"הזדמנות המאה": מערכת הלייזר שיכולה להגן על ישראל מפני איום הטילים

עוד סבב לחימה מול חמאס נערך לאחרונה, ובהיעדר פיתרון מדיני נראה כי ישראל תצטרך לשמר, ואף לחזק, את יכולותיה בכל הקשור להתגוננות מפני ירי רקטות לטווח קצר. לאחרונה פורסם כי בתעשייה האווירית שוקדים על פיתוח מערכות יירוט רקטות וטילים לטווח קצר מבוססות לייזר, כהשלמה לשכבת ההגנה שמספקת "כיפת ברזל". על רקע הדיווחים הללו, נשאלת השאלה מה היכולות של מערכות כאלה והאם הן אפקטיביות יותר "מכיפת ברזל". 

הדעה הרווחת היום בעולם היא כי להגנה באמצעות טילים מיירטים על מרכזי האוכלוסייה ועל אזורים נרחבים אין תוחלת, וכי ההגנה האקטיבית הנוכחית לא תצליח לעצור לאורך זמן את הפגיעה הקשה בנפש, ברכוש ובהשבתת המשק.

ועל רקע הבעייתיות הזו, אנחנו שומעים קריאות כעת על ה"משיח החדש", זה שיצילנו מצרה - יירוט באמצעות קרני לייזר. אנחנו בהחלט מאמינים שיירוט באמצעות לייזר הוא הפיתרון הרציני היחיד לבעיה הגדולה הזו. מאידך, אנחנו שומעים גם קול קורא להיזהר ולהישמר מ"משיח השקר" החדש והוא הלייזר החשמלי, שיש שמכנים אותו לייזר מוצק.

אם ניתן לסכם את הסיבה במשפט אחד - היום הלייזר החשמלי חלש מאוד, עוצמתו זניחה וכך היא גם צפויה להיות בשנים הקרובות. לכן, הלייזר החשמלי לא יהיה מסוגל לבצע את מה שהציבור מצפה ממנו, וזה ליירט בהצלחה כמויות גדולות של רקטות וטילים, לרבות את הסכנה הגדולה מכול - הטילים הכבדים ארוכי הטווח והמדויקים, שיפגעו בנו אם וכאשר תפרוץ מלחמה גדולה בצפון.

קרן חשמלית לא תגן עלינו מפני איומים

אז נשאלת השאלה - מה זה "חלש" בלייזרים? מה היא המשמעות של להיות "חלש"? המשמעות המעשית היא טווח ההשמדה היעיל של קרן הלייזר. (זה נמדד במרחק במטרים בדיוק כמו ברובים ובתותחים). הטווח היעיל תלוי בעוצמת הקרן. ללייזר החשמלי המבצעי החזק ביותר היום טווח השמדה יעיל של 1.6 ק"מ בלבד (מערכת של יצרנית הנשק האמריקנית הגדולה והאיכותית לוקהיד מרטין).

למרות ההשקעות האדירות שמתבצעות בתחום הזה בארה"ב, הטווח הזניח הזה צפוי לגדול רק בשנת 2023 ורק לכ-3.2 ק"מ בלבד, (לצערנו עדיין לא שיוכל להגן עלינו) וזאת רק עם מאמץ הפיתוח יצליח. 

יירוט של מערכת "כיפת ברזל" // צילום: רויטרס

אם כך, מדוע יכולת השמדה של הסיכון מטווח של 1.6 ק"מ לא תוכל להגן עלינו מפני האיומים? הסיבה היא כי קרן הלייזר אינה פגז של טנק או טיל שפוגע במטרה ומנפץ אותה בשבריר של שנייה. הקרן חייבת לחמם (לבשל כמו במטבח אם תרצו) את המטרה, וכידוע לכול לבישול מוצלח נדרשים זמן וסבלנות. ובזמן של בישול הפגז/רקטה/טיל התוקף ממשיך להתקדם במהירות רבה אל יעדו, וסביר שינחת ויתפוצץ על המטרה עוד בטרם נצליח ליירט אותו בעודו באוויר.

יירוט באמצעות לייזר במספרים - למתחילים

בהנחה שהזמן שנידרש ל"בישול" הטיל התוקף ולמעבר לאחר שיושמד למטרה נוספת הוא 5 שניות, אזי המערכת המבצעית הנוכחית הטובה והיחידה בעולם תוכל ליירט רק רקטת גראד אחת או איום אחר שמהירותו עד 500 מ/ש (מטר לשנייה). וגם זה בהנחה שהמתקן שמפיק את קרן הלייזר יימצא בטווח של מאות מטרים בודדים.

אז זה הכול? יירוט טיל אחד ממטח רקטות כבד? התשובה היא כן. אך כדי לנחם אתכם נציין שבמידה ומדובר בפצמ"ר - אז בנסיבות מסוימות יש היתכנות ליירט גם שתיים מהסוג הזה.

נזכיר כי אויבינו מדרום יורים כשיטה ירי צפוף ובמטחים כבדים. בנוסף, מהירות האיומים הכבדים, ארוכי הטווח שחלקם מדויקים מאוד באזור המטרה, היא מעל 1000 מ/ש, ואותם כלל לא ניתן ליירט באמצעות הלייזר החשמלי. 

אז מדוע ממשיכים בפיתוח למרות הבעיות?

אם המערכת לא אפקטיבי בחלק מהמקרים אז למה בארה"ב משקיעים בפיתוח ובהצטיידות בלייזר חשמלי? לא כדי להגן מטילים על העורף האזרחי, לא כדי להגן על האוכלוסייה בערים הגדולות, גם לא כדי להגן על המתקנים החיוניים שלהם. הם משקיעים כדי להגן על הבסיסים, הכוחות בשטח ואניות הצי שלהם שפזורים ברחבי העולם מפני האיום המתגבר של המזל"טים המתאבדים, שהם שוב סוג של פצצה מעופפת זעירה אך מדויקת מאוד.

הסיבה בגינה הלייזר החלש יעיל יותר בהגנה על מטרות מסוג זה זו, היא כי מהירות המזל"ט התוקף היא כ-40 מ/ש בלבד ולכן בטווח של 1600 מטר יש עדיין מספיק זמן כדי ליירט מספר מזל"טים כאלה.

לייזר חשמלי, בהגדרה, לא נוצר כדי להגן על ערים גדולות, ושטחים נרחבים. ביכולתו להגן רק על מטרות נקודתיות בפני איומים בודדים שמאופיינים כאיומים איטיים. לא בפני מטחי פצמ"רים ורקטות, לא מהרקטות הכבדות ארוכות הטווח ובעיקר לא מהטילים ארוכי טווח והמדויקים שמאופיינים במהירות גבוה. 

הפיתרון לביטחון המדינה – לייזר כימי

יש פיתרון אחד ויחיד והוא הלייזר הכימי רב העוצמה, שהיה חייב לתגבר את מערך היירוט הרקטי הרב שכבתי שלנו כבר אתמול, מערך שעלול וצפוי לקרוס ביום פקודה.

סיבות רבות יש לכך שהלייזר הכימי יעבוד, אך החשובה מכל היא העוצמה. עוצמת הלייזר הכימי גדולה בערך פי 17 מזו של הלייזר החשמלי המבצעי החזק ביותר בעולם היום. לכן, טווח ההשמדה היעיל שלו הוא של כ-15 ק"מ. (במקום 1.6 ק"מ). זאת, בהיקף של 360 מעלות מהמתקן הנייד וכולל גם יירוט בגובה רב (חצי כדור) שאינו אפשרי כלל לטילים מיירטים קטנים.

הגובה מאפשר ליירט גם רקטות וטילים שחולפים בגובה רב למטרות שמרוחקות הרבה מעבר לאזור המוגן, כגון רקטות שמשוגרות לבאר שבע ואשדוד שמרוחקות עשרות ק"מ מרצועת עזה. במצב הזה, ניתן לנטרל גם מטחים כבדים ביותר של פצמ"רים ורקטות גראד. והכי חשוב - בעיקר את הרקטות והטילים הכבדים המהירים והמדויקים שאותם מעשית, גם אם הם ישוגרו במטחים, משגרים בהפרשים של עשרות שניות מטיל לטיל.

עסקה של מאה

אז כמה זה עולה והכי חשוב מה יוצא לנו מזה? ההוצאה העיקרית והשוטפת ביירוט טילים היא של עלות הטילים המיירטים. מיליארדים רבים. העלות נעה בין כ-50 אלף דולר (לפי הפרסומים) למיירט מוגבל יכולת כמיירט של "כיפת ברזל", ועד ל-3 מיליון דולר למיירט בגובה רב גם בחלל כטיל החץ.

טילי המיירטים לא יעמדו בעומס. "כיפת ברזל" בפעולה // צילום: משרד הביטחון

בלייזר יש רק דלק מיוחד, אין מכונות, מחשבים ואלקטרוניקה ברמת הטכנולוגיה המתקדמת, ולכן עלות הפקת הקרן זניחה בהשוואה לעלות הייצור הגבוה מאוד של הטילים המיירטים שכוללת חומרים יקרים, מחשבים, אלקטרוניקה מתוחכמת, דלק מוצק, חומרי נפץ, כח אדם רב ומיומן, מכונות יצור ייקרות ועוד. עלות היירוט למטרה היא של כ-2,000 דולר בלבד, ובשכלול למצב מלחמה - פחות מאחוז אחד בהשוואה לחלופה של יירוט באמצעות טילים.

בצד הלוגיסטי, כמותם של הטילים המיירטים צריכה להיות מוגבלת גם בשל עלותם הגבוהה. לכן, כאשר במלחמה כוללת הטילים המיירטים יתכלו, ניוותר ללא הגנה, וזאת לתקופה של שנים שידרשו לייצור המיירטים החדשים. זאת עד שנצליח לשקם את כוחנו. האויב, שהשתמש במלחמה רק בחלק קטן מהמלאי התוקף שלו, צפוי לנצל את ההזדמנות למלחמה או לסחיטה, או גם וגם.

מבחינה כלכלית, הנזקים הצפויים במלחמה, בעיקר לאחר שהתכלו כל הטילים המיירטים, הם באבדות כבדות, פצועים רבים, הרס בתים ומתקנים חיוניים, השבתת המשק, חידוש מלאי הצבא וכדומה - והם יהיו בהיקף דימיוני, מאות מיליארדים. לכן חייבים לתגבר את יכולות היירוט בלייזר הכימי.

היתרונות האיכותיים

מערכות יירוט של טילים באמצעות טילי יירוט יתקשו מאוד להתמודד עם הפיתוחים האחרונים של עולם הטילים התוקפים, פיתוחים שההצטיידות הראשונית בהם מתבצעת כעת. נזכיר רק נושא אחד והוא שיפור דיוק הטילים עד לרמת הפגיעה במבנה מטרה מוגדר.

פגיעה ישירה בבית בעוטף עזה // צילום (ארכיון): אנצ'ו ג'וש - ג'יני

מערכות ההגנה של הטילים המיירטים בנויות על ההנחה שמרבית הרקטות והטילים יפלו באזורים שם לא יגרמו לאבדות ולנזקים חמורים. (חלקם בשטחים מחוץ לעיר וחלקם בשטחים הפתוחים שבין הבתים המיושבים). 

מעשית היכולת הזו שברה את עמוד השדרה של כל מערכי היירוט באמצעות טילים נגד טילים בעולם. צריך לעכל, להפנים ולהיערך נכונה לקראת ההתפתחות החמורה הזו. הלייזר הכימי הוא האמצעי היחיד שבנוי להתמודדות כזו.

ללייזר החשמלי אין כיום יכולת, ולא צפוי שתהיה לו יכולת גם בשנים הקרובות, להגן על ישראל. האפשרות היחידה להגנה על מדינת ישראל היא רק באמצעות שילוב מערכות לייזר כימי רב עוצמה, כמערכת משלימה ומתגברת את המערכת הרב שכבתית הקיימת. 

כותבי המאמר הם:

אלי בר און, כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

אלי מירון, ד"ר לכימיה פיזיקלית, לשעבר בכיר במערכת הביטחון

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו