למרות שמוקדם עדיין לקבוע את יציבותה של הפסקת האש בדרום, אפשר לומר די בנחרצות - ישראל הראתה מעבר לכל ספק את רצונה לשימור החמאס בעזה, ובצד השני של הגדר לאחר תחנונים רבים להסדרה, מקבלים בסיפוק את ההחלטה הישראלית. רק שהפעם הם אמרו את המילה האחרונה.
מאז חודש מרץ חמאס מכתיב את קצב האירועים בדרום, כשבצד הישראלי מבליגים, מכילים, ומחפשים מנגנון הסדרה שייתן לדרום עוד שנה-שנתיים של "שקט".
הרציונל הישראלי נובע בעיקר מארבע סיבות: הראשונה היא ההרתעה העצמית שאלופי צה"ל יצרו, עת תרחישי אימה הוצגו לקבינט נוכח אפשרות לכיבוש הרצועה. השנייה היא החשש מהיום שאחרי, כאשר יש סכנה שהוואקום שייווצר מנפילת חמאס יעלה לשלטון ארגון הרבה יותר קיצוני.
השלישית היא הרצון להמשיך לשמר את הבידול בין עזה ובין יהודה ושומרון, כהוכחה לכך שלא ניתן לדבר עם הפלשתינים המונהגים על ידי פתח וחמאס שבעצמם לא מצליחים לדבר זה עם זה. הרביעית והאחרונה היא המצב הרגיש בגבול הצפוני, המאיים הרבה יותר והנפיץ הרבה יותר, שדורש יותר קשב ומוכנות בהשוואה לעזה.
יחיא סינוואר. חמאס עשה בית ספר לצה"ל? // צילום: אי.פי
בין אם זה נוח ובין אם לא, כל הסיבות האלו, כל אחת בפני עצמה הגיונית. אי אפשר וגם לא נכון לומר לדרג המדיני כי הוא מוביל אותנו לתהום – זה לא נכון, וזו גם השמצה חסרת רצינות, בטח מצד אלו שטוענים כבר זמן מה שראש הממשלה מחרחר מלחמה כדי להסיט את הזרקורים מחקירותיו. ועם זאת, אי אפשר להתעלם ממספר בעיות יסוד חמורות שהולכות ומתחזקות ככל שהזמן עובר, וישראל נמנעת מלהוריד את הכפפות מול חמאס.
חמאס עשה לצה"ל בית ספר
העניין הראשון הוא שחיקת האפקטיביות המבצעית של צה"ל – אי אפשר להבין איך מצליחים ארגונים סוררים להוציא מטחים עצומים ומתוזמנים בקצב רצחני כאשר ממול יש מערכות כל כך מתוחכמות של חיל אויר, הגנה מפני טילים ומודיעין - מערכות שמשלמי המיסים מקצים להן הון עתק כל שנה. יותר משזה מטריד, זה ממש מביך. בהקשר הזה ניתן לומר שחמאס עשה לצה"ל בית ספר של ממש.
העניין השני הוא אי היכולת להתנתק מהפרידגמה שהשתרשה, לפיה עושים הכל , אבל הכל, רק כדי שחמאס לא ירגיש לרגע שהוא בסכנה של ממש. בהקשר הזה אי אפשר שלא לגחך נוכח ההודעות האבסורדיות של דובר צה"ל אודות הפלת בניינים ונכסים "משמעותיים" – הוא ממשיך לדבר, והם ממשיכים להמטיר עלינו אש תופת – וגם זה מביך ברמות שכבר אי אפשר לסבול. המצב המצטייר הוא שאנחנו פשוט לא רלוונטיים מולם.
עלי חמינאי. איראן צופה מהצד ונראה כי היא מרוצה // צילום: אי.פי
העניין השלישי הוא אי היכולת לתת ביטחון ותחושת ביטחון לתושבי הדרום. זו הבעיה החמורה ביותר, והיא מייצרת חוסר אמון בסיסי במערכות, הן בצבא והן בממשלה – הדבר הזה מכרסם ומחלחל, ויש לו השלכות ארוכות טווח, בטח נוכח תכניות ממשלה להגדיל את האוכלוסייה בדרום, להגדיל את הערים, וליישב את הנגב – הסיטואציה מול עזה ממש מקריסה את הרעיון הזה.
המסר הבעייתי מול איראן
העניין הרביעי והאחרון הוא הדרך בה אנו מצטיירים כלפי אויבינו האחרים, ובעיקר איראן – מה הם לומדים מכל מה שקורה כאן. הם רואים ממשלה מורתעת, צבא חסר עונים, אזרחים שחיים בחוסר ביטחון, רואים ומחככים ידיהם בהנאה מרובה. זה נותן להם הרבה מאוד מוטיבציה להמשיך ולפתח את מליציות הטרור שלהם סביב גבולותינו, תחת אסטרטגיה של התשה מתמשכת. וזה רע מאוד.
בסיכומם של דברים, להחלטת הממשלה באשר להפסקת אש מול חמאס וחתירה להסדרה יש היגיון, אולם ההשלכות שלה, ובייחוד חוסר האונים שמגלה צה"ל, הן מביכות ומטרידות, מעוררות תהייה רבה על מה ולמה אנחנו משלמים מחירים כל כך יקרים כשזו התוצאה. ומעבר לכל זה, עומדת השאלה על מה ולמה גירשנו רבבות מתיישבים מבתיהם, כשזו התוצאה שקיבלנו.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה. מחבר הספר "האדם שבטנק"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
