מלחמות הזמן: מאיפה הגיע לוח השנה העברי? ואיך מלחמות האזרחים קשורות לזה?

זמן הוא אף פעם לא רק זמן. למעשה, מי ששולט בזמן הוא זה ששולט בחברה, בפוליטיקה, בכלכלה. הוא זה שמכתיב את אורחות החיים: מהמדיניות בסוגיות כמו זמני גביית מסים, למשל, ועד הטקסים הדתיים וזמני התפילות.

הדבר הראשון שעשו ברשות הפלשתינית כדי לבטא עמדה עצמאית היה להחליף את זמני המעבר בין שעון הקיץ לחורף, וכך להתנתק משעון ישראל. גם כשהגרמנים כבשו את פריז, הם מייד הזיזו את השעה לשעון ברלין. בין גרמניה המזרחית למערבית היה הפרש של שעה - כי גרמניה המזרחית פעלה לפי שעון מוסקבה. בלבנון השנה היה מאבק פוליטי אדיר, מכיוון שהנוצרים ביקשו ליישר קו עם אירופה המערבית, ואילו המוסלמים רצו לדחות את העברת השעון לסיום הרמדאן. וזה עוד בלי להתייחס למחלוקות שעלו כאן אצלנו בין דתיים לחילונים סביב שעת היציאה של יום כיפור ומתי הכי נכון להעביר את השעון מקיץ לחורף.

אם יש משהו שטבוע עמוק במסורת היהודית, הרי אלה המריבות על בית הדין ועל הסוגיה - אצל מי הסמכות להכריע עבור כל העם.

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. אם כך: סיפורנו מתחיל לפני אלפי־אלפי שנים. למעשה, לוחות שנה מתועדים מאז המצאת הכתב, מה שמעיד על כך שהם הומצאו עוד הרבה קודם. הלוח הקדום ביותר שמוכר לנו הוא הלוח השומרי, מלפני כ־5,000 שנה. הלוח השומרי היה לוח שנה ירחי - כלומר, מבוסס על תצפיות מחזור הירח. הבעיה היא שבין מחזור השמש, שנמשך 365 ימים ורבע, ובין מחזור הירח יש פער של כ־11 ימים. וסביב הפער הזה נוצרו מחלוקות הזמן הגדולות.

המצרים, למשל, חישבו עוד מתקופה עתיקה מאוד את מחזור השמש ופעלו לפי לוח השנה השמשי. הבבלים, לעומת זאת, השתמשו בלוח הירחי והוסיפו לו מדי שנתיים-שלוש חודש שלם, כדי ליישר קו עם מחזור השמש. ובני ישראל? קשה לדעת מה הם עשו בתקופת הבית הראשון, אבל ברור שעם גלות בבל הם אימצו את הלוח הבבלי.

הכל פוליטי

אבל עם כל הכבוד לאסטרונומים, בעת העתיקה ההכרעה לגבי לוח השנה היתה סוגיה פוליטית, ולא רק עניין טכני. ומכיוון שמי ששולט על הלוח הוא זה ששולט בכל היבטי החיים - במרבית התקופות הקדומות השליט היה זה שהחליט על הלוח, וכך השאיר את הכוח בידיו. ובכל זאת, רצונות לחוד ומציאות לחוד. האימפריה הפרסית כבשה את בבל והיתה עצומה בגודלה. הדרך מפרס למצרים, שנעשתה כדי להעביר הודעה רשמית על זמנים ומועדים, לקחה לפעמים גם חודש שלם. וכך נותרו התושבים אבודים, בלי שידעו מתי החודש החל באופן רשמי. ובמצב הזה, כבר אי אפשר לנהל אימפריה. כאן נוצר הצורך בלוח אחד קבוע.

הפרסים, שנאלצו לוותר על הכוח לטובת גודל האימפריה, עברו בהדרגה ללוח קבוע שהיה מבוסס על מחזור הירח ונקבעו בו שנים מעוברות. בהמשך, היוונים אימצו את הלוח הבבלי וגם קבעו שהחודש הראשון בשנה יעבור מניסן - לתשרי.

וכך היה. עד שבתקופה החשמונאית ליהודים היה חשוב להכריז על עצמאות גם באמצעות קביעת הזמנים, ולוח השנה העברי הפך לסלע המחלוקת הכיתתית, כשהיהודים ממש נלחמו זה בזה על הלוח. כת קומראן בחרה בלוח שמשי של 364 ימים בשנה. בבית המקדש, לעומת זאת, השתמשו בלוח שנה ירחי, שהתבסס על תצפיות. וכך יצא ששני הפלגים הללו לא חגגו את החגים באותו היום. עד כדי כך שביום הכיפורים, הכהן הגדול בבית המקדש רדף אחרי מנהיג כת קומראן כדי לכפות עליו לחלל את כיפור - כנראה מתוך דרישה שיחגוג על פי הלוח של בית המקדש. אלה הובילו למלחמות אזרחים חוזרות שנמשכו מאות שנים, בשאלה: למי הסמכות לקבוע את הזמנים המקודשים ביהדות?

גם רבן גמליאל ורבי יהושע היו חלוקים בעניין. עדים חזרו מהתצפית החודשית על הירח סביב חגי תשרי ואמרו שחזו במולד הירח, אך למחרת הוא כבר לא נראה בשמיים. רבן גמליאל, שהיה אז מנהיג היהדות הרבנית, קיבל את עדותם. רבי יהושע שאל - איך אפשר לומר על אישה בהיריון שילדה, ולמחרת היא שוב בהיריון? רבן גמליאל לא השתכנע, וגם הכריח את רבי יהושע לצום ביום הכיפורים שנקבע ולחלל את יום הכיפורים שלו. הדבר הכניס את רבי יהושע למצוקה, שכן הוא נאלץ לבחור בין סמכות בית הדין לבין המציאות האסטרונומית. בסופו של דבר, רבי יהושע בחר בסמכות בית הדין, מתוך אמונה שהתורה מסמיכה את החכמים לקדש את הזמנים והחלטת בית הדין היא שקובעת.

בתקופה הביזנטית, כשהיתה הגירה משמעותית לבבל, מלחמות הזמן נמשכו. בבל הפכה למרכז יהודי, ובהדרגה יהדות בבל התנתקה מהסנהדרין בארץ. החכמים בבבל כבר לא נזקקו לחכמי ארץ ישראל, וההכרזה על הזמנים הפכה לטקסית בלבד. בחודש חשוון של שנת 921 לספירה, לאחר החגים, שוב היתה מחלוקת סביב העניין, שהשפיעה על היום שבו יחגגו את החגים בהמשך השנה ובתחילת השנה שאחריה.

חכמי בבל אמרו שהם כבר קבעו את לוח השנה, ואילו חכמי ארץ ישראל התעקשו על סמכות הסנהדרין של ארץ ישראל. וכך, במשך שנתיים, קהילות יהודיות בכל רחבי המזרח התיכון חגגו את החגים בהפרש של יומיים. כאן אנחנו למדים לא רק על הלוח העברי, אלא גם שאם יש משהו שטבוע עמוק במסורת היהודית, הרי אלה המריבות על בית הדין ועל הסוגיה - אצל מי הסמכות להכריע עבור כל העם.

ד"ר אשבל רצון היא חוקרת של היסטוריה של מדע עתיק, לוחות שנה וספרות הבית השני באוניברסיטת תל אביב.