מערכת בחירות 2019 החלה ברוח סערה. בתוך שבוע ממועד פיזור הכנסת הוקמו שתי מפלגות חדשות, שתי מפלגות קיימות התפרקו, והיד עוד נטויה. מה ששולט בסדר היום זה בעיקר הבלבול. קצב האירועים מקשה לעקוב, ומקשה עוד יותר לגבש דעה ברורה מי נגד מי, ולמה. לכן הסקרים נראים בימים האחרונים מבולבלים ולא ברורים. הם מלמדים בעיקר על המגמות והלכי הרוח האחרונים, אבל אם יש דבר אחד בטוח - זה שהם רחוקים מלהצליח לנבא את תוצאות הבחירות.
סקר "ישראל היום" ו"מאגר מוחות" בהנהלת פרופ' יצחק כץ צופה כי במידה שהבחירות היו נערכות היום, והן לא, המפלגה החדשה של נפתלי בנט ואיילת שקד, "הימין החדש" היתה מקבלת 8 מנדטים. מדובר בהתייצבות מסוימת אחרי בוקה ומבולקה בסקרי דעת הקהל שנתנו באותו יום, יום למחרת הודעתם של בנט ושקד על הקמת המפלגה, בין 6 ל־14 מנדטים לימין החדש - תלוי באיזה ערוץ הסתכלתם.
המפלגה החדשה נוגסת בליכוד, שיורד בשלושה מנדטים בהשוואה לסקר בשבוע שעבר ועומדת כעת על 28 מנדטים; בבני גנץ שקיבל בשבוע שעבר 15 ואילו השבוע ירד ל־13. באורלי לוי שירדה במנדט השבוע ל־5 מנדטים, במקום 6 בשבוע שעבר. וכמובן בבית היהודי, המפלגה שאותה נטשו, שיורדת ל־4 מנדטים, בעוד בשבוע שעבר עמדה על 11.
הסקר נערך השבוע בקרב 501 משיבים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל עם טעות דגימה של 4.3%. עוד עולה מהסקר, לאחר שסולקה ציפי לבני מהמחנה הציוני על ידי אבי גבאי בשידור חי, כי מפלגת העבודה כלל לא נפגעת כתוצאה מגירושה של לבני והיא מקבלת 7 מנדטים, בדיוק כפי שקיבלה בשבוע שעבר כשציפי לבני היתה חלק משורותיה. עם זאת, במידה שלבני תחליט להתמודד עצמאית בבחירות, סיכוי טוב שתעבור את אחוז החסימה - לפחות לפי סקר זה, שבו היא מקבלת 4 מנדטים.
בניגוד לדבריו של נפתלי בנט על כך שבכוחו ליטול מנדטים לא רק מגנץ, לוי והליכוד אלא גם מיש עתיד, יאיר לפיד לא רק שאינו נפגע מהקמת הימין החדש אלא אף מתחזק. בשבוע שעבר קיבלה יש עתיד 11 מנדטים, ואילו השבוע עלתה ל־13.
הבשורה הגרועה ביותר, וקשה לדעת אם הדבר קשור להקמת הימין החדש או לגורמים אחרים, היא דווקא למפלגת ש"ס שמקבלת בסקר שלושה מנדטים, ולמעשה לא עוברת את אחוז החסימה. מדובר בסקר הראשון שמצביע על אפשרות כזאת. עד כה היתה ש"ס על סף אחוז החסימה אולם תמיד מעליו. כעת היא יורדת מתחתיו.
חששות נתניהו התאמתו
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר השבוע בברזיל כי הוא חושש שהקמת הימין החדש תפגע בימין, כיוון שבגללה מפלגה מהמחנה הלאומי עשויה לא לעבור את אחוז החסימה, והסקר בהחלט מאשש את חששותיו. לכן רצה נתניהו עד הרגע האחרון להוריד את אחוז החסימה. אלא ששותפיו, ובראשם המפלגות שבסיכון, כמו ש"ס וישראל ביתנו - סירבו בתוקף.
תוצאת הסקר יכולה להדיר שינה עוד יותר אצל נתניהו ותומכיו בימין, שכן על פי תמונת המנדטים, בהינתן שש"ס לא עוברת את אחוז החסימה, למרות הפער המשמעותי בין הליכוד לכל השאר, לנתניהו אין קואליציה המתבססת על מפלגות המחנה הלאומי. סך כל המנדטים שמקבלות מפלגות הימין והחרדים, כולל הימין החדש, הם 56. במידה שהמחנה השני, יחד עם המפלגה הערבית, יבקשו להקים גוש חוסם ולמנוע את הטלת הממשלה על נתניהו לקדנציה נוספת - יוכלו לעשות זאת, על פי הסקר.
תוצאות נוספות בסקר: יהדות התורה עם 6 מנדטים. כולנו של כחלון עם 6 (עלייה של מנדט מהשבוע שעבר). ישראל ביתנו בראשות ליברמן ממשיכה לגרד את אחוז החסימה עם 4 מנדטים. מרצ - 6 (עלייה של מנדט). והרשימה הערבית המשותפת - 9 (בשבוע שעבר קיבלה 12).
אולם למרות פרישתם של בנט ושקד מהבית היהודי, נראה כי יש דרך למפלגת הציונות הדתית הוותיקה להתנער ולהשתקם. הסקר בדק מה יקרה אם התרחיש שעליו דובר בימים האחרונים - שלפיו יתאחדו הבית היהודי והאיחוד הלאומי עם יחד, בראשות אלי ישי, ועוצמה לישראל, בראשות איתמר בן גביר וברוך מרזל. במקרה כזה מקבלת ע"פ הסקר מפלגת הימין המאוחדת 9 מנדטים.
איחוד כזה ישנה את מפת המנדטים כך שלמרות שש"ס אינה עוברת את אחוז החסימה, לנתניהו תהיה קואליציה של 63 ח"כים המתבססת על מפלגות הימין והחרדים.
הסקר בחן גם אפשרות לאיחוד גדול בשמאל, הכולל את מפלגת העבודה, יש עתיד ובני גנץ. התוצאות מלמדות יותר מכל עד כמה צודקות הטענות כי קרבות אגו בשמאל מונעות אפשרות אמיתית לאתגר את שלטון נתניהו. מהסקר עולה כי במידה שיוכלו לדור בכפיפה אחת, תחת ראש אחד - לא משנה של מי - לפיד, גבאי וגנץ, יוכלו לקבל יחד 34 מנדטים לעומת 32 לליכוד. זה לא מבטיח ניצחון אבל זו התחלה.
"פייק־ימין"
כבר זמן רב מתלבטים בנט ושקד אם לפרוש מהבית היהודי או לא. המעשה הראשון שעשו בפועל עוד לפני שקיבלו את ההחלטה היה רכישת מפלגה - זאת עשו כבר לפני חצי שנה כשקנו את מפלגת צל"ש של יוסף פריצקי, פליט מפלגת שינוי. אבל ההחלטה הסופית ממש התקבלה במוצאי שבת - שעות בודדות לפני מסיבת העיתונאים שבה הודיעו על הקמת הימין החדש.
ביום חמישי שלפני כן היו קרובים בנט ושקד להודיע, אבל לבטים והתחבטויות נפש אחרונות גרמו לעיכוב ההחלטה הסופית. הרבנים שעימם שוחחו, ובראשם הרב דרוקמן, התנגדו. גם עורכי העיתונים המגזריים שעימם נועצו שללו את העניין. במוצאי שבת החליטו שהולכים על זה.
בסקרים פנימיים שערכו בחודשים האחרונים הצטיירה תמונה כי מפלגה כזאת עשויה לקבל עד 15 מנדטים. חמישה מהציונות הדתית שעזבו את הבית היהודי ועברו עם בנט ושקד. חמישה שעשויים להגיע ממפלגות המרכז־שמאל: יש עתיד, בני גנץ ואורלי לוי. מפלגות שאותן מכנה בנט "פייק־ימין". ועד חמישה מנדטים מהליכוד.
אולם מבחינתם של בנט ושקד, הבחירות הקרובות הן רק תחילת המסע. ביום שאחרי נתניהו בליכוד, הם מתכוונים להתמודד להנהגה. בשלב זה אין להם תוכניות להשתלב בליכוד באותו יום שזה יקרה, אבל מבחינתם לא מן הנמנע שהימין החדש ביום שאחרי נתניהו יהיה גדול מהליכוד וירכיב את הממשלה.
בנט ושקד מודעים לשאלות הקשות שיוטחו בהם בנושאי דת ומדינה, כמי שהכריזו על הקמת מפלגה דתית־חילונית, ובימים אלה עובדים על מצע מנוסח בנושא, שיבהיר את עמדותיהם בכל תחום בתחומי חייה של המדינה. אמנת גביזון־מדן תעמוד בבסיס המצע בנושא יהדות במרחב הציבורי. המפלגה תתנגד לכפייה דתית ותסרב לכפיית כללים דתיים במרחב הפרטי. עם זאת, זהות יהודית וציונית יהיו חלק מהרעיונות המרכזיים שתקדם המפלגה החדשה.
ההתלבטות של אשכנזי
אחרי הכרזתם של בני גנץ ומשה יעלון על כניסתם לפוליטיקה, נותר רב־אלוף נוסף בבית, יושב ומתלבט אם להצטרף לחבריו מעוטרי הדרגות, או להישאר ספון הרחק מעין הציבור. גבי אשכנזי שב השבוע מאנגליה, ובשבועות הקרובים עליו להחליט לאן פניו, אם בכלל. מכל המפלגות המחזרות והמבקשות, הכיוון הפוליטי, אם יהיה כזה, הוא דווקא לליכוד. זו האופציה המועדפת עליו. יותר מגנץ, יעלון, גבאי או לפיד.
בניגוד לאחרים, אשכנזי לא רוצה להיות יו"ר מפלגה. אם להצטרף, אז להתחיל בקטן. לשים בוהן במים ולבדוק מה הטמפרטורה, לא לקפוץ ראש. זה מדגדג לו להצטרף. אבל אין לו מושג איך יתקבל. סיפורי בלהות על הקלטות חשאיות ופרשות נוספות, מעבר לקיימות, מאיימים עליו. פרשת הרפז הותירה בו רבב. לא פלילי - אלא ציבורי, תדמיתי. הוא היה הרמטכ"ל, תפקיד ממלכתי ואחראי, והתעסק עם דברים שלא היה צריך להתעסק איתם. זה כתם. רק שלא ברור עד כמה גדול. ייתכן שבמרחק הזמן והאווירה הציבורית שהשתנתה, הוא כבר דהה. אולי נמחק. אין מי שיודע.
נתניהו רוצה את אשכנזי. היה מוכן לצרף אותו לליכוד ולקצר לו את תקופת האַכְשָׁרָה, שיוכל להתמודד ללא מגבלות. זאת למרות שהיו מקרים שבהם לא ראו עין בעין כראש ממשלה וכרמטכ"ל. אשכנזי אף גער פעם בראש הממשלה לעיני השרים ההמומים במהלך ישיבת הממשלה, ננזף על סגנונו ומאוחר יותר התנצל. עם פרוץ פרשת הרפז, היה נתניהו עם אהוד ברק בעברו השני של המתרס, בחזית נגד אשכנזי ובעד אלוף פיקוד הדרום דאז, יואב גלנט. מאז היחסים בין אשכנזי וברק נרגעו. וכך גם בין אשכנזי לנתניהו.
המפסיד הגדול, אם הדבר יקרה, הוא גלנט, שלא סלח ולא שכח לאשכנזי על מה שעולל לו. גלנט גם הוא בדרך לליכוד, כך שהשניים עוד עשויים למצוא את עצמם חולקים את חדר הסיעה יחד, אולי גם את שולחן הממשלה. בלי התערבות נתניהו, יתפתח בליכוד קרב גנרלים שהמפלגה לא ידעה שנים.
אשכנזי, כאמור, עדיין מהסס, אבל אם יחליט לבוא - לגלנט לא יהיו הרבה ברירות. הדבר לא תלוי בו. הוא גם כנראה לא ייגרר לקמפיין מכפיש בעודו מנהל קמפיין לבחירתו שלו בפריימריז בליכוד. הליכודניקים עשויים לקבל את אשכנזי בחיבוק, במיוחד אם יראו שנתניהו חפץ ביקרו. וגלנט יצטרך לבחור - האם הוא שם את הפרשה ההיא מאחוריו ופותח, למרות הכל, דף חדש; או ממשיך לנהל עימות, כרגע בעצימות נמוכה. מבחינת אשכנזי, אגב, אין שום בעיה שגלנט בליכוד, נוכחותו שם לא חלק משיקוליו האישיים שטרם הוכרעו.
טיקט פמיניסטי פתטי
גירושה של ציפי לבני מהמחנה הציוני בידי אבי גבאי היה מהלך נחוץ, וגם האופן שבו נעשה היה ראוי, בהתחשב בנפשות הפועלות, ובמיוחד בנפשה הפועלת של ציפי לבני - שלא הפסיקה לחתור ולתקוע מקלות בגלגליו של גבאי כמעט מיומו הראשון.
כבר שבועות ארוכים מדברת לבני מעל כל במה על הצורך בהקמת "גוש" נגד נתניהו. היא גם אומרת שכולם צריכים להוריד את הראש, להתגבר על האגו, להתאחד. גבאי ידע בדיוק איזה ראש היא מתכוונת שצריך להוריד - ראשו שלו. הוא ביקש ממנה לחדול עם ההצהרות החתרניות שפוגעות בו אישית, וגם במפלגה המשותפת שלהם. אבל היא המשיכה.
לגבאי לא היתה ברירה אלא ליטול את הדברים לידיו ולעשות מעשה. הוא ידע היטב שבמידה שמצב הסקרים ימשיך להיות עגום, לבני לא תהסס לעזוב אותו בלי להניד עפעף, כפי שעשתה כבר כל כך הרבה פעמים בעבר, ופשוט הקדים אותה.
אחרי שהתאוששה מההלם הראשוני, מיהרה לבני לרמוז שגבאי נהג בה כך מאחר שהוא גבר והיא אישה. אין טענה יותר מגוחכת מזו. לא רק כי לבני עשתה זאת לגבאי בעצמה רק לפני כמה חודשים - כשניצלה את זכות הדיבור שלה בישיבת הסיעה, ודרשה לעצמה בשידור חי וללא תיאום את ראשות האופוזיציה כתנאי להמשך השותפות ביניהם - אלא שאחרי כל כך הרבה שנים בפוליטיקה, העובדה שלבני גילתה פתאום את הטיקט הפמיניסטי הוא לא פחות מעלוב ופתטי.
לבני הוכיחה שהנושא המגדרי מעניין בעיניה כקליפת השום, כשמינתה את חיים רמון, עבריין מורשע במעשה מגונה בבחורה, לתפקיד בכיר במפלגתה הקודמת, וכשותף דרך במפלגתה הנוכחית. מי שלא חסה על אותה בחורה, קורבן של ביצוע מעשה מגונה, והחזירה בלי להסס את מבצע העבירה המתועבת לקדמת הבמה הציבורית, מוטב שלא תנסה לעורר אמפתיה סביב הנושא המגדרי דווקא כשהדבר נוגע בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו