"פילוסוף יכול להיות שר ביטחון מצוין"

"בתקופת הפריימריז אני מבין שאני כנראה לא פוליטיקאי טוב. אני הולך אולי פעם אחת לבר מצווה או לחתונה, בזמן ששאר המתמודדים פורחים בתקופה הזו ו'עושים' גם חמש בר־מצוות בערב. זה לא אני. אף פעם לא הייתי בנוי לזה". 

שר האנרגיה, יובל שטייניץ ("לא חייבים לציין גם תשתיות"), יודע שהביקורים שלו ברחבי הארץ בחודש האחרון הם לא מה שיקבע בסופו של דבר את מיקומו בפריימריז של הליכוד. הוא מרשה לעצמו להיות רגוע. "ביבי אמר לי שאני תמיד זה שייתן את כיוון החשיבה האחר, המקורי, הפילוסופי", הוא אומר בחיוך מבויש. 

כבר מנעוריו היה שטייניץ, תושב מבשרת ציון, תקוע עם התואר "הפילוסוף", עד שבשלב מסוים הוא פשוט הלך ועשה דוקטורט בפילוסופיה. לאורך כל היום שלנו יחד הוא יחזור שוב ושוב בנימה מתנצלת על כך שהוא כזה, מין נטע זר בליכוד, אבל זה לא יפריע לו לירות הצהרות לאוויר: "אני חושב שפילוסוף יכול להיות שר ביטחון מצוין, יותר מכל הגנרלים. התקווה שלי להפוך לשר הביטחון עדיין קיימת, זה בהחלט אפשרי".

מה לא אמרו על הדוקטור בן ה־60 - שהוא "הון־שלטון", שהוא "הפודל של ביבי", שהוא "לא באמת היה שר אוצר". בנסיעה איתו הוא לא ברח משום שאלה. 

הצטרפנו אליו לביקור אצל השליטים הבלתי רשמיים של הפריימריז - קבלני קולות ידועים כמו ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, או ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן. אלו כמובן רק שניים מהשמות שמשמשים מוקדי עלייה לרגל בשבועות האחרונים. את מי מח"כי הליכוד יעלו לגדולה ואת מי ירמסו? ההנהגה הרשמית אולי שוהה לה בירושלים, אבל האנשים שאחראים לרשימות הליכוד מסתובבים בינינו מלוד ועד צומת תפוח. 

 

מכניסים להילוך ראשון: לוד: תשאלו את יחימוביץ'

"כשאני נפגש עם פעילים, אני אוהב להרצות להם על פילוסופיה, על אנרגיה", מספר שטייניץ בדרכנו אל רביבו. "זה מעניין, והם תמיד שואלים שאלות, זה מושך אותי יותר מאשר רק לבוא ולשבת בלי לעשות כלום בבר מצווה". כשאני שואל אותו אם הוא מלמד אותם גם על אתיקה, נוכח מה שמתחולל בימים אלו סביב ראש הממשלה - הוא מחייך שוב במבוכה ולא מסתיר את הערצתו לנתניהו. כנער, ובתחילת שנות העשרים לחייו היה חבר ב"שלום עכשיו" וספג רסיס בברכו בהפגנה ההיא, שבה נרצח אמיל גרינצוויג. 

אבל אז התחולל המהפך, בין היתר גם בזכות נתניהו. שטייניץ מסביר: "מדובר באדם מהיר תפיסה, מבין בהרבה תחומים ובעיקר אחד כזה שהאמין בי לאורך כל הדרך ובהמון דברים, למשל בוועדת ששינסקי". אני שואל אותו מדוע ההערצה הזו הופכת אותו בעיני כולם למעין בובה של נתניהו, במקום שיראו בו את זה שבאמת הזיז דברים. "זה פשוט לא נכון להגיד", הוא מתקומם, "אני זה שהבאתי את הרעיונות לביבי, והוא זה שהלך בעקבותיי כשהייתי שר אוצר ועכשיו כשאני שר האנרגיה. אז איך אפשר לבוא ולומר שאני זה שמשמש רק הפנים של שר האוצר, ולא הייתי שר אוצר באמת?" 

 

09:30 לוד: עם ראש עיריית לוד יאיר רביבו (משמאל) // צילום: יוסי זליגר

 

כשאנחנו מגיעים ללוד, שטייניץ מתיישב ליד ראש העירייה ולא נוגע בבורקס. הוא לא מתפרץ או מדבר בצעקות, אבל כשהנושא החברתי עולה לדיון הוא מתחמם. "אמרו עלי כל כך הרבה דברים מעליבים, אבל הכי נעלבתי כשהשמאל בהפגנות שלו צעק שאני 'הון־שלטון'. אני? שנאבקתי בטייקונים כמו שאף אחד אחר לפני לא עשה זאת? הרי אפילו שלי יחימוביץ', שהיא לא מהצד שלי במפה הפוליטית, כותבת בספר שלה על זה. אז הם באים ותוקפים אותי, אבל ברור שזה בגלל העניין הפוליטי. זה בגלל שאני ימין והם שמאל. זה לא ענייני אלא פופוליסטי".

כשאני מזכיר לו שהבטיח מיליונים ומיליארדים שיגיעו לאזרח הישראלי בזכות מתווה הגז, ותוהה בקול רם איפה הכסף, הוא משיב: "תשמע ותקרא מה שאמרתי - אנחנו נרגיש את הכסף הגדול חוזר אלינו רק בעוד 10 או 15 שנים. זה בדיוק מה שיקרה. עם זאת, מחירי הגז בישראל הם מהנמוכים בעולם, אבל אל תבלבל את הפופוליסטים עם עובדות. תראה את אבי גבאי - הבן אדם עבד בבזק, רצה לעבוד אצל תשובה, ובסוף בא אלי ומדבר איתי על סוציאליזם, על הון־שלטון. הוא? מה הוא עשה בחיים שלו שהוא מרשה לעצמו לדבר ככה".

 

הפסקת צהריים: ברקן: הראשון לזהות

תיק "הפילוסוף" עשה לשטייניץ צרות עוד בבית הספר היסודי, כשהתווכח עם המורים ללא הפסקה. בתיכון כבר רב עם המנהלים, עד שנזרק בסופו של דבר מבית הספר כי סירב להתחייב שיפסיק לריב, להתווכח "ולהטיל ספק" בכל מה שהמורים והמורות אמרו לו. בגרות השלים מחוץ לתיכון, אבל באוניברסיטה חיבקו באהבה את הסטודנט הצעיר שדיבר על אלוהים וחיפש דרך להוכיח שהוא קיים. 

חוויית ילדות אחת עיצבה את התפיסה של יובל הילד, ברמות השבים הצעירה, מוקפת הלולים: "היתה לנו מטפלת דתייה בשם חנה. היא אף פעם לא אכלה איתנו אלא הביאה קופסאות עם אוכל מהבית. פעם שאלתי אותה על כך כשהייתי בגן, והיא הסבירה לי שהיא מאמינה באלוהים ולכן לא יכולה לאכול לא כשר. שאלתי אותה מה זה אלוהים. היא לקחה אותי החוצה והראתה לי את העצים, את הפרחים ואת השמיים, ואמרה לי 'אתה רואה את כל הדברים היפים האלה? לכל זה יש סיבה, ואני חושבת שאלוהים הוא הסיבה והאחראי לכך'.

"אני חייב להגיד שזה תפס אותי, זה גרם לי להאמין באלוהים מייד. היא שכנעה אותי. אחר כך, כשעליתי לבית הספר היסודי, עלתה לי שאלה בראש ורצתי לשאול את חנה - 'תגידי, אז מה הסיבה לאלוהים? אם הוא חלק מהעולם אז מי המציא אותו?' העיסוק באלוהים לא עזב אותי ומלווה אותי עד עכשיו. 

"בשלב מסוים בחיי הבוגרים הבנתי שבלי קמח אין תורה. אני הייתי בצד של התורה, של הפילוסופיה, אבל ראיתי שהמדינה הולכת לכיוון לא נכון ואמרתי שדווקא אחד כמוני, עם חשיבה אחרת, יכול להביא זווית אחרת בכל הקשור לאיום הביטחוני. צריך לצלול אל תוך החומר, לעסוק בקמח".

שטייניץ התאהב בתחום הביטחון ומשמש בין היתר אחראי הוועדה לאנרגיה אטומית. גם נתניהו יודע שזה הבייבי שלו. הוא, מבחינתו, כבר חושב צעד אחד קדימה - וסבור שהוא ראוי לאייש את לשכת שר הביטחון. הרי מי העלה לשולחן את האיום הגרעיני של סוריה, שהתבטא בכור שהותקף? דו"חות המודיעין של האמריקנים, הבריטים והצרפתים לא הראו בתחילה דבר בכיוון הסורי, אבל שטייניץ התעקש. 

"מאיר דגן (ראש המוסד לשעבר) קצת זלזל בי, ופרקש, ראש אמ"ן, הסביר לי שאין לי ניסיון ביטחוני. אבל בסופו של דבר, ייאמר לזכות המוסד שהם החלו לעבוד על זה כמו שצריך. נכון שהקרדיט הלך לראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, לדרג הצבאי ולמוסד, אבל רק אני הייתי זה שחשב אחרת מכל הגנרלים". 

הפצצת הכור האטומי הסורי בידי ישראל ב־2007 אכן העניקה לו קרדיט בקרב חבריו בקואליציה, וגם באופוזיציה. מי שהיה נטע זר, הפך בפוליטיקה הישראלית לאחד כזה שתמיד יביאו בחשבון. "כשהגעתי לליכוד בפעם הראשונה וציטטתי את ג'ון סטיוארט מיל, רובי ריבלין אמר לי 'הלו, אתה בליכוד פה, אתה מביא לנו ציטוטים של פילוסופים?' אבל אני מעולם לא ויתרתי על התחום הזה, ומבחינתי הלב שלי שייך לשם". 

 

12:00 ברקן: מפגש אקראי עם ארדן // צילום: יוסי זליגר

 

כשאנחנו נכנסים לחניון באזור התעשייה בברקן שטייניץ מופתע לגלות את רכבו של גלעד ארדן. כן, גם השר לביטחון פנים עלה ללשכתו של יוסי דגן - תחנה חשובה בימים של טרום פריימריז. דגן הוא האדמו"ר של מתפקדים רבים. אם הוא בצד שלך - השמיים הם הגבול. "אתה טוב בדברים האלה", שטייניץ אומר לארדן כשהוא פורץ לחדר, ומחלק לו כאפה ידידותית. "יאללה, סיימת, תן להיכנס".

הפעילים של דגן מסתובבים בחדר, המשקאות המוגזים והעיצוב הסגפני לא תורמים לאווירת הסטייל. אבל שטייניץ מבין את הצורך, ועושה את העבודה גם אם היא לא מועדפת עליו. 

מה לדעתו מאפיין רק אותו לעומת האחרים? פרגמטיות, לדבריו. "לא רוצה להוביל את ישראל למצב של ונצואלה, שהתעקשה לטפל בעצמה בגז". בימים האחרונים, עם התגברות הבאזז סביב גנץ והציפייה לנאומו ביום שלישי הבא, הוא גיבש תובנה נוספת: "איזה עלוב ומעציב זה שהשמאל בסופו של דבר מתלהב ומחזר אחרי גנרלים. זה שמאל? זו הבשורה הגדולה שלכם? מפקדי שמתגאים במבצעים הצבאיים שלהם? מתי בפעם האחרונה גנרל קפץ ישר אחרי תקופה קצרה לתפקיד ראש הממשלה? זה קרה פעם אחת בהיסטוריה של המדינה שלנו, ולגנרל קראו לו אהוד ברק. כהונתו היתה כישלון, והוא חיסל לעצמו את הקריירה. הישראלים לא אוהבים שמפילים עליהם גנרלים מלמעלה. פרקטית, זה גם לא נכון. אתה חייב להשתפשף בתפקידים ממשלתיים רבים, לפני שאתה בכלל חושב לרוץ לראשות הממשלה".

 

סוגרים סיבוב: שברו את הטלוויזיה

על אף הדימוי שלו, שטייניץ נחשב ללוחם עקשן. אחרי אשתו - גילה כנפי־שטייניץ, שופטת וסגנית נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים - חיזר ולא ויתר, גם כשהחברה הכי טובה שלה היתה נגדו. בבית, אביו, שהיה מהנדס לא הבין מה הטירוף סביב לימודי פילוסופיה. אבל הוא נרשם. כתחביב אהב לשחק כדורמים, משחק אלים למדי. בגולני כולם הסתכלו עליו כלא שייך, אבל אז הבינו מהר מאוד עם מי יש להם עסק. "תראה, אפשר לומר שהחבר'ה שלנו רצו 200 ק"מ יותר מכולם בטירונות, כי כמו בכל התחנות האחרות בחיים שלי, הייתי חייב להטיל ספק", הוא מספר, "בטירונות מבקשים ממך להוריד ראש, אבל אני לא מאלה".

רק בשנים האחרונות נכנס לביתו מכשיר טלוויזיה, שלא היה חלק מחיי המשפחה במשך 27 שנים. "אתה יודע שהטייקונים רצו לשים עלי חוקרים פרטיים כדי למצוא עלי קצת לכלוך? חשבתי, מה הם כבר יכולים לגלות? אולי שאני עושה הליכות ליד הבית ושומע מוזיקה קלאסית ב'מצו'? זה הערוץ היחידי שאני רואה בטלוויזיה".

הפוליטיקה, הוא מודה, השתלטה על כל חלקה טובה בחייו. עד לפני כמה שנים עוד היה שומר את המשובים של הסטודנטים שלו, אלו שכתבו עליו תשבחות, העריצו אותו ובחרו בו כמרצה האהוב באוניברסיטה. אבל בסוף הבין שאף שהוא עדיין מרצה פה ושם, העשייה הפוליטית היא הייעוד שלו: "אתה לא יכול להסתגר בעולם האקדמי, להתפלמס ולהתעמק, ולהתעלם מכך שהאיראנים רוצים להשתלט פה על האזור, שהפלשתינים יורים על תל אביב, ושאם לא נפעל בסוריה -  המדינה שלנו תהיה תחת סכנה יומיומית.

 

14:00 ברקן: מעדיף הרצאות מפריימריז // צילום: יוסי זליגר

 

מה דעתו על שיח העמימות, שעלה שוב לשולחן בשבוע האחרון? תתפלאו: "חשוב שאנחנו מספרים לעולם על התקיפות האחרונות שלנו. נכון שעל הכור הסורי היתה צנזורה רבת שנים, אבל גם היום יש עדיין פעולות ומבצעים שאנחנו לא יודעים עליהם - וזה בסדר. הפעילות של חיל האוויר בסוריה היא מסר, בדיוק כמו המסר שביבי העביר כשעמד עם הקלסרים והדיסקים שהמוסד שלנו הוציא מלב טהרן. היתה לזה השפעה עולמית אדירה מכל כך הרבה בחינות. הדינמיקה שלנו מול המדינות במזרח התיכון השתנתה לגמרי בעקבות זה שפרסמנו את המבצע הזה". 

כנ"ל לגבי הכור בדימונה? אני שואל. "לא. שם - אנחנו חייבים וצריכים לשמור על עמימות מבורכת". 

יום הבחירות? כתבי אישום בפתח? שטייניץ, שסוגר השנה 20 שנה בכנסת, לא מודאג. מבחינתו, הניצחון של ביבי כבר התרחש: "אין אופוזיציה ואין אופציה, למי יש להצביע? לגנץ? מה הוא עשה מחוץ לצבא? אתה רוצה לדבר על התקופה של יאיר לפיד במשרד האוצר? הכלכלה בתקופתו לא היתה משהו שייזכר לדורות".

וכך, למרות החלומות על משרד הביטחון, התחנה הבאה של שטייניץ, לדבריו, עומדת להיות משרד החוץ. שילוב של משאלת לב וקריאה של המפה הפוליטית. מבחינתו, זה רק עניין של פרוצדורה: "ביבי תמיד שואל את השרים שבאים אליו - מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. אני חושב שבכל התחומים שבהם עסקתי, השפעתי רבות על יחסי החוץ של ישראל, ולכן אני לא מסתיר וזה נראה לי טבעי שהמשרד הבא שלי יהיה משרד החוץ. אני בהחלט עומד לבקש את זה". ואם תעבור למשרד החוץ, מי יחליף אותך במשרד האנרגיה? הוא מחייך ועונה: "זה כבר כאב ראש של ראש הממשלה. זה לא קשור אלי".  

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו