ראש הממשלה בנימין נתניהו החל בסבב שיחות עם ראשי הקואליציה כדי לבחון את האפשרות להמשיך לכהן בתפקידו בקואליציה הנוכחית מבלי להקדים כעת את הבחירות, אולם תרחיש הקדמת הבחירות בהחלט נמצא על הפרק. גם סוגיית מינוי שר ביטחון חדש נותרה פתוחה והיא ככל הנראה תוכרע בהמשך להכרעה בעניין הקדמת הבחירות.
1. פיזור הכנסת - ראש הממשלה מגיע למסקנה שלא ניתן להמשיך בקואליציית 61 הח"כים שנותרה לו ומפזר את הכנסת. במצב זה סביר להניח שהבחירות יתקיימו כבר בחודש פברואר 2019 וכי תיק הביטחון יישאר בידיו עד לאחריהן.
2. משיכת זמן לעוד מספר חודשים ותיק הביטחון בידיו - במידה שהשותפות הקואליציוניות יביעו רצון להמשיך במסגרת הממשלה הנוכחית, יעדיף נתניהו למשוך עוד כמה חודשים במתכונת זו, וזאת על מנת לטשטש את ההישג של ליברמן ואת כישלון המהלך ברצועת עזה שעשוי להסב לו נזק אלקטוראלי. נראה שזה התרחיש העדיף ביותר על ראש הממשלה, אולם הוא טומן בחובו שני אתגרים לא פשוטים: הראשון הוא שמירה על יציבות הממשלה במסגרת קואליציה של 61 ח"כים בלבד. וזאת בלי לספור "מורדים" שונים כמו ח"כ אורן חזן ואחרים שעשויים שלא להתיישר על עמדת הקואליציה בנושאים שונים.
האתגר השני קשור לתיק הביטחון. ראש הממשלה לא ירצה להעביר את התיק שפינה ליברמן לאיש מחברי מפלגתו או לאחד מראשי המפלגות בקואליציה אולם יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט עשוי לפרק את הממשלה במידה שדרישתו לתיק לא תיענה.
3. משיכת זמן לעוד כמה חודשים והעברת תיק הביטחון לבנט- מדובר בתרחיש שנראה קשה לביצוע בשל המתיחות האישית בין שני האישים אולם יש בו יתרונות פוליטיים רבים. הממשלה יכולה להישאר יציבה לאורך החודשים הקרובים ובינתיים ייבנה הציר הפוליטי החדש עליו תתבסס הממשלה הבאה בראשות נתניהו אחרי הבחירות.
4. משיכת זמן ותיק הביטחון ליואב גלנט- מבחינה פוליטית אין בכך היגיון, אולם במידה שנתניהו יחליט עשוי יואב גלנט, שכבר מונה על ידי נתניהו ושר הביטחון דאז אהוד ברק לרמטכ"ל אולם המינוי טורפד ברגע האחרון, להתמנות לתפקיד הבכיר. היתרון הגדול מבחינת נתניהו הוא האפשרות "לגדל" אחד מבכירי הליכוד (כיוון שגלנט בדרך למפלגתו של נתניהו) כדמות ביטחונית מובילה לצידו, כפי שהיה בוגי יעלון לפניו. גלנט רואה עין בעין את מדיניות נתניהו ברצועת עזה ואף יצא לתקשורת בשורה של ראיונות שמסבירה את המדיניות למרות חוסר הפופולאריות הציבורית שלה.
5. משיכת זמן ומינוי שר ביטחון חיצוני- במידה שנתניהו לא יוכל להחזיק מבחינה ציבורית הן בתיק הביטחון והן בתיק החוץ במקביל לתפקידו כראש הממשלה לאורך זמן, עשויה ההצעה למנות שר ביטחון מקצועי להפוך גם היא לאפשרות ריאלית. בבורסת השמות אפשר לכלול את כל מי שיש לו עבר ביטחוני, רמטכ"ל או אלוף לשעבר, ואינו נמצא כעת במערכת הפוליטית ושאינו מזוהה עם מפלגה זו או אחרת. ממש כפי שמינה אריאל שרון את שאול מופז לשר הביטחון מייד אחרי שפשט את המדים.
6. קיום בחירות במועדן - אמנם זה נראה תרחיש דחוק' אולם בסיטואציה מסויימת עשוי להיות אפשרי. המועד החוקי הוא נובמבר 2019, שנה בדיוק מהיום. באין מכשלות או מהמורות פוליטיות בלתי צפויות, יכולה הקואליציה הנוכחית להחזיק עד סוף המושב הנוכחי, לצאת לפגרת הפסח ומייד אחריה לפגרת בחירות. הערכה כי אם הולכים בכיוון הזה יהיה חייב נתניהו להעביר את תיק הביטחון או לפחות את תיק החוץ ולהוציאו מידיו, אחרת הביקורת הציבורית תהיה חזקה מידי.
7. מינויים בתוך הליכוד - נתניהו נמנע עד כה מלמנות שר חוץ ממפלגתו וזאת על מנת למנוע חיכוכים בתוך צמרת הליכוד. יחד עם זאת, התפטרות שר הביטחון עשויה להביא לפתח שימנע משבר באמצעות סבב מינויים רחב שיכלול מינוי שר ביטחון, שר חוץ ושר שיכון- כולם מצמרת הליכוד. בין השמות המיועדים לקידום בתרחיש כזה: ישראל כץ, גלעד ארדן, ויריב לוין. אפשרות נוספת היא קידום אבי דיכטר לתפקיד הביטחוני הבכיר. גם שמו של צחי הנגבי עלה כמיועד אפשרי לקידום בממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו