בשנת 1922 פרסם בווינה הסופר היהודי המומר הוגו בטאוור רומן דמיוני ששמו "העיר ללא יהודים".
בטאוור תיאר בספרו וינה נואשת חברתית, כלכלית ופוליטית, שמייחסת את כל צרותיה ליהודים ומגרשת אותם מתחומה בקרונות בקר. לאחר שהעיר מתרוקנת מיהודיה, מגלים הווינאים שנותרו ללא כל. היעלמות היהודים הביאה לקריסה מוחלטת, והמגרשים דורשים להחזיר את היהודים ומקבלים את פני השבים בהערכה רבה.
"העיר ללא יהודים" היה לרב־מכר. שנתיים לאחר פרסומו, ב־1924, הפך הספר המצליח לסרט אילם. אבל המציאות לא אהבה את הסוף הטוב שחיבר בטאוור. ב־1925 הוא נרצח, בגיל 52, בידי פעיל נאצי. ב־1933 קיבלו הנאצים לידיהם את השלטון בגרמניה. אוסטריה סופחה לרייך הנאצי, מלחמת העולם פרצה, וב־1942, 20 שנה לאחר פרסום הספר הדמיוני, נשלחו כמעט כל יהודי העיר בקרונות בקר למחנות ריכוז והשמדה, שמהם לא חזרו. יהודי אירופה גורשו, נרצחו. ביבשת, שבה התגורר רוב העם היהודי, נותרו היום לכל היותר כ־3 מיליון יהודים, ואלה חווים היום את הישנות ההיסטוריה.
74 שנה לאחר תום השואה, כמעט מאה שנה מאז פרסומו של "העיר ללא יהודים", חרב האנטישמיות מרחפת מעל ראשי היהודים. לא מדובר עוד בהסתה אנטישמית גרידא - בחילול בתי קברות, בתי כנסת ומצבות, או בריסוס כתובות נאצה על מוסדות יהודיים, על חנויות, על בתי ספר ועל בתים פרטיים. בשנים האחרונות יהודים נרצחו בשל יהדותם בצרפת, בבלגיה, בדנמרק. היקף התקיפות האנטישמיות - גופניות ומילוליות - גואה בכל רחבי היבשת.
אסירים באושוויץ משתחררים // צילום ארכיון: GettyImages
מפלגות מימין ומשמאל, שמטפחות אנטישמיות, מתחזקות. בבריטניה הליברלית, מפלגת לייבור, שמתקשה להודות בהשתלטות האנטישמיות על הנהגתה ועל שורותיה, עלולה להגיע בקרוב לשלטון. לפי סקר האנטישמיות של האיחוד האירופי, שפורסם בדצמבר, 45 אחוזים מיהודי אירופה רואים באנטישמיות שבארצות מגוריהם בעיה גדולה, 62 אחוזים מעריכים שהאנטישמיות בארצותיהם גברה בצורה משמעותית, ו־38 אחוזים שוקלים להגר בגלל האנטישמיות. בבריטניה שיעור המהגרים היהודים הפוטנציאלי, אם הלייבור בראשות קורבין יגיע לשלטון, גבוה יותר. את צרפת יהודים רבים כבר עזבו לישראל ולמקומות אחרים, בעוד אחרים יושבים על המזוודות. אירופה עלולה להפוך בקרוב ל"יבשת ללא יהודים".
מחסום ה"לא עוד" נשבר
אירופה, שסירבה במשך זמן רב מדי לקבל אחריות לשואה, מתקשה עד היום להודות שהיא סובלת מאנטישמיות כרונית. וכשלא מטפלים במחלה, היא פורצת מחדש. אם בעבר האיום על היהודים בא בעיקר מכיוון הימין הקיצוני והניאו־נאצי, היום הוא בא מצידם של "האירופאים החדשים" - מהגרים ערבים ומוסלמים ומבעלי בריתם מהשמאל. אם בעבר אנטישמיות קולנית באה משולי החברה האירופית, היום היא הפכה לנחלת הזרם המרכזי. אם בעבר אירופאים התביישו להחצין את דעותיהם האנטישמיות, היום הם מתגאים בכך. מחסום ה"לא עוד" נשבר. הייאוש היהודי באירופה אולי עדיין נוח, יחסית. אך כשאנטישמיות - גם במעטה של אנטי־ישראליות - הופכת לחלק לגיטימי מהשיח, ברור ליהודי אירופה - גם לאלה שנחושים בדעתם להילחם על זכותם להישאר ב"יבשת הישנה" - כי הם חיים על זמן שאול.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
