זהו בני גנץ. הלקח שלו מההתנתקות הוא חינוכי. לא ביטחוני ולא מדיני. עשינו את זה טוב, נמשיך לעשות את זה טוב. ברור שיש תמיד איזה קטע ארכיוני שקושר את ביבי נתניהו לכל דבר. לכתבי אישום כמו גם להתנתקות. בדרך כלל, בכל ימות השנה, ביבי הוא ימני קיצוני, ואף פשיסט; אבל כשרוצים להמשיך לעצב את עתידנו באופן חד־צדדי, כלומר ללכת לעוד נסיגה חד־צדדית, מסתמכים שוב על ביבי נתניהו - השמאלן הגדול. עובדתית הנתון המשמעותי הוא שנתניהו התפטר מהממשלה לפני ביצוע ההתנתקות וסירב לתמוך במנהיגותו של שרון.
הראיון של גנץ עם שלמה ארצי וחנוך דאום משדר רצון להתברג במרכז הקונצנזוס הנוסטלגי של הישראליות המזוהה עם שלמה ארצי. התנהלותו של גנץ בראיון עם ארצי ודאום היא תולדה של כניסה ראשונה לארץ זרועת מוקשים ללא מפת דרכים. אני הייתי מעדיף להצביע למפלגה בראשותם של שלמה ארצי וירדנה ארזי, במקום למפלגה בראשות גנץ. זאת הייתה נפילה, לרמוז על דרך ההתנתקות. האמירה הזאת מלמדת שלמרות הכחשותיו, הוא נמצא בעולם המושגים והמדיניות של ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל" ואהוד ברק.
עד הריאיון הזה נוהל בני גנץ כמו מכונית בשלט רחוק. כל הסצנות שבהן הוא נחשף לקהל ולתקשורת מופקות ומבוימות עד הפרט האחרון. הוא יודע אילו שאלות ספונטניות ישאל אותו הציבור המסונן שאותו יפגוש במקום נתון; והוא מתכנן - או מתכננים בשבילו - גם אילו תשובות לענות. את שלמה ארצי וחנוך דאום, למרות היותם אנשים טובים ונחמדים, קשה לתכנת, וכפי שמתברר גם שאלה אחת או שתיים שחופרות בור בעומק של עשרה סנטימטר עלולות לגרום לצנחן הגמלוני לנקע בקרסול.
גנץ והשמאל בכלל נמצאים במלכוד. הוא היה מעדיף לא לענות בצורה מסודרת ומפורטת על שאלות של תוכניות כלכליות, מדיניות או חינוכיות. ההעדפה של ראש המטה שלו איתי בן־חורין היא לכוון את כל כוח האש לשאלה: "טו בי אור נוט טו ביבי?" בנוסח המחזה השייקספירי הידוע. אז איפה המלכוד? אם הבחירות תתקיימנה סביב הסוגיה הנכבדה של ביבי כראש ממשלה, כן או לא? - הרי אם נתניהו יוביל את הליכוד לניצחון ברור על פני בני גנץ או גנץ פלוס לפיד, מבחינה ציבורית הוא מקבל זיכוי מהדהד ואז יהיה קשה לתבוע את התפטרותו במקרה שעניינו יעבור לבית המשפט.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
