה בכיכובו, בטענה שלא סביר שהוא מסוגל לבצע אותן בגילו. אבל ניסן מתעלם וממשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק.
איך אתה שומר על הכושר?
"יש לי מאמן כושר קבוע, שמכין אותי בכל פעם לסרטים האלה, גם במהלך הצילומים. לפני חודש סיימתי סרט בשם 'Honest Thief', והיתה לי שם סצנת אקשן עם שחקן שגילו מחצית מגילי. אני משליך אותו מהחלון, ומייד נמלט מהמקום בריצה. מאוד שעשע אותי כמה מגוחך זה בטח נראה. אבל למזלי, כל השחקנים יצאו בשלום".
בשנים האחרונות הקריירה שלך פורחת.
"כן, אבל אני מביא בחשבון שרגעי הזוהר הולכים ודועכים, כיאה למקצוע שיש בו תנודות בלתי פוסקות. זאת ברכה שאני בכלל עובד עדיין. אני גם לא חי בחרטה מתמשכת על תפקיד מסוים שלקחתי, או על תפקיד שעליו ויתרתי.
"במקצוע המשחק יש לא מעט בולשיט. אני נעמד במקום שהבמאי מורה לי, אומר את הטקסט שלי, יורה באקדח או מבצע פעלול, בלי רוח וצלצולים. אני לא שוקע בהעמדת פנים שאני הדמות. מי שאני זה מספיק. אני לא כמו חברי הטוב, דניאל דיי לואיס, שנשאר בדמות שלו לאורך כל תקופת הצילומים. זו שיטת משחק שמטריפה אותי".
• • •
בסוף השבוע עולה לאקרנים "מרדף קר", עיבוד הוליוודי לסרט נורבגי מצליח בשם "בסדר ההיעלמות" של הבמאי הנס פטר מולנד, שהוקרן בפסטיבל ברלין לפני חמש שנים ונרכש על ידי חברת הפקה פרטית לטובת גרסה אמריקנית, שגם אותה ביים מולנד. ניסן נכנס לנעליו של השחקן השבדי הוותיק סטלאן סקארסגארד, שגילם את התפקיד בסרט המקורי.
כצפוי, מדובר בעוד עלילה עתירת אקשן, טובים מול רעים וחיסולים מכל עבר, כשגם הפעם הוא מגלם אב שנחוש לנקום את רצח בנו, למורת רוחה של אשתו (לורה דרן). הוא מוצא את עצמו מתמודד מול ברון סמים מקומי ומול המאפיה האינדיאנית בעיירת סקי שלווה בקולורדו. עם תסריט שופע הומור שחור ועבריינים שמנהלים את העיירה, בעוד גורמי האכיפה נותרים מנומנמים, הסרט מזכיר באופן חשוד נרטיבים שאופייניים לאחים כהן, לרבות סרטם המצליח "פארגו" מ־1996.
"התבקשתי לצפות בסרט הנורבגי המקורי בלי שידעתי עליו כלום", אומר ניסן, "ומצאתי את עצמי צוחק ונהנה. אני מבין את ההשוואה לסרטים של האחים כהן, כמו 'חלום אריזונה', שהוא יצירת מופת בעיניי".
הדמות שלך מתכתבת עם תפקידים דומים שגילמת בעבר, אבל עם טוויסט קומי.
"אין ספק שזה סרט שקצת מתלוצץ על חשבון הסרטים שאני עושה בעשור האחרון. גילמתי בשנים האחרונות לא מעט גיבורי אקשן מלאי תחבולות וכישורים, אבל הפעם מדובר במישהו חובבן לגמרי, שנקלע לסיטואציות מסוכנות. מהר מאוד נפתחת קופת שרצים והוא יוצא לנקום, אבל לא באמת מבין מול מי הוא מתמודד. כל העסק מצית מלחמת מחנות אלימה.
"זה בדיוק הז'אנר שמזוהה איתי, אבל הפעם הוא מתובל בהומור. מדהים למצוא את עצמך צוחק כשעל המסך יש רציחות ופשעים. כל הדמויות בסרט לא חיוביות, כולן עברו תלאות נוראות - ככה זה בכל סרטי האקשן, שהולכים למקומות אפלים. הייתי אומר שזה נכון בתשע מתוך עשר פעמים.
ב"מרדף קר" (עם השחקן טום בייטמן). "אין ספק שהסרט קצת מתלוצץ על חשבון הדברים שאני עושה בעשור האחרון"
"כשרואים אותי, זה תמיד בהקשר של גבר נוקם, מרדף אינסופי שמקורו ביצר חייתי לחסל חשבונות. אני לא בא מרקע קומי, לא גדלתי על הומור בריטי בצפון אירלנד. זכורות לי בעיקר תוכניות בטלוויזיה מהשוליים של הקומדיה, מעין מופעי בידור בלי גסויות או אלימות, ובלי הומור מופרע. רק כשהגעתי לאמריקה ונחשפתי לקומיקאים כמו רובין וויליאמס, הבנתי לכמה מקומות קיצוניים אפשר להגיע באופן משולח רסן".
בסרט החדש הנוף המהמם הוא חלק מהעלילה.
"מהרגע הראשון ידעתי שהצופים לא יתרכזו בי, מול ההרים המושלגים המרהיבים באלברטה, קנדה, שם צילמנו. זה מקום יפהפה, אבל קר ודרמטי. בן רגע אתה יכול להיקלע לסערה ולמפולות שלגים. נתנו לי לנהוג שם במפלסת שלג, אף על פי שהתנאים לא היו פשוטים. רק להרגיש בידיים את עוצמת המתכת האדירה של המפלסת - זאת היתה גולת הכותרת מבחינתי".
• • •
ניסן, על 193 הסנטימטרים שלו, מרשים בנוכחותו כשהוא פוסע אל המלון שבו אנחנו נפגשים, הצופה לשדרה החמישית במנהטן. שיערו המדובלל צבוע חום־ערמוני, גוון שמנוגד לעורו הצחור ולעיניו הכחולות. הוא מדבר בקול נמוך ושליו, כמו מישהו שמספר לילד סיפור לפני השינה.
"לא משנה מה, רק אל תיגע לי בשוקולד", הוא אומר לי בחצי חיוך, ובולע עוד קובייה מחפיסת השוקולד המריר שהביא איתו. כשזה בא מהפה של ניסן, אתה לא באמת רוצה להתעסק עם האיש.
בניגוד לכוכבים רבים בהוליווד, אתה לא מרבה להתבטא בעניינים אקטואליים או פוליטיים.
"בניגוד לרבים, אני מתקשה לצחוק מכל מה שקשור לדונלד טראמפ, למשל, שהפך ליעד של קומיקאים רבים. המצב בארה"ב מדאיג אותי, וגם המצב בבריטניה סביב הברקזיט. גדלתי בצל הקונפליקט הקשה בצפון אירלנד, שהגיע לשיאו בשנות ה־60, וזה זכור לי היטב עד היום. לעולם אין מנצח בשום צד.
"תמיד רציתי לברוח מהמתיחות הפוליטית. התאהבתי במשחק, והיתה לי הזדמנות לעזוב - הימור ענק שהשתלם. שיחקתי בתיאטרון בבלפאסט ומשם עברתי לדבלין, שם התגליתי ולוהקתי לסרט 'אקסקליבר', שיצא ב־1980. מעולם לא הטלתי ספק בדרך שבה בחרתי ללכת. אף פעם לא באתי עם משנה סדורה או תוכנית איך לבנות קריירה".
ניסן הגיע לארה"ב ב־1986, והופיע בסרט בשם "המיסיון" לצד רוברט דה נירו, שסידר לו פגישה עם מלהקת חשובה. "לא היה לי כסף למונית, אז הלכתי ברגל כל הדרך מהדירה של דה נירו בטרייבקה.
"המלהקת סיפרה לי על סדרה בשם 'מיאמי וייס', וארגנה לי אודישן לתפקיד אורח של פלייבוי אירי. אמא שלי שלחה לי בפקס כל מיני ביקורות שהתפרסמו לאורך השנים בעיתונים איריים על הצגות שבהן השתתפתי - ועם זה הלכתי לאודישן, וקיבלתי את התפקיד.
"כשנחתתי בשדה התעופה במיאמי להתחלת הצילומים חיכתה לי לימוזינה מפוארת, וחשבתי שזאת מתיחה. לפני שנכנסתי ביקשתי מהנהג שיצלם אותי למזכרת, כי אמרתי לעצמי, מתי ייצא לי שוב לנסוע ברכב כזה?
"במלון במיאמי ביץ' עליתי לסוויטה עם הבל־בוי, והוא הדליק את הטלוויזיה. במקרה, היה על המרקע קלוז־אפ שלי מתוך מיני־סדרה בשם 'אליס איילנד', שבה היה לי תפקיד קטן מאוד. הצבעתי בהתרגשות על המסך, והבל־בוי אמר: 'הו, סניור, ביג סטאר'. אני מאמין שזה היה גורל, כמו הארה דתית או חלום".
ואיך היה הפרק של "מיאמי וייס" שבו השתתפת?
"דון ג'ונסון הרג אותי".
• • •
וויליאם ניסן נולד בבאלמינה שבצפון אירלנד ב־1952, לאב שהתפרנס כשרת בפנימייה לבנים ולאם שהכינה ארוחות בתשלום. בגיל 9 החל להתאמן באִגרוף, ובשנות העשרה לחייו זכה בתחרויות מקומיות. הוא למד חינוך גופני ומדעי המחשב באוניברסיטה בבלפאסט, אך נשר מהלימודים והחל לעבוד במזקקת הבירה של גינס כנהג משאית. את האִגרוף המיר בכדורגל, ואף נבחן לקבוצה אירית, אבל לא התקבל.
ב־1980 ליהק אותו ג'ון בורמן לסרטו "אקסקליבר", שם יצר קשר רומנטי עם שחקנית עולה בשם הלן מירן. השניים ניהלו זוגיות לסירוגין עד 1985, ואף חלקו דירה בלונדון. אחרי ששיחק בסרטים "הבאונטי" (עם מל גיבסון) ו"חשוד" (לצד שר), החליט ניסן לחצות סופית את האוקיינוס ועבר לארה"ב. באותן שנים ניהל מערכות יחסים חולפות עם ברוק שילדס, ג'ניפר גריי (מ"ריקוד מושחת") וג'וליה רוברטס, לפני הפריצה הגדולה שלה.
בסוף 1992 שיחק במחזה "אנה כריסטי" בברודוויי, לצד נטשה ריצ'רדסון, והשניים התאהבו וכעבור שנתיים נישאו. באותה הצגה גם לכד את עיניו של סטיבן ספילברג, שהחליט ללהק אותו לתפקיד הגדול בקריירה שלו - התעשיין הגרמני אוסקר שינדלר, בסרט "רשימת שינדלר". התפקיד הזה זיכה אותו במועמדות היחידה בחייו לפרס האוסקר.
"למרות שסטיבן בחר בי, הרגשתי שאני לא ראוי לתפקיד", סיפר ניסן באירוע מיוחד שנערך בפסטיבל טרייבקה האחרון, לציון 25 שנים לצאת הסרט. "הוא רצה שאעלה במשקל כדי להגיע למבנה גופו של שינדלר ושלח לי אבקות חלבון, שכל הזמן הקאתי. במקומן שתיתי הרבה בירה גינס.
"אני זוכר את הצילומים בפולין. ניצבתי בכניסה לאושוויץ ב־6 בבוקר, בקור מקפיא, עם רכבות שעמדו על הפסים, כלבי שמירה, שחקנים גרמנים וכל ההמולה. הייתי מאוד מתוח. חיכיתי בצד לסצנה שבה אני שולף ילדה יהודייה, בטענה שאני זקוק לה כדי שתבריק את המכונות במפעל שלי. ואז ניגש אלי מפיק הסרט, ברנקו לוסטיג, הצביע לעבר הצריפים במחנה ההשמדה, ואמר: 'אתה רואה? שם אני הייתי'. ואז זה היכה בי.
"בזמן צילומי הסצנה הברכיים רעדו לי, ולא הפסקתי לפקשש את השורה שלי. זה לקח זמן עד שעשיתי את זה כמו שצריך. בסופם של ימי צילומים קשים נפשית, בן קינגסלי ואני היינו מזמינים את כל השחקנים שגילמו יהודים לשתות איתנו. התחבקנו כל הזמן. אלו היו רגעים נהדרים".
עם רעייתו המנוחה, נטשה ריצ'רדסון צילום: אי.אף.פי
בראיון לתוכנית "בוקר טוב אמריקה" ברשת ABC סיפר ניסן: "אני זוכר שבדרך לסט הייתי שומע הערות של נהגים פולנים שהסיעו אותנו, וחשבתי לעצמי, 'אני שומע נכון? הבחור הזה אומר דברים אנטי־יהודיים לי, השחקן שמגלם את שינדלר?'"
הוא היה מועמד שלוש פעמים לגלובוס הזהב - על "רשימת שינדלר", "מייקל קולינס" ו"קינסי" - אך מעולם לא זכה. בשנות האלפיים כיכב בסרטים עתירי תקציב כמו "מלחמת הכוכבים: אימת הפנטום" ו"סיפורי נרניה", וכארכי־נבל ראס אל־גול בשניים מסרטי "האביר האפל".
לאחרונה שיחק ב"אלמנות" של הבמאי זוכה האוסקר סטיב מקווין ("12 שנים של עבדות") ובסרט "הבלדה על באסטר סקראגס" של האחים כהן. בקיץ יככב בסרט ההמשך ל"גברים בשחור", עם כריס המסוורת', והוא אמור לשחק בעוד שלושה סרטי דרמה.
• • •
ב־1994, כאמור, נישא ניסן לנטשה ריצ'רדסון, והם הביאו לעולם את מייקל (23) ודניאל (22). במארס 2009, כשהמשפחה נפשה באתר סקי בקוויבק, נפצעה אשתו באורח אנוש בתאונה בשיעור גלישה למתחילים. היא הוטסה לבית חולים בניו יורק, וכעבור יומיים הוחלט לנתקה ממכשירי ההחייאה.
"היה בינינו הסכם שאם אחד מאיתנו עומד להיהפך לצמח, אנחנו מנתקים את המכשירים", סיפר ניסן בראיון לתוכנית "60 דקות". "מהר מאוד הבנתי שהמכשירים הללו צריכים להסתלק, היא כבר לא היתה איתנו. ניגשתי אליה ואמרתי לה שאני אוהב אותה. לחשתי לה באוזן, 'מתוקה שלי, את לא תחזרי מהמצב הזה, נחבטת בראשך'. תרמנו שלושה מאיבריה. בזכותה שלושה אנשים ממשיכים כיום לחיות, ואני יודע שאם היא היתה יודעת זאת, היא היתה מאוד מרוצה מזה.
"מעולם לא הרגשתי שהמוות שלה אמיתי. לעיתים, כשאני שומע בביתנו בניו יורק שהדלת נפתחת, עולה בי ההרגשה שאולי זאת היא, שתכף אזכה לשמוע את קולה. זה גל שמכה בך ומותיר את חייך בחוסר יציבות. האדמה מתחתיך רעועה. זה אמנם משתפר עם הזמן, אבל האבל נשאר".
בן אחותו של ניסן, רונאן סאקסטון, נפל לפני חמש שנים כשטיפס על עמוד טלפון כשהיה שיכור. הוא ספג מכה בראשו, שהותירה אותו במצב צמח. לפני שלושה שבועות הלך לעולמו, בגיל 35.
אחרי מות אשתו דיווחו הצהובונים על קשר רומנטי בין ניסן ליחצנית בריטית בשם פרייה סנט ג'ונסון, אם לשני ילדים קטנים. הזוגיות הזאת נמשכה עד 2012, אז ביקשה ג'ונסון למסד את הקשר, והוא סירב. הם צולמו מאז ביחד עוד כמה פעמים, אף על פי שלפני כמה שנים טען הכוכב בראיון טלוויזיוני שהוא יוצא עם "אישה מפורסמת מאוד שלא תרצה שאגלה את שמה". ההתבטאות עוררה חרושת של שמועות, אבל רבים סברו שהוא סתם התלוצץ.
• • •
השבוע עורר ניסן סערה בינלאומית, כשסיפר בראיון ל"אינדיפנדנט" הבריטי איך שקל בעבר להרוג גבר שחור, לאחר ששמע כי ידידה שלו נאנסה בידי תוקף שחור.
"אני מתבייש לספר שבמשך שבוע הסתובבתי ברחוב עם אלה, מקווה שאיזה ממזר שחור ייצא מפאב ויעשה לי בעיות, כדי שאוכל להרוג אותו", אמר. "רק אחרי שבועיים הצלחתי להתגבר על הדחף האלים. בדיעבד, אני מבין עד כמה זה היה נורא, אבל למדתי את הלקח. שאלתי את עצמי 'מה לעזאזל אני עושה?'"
מייד עם פרסום הדברים ספג ניסן ביקורת קשה ברשתות החברתיות, וכדי למזער את הנזק, נזעק כבר למחרת לתוכנית הבוקר של ABC, כדי להבהיר ש"זה קרה לפני 40 שנים. אני לא גזען, אם היא היתה אומרת שהאנס הוא אירי או סקוטי או בריטי או ליטאי, הייתי עושה בדיוק אותו הדבר.
"ניסיתי להפגין כבוד, להתייצב לצד חברתי האהובה בצורה הנוראית הזו, כאילו אנחנו בימי הביניים. השתלט עלי יצר חייתי. אחר כך הלכתי להתוודות בפני כומר". לדבריו, הידידה מתה לפני כחמש שנים.
עם הון שמוערך ב־100 מיליון דולר (גם בזכות פרסומות שבהן הוא משתתף לעיתים), ממשיך ניסן ללכת למשחקי כדורסל של הניו יורק ניקס ולמשחקי הוקי קרח של הריינג'רס, עם שני בניו. הוא גם לוקח את בניו למסעות דיג.
"יש משפט ידוע שדייגים אומרים, בתשובה לשאלה למה הם מעבירים שעות ארוכות כל כך במקום אחד, לעיתים מבלי להצליח לדוג משהו: 'כי הדגים גרים במקום יפהפה'. מבחינתי, הדגים הם רק תירוץ. כשאתה בסיטואציה אינטימית, כמו הדיג עם הבנים שלי, אתה שוקע בשיחה עמוקה בלי שום עכבות, ואתה לומד הרבה על יקיריך".
אתה כבר מרגיש אמריקני לגמרי?
"לא, אבל ניו יורק היא הבית שלי. אני כבר שלושה עשורים בארה"ב. לפני כמה שנים, כשכבר היה לי גרין קארד, נחתתי בשדה התעופה בניו יורק, והבקר בביקורת הגבולות אמר לי: 'ברוך שובך הביתה, מר ניסן'. זה נגע לליבי.
"אגב, קיבלתי במתנה לחג המולד בדיקת דנ"א שמגלה מה המוצא המלא שלך. התברר שאני שישה אחוזים צאצא ליוצאי פורטוגל, מה שמאוד שימח את עוזרת הבית הברזילאית שלי. היא אמרה לי, 'מיסטר ליאם, אנחנו משפחה!'" הוא צוחק.
איזו מוזיקה אתה אוהב לשמוע?
"הפסקתי להאזין למוזיקה פופולרית ביום שבו ג'ון לנון נרצח. אולי רק פינק פלויד ויו־2, כי בונו הוא חבר שלי. גם הזמרת אניה, למרות שנוהגים לומר שהיא עושה מוזיקת מעליות".
שמעתי שנגמלת משתיית גינס.
"כן, לפני שש שנים. זה היה המשקה הקבוע של סבא שלי, שהיה נהג רכבת קיטור. כילד רציתי כבר לגדול וליהנות מהבירה הזאת בדיוק כמוהו. שתיתי הרבה בחיי, בטח אחרי שאיבדתי את אשתי, אבל עברתי את הגיל. היום לכל היותר אני לוגם פה ושם כוס יין אדום, ולגמרי שמח בחלקי".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו