ההתפתחות רבת המשמעות בשולי סבב הלחימה האחרון בין ישראל לחמאס הייתה דווקא בזירה החמאסית, והיא גיבוש תחת קורת גג אחת של חדר מלחמה משותף לחמאס ולארגוניים הרדיקליים, כמו החזית העממית, החזית הדמוקרטית והג'יהאד האסלאמי בהנהגת חמאס. זאת, לראשונה מאז השתלט חמאס על הרצועה.
הארגונים הללו, חוץ מן הג'יהאד האסלאמי - שייכים לאש"ף, אבל זה זמן רב הם נוהגים להחרים את הכינוסים ברמאללה שבהנהגת פתח', כך שאפשר להעריך כי יחיא סינוואר מצליח להוציא לפועל את תוכנית חמאס זה זמן רב והוא, הבסיס לאש"ף חדש, שיחליף את אש"ף תחת הנהגת הפתח' בבוא היום.
אחד הסימנים החשובים שנראו לעין הוא העלמת דגל התנועה בפרסומיה והנפה של דגל פלסטין כדגל המייצג אותה.
כמו כן, רמז לכך שמדינה ערבית מרכזית כמו מצרים תהיה מוכנה להכיר בשלטון חמאס בעזה, ניתן למצוא בהשתתפות ראש המודיעין המצרי אחמד עבד אל-חאלק, בעצרת בחאן יונס, לראשונה אי-פעם. האתרים הפלשתיניים הקדימו לפרש את הנוכחות כהכרה בחמאס כגוף מדיני.
נדמה כי לחמאס יש על מה להסתמך בעניין, לאור ההקפדה המצרית לתחזוק היחסים במישור הביטחוני בלבד.
השאלה היא לאן יוביל אותו חדר המלחמה המשותף. מצד אחד, ארגוניים כמו הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית לשחרור פלשתינים קשורים באיראן, ובכך הצליחה איראן להכניס רגלה אל לב ליבו של חדר המבצעים של חמאס. סימן נוסף לכיוון הפרו-איראני ניתן למצוא באירועי הגדר בסוף ובכותרת שלהם - יציאה נגד הנורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל. מדובר, כמובן, במדינות המפרץ וסעודיה, העומדות בחזית הראשונה מול איראן ועושי דברה בתימן בסוריה ובלבנון.
אבל זה גם יכול להוביל לכיוון הפוך. וזאת ב"הפוך על הפוך" - להתנתקות מאיראן אחרי התייצבות המצב בעזה, וחבירה אל מצרים וממנה לעולם הסוני. סינוואר ימשיך בדרכו של משעל, ש"בגד" בסוריה ובאיראן.
הבעיה העומדת בפני המשוואה הזו היא כי איראן נטועה עמוק בתוך עזה, וניסיון לשנות את שיווי המשקל הזה עלול לעורר זעם רב ותגובה חריפה בטהרן.
פנחס עברי הוא מזרחן, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה