הזירה הלשונית: עשרת הציטוטים של 2018

העולם הפוליטי-תקשורתי מלא בכתמים שהנפיקו אנשי הציבור, חלקם בכוונה תחילה וחלקם נחשפו שלא בטובת הדוברים. ואלה עשרת המשפטים המובילים, הבחירה על אחריות "הזירה הלשונית". הסדר אלפביתי.

1. "אחי, אני אסדר לך את הזאתי". יאיר נתניהו נחשף בשיחת גברברים בכניסה למועדון חשפנות.

2. "איש איש לפריימֶרָיו ולטוקבֶקיסטָיו". בני בגין מגיב על סאגת חוק ההתגברות.

3. "אני מאוד מרוצָה מהדרך שבה הצלחנו לפצח את השואה". מירי רגב על עיצוב המסכת שהוצגה בטקס הדלקת המשואות.

מפצחת השואה מספר 1. מירי רגב // צילום: אורן בן חקון

4. "אני מתחילה לעבוד על הבעה הולמת של הפתעה מוחלטת". רונית פוזננסקי כץ לעו"ד שחם-שביט ב"פרשת המסרונים".

5. "הלוחמים שלנו פוחדים יותר מהפצ"ר מאשר מסינוואר". נפתלי בנט מסביר מדוע עליו להיות שר הביטחון. החריזה על אחריות התקשורת.

6. "המדינה שלנו לא גנובה, המדינה שלנו מגניבה". נתניהו בנאום לפתיחת מושב החורף של הכנסת.

7. "השטן הוציא צו שמונה". אריה דרעי מדרבן את תומכי משה לאון לצאת ולהצביע נגד עופר ברקוביץ'.

8. "פסי-כו-לו-גית! בי-איי-אם-איי! זהו!". שרה נתניהו בשיחה שנחשפה עם יועץ תקשורת נזוף.

9. "צייצנים ומפגינים לא מזיזים לי את קצה הציפורן". אביחי מנדלבליט יוצא נגד הביקורת על התמשכות החקירות.

10. "תרח שמאלן שעשה הכל כדי להכשיל את המינוי". בכירים בליכוד על התנגדות השופט אליעזר גולדנברג למינויו של צ'יקו אדרי למפכ"ל.

צייצנים ומפגינים לא מזיזים לו. מנדלבליט // צילום: אורן בן חקון

עלייה מסחררת וצניחה חופשית

עם כל הכבוד להקדמת הבחירות בכמה חודשים, נפילת הבורסות ברחבי העולם היא הדרמה הגדולה של השבוע, ועלולה להשפיע על חיינו אפילו יותר מהורדת מחירי החשמל בכמה אחוזים. תחום הכלכלה בכלל והבורסה בפרט הוא כר נרחב לדימויים מסוגים שונים, שעליהם נכתב גם באתר בעבר.

הבלשנית עדינה עבאדי מביאה במאמר מאלף בכתב העת "חלקת לשון" ניתוח של שלל הדימויים הנוגעים לתחום הכלכלי. הניתוח בנוי על מודל שבו יש "תחום מקור" של הדימויים, ו"תחום יעד", במקרה הזה – כלכלה.

תחום המקור המוביל הוא "הדימוי האנכי": למעלה-למטה, להעלות-להוריד. התחום הזה מוטמע בשפה עד כדי כך שאיננו מזהים בו את הדימוי, ויש שמכנים אותו "מטפורות מתות". מכל מקום, דימוי העלייה/ירידה שולט בכלכלה. דוגמאות: "ירידה חזקה" אחרי "עליות מסחררות". הבורסה "חזרה לטפס", המניות "קפצו", מניה אחרת "צללה", הריבית "צנחה לשפל", ובכמה מקרים מדובר אפילו ב"צניחה חופשית" מול "צלילה חופשית". ובקיצור: מי שנכנס לעולם הבורסה מתנסה בספורט אתגרי לכל דבר.

תחום דימויים נוסף, מעט מפתיע, הוא תחום החקלאות. את הכסף "משקיעים באפיקים שיניבו תשואות גבוהות". "קטפנו את פירות המשמעת הפיסקלית בזמן המשבר". "ענף ההייטק יכול להיות מנוע הצמיחה של ישראל". בפרסומת כלשהי מופיע עציץ ובו צומחים שטרי כסף, והכותרת: הכסף צומח מהפיקדון.

התחום השלישי, הנקשר בעיקר לתחרות בתחום הכלכלי, הוא תחום המלחמה. זהו מטפורה נפוצה בעולם הכלכלי-תקשורתי. עבאדי מזכירה שבין שנות השבעים לשנות התשעים רווחה בארצות הברית הסיסמה "עסקים הם מלחמה". כך בכתבה על עסקי רמי לוי מובאות המילים 'כוחנות' ו'דורסנות' לתיאור התחרות בתחום. בין תנובה ושטראוס התגלעה "מלחמת הגבינה". מגה בול "נותנת פייט רציני" לרשתות הזולות. "יעדי התקיפה" של בנק הפועלים הם בכיוון "הבטן הרכה" של מזרחי טפחות.

עסקים הם מלחמה. שטרות במדים // צילום: דודו גרינשפן

עולם דימויים שלם הוא בגדר מה שקרוי 'האנשה'. השווקים "מתעוררים", השוק אמור "להתאושש", ו"העולם הפיננסי עוצר את נשימתו". תחום הבריאות בסדרת הדימויים האלה מרכזי. בנק לאומי "הצליח לבלוע את הגלולה המרה". בתיאור המשבר במשק האמריקני מוגדר המשק כ"פציינט הלום משבר" הזוכה ל"טיפול נמרץ", ו"מוזרם אליו דם חדש", בלשונו של הפרשן סבר פלוצקר. במאמר אחר מדובר על "בורסה שיכורה", ובאחר על "בורסה במניה-דפרסיה".

תחום עשיר בדימויים הוא תחום המים והים. הסיבות לעושר הזה, מסבירה עבאדי, הוא בכך שכשם שהמים עוברים ממקום למקום, כך גם הכסף עובר מיד ליד, וכפי שהמים הם מצרך יסוד של הקיום – כך הכסף. דימוי נפוץ מאוד הוא 'הזרמת כסף', ומכאן גם 'תזרים מזומנים'. הבנקים מציעים 'אפיקי חיסכון', והפרשן הפיננסי מזהיר מפני 'הצפה של מניות'. לב לבייב, למשל, "מצפה לימי הגאות" ונאמר עליו שהוא "נמצא בלב ים", ואפילו לא "זורקים לו גלגל הצלה". בערוץ 2 מדברים על "גלי הדף" המטביעים חברות כלכליות, סבר פלוצקר חוזר ב"סופת אלניניו פיננסית", ודן מרגלית מדבר על "צונאמי כלכלי ללא גלגל הצלה או מעיל רוח".

אוצר הדימויים הוא פתוח ועתיר דמיון, ועל כן, כפי שכותבת עבאדי, דימויים לא מעטים ממזגים בין תחומים. כך התיאור "רשת הביטחון נתנה רוח גבית לסוחרים" משלב את הקרקס עם הניווט הימי. רשת ב' מדווחת שיש "לסובב את ספינת המשק על מנת שתנוע לכיוון צמיחה": דימויי ים משולבים בדימויי חקלאות. אבישי ברוורמן טוען ש"המפולת הפיננסית הייתה יום הכיפורים המקצועי" של גורמי החיזוי. 'יום הכיפורים של..' הוא דימוי ישראלי בעקבות מחדל מלחמת 73. ויש גם דימוי מעולם הרכב והנהיגה: "הנשיא אובמה תפס את ההגה, והוא מעלה הילוך להצלת תעשיית הרכב".

אז מה יהיה עם המשבר הנוכחי בבורסות העולם? האם מדובר ב"מכה אנושה" שתדרוש "הבראה כואבת", ואולי חברות ענק "יטבעו בשיטפון", ואחרות "יילחמו על הישרדותן". לאלוהי הדימוי ול"יד הנעלמה", דימוי-יסוד שנוי במחלוקת המתאר את הקפיטליזם, פתרונים.

אלוהי הדימויים צוללים עם הבורסה // צילום: יהושע יוסף

עוד שירי הטרדה מינית

שרשרת השירים שכונו "שירי הטרדה מינית" מן הטור הקודם הביאו גל שני של דוגמאות.

אורי עמירם כותב: "הייתי מוסיף לשירי ההטרדה את "אהבת פועלי הבניין", "אני אצבוט לך", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" ועוד. אבל מכל שירי ההטרדה המינית, השיר המטריד ביותר תרתי משמע, הוא השיר "טניה". המילים של חנניה רייכמן בעקבות שיר עם צרפתי, והן עברו עיבוד ושינוי מסוים של גיל אלדמע:

"בָּא אָבִיב. מֵרֹאשׁ עַד שֹׁרֶשׁ/ בָּעֵצִים תּוֹסֵס לְשַׁד./ פַּעַם טַנְיָה אֶל הַחֹרֶשׁ/ לְטַיֵּל יָצְאָה לְבַד.

אַרְבָּעָה פִּתְאוֹם כִּתְרוּהָ/ רָם כְּאֶרֶז כָּל אֶחָד;/ הָרִאשׁוֹן – בָּחוּר צָנוּעַ/ רַק צָבַט אוֹתָהּ בַּצַּד.

הַשֵּׁנִי, בְּלִי מֹרֶךְ-רוּחַ/ עַל הַחוֹל זְרָקָהּ מִיָּד/ הַשְּׁלִישִׁי – אָמָּן-פִּתּוּחַ/ לָה הִתִּיר חֲגוֹרַת-בַּד.

הָרְבִיעִי – – – אַךְ מִשִּׁירֵנוּ/ יֵשׁ לִמְחֹק פָּסוּק אֶחָד/ פֶּן תִּנְהַרְנָה גְּבִירוֹתֵינוּ/ אֶל הַחֹרֶשׁ הַנֶּחְמָד".

שיר חביב ומצחיק? שיר מטריד? כל אחד והבחירה שלו.

אלישע פרוינד מגיב: "רוצים שיר סופר שוביניסטי – הנה: דינה ברזילי. חיילת ממחזור גיוס 1958 (נולדה 1940). שמנמונת עם עיניים כחולות (גובה 1.60 ס"מ משקל 58 ק"ג), שסגן גד רפאלי "חושק" בה. מסמכי השירות שלה פרוצים לכל דורש (טרום מחשוב ופרצנים). לא זכור לי שהיקף החזה של חיילות נמדד אי פעם... לחיים חפר הפתרונים".

שאלות השבוע

מי הגה את הרעיון לקרוא ומוביל התזמורת בשם מנצח? לפי בדיקה שעשיתי במספר שפות, אין שום קשר בין המילים מנצח (בקרב, במשחק, בהתערבות) ובין הובלת תזמורת. האם השפה העברית כה מצומצמת שלא ניתן למצוא מילה ראויה ולא מבלבלת למנצח על תזמורת?

המקור הוא בספר תהלים: "למנצח, מזמור לדוד", בעשרות גרסאות: למנצח בנגינות, למנצח על הגיתית ועוד, ובכולם המנצח נקשר למוזיקה. לשאלה מדוע נבחר במקרא השורש נצ"ח, מציע נ"ה טור סיני השערה משלו: מנצח, הקשור בגבורה ובעוצמה, נקרא כך כי הוא הוא מגביר את קולו את עוצמת הצליל של הכלי.

ניצחון מבלבל. אניו מוריקונה // צילום: EPA

מי אמר ובאיזה הקשר כי האדם הוא "נזר הבריאה"?

הביטוי מופיע בשפות שונות בגרסאות שונות, אך המקור הישיר הוא ברוסית: venec tvoreniya. במחזהו של ויליאם שייקספיר "המלט" מתואר האדם כך: !the beauty of the world! the paragon of animals. אברהם שלונסקי תרגם: "זיוו של עולם! תפארת הברואים!".

מה מקור הביטוי ״ישיבה מזרחית״. האם משום שהיא מזכירה את ישיבת הלוטוס האופיינית למדיטציה הבודהיסטית? האם יש קשר לישיבה של הבדווים, והמקור הוא בכלל במזרח התיכון?

עוד מישראל היום

השימוש בצירוף היום מתייחס בעיקר לצורת הישיבה במזרח אסיה, ישיבת הלוטוס. ואולם, הביטוי מוכר כבר כמאה שנה, כאשר המפגש וההתייחסות לתרבות המזרח אסיאתית היו בחיתוליהם, ואין ספק שהמקור הוא בישיבה הבדווית. בעיתון דבר מיום 1.4.1932 מובא סיפור לכאורה מפי רועה בדווי ובו נכתב "סולטן, עוזרי הנאמן, התיישב ישיבה מזרחית".