קשה למצוא מכנה משותף לתשעת הסיפורים שמקובצים בספר החדש (השלישי בעברית) של קלי לינק, אולי למעט העיקרון שהדברים אינם כפי שהם נראים. כי אצל לינק - סופרת ששמה עדיין לא מאוד מוכר בישראל אבל בארה"ב הוא כבר מוזכר בין הסופרים הצעירים (היא בת 49) המוערכים והמעניינים ביותר - דווקא כשאנחנו חושבים שאנחנו סוף־סוף מבינים איפה אנחנו נמצאים, זה סימן שתכף עוד דבר עומד להתהפך עלינו.
הקריאה בסיפורי הקובץ הזה משולה לנסיעה בעגלה שכל אחד מהסוסים הקשורים אליה דוהר לכיוון אחר. זו כתיבה אנרגטית וחסרת מעצורים שיותר מאשר לדחוף את העלילה קדימה, מטלטלת את הקוראים שלה, מושכת את הבסיס תחתם, קצת מפחידה אותם, מותירה אותם באוויר.
הסיפור הפותח, "האנשים של הקיץ", אחד המעולים בספר, נפתח על קרקע ריאליסטית יציבה לכאורה. מתוארת בו חברות מהוססת בין שתי נערות, אחת ענייה והשנייה עשירה, אחת לסבית והשנייה לא. אבל מהר מאוד סוטה הסיפור, בנהיגה ספרותית פרועה, אל מחוזות האימה והפנטזיה, ואז הוא חוזר - בפניית פרסה פתאומית שמשאירה את הקורא בתוך ענני אבק - חזרה לריאליזם, בעוד כל אופציות הקריאה נותרות בידי הקורא ואף אחת מהן לא לגמרי מופרכת.
כריכת הספר (בבל)
בכמה מהסיפורים האחרים קשה אפילו למצוא מהלך ברור של גלישה בין ז'אנרים, וכל אפשרויות הקריאה - הריאליסטיות והפנטסטיות - מתקיימות איכשהו בעת ובעונה אחת. כזה הוא למשל הסיפור על נערה שמתאהבת בחבר החדש של חברתה הטובה. החברה קיבלה את "החבר החדש" - מין בובה אנושית שאפשר להדליק ולכבות - כמתנה ליום ההולדת, והוא, חבר מדגם רוח רפאים, שוכב רוב הזמן כבוי בארון מתים לצד החברים הקודמים שלה, חבר־ערפד וחבר אדם־זאב. האם חבר קנוי כזה יהיה טוב יותר - נאמן יותר, מסור יותר - מחבר בשר ודם? ויותר מזה: למה בכלל להניח שיהיה הבדל ביניהם?
סיפורים אחרים נקראים כמו התפרצות הזייתית של מוח קודח, עמוס בגירויי היתר של התרבות העכשווית. מגיבורי קומיקס, דרך העולם הגיקי של משחקי מחשב וחילופי זהויות באינטרנט ("אווטאר") ועד לסדרות טלוויזיה כמו "באפי ציידת הערפדים" ו־CSI. כזה הוא למשל הסיפור שבו בורחת נערה בת 15 מהבית כדי לפגוש בבית מלון גבר מבוגר שהכירה באתר היכרויות אינטרנטי, המשוכנע שהיא אישה בת 30 ומשהו. בעוד היא מתייסרת על הכאב שתגרום לו כשיראה אותה, היא נקלעת להרפתקאות בסגנון "עליסה בארץ הפלאות" בבית מלון מוטרף שבו מתקיימים בעת ובעונה אחת שני כנסי ענק, של רופאי שיניים ושל גיבורי־על.
סופרים אחרים היו כנראה מענישים את הנערה שברחה מביתה לפגוש אהוב מבוגר - היא היתה מתאכזבת עד עמקי נשמתה או מנוצלת באיזו דרך איומה - אבל לא כאן. אצל לינק מסתבכת הנערה דווקא בכך שהיא פוגעת - בְּאטימות של מתבגרת מרוכזת־בעצמה - בכל מי שסביבה, כולם גדולים וחזקים ממנה פי כמה, בזמן שהיא רק מנסה לכפר על מה שעוללה להם. לא במקרה מוצף הסיפור הזה באזכורים מעולם הקומיקס: כמעט כל מי שהיא פוגשת שואל אותה אם היא רוצה להיות "סיידקיק" של גיבורי־העל, למרות שבפועל בסיפור הזה היא עצמה גיבורת־העל, והיתר, הגדולים והעשירים, הם ה"סיידקיקים" שלה.
הסיפורים של לינק נקראים לפעמים כמו ביקור בביתה של אגרנית כפייתית. הכל רלוונטי, הכל חלק מהתמונה: חרקים ואיגואנות, כתב חרטומים מצרי, אגדות ילדים, ספינות חלל, קלטת סקס. היא יכולה לצטט שורה בלטינית וכמעט באותה נשימה לכתוב על פורנוֹגמי (סצנות פורנו באוריגמי, קיפולי נייר). בפתיחת אחד הסיפורים, יושבת הגיבורה בבר ומקשיבה לשיחתן של שלוש נשים בשולחן סמוך. הן מדברות על יקום כיס חדש, על דיאטה, ועל תינוקת חדשה של מישהי מהעבודה שנולדה ללא צל. "התפתחה שיחה ארוכה ומבוסמת על צללים שנמכרים ללא מרשם - תותבים שאפשר להשיג ברוב בתי המרקחת, לא יקרים ועמידים למדי".
אם הגודש עלול לעייף את הקורא, הכוח הסיפורי הנהדר של לינק מייד ידביק אותו בחדוות קריאה מחודשת. מכיוון שהספר מתקדם מהריאליסטי אל הפנטזיה הגמורה, גם הקוראים החשדנים ביותר, אוהבי הריאליזם, עשויים להתפתות אל כתיבתה, ולגלוש בלי משים לאורך הקובץ עד הסיפורים האחרונים, שלא רק שקועים עד צוואר בעולמות פנטסטיים, אלא גם דוחקים את מבנה הסיפור באומץ רב, ולפרקים אפילו "יותר מדי באומץ".
אף על פי שאף אחד מהסיפורים בספר לא ריאליסטי לגמרי, לינק לא רודפת את העולמות האלטרנטיביים כשלעצמם; היא לא מחפשת לבנות עולם עתידני בעל חוקיות פנימית משלו או פנטזיה שתתואר לפרטי פרטיה. הסטייה מהריאליזם מתפקדת כאן כהמשך טבעי של תנופת הדמיון הבלתי־ניתנת־לעצירה של לינק, כאילו היא פותחת בסיפור ממדים נוספים, חלופיים, רק כדי לאפשר לסיפור הריאליסטי לממש את מרחב התמרון המלא שלו, לאפשר לדמויות שלה להימתח מלוא אורכן, להיוודע טוב יותר אל ממדיהן.
במובן מסוים, אפשר לומר שהכתיבה שלה, הפותחת בסיפורים "חורי הצצה" למציאויות אחרות, היא מעין ריאליזם מועצם. במיוחד אם מביאים בחשבון את הקרבה בין כתיבתה - המתקדמת מתוך פקעת של סיפורים פוטנציאליים שאי אפשר לצפות מראש איך הם יתפתחו - לבין חוויית החיים בעולם העכשווי שבו, בסופו של דבר, הכל יכול לקרות. כמו בחיים, גם אצלה, הסיפור מתפתח מתוך תוהו ובוהו של אפשרויות, ועם זה, כל מה שקורה, מופרך ובלתי מתקבל על הדעת ככל שהיה מלכתחילה, נהפך בדיעבד לסיפור הטבעי והמתבקש ביותר, המשליט בדיעבד כיוון והיגיון בכאוס שממנו הוא נולד. √
קלי לינק / מסתבכים בצרות
מאנגלית: דבי אילון; הוצאת בבל, 373 עמ'