בפברואר הקרוב יציין שמעון בוסקילה 53 שנים, ולדבריו הוא נמצא בתקופה הטובה בחייו, מקצועית ואישית. אחרי שנים ארוכות בחייו של היוצר והזמר שיצא לו שם של רווק מושבע, יש לו אהבה: בת זוג שצעירה ממנו בכמה שנים טובות, שאיתה הוא חולם להקים בית ולהביא ילדים.
"אף פעם לא הייתי נשוי, ושנינו מתים להתחתן", הוא מגלה. "עוד אין תאריך, אבל הודעה על החתונה תצא בצורה מסודרת לתקשורת, תאמין לי. ברור שאני אחליט על התאריך, אבל זה יהיה מתואם עם המנהלים שלי. מצד שני, אני לא מהטיפוסים שיהפכו את החתונה לתקשורתית עם צלמים ורכילות, ואני גם לא אקדם דרך החתונה אלבום חדש. אני לא עובד בשיטות כאלה".
איך אתה מדמיין את החתונה שלך?
"אני עוד לא יודע. תאמין לי שזה ייראה כמו שצריך והכל יהיה בסדר. תראה, יש חלומות שמתגשמים ויש כאלה שלא. אני מעדיף לא לדבר יותר מדי כדי לא לפתוח פתח לעין הרע. אני שמרן בעניינים האלה, ולא אוהב סתם להגיד דברים וסתם לתכנן. הרי אם אגיד עכשיו משהו ובסוף הוא לא ייצא לפועל, אני אתבאס מאוד. עדיין לא תפרתי את החליפה. אני בדרך לתפור אותה, תרתי משמע".
התכנון הוא להקים יחד משפחה?
"ברור, זה התכנון. להקים משפחה, ילדים. כמה? וואלה, לא יודע. בוא נתחיל מאחד או אחת. בן או בת? לא משנה לי. העיקר שיהיה מישהו, מישהי. אני אהיה אבא טוב, אבא מקסים. אני יודע את זה".
אתה לא מפחד להיות אבא־סבא?
"אבא מבוגר זה כיף. תאר לך, לחגוג בר מצווה לילד בגיל 70-65, מה רע בזה? יש מבוגרים שנראים כמו ילדים והכל בסדר. גיל זה רק מספר, זה רק בראש. תלוי איך אתה לוקח את החיים. ילדים זה הדבר שהכי ירגש אותי בעולם, ממה אני אמור לפחד? אני פוחד רק מאלוהים".
מה הביא אותה אליך דווקא עכשיו?
"תקרא לזה קארמה, גורל, אלוהים. חיכיתי בסבלנות שהיא תגיע. זה קרה לי יחד עם שינוי מקצועי שעשיתי, שהחלפתי את הניהול של הקריירה שלי אחרי הרבה שנים. הכל קרה לי בבת אחת, בבום, באותם שבועיים. לאורך השנים היו לי כל מיני חברויות, הלכתי עם נשים, אבל בכל פעם זה היה שבוע, שבועיים, חודש, וראיתי שזה לא זה, לא מתאים לי. פתאום אתה רואה זוגיות אמיתית".
למה, מה ההבדל?
"היו כאלה שרצו אותי רק כי אני שמעון בוסקילה, הפעם זה לא המקרה. ברור שהיא ידעה מי אני, אבל היא לא איתי בגלל זה. איך אני יודע? כי אם היא היתה איתי בגלל מי שאני, היא היתה באה איתי לכל מיני אירועים ומראה את עצמה כלפי חוץ. עכשיו זה בדיוק ההפך".
ומרוב שזה ההפך, בוסקילה מסרב בתוקף לחשוף את בחירת ליבו. "איך קוראים לחברה שלי? לא משנה", הוא אומר במבוכה, מסמיק ממש. "היא לא מפורסמת, אבל אישה מאוד יפה, אשכנזייה, טיפה יותר גבוהה ממני. מי היא? עזוב, יש מספר מצומצם מאוד של חברים שיודעים על הקשר הזה".
למה ככה?
"אני מכבד את הרצונות שלה. היא כרגע לא רוצה להיחשף. אם אני מוזמן, למשל, לאיזה אירוע השקה, אני מגיע לבד. והצלמים והכתבים נגנבים, איפה הבת זוג שלי, למה אני מגיע לבד, אבל אני מכבד את זה. אני לא יכול להגיד לה, 'תשמעי, את הבת זוג שלי או לא? את באה איתי או לא?'
"בהתחלה נפגעתי. אמרתי, אולי היא מתביישת לצאת איתי. בסופו של דבר הבנתי שהיא לא מחפשת להיחשף. היא מאוד אוהבת אותי ואני מאוד אוהב אותה, והיא מאוד גאה בי והיתה מאוד רוצה לבוא איתי, אבל היא גם מאוד זהירה, רוצה שהזוגיות תצליח, שתצא לפועל, ואז כשהיא תצליח, כולם כבר יראו את זה. היא מבטיחה לי שאז היא תהיה צמודה אלי כל דקה, 24 שעות ביממה".
כמה זמן אתם יחד?
"חמישה חודשים בערך. אנחנו לא מאורסים רשמית. הכרנו דרך חבר משותף. היינו באותו המקום. ראיתי אישה מאוד יפה. שאלתי את החבר מי היא והוא אמר שהיא חברה טובה שלו, ביקשתי שיכיר בינינו. חשבתי שלא יקרה כלום, ובסופו של דבר קרה".
איך אתם מבלים יחד?
"נוסעים יחד לסופי שבוע בצפון, באצבע הגליל. אני מאוד אוהב את האזור הזה, יש שם שקט ובריכה והיא זורמת איתי. בחו"ל עוד לא היינו יחד, אבל גם זה יקרה. היא מגיעה להופעות שלי, בלי שיודעים שהיא בת זוגי. באה לזאפה, מתיישבת בחושך, בשקט, והכל בסדר. בקטעים האלה אני שב"כניק".
מה היא הכי אוהבת בך?
"את הכנות. אני אומר הכל בפנים. לא מסתיר כלום".
באלבום שאתה עובד עליו עכשיו יהיה שיר שיוקדש לה?
"יוסי גיספן כתב לי שיר נפלא על הזוגיות החדשה שלי, שעומד להופיע באלבום. הפזמון שלו אומר: 'גם אם אמות ואחיה מחדש, אמצא אותך שוב, עד אלייך אגש/ אבוא מרחוק עם הרוח, ואוהב אותך כמו עכשיו'. בימים אלה אני כבר עובד על השיר. כשהשמעתי לה אותו היא בכתה, פשוט בכתה".
* * *
הם עוד לא גרים יחד, אבל בינתיים בת הזוג המסתורית מנקה לו את הדירה. "היא היתה פה היום, סידרה וניקתה. היא באה לבלות איתי בסופי שבוע, מגיעה לפעמים במהלך היום".
בוסקילה מתגורר כבר 16 שנה בצפונו של רחוב דיזנגוף בתל אביב, בצומת הסואן שבצידו השני הכניסה לנמל. ארבע שנים בדירת הפנטהאוז, לפניהן תריסר שנים בדירה בקומה שמתחתיה.
הדירה לא גדולה, שלושה חדרים, עם עלייה לגג, בפינה כלי נגינה, על מדפים גבוהים מודלים של מכוניות ישנות שהוא אוסף. במרכז הסלון מסך טלוויזיה רחב שדולק על כדורגל איטלקי. על הכיריים סיר קטן עם מעט אוכל שבישל לעצמו. במטבחון הוא מכין אספרסו במכונה - "הכי טוב שטעמת בחיים שלך. תגיד לי אם אי פעם שתית כזה", הוא אומר בגאווה לא מוסתרת. באמת טעים".
שאון האוטובוסים והמכוניות שעולה מלמטה לא מטריד אותו, הוא כבר רגיל לרעש: "אני אוהב את האזור הזה, אתה מתעורר בבוקר ורואה את הים. גם הכל קרוב. אבל אני מחפש כרגע בית במיקום אחר, אולי שכונת כוכב הצפון, ליד המנהלת החדשה שלי רונית ארבל". במקביל, רכש דירה להשקעה שנמצאת כרגע בבנייה, ליד מתחם שרונה ("כשיגמרו לבנות אחליט אם אני גר שם או לא").
בבחירות לעיריית תל אביב הצביע לחולדאי. "הוא ראש עיר טוב, אז למה להחליף?" הוא אומר, "אם הוא לא היה טוב, הוא לא היה מחזיק 20 שנה. אם לא מחליפים אותו, סימן שהוא טוב. הוא עשה עיר למופת. תל אביב נראית כמו ניו יורק, תראה את כל המגדלים, זה יפה, והמסעדות המצוינות, אני פעם בשבוע במסעדה. וכל המרתונים, כמו בחו"ל. יקר? גם בחו"ל יקר. זה כבר לא העיר, זה הממשלה, המדינה. ואני לא מדבר על פוליטיקה ארצית, לא מעניין אותי, רק מצביע בקלפי".
מה דעתך על חוק הנאמנות בתרבות של השרה מירי רגב?
"בוא נעבור לשאלה הבאה, בבקשה".
הוא איש רזה. אולי פחות רזה מפעם, ועדיין. לדבריו, הרזון המוגזם בעבר, וכנראה גם אינטונציית הדיבור המתנגנת והמעט איטית שלו, הובילו לכך שבעבר הופצו עליו שמועות שהוא נרקומן.
"זה הדבר הכי מגעיל ומרושע שעשו לי בחיים", הוא אומר. "התחילו לבוא אלי אנשים ולשאול, 'תגיד, זה נכון שאתה משתמש בסמים?' היתה תקופה שכל מיני אנשים שדיברו איתי היו אומרים לי את זה. או שאומרים, 'שמע, אל תיפגע, אבל אני רוצה להגיד לך, תפסיק, תפסיק עם הסמים'".
אתה רציני?
"נשבע לך. השמועה הזו מאוד פגעה בי ומאוד הכעיסה אותי. זה מבאס, זה מעליב, אבל מה אני אעשה? אני לא כזה, תרדו ממני. בחיים שלי לא נגעתי בסמים, אני לא יודע מה זה בכלל. בחיים לא נגעתי בגראס, לא בחשיש ולא בכדורים. כלום. שאכטה אפילו לא. רק הריח עושה לי כאבי ראש.
"אני מעשן רק סיגריות ושותה יין לבן. אדום מרדים אותי, בירה אני לא אוהב, וויסקי עושה לי בצקות במיתרי הקול. בחו"ל לא תמצא אותי בקזינו, רק בשופינג. אוהב לפנק את עצמי בבגדים, בנעליים, בשעונים. אני נוהג במיני־קופר ספורט דו־מושבית 2013, דגם שכבר לא מייצרים, מאוהב באוטו הזה".
למה אתה לא מפסיק עם הסיגריות?
"שלום חנוך עדיין מעשן סיגריות? יופי, שיהיה בריא, שלום, אני מת עליו. אתה יודע בן כמה הוא? 71, ועדיין מופיע. תן לי רק להגיע לגיל שלו ולהמשיך לשיר ולהופיע".
ואריק איינשטיין ז"ל?
"אריק לא הלך בגלל הסיגריות, הוא היה שרוף מבפנים. כאב לו, לקח יותר מדי דברים ללב. אריק עבר דברים שהוא לא סיפר אותם. יכול להיות שהוא נעלב שלא השמיעו אותו בזמנו ברדיו. היה לי הכבוד לפגוש אותו. הוא אמר לי, 'אשמח לעבוד איתך, שתלחין לי שיר'. שלחתי לו סקיצה אבל הוא לא שמע אותה, כנראה הוא לא הספיק. השיר חזר אלי ואני אוציא אותו בקרוב".
כלפי חוץ בוסקילה שקט, אבל הוא בוער מבפנים. מכונס בתוך עצמו, כמעט מופנם, אבל יכול להתעצבן ברגע. כשמשהו מציק לו, הוא גם לא חושש להרים את הקול ולומר כל מה שהוא חושב. והוא עצמו מעיד שעבר תהליך אישי ארוך עד שהעז בכלל לומר על עצמו שהוא זמר ואמן ולהופיע בפני קהל.
"פעם הייתי נלחץ לפני הופעה, היום כבר לא. עליתי ליגה כאמן. אני יותר בנוי, יותר מבושל. ברור שכל הארץ מכירה אותי, אבל פעם לא היה לי ביטחון להופיע, לא הייתי בשל לפרונט. היום אני מגובש. במופע שלי אני גם מרגש את הקהל וגם מספר סיפורים על חיי ועל הילדות שלי בנתיבות.
"אני מופיע המון, ברחבי הארץ, במועדונים, באולמות ובאירועי חברה, מופע מלא עם שמונה נגנים. הקהל מגיע בהמוניו, במרבית המקומות כל הכרטיסים נמכרים. בזאפה חיפה, למשל, מרוב שהיה צפוף אנשים נדבקו לקירות. שלחו אנשים הביתה, סולד אאוט, אז פתחנו עוד מופע.
"יש לי קהל שמגיע לראות אותי כבר פעם שביעית ושמינית, אני מזהה את הפרצופים. יש שירים שבהם כולם שרים את המילים, כולל צעירים שלא היו בתמונה כשהשירים יצאו".
מי שראה אותו על הבמה (הופעותיו הקרובות יהיו ב־22.12 באלמא זכרון יעקב, ב־26.1 בהיכל התרבות מודיעין וב־2.2 בגריי ביהוד), יכול להעיד שהבלדות שלו גורמות לקהל להזיל דמעה והשירים הקצביים שלו, שיכולים להגיע עד כדי אנרגיות של טראנס, מרימים אנשים מהכיסאות לרקוד.
"אני רואה בקהל חבר'ה שבשלב מסוים עומדים להתפוצץ, ואז הם שמים את הנימוסים בצד ופשוט קמים ומתחילים לרקוד, ואין דבר יותר כיף מזה בעולם לזמר, שהקסם עובד".
ברזומה שלו להיטים כמו "את המחר שלי", "מחפש חבר קרוב", "איך את לא רואה", "געגוע" ו"עכשיו אני חוזר", הדואטים "עלש" עם שלמה ארצי ו"לנשום" עם אליעד נחום, "מינהאר לי משיטי (יא מאמא)" מהפרויקט של עידן רייכל והמנונים שיצר לאחרים כמו "הייתי בגן עדן" לשרית חדד, "עד סוף העולם" לחיים משה ויואב יצחק, "שיר תקווה" למירי מסיקה, "כמה אהבה" לקובי פרץ ו"תגידי" לליאור נרקיס.
בעצם, המופע שלך מורכב כמעט רק מלהיטים.
"אני לא רוצה להשתחצן, אבל זה ככה, 18 שירים שכולם מכירים, כולל שניים חדשים. לקח לי שנים לאגור אותם, הדרך היתה ארוכה, אבל אני אוהב את המסע. כשהתהליך ארוך ומפרך, בסוף רק טוב יוצא מזה. היתה לי סבלנות לחכות כל השנים. במרוקאית אומרים שלכל דבר יש את הזמן שלו".
בקהל יודעים שאלה שירים שהלחנת, או שחושבים שאתה סתם שר גרסאות כיסוי לאחרים?
"פעם לא, היום יודעים. כי במופע עם שירי מימון, שרץ מאות פעמים בכל הארץ, היינו מדגישים שאלה שירים שהלחנתי לאחרים והקהל הבין ולמד. ואחרי שהגעתי לקיסריה עם שירי ולפני זה עם שלמה ארצי, עכשיו אני רוצה להגיע לשם גם לבד וזה יקרה. כבר מילאתי לבד את היכל התרבות".
בעבר עשה לעצמו שם כזמר שמתמחה בהופעות בחינות מרוקאיות. "הופעתי המון שנים בחינות, עד שירדתי מזה. חינות עשיתי מספיק בחיים שלי, עוד מהימים שהתחלתי בלהקת סהרה. בחינות רוצים שאשיר רק במרוקאית. אני חולה על המוזיקה המרוקאית, אבל מעדיף לתת לה ביטוי משלי".
"חוק הנאמנות בתרבות של השרה מירי רגב? בוא נעבור לשאלה הבאה, בבקשה". בוסקילה // צילום: טל שחר
השיר החדש שלו, "אומרים ייאוש", ייצא ביום ראשון הקרוב. סינגל שלישי מתוך אלבום חדש, רביעי בסך הכל בקריירה, שצפוי לצאת במהלך השנה הבאה. קדמו לו הסינגלים "פריז" ו"קרוב אלי", שזכו להשמעות יפות ברדיו. הראשון גם נכנס לפלייליסט של גלגלצ.
"השירים החדשים שלי הם בוסקילה 2018. 'פריז' בגוון מרוקאי מודרני ו'קרוב אלי' בכיוון ג'מייקני".
והשיר החדש, "אומרים ייאוש"?
"כתב אותו מיכה שטרית. קשה מאוד להוציא ממנו שיר, אבל הוא בא אלי, ישב בכורסה שאתה יושב בה כרגע, נעלתי את הדלת ואמרתי לו, 'אתה לא יוצא מפה מבלי לכתוב לי שיר'. השמעתי לו את הלחן והוא התחיל לזרוק שורות מהראש. הוא אומר שורה, אני רושם, עוד שורה, אני רושם. הוא מתקן מילה פה, מילה שם, אני רושם, וככה נולד השיר, ואז שחררתי אותו".
מה השלב הבא בקריירה שלך?
"במוזיקה הישראלית אני חושב שעשיתי כבר הכל. כיום אני עובד על מופע שמיועד לצרפת ולמרוקו. הוא אמור לעלות בקיץ הקרוב בפסטיבל מוזיקה בצרפת, ומשם אני רוצה להמשיך לגלגל אותו. ללא ספק הפנים שלי לחו"ל, להיות גם אמן בינלאומי. אני תמיד שואף קדימה והשמיים הם הגבול".
כהוכחה לפוטנציאל, הוא מראה בטלפון סרטון שצילמה ידידה שלו במסעדה במקסיקו סיטי, כשברקע נשמע שירו "יא מאמא". "צילמו לי עוד סרטון, בבית מלון במרוקו, כשלהקה מקומית שרה את השיר".
מה אתה חושב על המוזיקה המזרחית כיום?
"היום כמעט אף אחד לא עושה מוזיקה מזרחית, וזה קצת חסר. אני לא שומע מזרחית ברדיו, אלא פופ, היפ הופ ודאנס, כולל מהזמרים שמוגדרים זמרי מוזיקה מזרחית. אייל גולן כבר לא עושה מזרחית, גם שרית חדד לא עושה מזרחית. אבל אם זה מצליח, זה מבורך. הכל נשמע היום פופ אמריקני. אייל גולן, דודו אהרון, משה פרץ, כולם עושים פופ. חסר הצבע המזרחי האותנטי והמגניב. למשל, 'החיים שלנו תותים' של חנן בן־ארי, זה כן מזרחית של עכשיו".
מה דעתך על מלחמת המעריצים בין אייל גולן לעומר אדם?
"מצחיק שאתה אומר שיש מלחמה כזאת. כל אחד הוא משהו אחר ויש לו את המעמד שלו והמקום שלו. לאייל יש קריירה של שנים עם הרבה קלאסיקות. גם עומר יגיע רחוק, להרבה שנים קדימה. אותי אף פעם לא עניין שיגידו שאני הכי גדול. אני עושה מה שאני אוהב, וזכותם של אנשים לאהוב או לא. כל אחד אוהב שאומרים שהוא גדול. אומרים לי את זה, ובסדר, מקבל את המחמאה ומודה".
* * *
הוא נולד באופקים בפברואר 1966, בן יחיד לדינה וחנניה, ילידי מרקש. "לפני שאמי נפטרה, הבית שלנו היה שמח ומלא אורחים. הוריי היו האנשים הכי חמים בעולם. אמא היתה שומעת מוזיקה ערבית, אום כולתום ופריד אל־אטרש. בכל שישי היינו צופים בסרט הערבי בערוץ הראשון, צפיית חובה. מצד שני, אהבנו להאזין לחוה אלברשטיין ולאילנית, ככה לא התקבעתי על ז'אנר מסוים".
בגיל 9 התייתם מאמו. שנה לאחר מכן עבר עם אביו לנתיבות. "כנער", הוא מספר, "תופפתי בלהקה שקראו לה 'ארץ ישראל פלוס' שביצעה שירי ארץ ישראל. זוכר שהופענו בצרפת. במטוס לשם ביקשתי מהגיטריסט ללמוד לפרוט אקורדים, והוא הראה לי. אחרי שעה כבר ניגנתי חלק".
בצבא שירת כעובד רס"ר בפיקוד הדרום ובבסיסי תובלה ("זו היתה התקופה של רפול כרמטכ"ל, הלהקות הצבאיות בוטלו"). אחרי הצבא עבד שנתיים־שלוש בבית אריזה לפרחים במושב מבועים. ארז פרחים משלוש לפנות בוקר עד שמונה. עבודה עונתית, ובקיץ היה חותם אבטלה בלשכת התעסוקה. במשכורת הראשונה שקיבל קנה מגבר לגיטרה, ואחרי העבודה עשה מוזיקה.
באותן שנים הקים והוביל את להקת השמחות סהרה, שאיתה הוציא צמד אלבומים. "אולי לא זוכרים", הוא אומר, "אבל סהרה הצליחה מאוד. הופענו בתוכניות של דן שילון ודודו טופז, שיא הפריים טיים".
חשת אי פעם קיפוח על רקע עדתי או גיאוגרפי?
"מעולם לא. מהשיר הראשון המוזיקה שלי התקבלה. תמיד אהבו שירים שלי, בין שאני שרתי ובין שנתתי לזמרים אחרים. כמעט כל שיר שהלחנתי ויצא כסינגל, שודר ברדיו. כמעט כולם גם עברו פלייליסט בגלגלצ".
חייו השתנו בשנת 2000: אביו נפטר, ושבועיים לאחר מכן יצא לרדיו הדואט 'עלש' שהקליט עם שלמה ארצי בעברית ובמרוקאית, ששרף את הרדיו. "בחור צנום וצנוע מהפריפריה מקליט שיר ומופיע איתו על הבמות הכי גדולות", הוא נזכר. "אבל אבי לא זכה לראות את ההצלחה שלי. כשהוא נפטר אמרתי לאלוהים, 'לקחת את אמא, לקחת את אבא, בוא קח גם אותי וסיים את הסיפור, סגור את הבאסטה'".
ואז?
"למחרת הזמינו אותי להצטלם לקליפ של 'עלש', ואני עם הזקן מהאבל. הבנתי שזו ההזדמנות שלי. אין אמא, אין אבא, רק אני, והצטלמתי. אחר כך אמרתי לאלוהים, 'אני מבין למה לא לקחת אותי'".
אתה יתום משני הוריך. בגילך הפצע הזה עדיין פתוח?
"כן, בטח. אני מתגעגע אליהם מאוד", הוא אומר בעיניים נוצצות מדמעות. "אני הכי מתגעגע אליהם בחגים, בשמחות. יומיים לפני החג אני מרגיש חרא, וככל שאני מתבגר זה רק נהיה יותר קשה.
"אחת לכמה שבועות אני נוסע לבד לדרום, לבתי העלמין. יוצא מוקדם בבוקר, מגיע לקבר של אמא באופקים, שוטף אותו, מדליק נרות, יושב, מדבר איתה. משם לנתיבות, שוטף את הקבר של אבא, מדליק נרות, יושב, מדבר איתו. זה ממלא אותי באנרגיות, בדלק, עד שהמכל שלי מלא".
כאמור, הקריירה של בוסקילה קיבלה עוד בוסט רציני לפני שמונה שנים, במופע המשותף עם שירי מימון, שהוביל להקלטת דואטים ולהוצאת אלבום משותף. "הופענו יחד שמונה שנים וברור שהיה אגו, אז חילקנו את הבמה, חצי שלי וחצי שלה, כל אחד בחלק שלו, וברור שהיו ויכוחים. אי אפשר בלי. על מה? על סתם, על סדר השירים במופע. אז מתווכחים, ואחרי עשר דקות מתחבקים כמו אח ואחות".
מימון עומדת לככב בקרוב בתפקיד הראשי במחזמר "שיקגו" שיוצג בישראל. לפני כמה חודשים הופיעה למשך כשבועיים עם המחזמר בברודוויי וספגה ביקורות בתקשורת על כך שבתחילה הוצג הסיפור לקהל כאילו לא מדובר בשבוע וחצי בלבד, אלא בתפקיד ארוך טווח.
החבר בוסקילה נחלץ להגנתה: "מאוד כאב לי שכיסחו אותה על הקטע של 'שיקגו'. זה לא פייר, צריך לפרגן. בכל כתבה עלינו הזכירו לה את נינט טייב, בסוף ירדו מזה - ועכשיו 'שיקגו'. חשובה עצם העובדה שהיא הגיעה למה שהגיעה, שבחרו בה, ולא משנה אם זה מול 10,000 איש או 500 איש. זה לא בסדר שירדו עליה, כאב לי בשבילה".
דיברת איתה?
"שלחתי לה הודעות תמיכה. היא אישה חזקה. כמה שאתה רואה אותה גמדה, היא חזקה. היא לא בכתה. אבל בעיניי זה באמת חבל. מה זה משנה אם זה רק לשבוע וחצי? בחרו בה, בשירי. יודע מה, תן לי לשחק סצנה אחת בסרט עם אל פצ'ינו, סצנה אחת, לא צריך סרט שלם, מה זה משנה".
אתה בקשר עם בת דודך, הזמרת מאיה בוסקילה?
"אומרים שהיא הולכת ל'הכוכב הבא' כמתמודדת כדי לייצג את ישראל באירוויזיון. אני לא יודע אם זה נכון. אם כן, אני מאחל לה הצלחה. אני חושב שהיא יכולה לייצג אותנו באירוויזיון בצורה מכובדת מאוד. מעולם לא שיתפנו פעולה, אולי זה יקרה בעתיד. מגיע לה להצליח שוב בגדול".
* * *
לקראת סוף השיחה מקפיצה אותו שאלה על קמפיין MeToo#. "אני נגד הדברים האלה, מה זה להתלונן היום על מקרים שקרו לפני 20 שנה? בן אדם עשה לך משהו? באותו רגע תלכי למשטרה. העסק הזה מסוכן, זה לא צחוק. זה יכול לגמור קריירה של בן אדם. צריך להיות זהיר. עד כדי כך, שכאשר באות בנות להצטלם איתי, אני לא מחבק אותן. הרי קל להכתים את השם שלך, ועד שתוכיח את חפותך אתה שרוף. לא יאמינו לך. אז יבוא עורך דין ויוציא אותך, אבל זה בלאגן, סרט לא טוב".
בוסקילה מדבר מדם ליבו. לפני 12 שנה הוא נעצר בחשד להכאת חברתו לשעבר ולאיומים על חייה. "המשטרה אז עשתה את העבודה שלה", הוא נזכר, "חקרו את שנינו ויצאתי נקי. כי לא היה. כל התקשורת התנפלה עלי. היא השחירה את השם שלי, נפגעה לי הקריירה, ובסופו של דבר האמת יצאה לאור. זו היתה עלילת שווא. לא תבעתי אותה כי לא אתבע גרושה שחיה ממזונות. אני שומר על הכבוד של נשים, אבל לפתוח תיבת פנדורה אחרי 20 שנה זה לא פייר. אם בחורה רוצה להפיל אותך, היא יכולה בשנייה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו