הלילה שסימן את תחילת השואה

בבית הכנסת ברחוב ריקה במזרח ברלין, תערך היום (שישי) עצרת הזיכרון הראשית בגרמניה לציון 80 שנים לפוגרום "ליל הבדולח", בנוכחותם של נשיא גרמניה פרנק וולטר שטיינמאייר, הקנצלרית אנגלה מרקל ונשיא הבונדסטאג וולפגנג שוייבלה.

העצרת המרכזית תפתח את יום הזיכרון הרשמי לפוגרום שהתרחש ב-1938 ובו נרצחו מאות יהודים, עם טקסי זיכרון שיתקיימו בכל רחבי העולם - בעיקר בגרמניה, באוסטריה ובצ'כיה. 

בית הכנסת השוכן ברובע פרנצלאוורברג נבחר לארח העצרת המרכזית בשל חשיבותו ההיסטורית. המוסד נחנך בחגיגיות בתחילת ספטמבר 1904, ערב ראש השנה היהודי, בתקופת צמיחה ושגשוג של הקהילה היהודית בברלין, בירת הקיסרות הגרמנית דאז. יהודים רבים נהרו לברלין מרחבי מזרח אירופה כדי ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, שהפכה את העיר לאחד המרכזים הפעילים והשוקקים באירופה. 

34 שנים מאוחר יותר, בלילה בין ה-9 ל-10 בנובמבר, תקפו מיליציות ס"א של המשטר הנאצי עשרות בתי כנסת בכל רחבי הרייך הגרמני, חוללו את המבנים והעלו אותם באש. בית הכנסת ששכן בחצר פנימית המוקפת בבתי מגורים ברחוב ריקה ניצל מהרס מוחלט, הודות למיקומו, כי היה חשש שהצתתו תגרום נזק לבתים הסמוכים של התושבים ה-"אריים". המבנה ניזוק מבפנים, אך נותר על תלו.

בית עסק יהודי שהושחת על ידי הנאצים // צילום ארכיון: AFP

בית הכנסת המשיך לתפקד במשך כשנתיים, בעיקר כבית הספר לילדים היהודים בשכונה, עד שהופקע על ידי הנאצים והוסב לאורוות סוסים ולמחסן.לאחר מלחמת העולם השנייה, חודשה פעילותו עבור הקהילה היהודית הקטנה שנותרה במזרח ברלין הקומוניסטית. בשנת 2007 הוא שופץ והפך להיות בית הכנסת הגדול ביותר בגרמניה.

מספר הקורבנות במהלך אותה התפרעות קטלנית מאורגנת של המילציות הנאציות היה גבוה יותר: מאות יהודים ברחבי הרייך התאבדו לאחר "ליל הבדולח", מאות נוספים מצאו את מותם במחנות הריכוז. ב"ליל הבדולח" ובימים שאחריו עצרו הגרמנים 30.000 גברים יהודים ושלחו אותם למחנות ריכוז. מספרם הכולל של קורבנות "ליל הבדולח" נע בין 1500 ל-2500 איש. 1400 בתי כנסת נהרסו והועלו באש. כ-8000 חנויות ובתי עסק יהודיים הותקפו, נבזזו וניזוקו. בתי קברות יהודיים חוללו. בתים פרטיים נפרצו ודייריהם הותקפו והושפלו.

תהליך אפליה מואץ

עוד קודם לכן, חוו יהודי גרמניה תהליך מואץ של אפליה מקצינה, הדרה באמצעות חוקים מהחברה הסובבת, עושק שיטתי רחב ממדים, המלווה מדי פעם בתקריות אלימות. הנאצים קיוו לדחוף את היהודים להגר מהרייך ולהשתלט על רכושם של היהודים. אולם, ועידת אוויאן שהתכנסה ביוזמת הממשל האמריקני בצרפת בקיץ 1938 הוכיחה, שהעולם אדיש לחלוטין לגורלם של היהודים. למעט הרפובליקה הדומיניקנית, עשרות המדינות האחרות שהשתתפו בועידה סירבו בנימוקים שונים, חלקם אנטישמיים, לאפשר לפליטים יהודים לקבל מקלט בשטחן. הגרמנים ראו בכך אישור למדיניותם האנטי יהודית והענקת אור ירוק מצדה של הקהילייה הבינלאומית לחיפוש אחר "פיתרון סופי" לבעיה היהודית.

באוגוסט 1938, כשבועיים לאחר כשלונה של ועידת אוויאן, הודיעו הגרמנים על ביטול אשרות השהייה לכל הזרים, בכלל זה ליהודים ממוצא זר שנולדו בגרמניה, בעיקר יהודים ממזרח אירופה. ממשלת פולין הודיעה מצידה, שלא תאפשר חזרת יהודים ממוצא פולני, שאזרחותם נשללה במועד סמוך. ב-28 באוקטובר הורו הרשויות הנאציות ל-12.000 יהודים פולנים לעזוב את בתיהם עם מזוודה אחת, והם הוסעו ברכבות לגבול עם פולין, שם סירבו הפולנים לרובם להיכנס לארצם. 

טקס זיכרון לליל הבדולח, ברלין // צילום: Getty

אלפי יהודים נותרו תקועים במשך ימים ארוכים, ללא קורת גג, ללא מזון, באזור חיץ בין שתי המדינות. ביניהם היו הוריו של צעיר יהודי יליד גרמניה, בן 17, בשם הרשל גרינשפאן. הרשל ששהה באותה עת בפאריז אצל דודו, הפך בן לילה לחסר אזרחות. הוא איבד את זכותו לאשרת שהייה בצרפת ולא יכול היה לעלות לארץ ישראל בשל ההגבלות שהטיל המנדט הבריטי. כשקיבל גלויה נואשת מהוריו, החליט גרינשפאן לבצע מעשה נואש: הוא רכש אקדח ובבוקרו של ה-7 בנובמבר הגיע לשגרירות גרמניה בפריז, הודיע שברצונו למסור מסמכים חשאיים וירה במזכיר השלישי בשגרירות, הדיפלומט ארנסט פום ראט.

פום ראט נפטר מפצעיו יום למחרת. העיתונאי הגרמני ארמין פורר, טוען בספר שהוציא לפני חמש שנים, כי היטלר הורה לרופאו האישי לוודא שפום ראט ימות, כדי שניתן יהיה להאשים את היהודים בהתנקשות. 

בהלוויתו של הדיפלומט הצהיר שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס: "יהיה זה מפתיע מאוד אם העם הגרמני לא יתרגז על כך, שמדינאי גרמני נרצח בידי יהודי, עד כדי כך שהעם ייקח את החוק לידיים ויתקיף בתי עסק יהודיים, מרכזי קהילה ובתי כנסת. ברור, שאסור שהמפלגה הנאצית תארגן פרצי אלימות ספונטניים מסוג זה, אך לא נוכל לגנותם אם יקרו". 

כבר באותו הלילה, ב-9 בנובמבר, החלה "האלימות הספונטנית", שקיבלה מאוחר יותר את הכינוי פוגרום "ליל הבדולח". זה היה אירוע האלימות הנרחב ביותר שידעו עד אז היהודים ברייך הנאצי. בעיני רבים נתפס פוגרום זה כאירוע שהחל את השואה – חיסולה הפיזי המאורגן של יהדות אירופה. 

התגובות לפוגרום היו די קלושות: גרמניה הנאצית ספגה כמה גינויים, קהילות יהודיות וארגונים שונים הכריזו על חרם נגד גרמניה. היו מספר מדינות שהואילו לפתוח את שעריהן בפני מספר מוגבל של פליטים יהודיים. אך, ככלל, העולם נותר אדיש לנוכח מצוקתם וייאושם הגוברים של היהודים. עשרה חודשים לאחר מכן החלה מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה עברו הגרמנים ליישום תעשייתי של חיסול "הבעיה היהודית".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו