השבוע לפני 70 שנים הכריז האלוף יוסף אבידר, ראש אגף אפסנאות בצה"ל (לימים אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה), ש"שירות הקנטינות השלים את פריסתו וכיום כל חייל בצבא העברי נמצא על ציר האספקה של המזנונים הצה"ליים, בין שבאמצעות קנטינה קבועה בבסיסים, או קנטינה ניידת".
שירותי הקנטינות והמזנונים הוקמו מייד אחרי הקמת צה"ל, כשראש הממשלה הזמנית ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, הטיל על מזכיר מטכ"ל ההגנה לשעבר, משה בר־אילן, להקים שירות שיספק לחיילים מזון, שתייה ומוצרי סדקית.
בתוך זמן קצר הוקמו בצה"ל עשרות קנטינות קבועות בבסיסים, וכלי רכב מסחריים ומשאיות הומרו ל"קנטינות ניידות", שחרשו את הארץ והגיעו לשטחי אימונים, לאזורי קרבות ולמשלטים רחוקים ומבודדים. הקנטינה הניידת הציעה לחיילים תוספת חשובה לאספקה הרגילה והקבועה של צה"ל: בקבוקי גזוז שקוררו בבלוקים של קרח, עוגות ועוגיות של "קפולסקי", סיגריות, כלי רחצה וגילוח, לבנים, גרביים וסרטי צילום.
מחירי מוצרי הקנטינות היו נמוכים בכמחצית לעומת מחירם בשוק: סיגריות, למשל, נמכרו בקנטינה ב־1948 בשישה מיל, שוקולדה ב־12 מיל וכוס לימונדה בארבעה מיל.
אפילו החיילים ששהו בנקודה המנותקת והמרוחקת ביותר בארץ, בסדום, זכו ליהנות מהצ'ופרים, לאחר שמפקדי השק"ם יצרו קשר עם גף 35 של חיל האוויר (שהיה מטיס למנחת סדום הנצורה ציוד ואספקה אזרחית) והעבירו באמצעות המטוסים מכל טוב לחיילים. הללו נדהמו לקבל בחום המדבר בקבוקי שתייה צוננים, דברי מתיקה וכריכים.
במהלך השנים התפתח שירות הקנטינות והמזנונים של צה"ל, עד שבשיאו פעלו יותר מ־1,000 נקודות מכירה בכל רחבי הארץ. בד בבד הקים השק"ם את רשת הכלבו הראשונה בארץ, שחנויותיה מוקמו בהוראת בן־גוריון תחילה בעיירות הפיתוח ובהמשך בכל הארץ; יותר מ־40 חנויות שבהן מכרו לאנשי כוחות הביטחון בלבד מוצרים מסוגים שונים בהנחה, תמורת בולים שנתלשו מפנקס בולי הנחה שאותו קיבל כל איש קבע.
ב־1990 עברה חברת השק"ם לידיים פרטיות, הונפקה בבורסה והתפרקה, כשהיא משאירה אחריה הרבה זיכרונות נעימים מהזמנים התמימים ההם.
"במזרח אירופה מחכים 700 אלף יהודים שמבקשים לעלות"
הוועד הפועל של ההסתדרות התכנס ב־25 בנובמבר 1948 לדיון מקיף בנושאי עלייה וקליטה. את הכנס פתח זאב שינד, מבכירי המוסד לעלייה ב' (ולימים מנכ"ל משרד הביטחון), שחזר יום קודם מאירופה: "חברים, המצב קשה! עברתי באירופה לאורכה ולרוחבה, במרכזי הקהילות ובמחנות העקורים. אחינו שם - חלקם כצאן ללא רועה, מבולבלים וחוששים. ברגע זה רשומים בארצות אירופה לעלייה בשלושת החודשים הבאים יותר מ־75 אלף יהודים, אולם רק בארצות אירופה המזרחית יש כ־700 אלף יהודים המבקשים לעלות".
שינד ביטא את דאגתו בנוגע למתן היתרי עלייה למבקשים לעלות מבריה"מ, מפולין, מרומניה, מהונגריה ועוד. "לאחרונה גובר הרצון של בני הקהילות במזרח אירופה לעלות לארץ, בעיקר בשל תהליך ה'קולקטיביזציה' (העברת הרכוש הפרטי לבעלות הציבור) העובר על מדינות אלה, אולם אין היהודים שם חופשיים עדיין להגשים את חלומם לעלות".
לעומת זאת, דיווח שינד על חדשות טובות המגיעות מבולגריה: "20 אלף יהודים ערוכים שם לעלות לארץ עד סוף השנה, והממשלה הבולגרית מסייעת לנו בתכנון עלייתם".
מתיאור פוטנציאל העלייה באירופה עבר הדיון לענייני הקליטה בארץ: חבר הוועד הפועל וממקימי ההסתדרות, השל פרומקין (שיכהן בהמשך כחבר בכנסת הראשונה), הודיע ש"על המוסדות - וההסתדרות בראשם - לשים לעצמם למטרה להעלות בשנת 1949 הקרובה לכל הפחות 250 אלף עולים" (יצוין שבפועל עלו בשנה זו 240 אלף; ד"ס).
פרומקין גם דיווח למתכנסים על המעורבות הגדולה של ההסתדרות בפיתוח שיכון ודיור למען העולים, וסיפר על תוכנית להקמה מיידית של 5,000 יחידות דיור. הוא דרש, עם זאת, "לא להסתפק בתוכניות שאושרו ולגשת מייד לבניית 25 אלף דירות נוספות".
החלה הקמת "לשכות סעד" לנזקקים
היום לפני 70 שנים, ב־30 בנובמבר 1948, החל משרד הסעד, בראשות השר יצחק מאיר לוין, במבצע להקמת לשכות הסעד ברחבי המדינה. נציגי המשרד, עם אנשי משרד הבריאות, יצאו לסיורים בנקודות שונות בארץ, במגמה לאתר מקומות הולמים להקמת הלשכות. הנציגים ביקרו, בין השאר, בבלד א־שייח' (כיום שכונת תל חנן בנשר), בחיפה, בעכו ובנהריה, ולמחרת נקבעו סיורים גם בבית דגן, בלוד, ברמלה וביבנה.
יום לפני תחילת המבצע, ב־29 בנובמבר 1948, כינס השר לוין מסיבת עיתונאים בתל אביב, ובה דיווח שמשרדו חותר להנהיג סידורים "שיבטיחו רווחה סוציאלית מינימלית לכל אזרח". הוא שיתף את תחושותיו הקשות לקראת החורף הקרב: "לרבים מנצרכי הסעד במדינתנו אין לבוש מתאים לימי החורף הקרים, ולמשרדי, על שלל מטלותיו הרבות, לא היה הזמן שנדרש להתארגנות כדי לתת מענה למצוקה זאת. אי לכך, אני יוצא בתחינה ובבקשה לציבור הרחמן - אנא, התארגנו בכוחות עצמכם ואספו כסות לחורף של בגדים חמים, ודאגו לחלקם בקרב הנזקקים".
מנכ"ל משרד הסעד, י' לנדאו, דיווח באירוע ש"בישראל יש כיום כ־5,000 ילדים עזובים, מחציתם בירושלים, ובכוונת המשרד להיערך בקרוב כדי להקים שורה של מוסדות שיטפלו בנטושים אלה". הוא גם סיפר שמשרדו דואג לצורכי הסעד של האוכלוסייה הערבית בארץ והודיע ש"ביפו 800 מתוך 4,000 התושבים הערבים מקבלים ממשרד הסעד אספקת מזון בחינם, כאשר בלוד וברמלה יש עוד כ־400, ובחיפה הקמנו מסעדה המאכילה מדי יום בארוחה חמה כ־200 ילדים ערבים עזובים".
הדואר: נשים יחליפו את העובדים שגויסו לצבא
השבוע לפני 70 שנים הודיעה הנהלת הדואר שהיא החליפה בהצלחה את צוות העובדים בתל אביב בעובדוֹת נשים בלבד - בשל ההכרח לשחרר גברים שנדרשו לשירות הצבאי. התחלופה המגדרית נרשמה במחלקות הטלפון והטלגרף ובעבודות הלילה.
החוק אסר בזמנו העסקת נשים בעבודה בשעות הלילה, אולם בהתחשב בתנאי החירום המיוחדים, ובמגמה לאייש את כל המשרות הנדרשות גם אחרי עזיבת הגברים, ביקש הדואר היתר ממשלתי מיוחד, שהתקבל בתנאי שהדואר יעמיד לרשות העובדות בלילה שירות הסעות מיוחד שיחזיר אותן לבתיהן בסיום כל משמרת.
ישראל הוזמנה למשחקי הגביע העולמי בכדורגל
במשרדי ההתאחדות הישראלית לכדורגל התקבלה ב־28 בנובמבר 1948 הזמנה רשמית להשתתף במשחקי הגביע העולמי, שאמורים היו להתקיים ב־1950 בברזיל. ההזמנה התקבלה בהתרגשות רבה, שכן מדינת ישראל טרם זכתה להכרה רשמית על ידי חלק ממדינות העולם.
המשחקים על הקרב לעלייה לגביע העולמי, שנערכו כמה חודשים לאחר מכן, היו למעשה טורניר הכדורגל הראשון שבו השתתפה ישראל כמדינה עצמאית. בצמד המשחקים נגד יוגוסלביה ספגה ישראל 11 שערים (אך צוין ש"השוער יעקב חודורוב מנע תבוסה גדולה יותר") והחלוץ שייע גלזר הבקיע צמד שערים לרשת יוגוסלביה - ובכך הפך לכדורגלן הראשון שהבקיע גול במשחק רשמי של מדינת ישראל.
מזון נוסף לפועלים
מנכ"ל משרד העבודה והבינוי הגיע השבוע לפני 70 שנים להסכמה עם המפקח על המזונות בדבר אספקת מנות מזון נוספות, מעבר להקצבה, עבור הפועלים במקומות העבודה המאורגנים "שעובדים עבודה פיזית קשה במיוחד".
נמסר שנציג מטעם משרד העבודה נמצא במגעים עם מפעל "פרימן", שכן בעלי המפעל הודיעו שבאפשרותם להציע אספקת מזון באמצעות פטנט בינלאומי חדש: "פרימן" יספק ישירות לבתי החרושת את מנות המזון ארוזות בקופסאות נייר, ואותן יהיה אפשר לחמם על המקום, לפני האכילה.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
