הפרד ומשול, על פי חמאס

רמאללה חזרה לפתע לסדר היום של הטרור. דווקא בבירת הרשות הפלשתינית, על בתי המידות שלה, תקע עכשיו חמאס יתד. דווקא שם, בעיר שמשכה אליה בשנים האחרונות בנקים ומרכזי עסקים וארגונים בינלאומיים ושגרירויות, ובעיקר פיתוח מואץ - מאות בניינים בני 20 קומות ומעלה - תוקע עכשיו חמאס "אצבע בעין" לאבו מאזן. 

העיר וכפרי הנפה שסביבה, המהווה את המרכז הפוליטי והכלכלי של הרשות - זה שכה מזוהה עם האליטות הפלשתיניות ושיתוף הפעולה עם ישראל - הפכה השבוע זירת מרדף אחר חוליית המחבלים שביצעה את הפיגועים בטרמפיאדות בעפרה ובגבעת אסף. הפשיטות הממושכות, הכתר, תפיסת בתי מגורים והירי במפגינים, דווקא בלב הפועם של הרשות הפלשתינית שחזרה השבוע לשיתוף פעולה ביטחוני מלא עם ישראל - אינם מוסיפים בריאות לאבו מאזן החולה ממילא. 

במרכז הנפה הזאת, בין היישובים היהודיים חלמיש, נחליאל ועטרות, שוכן כובאר, כפר שהוא סיפור. כפר שמגדל רוצחים. כובאר ממחיש את התערערות מעמדו של אבו מאזן בנפה שבה שוכנת בירתו. 

באוקטובר 2011 התקיימה כאן חגיגה גדולה לרגל שחרורם של ארבעה מבני הכפר, במסגרת עסקת שליט שחמאס הוליד. שניים מהמשוחררים היו בני הדודים נאיל ופחרי ברגותי שישבו בכלא הישראלי יותר מ־30 שנה. ב־1978 הם רצחו בדקירות סכין את נהג האוטובוס מוטי יקואל מרמת גן, שהחזיר פועלים פלשתינים לבתיהם בכובאר ובכפרי האזור. את פניהם של נאיל ופחרי קיבל תושב הכפר עומר ברגותי, אחיו של נאיל, שהורשע באותו רצח, אך שוחרר כבר בעסקת ג'יבריל ב־1985.

מאז שב נאיל, "משוחרר שליט", לכלא הישראלי לאחר שהפר לכאורה את תנאי שחרורו. גם לעמאן, אשתו של נאיל, יש "היסטוריה". היא ישבה בכלא על תכנון פיגוע (שלא יצא אל הפועל) ברחוב יפו בירושלים. שניים מבניו של פחרי ריצו אף הם עונשי מאסר בכלא הישראלי. על כביש הגישה לכובאר, שחגגה אז את "עסקת שליט", "נזרעו" בשבלונות כבר לפני שמונה שנים מגיני דוד מצוירים. החוגגים הסבירו שהדבר נעשה כדי שהרכבים שיגיעו למקום ירמסו אותם בגלגליהם.

גאווה מקומית מפוקפקת

השבוע שב הכפר כובאר לכותרות, לאחר שהתברר שצאלח ברגותי בן ה־29 הוא המחבל שפתח באש לפני כשבועיים בטרמפיאדה ליד עפרה. בפיגוע הזה נפצעו שבעה אזרחים ישראלים, ובהם עמיחי ושירה איש־רן. תינוקם, עמיעד ישראל, שיולד בניתוח חירום, לא שרד. צאלח ברגותי חוסל על ידי כוח ימ"מ בעת שניסה להימלט ממעצר. המחבל מהטרמפיאדה של עפרה הוא בנו של עומר ברגותי (אחד מבכירי חמאס בגדה) ואחיינו של נאיל ברגותי, אחד מרוצחיו של מוטי יקואל. דוד אחר של צאלח, ג'אסר ברגותי, אף הוא יוצא הכפר כובאר, שנידון לתשעה מאסרי עולם על רצח חיילים ושוחרר בעסקת שליט, הוא הגורם שעל פי החשד הכווין מעזה את חוליית הרצח שביצעה את הפיגועים בעפרה ובגבעת אסף, וניצל את ההיכרות הטובה שלו עם אנשי כובאר. 

גם הרוצח והמנהיג הפלשתיני מרואן ברגותי, שמרצה בכלא הישראלי חמישה מאסרי עולם, הוא יליד הכפר כובאר, וכך גם עומד עבד אל־ג'ליל, רוצחם של שלושת בני משפחת סלומון בקיץ שעבר, וגם מוחמד טארק, רוצחו של יותם עובדיה בקיץ האחרון ביישוב אדם - כולם כולם מכובאר. "כפר כובאר מעצב היום את תהילתו", התפאר יומון הרש"פ "אל־חיאת אל־ג'דידה" רק לפני שנה, אחרי שעומד אל־ג'ליל, תושב הכפר, שחט את בני משפחת סלומון בביתם. "במהלך האינתיפאדות של העם הפלשתיני", דיווח העיתון, "יצאו מכובאר 15 שאהידים ועשרות פצועים ומאות אסירים".

צרות בבית. אבו מאזן / צילום: אי.פי.אי

כ־4,500 תושביו חיים בכובאר שבשטח B, בשליטה ביטחונית ישראלית ובשליטה אזרחית פלשתינית. שדות הכפר שוכנים בשטח C שבשליטה ישראלית מלאה. בכובאר כמה בתי ספר וארבעה מסגדים. אחד מהם נבנה בתרומת אגודת הידידות כובאר־וולסול. וולסול היא עיר בת 200 אלף תושבים מצפון־מערב לבירמינגהם שבאנגליה, שמחזיקה קבוצת כדורגל מפורסמת. ב־2007 כרתה וולסול "ברית ערים תאומות" עם כובאר, ובמסגרת הידידות בין הערים התאומות צוין גם יום הנכבה. ביחסי החוץ שטווה הכפר כובאר עם העולם החיצון, ניכרות טביעות אצבעותיה (הרעיוניות) של תנועת BDS העולמית - שעומר ברגותי אחר, עוד עומר ברגותי, נחשב לאחד ממייסדיה. רשימת הטרוריסטים הרוצחים שיצאו מכובאר מטרידה כנראה פחות את פזורת ידידיו האירופאים.

בכובאר אכן מתייחסים רבים לקיומה של ישראל כאסון, וחמאס, שחרט על דגלו את השמדת ישראל, הוא הגוף הפוליטי־דתי החזק שם. החוזקה הזאת מבליטה את חולשתו של אבו מאזן, אפילו בנפתו שלו. אבו מאזן כה חשש השבוע ליציבות שלטונו, עד שמיהר להדק מחדש את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, שאותו רופף לאחרונה. צה"ל פעל השבוע באזור המוקאטעה ברמאללה וסמוך לביתו הפרטי של אבו מאזן שם, כדי לאתר את המכונית שממנה נורתה האש בטרמפיאדה בעפרה. לא הרחק משם החרים השב"כ סרטונים ממצלמות האבטחה בסוכנות הידיעות הפלשתינית הרשמית "וופא", אף היא במרכז רמאללה, ומנגנוני הביטחון הפלשתיניים לא התערבו בנעשה. אבו מאזן יודע היטב שחמאס נלחם עתה לא רק נגד ישראל אלא גם נגדו. הוא שמח לא פחות מישראל על לכידת כל מחבל נושא נשק של חמאס. רק השבוע פיזרו אנשי הביטחון שלו באלימות, מפגיני ומפגינות חמאס במרכזי הערים חברון ושכם ועצרו רבים מהם, שהשמיעו קריאות נגד שלטונו של מחמוד עבאס.

ארגון רב־זרועות

גם החשש של הרש"פ על אודות מעורבותה של איראן, עודד את אבו מאזן ואנשיו לשוב לשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל. איראן היא זו שמנהלת אסטרטגית את מדיניות ההפרדה של חמאס בין עזה - שם דבק בינתיים חמאס במדיניות של שקט והבנות מול ישראל, לבין הגדה - שאותה מנסה חמאס להבעיר, באמצעות שימוש בחוליות רדומות שהקים ברחבי יהודה ושומרון. "שתי גדות לחמאס", כתב השבוע עמוס הראל ב"הארץ" וקלע היטב. חמאס אכן מפריד בין עזה, שם הוא מבקש להתאושש ולבסס את שלטונו, לבין הגדה, שם הוא מבקש ליצור כאוס ולצוד שתי ציפורים במכה אחת: גם לפגוע בישראל וגם להפיל את אבו מאזן.

אסמעיל הנייה, שנאם השבוע לפני עשרות אלפים בעזה לרגל יום השנה ה־31 לייסוד חמאס, ביטא היטב את סדר הקדימויות של הארגון כיום: "האינתיפאדה המתחדשת בגדה תהיה בית הקברות של עסקת המאה של טראמפ... ההתעוררות החדשה בגדה היא תגובה לכל ניסיונות ההשפלה של הכיבוש בגדה ובירושלים... אני אומר לציונים: פעילי חמאס ופת"ח והפלגים האחרים בגדה אינם זקוקים להכוונה מרחוק מרצועת עזה כדי לבצע פיגועים". הנייה הגדיר את החייאת הטרור בשטחי יו"ש כ"זירה החשובה ביותר שתכריע את הסכסוך עם האויב הציוני".

חמאס מפעיל מרחוק שתי זרועות. האחת ישירות מעזה, כשצמרת הארגון המורכבת כיום רובה ככולה ממשוחררי עסקת שליט מנסה להבעיר את הגדה, והשנייה באמצעות מנגנון חו"ל של הארגון, שבראשו עומד סלאח ערורי, השוהה כיום בביירות בירת לבנון, ופועל גם מטורקיה.

חמאס חו"ל היה מעורב בשנה האחרונה בניסיונות להפעיל מספר חוליות שהשב"כ חשף. ביניהן היו ההתארגנות בשכם בראשות מעתצם מחמד סאלם ופראס כאמל זבידי שתכננה פיגועים בירושלים ובתל אביב, ושברשותה נתפסו קילוגרמים רבים של חומרי נפץ; וההתארגנות בצור באהר שבמזרח ירושלים, בראשות נסים חמאדה, עז א־דין עטון ועובידה עמירה. הללו עמדו בקשר עם פעילי חמאס שגורשו לרצועת עזה. שניים מחברי החוליה הזאת ביקרו בטורקיה, הצטיידו שם באלפי דולרים ותכננו פיגועים במערב השומרון. גם תשתית חמאס בחברון, שבראשה עמדו נזאר שחאד ופראס אבו שרח, עמדה בקשר עם חמאס־טורקיה ושלחה לשם נשים, כדי להצטייד בכספים והנחיות.

אל תטעו במספרים 

מול המאמץ המרוכז הזה של חמאס, ממשיכה הצמרת הביטחונית (צה"ל ושב"כ) במדיניות "הפינצטה", שמתנגדת לענישה קולקטיבית, שכן היא רואה בה יותר נזק מתועלת. צה"ל ושב"כ סבורים ששיתוף הפעולה הביטחוני עם הרש"פ הוא נכס ולא נטל. שב"כ גם מתנגד לחוק לגירוש משפחות מחבלים, וסבור שצעד מעין זה יגביר את הטרור, במקום להרתיע אותו. בשב"כ זעמו השבוע למשמע הטענות על אודות רפיון בהפעלת מקורות מודיעין אנושיים והסתמכות יתר על שיתוף פעולה מודיעיני עם הרש"פ, והכחישו זאת.

צה"ל, בסיוע השב"כ, מנצל עתה את המצוד אחר המחבלים שביצעו את הפיגועים בטרמפיאדות בגבעת אסף ובעפרה, כדי לנקות את השטח מכמה שיותר פעילי חמאס נוספים ולהפחית את פוטנציאל הפיגועים. עד כה נעצרו כבר יותר מ־150 חשודים. לפחות במקרה אחד נמנע פיגוע ודאי, כאשר חיילי חטיבת גולני עצרו שני פלשתינים שנסעו ברכבם, לא הרחק מקריית ארבע. ברכב הוחזקו שלושה רובים, ובהם רובה M-16 מוכן לירי ורובה עוזי.

הסיכולים ופעילות המנע מצטרפים לעבודה רחבת היקף של שב"כ וצה"ל בשנה שחלפה, מול ניסיונות חמאס לחולל טרור בגזרת יו"ש. רק לאחרונה דיווח ראש השב"כ נדב ארגמן לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי ב־2018 נעצרו 201 חוליות חמאס, נמנעו 480 פיגועים משמעותיים, ובהם גם עשרות פיגועי חטיפה, ונעצרו 590 מפגעים בודדים. ארגמן תיאר "שקט מדומה", והחזיק בידיו את הסטטיסטיקה המבלבלת על אודות ירידה לכאורה בפיגועים בגזרת יו"ש, בהשוואה לשנים קודמות.

הריסת בית בכובאר / צילום: דובר צה"ל

המספרים מבלבלים מסיבה פשוטה: בהשוואה לשנים קודמות, יש אמנם ירידה במספר הפיגועים המשמעותיים: 54 כאלה עד ל־16 בדצמבר השנה, בהשוואה ל־82 ב־2017 ול־142 ב־2016. אלא שאם בוחנים את החלוקה בין 54 הפיגועים המשמעותיים השנה מגלים שכמחציתם (26 במספר) בוצעו בחודשים ספטמבר עד דצמבר, לעומת 12 פיגועים בלבד בתקופה המקבילה אשתקד.

צריך לציין: לצד התיאום הביטחוני עם ישראל, ממשיכה הרש"פ לאפשר הסתה קשה נגד ישראל, אולי בבחינת "איזון", שיצייר אותה בקרב הציבור הפלשתיני כמי שאינה משתפת פעולה עם הכיבוש. בתנועת פת"ח, שבאופן פורמלי אבו מאזן עומד גם בראשה, נשאו השבוע תפילה "לעילוי נשמות" רוצחי זיו חג'בי וקים לבנגרונד־יחזקאל בברקן ורוצחי התינוק עמיעד ישראל שחולץ מבטן אמו הפצועה קשה לאחר הפיגוע בעפרה ונפטר כעבור ימים אחדים. בפת"ח איחלו להם "נצח ותהילה" ותיארו אותם כ"טהורי לב".

בחזרה לצורר

הטרמינולוגיה הזאת מוכרת מפיגועים דומים בעבר, אך הגוון שראוי להתעכב עליו, חודש לפני שבעולם יציינו את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, נוגע להיטלר ולשואה. "מבט לתקשורת פלשתינית" הציג השבוע סרט וידאו קצר שמתעד דרשן בטלוויזיה הרשמית של הרש"פ. הדרשן מסביר כי היטלר היה אחד מתוך סדרה של אנשים שנשלחו לאורך ההיסטוריה על ידי אללה, כדי להעניש את היהודים על התנהגותם הרעה וללמדם לקח. הדרשה נישאה במאהל בחאן אל־אחמר, אתר שנבנה שלא כחוק במרחב מעלה אדומים, אתר שישראל משתהה מאוד בהריסתו.

אין זו הפעם הראשונה שהיטלר "מככב" בטקסטים פלשתיניים. לפני שנים אחדות פרסם "זייזאפונה", מגזין חודשי לילדים ולנוער שהרש"פ מימנה, חיבור של נערה שהציגה את היטלר כדמות חיובית, "משום שהרג יהודים במטרה להיטיב עם העולם". באפריל האחרון הסביר הפרשן המדיני האני אבו זיד בטלוויזיה הפלשתינית, כי הישראלים "בכו על השואה השקרית בימי היטלר", וכי "היא לא היתה בכאלה מספרים גדולים. זה שקר שהפיצו אותו בעולם. הרבה מאוד מהישראלים קשרו קשר עם היטלר, כדי ליצור שער לפלשתין למען הבאת המתנחלים", כיזב אבו זיד. בעבר הרחוק יותר שידרה הטלוויזיה הפלשתינית תוכנית לילדים, שלימדה כי ישראל שרפה את הפלשתינים בתנורים. בתערוכה בעזה, הציבו ילדים בובות בתוך דגם של תנור שעליו מגן דוד וצלב קרס, ואילו היסטוריון פלשתיני בכיר טען בשידורי הטלוויזיה הפלשתינית כי :"לא היה דכאו, ולא אושוויץ", וכי אלה היו "אתרי חיטוי". 

נכון ש"התרגלנו" להסתה קשה מאוד בהוויה הפלשתינית, אך כשהדבר מגיע לשואה ולהיטלר הדבר קשה לאוזן באופן מיוחד, וגם השקט והיעדר התגובה מהצד הישראלי - צורמים. •

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו