מפקד אוכלוסין ראשון במדינה החדשה
השבוע לפני 70 שנים נערך ברחבי הארץ "מפקד האוכלוסייה" הראשון במדינת ישראל. המפקד, שנוהל על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (שהוקמה רק ארבעה חודשים קודם לכן), התקיים במסגרת ההכנות לבחירות הראשונות בישראל מתוך מגמה לבצע רישום אוכלוסין מסודר ומדויק, שיאפשר גם הענקת תעודות זהות לכלל תושבי המדינה.
בשלב הראשון של המפקד, שנערך כמה שבועות קודם לכן, חולקו לכל בתי האב בארץ טפסים ובהם כ־20 שאלות שעליהן נדרש לענות ראש המשפחה. מה שאלו? למשל, שמות המתגוררים בדירה, תאריכי הלידה, משלח היד, שפת הדיבור, הדת וידיעת קרוא וכתוב. באותו הזמן החלו מארגני המפקד לפרסם בעיתונות העברית ובכרזות מעל גבי לוחות המודעות בשכונות את תאריך המפקד, שנקבע ל־8 בנובמבר 1948. בהודעות אלה נמסר על הטלת עוצר ביום המפקד, שבו נדרשים התושבים להיות בבתיהם החל מהשעה חמש אחר הצהריים ועד חצות.
בימים האחרונים שלפני יום המפקד התברר שטרם מולאה המכסה הנדרשת של מספר הפוקדים, והתעורר חשש שיום המפקד ייאלץ להידחות. בעקבות קריאות דחופות של מוסדות, אגודות וארגונים התייצבו באופן מיידי בלשכות הרישום אלפי מתנדבים נוספים, ובהם עובדי הממשלה הזמנית והסוכנות וגם אנשי הוראה רבים, שאליהם פנה ארגון המורים בקריאה בהולה. יום לפני המפקד נמסרה לתושבים בתל אביב הודעה בדבר משטר ההאפלה בעיר: מאחר שהמפקד היה אמור להתקיים בשעות הערב והלילה דרשו הפוקדים לקבל לידיהם פנסים כדי להאיר את דרכם במהלך עבודתם. כשהתברר שמשרד הפנים לא הצליח לגייס את מספר הפנסים הנדרש, הוחלט על ביטול ההאפלה "עד להודעה חדשה".
ביום המפקד עצמו הוקצו לא פחות מ־14 אלף אזרחים למשימה, והללו נדרשו לפקוד כ־600 נקודות יישוב ברחבי הארץ, כולל כל הכפרים והיישובים הערביים. החל מהשעה חמש אחר הצהריים פשטו על הבתים עשרות אלפי המתנדבים, לבושים באופן מכובד כיאה למעמד (חלקם אף בחליפות שבת), חובשים כובע ירוק ועונדים על שרוולם את סרט המפקד. הם ביקרו בכל בית ובית בישראל, אספו את השאלונים ובדקו אם מולאו כראוי, החתימו את ראש המשפחה על נכונות הפרטים, קיבלו לידיהם את תמונות הפספורט של בני הבית הבוגרים שהוצמדו לטפסים וחילקו מספרי זהות לכל אחד מבני המשפחה.
בתום המפקד נמנו בישראל 873 אלף אזרחים בני כל הדתות, מתוכם 712,800 יהודים. במשך 70 שנות קיומה גדלה אוכלוסיית המדינה פי עשרה, וב־2018 חיים בישראל 8.8 מיליון אזרחים.
יגאל אלון (מימין), יצחק רבין ודוד בן־גוריון עם חיילי הפלמ"ח
בן־גוריון מפרק את הפלמ"ח - וסופג התקפות חריפות
כבר ב־14 בספטמבר 1948, בעת כינוס הסגל הפיקודי של הפלמ"ח בקיבוץ נען, רמז ראש הממשלה הזמנית דוד בן־גוריון על האפשרות לפרק את הפלמ"ח ולהטמיע את חטיבותיו במערכת הכללית של צה"ל.
"אין שום סיבה נראית לעין, שלפלמ"ח יהיה מטה נפרד מהמטה הכללי של צה"ל", אמר "הזקן" במפגש והוסיף כי "בזמנו, כשמגויס הפלמ"ח חילק את זמנו בין האימון הצבאי לעבודת המשק, אפשר היה להבין שנדרשת אורגניזציה נפרדת. אך כעת מוקדש זמנו של כל מגויס לאימונים בלבד, ולכן אין הבדל בין מתגייס חדש לפלמ"ח לבין מתגייס ליחידות אחרות".
ב־7 בנובמבר 1948, השבוע לפני 70 שנים, הורה בן־גוריון על הפסקת פעולתו של מטה הפלמ"ח. בהודעתו נימק את המעשה באומרו כי "זהו צעד חשוב וחיוני במעבר לצבא מודרני בעל היררכיה ומשמעת, שתגביר את תהליך מקצועיותו". מעבר לחשיבות שביצירת אחידות במבנה צה"ל, חשב בן־גוריון במעשהו גם על ההיבט האידיאולוגי, כמו גם על זה הפוליטי: רוב מפקדי הפלמ"ח באו מקרב ההתיישבות העובדת, שזהותה הפוליטית באה לידי ביטוי בהשתייכות למפ"ם, שהיתה אופוזיציונית למפלגת השלטון מפא"י שבראשה עמד בן־גוריון.
מייד לאחר מתן ההוראה לפירוק הפלמ"ח, הותקף בן־גוריון בארסיות על ידי גורמים פוליטיים מתנגדים, כמו גם על ידי מפקדי הפלמ"ח, בטענה ש"פירוק הפלמ"ח נבע מפעולה צרת עין ומתוך מניעים פוליטיים צרים". בן־גוריון ענה להתקפות באומרו: "בשם מי אני אמור לתת פקודה לצבא, בשם הממשלה כולה או בשם מפלגה? לא אתן ידי למשטר שעשוי ליצור מלחמת אחים בצבא".
ואילו לוחמת הפלמ"ח הידועה נתיבה בן־יהודה כתבה בנובמבר 1948 ביומנה בעצב: "חטפתי את הכל ישר ללב. מפרקים את הפלמ"ח! ולא עוזר כלום! הדְרֶקֶ'ס האלה ניצחו אותנו! דופקים אותנו! יש מין הרגשה כזו שהפלמ"ח פשוט נמס".
הזמרת לולה פולמן עם בעלה, המשורר יצחק פרלוב
א יידישע מאמע: לולה פולמן כובשת את בימות ישראל
אלפי מעריצים נלהבים נדחקו ב־9 בנובמבר 1948 ל"גן רינה" בתל אביב, מילאו עד אפס מקום את 1,600 המושבים במקום והצטרפו בהתלהבות לשירי הזמרת האהובה לולה פולמן. ההופעה הגדולה, שנערכה השבוע לפני 70 שנים בגן רינה, ששכן בפינת הרחובות שלום עליכם והירקון (כיום: בניין ישרוטל טאואר), הביאה לשיא את הקריירה המוזיקלית של הזמרת הבינלאומית הידועה. לולה פולמן עלתה ארצה חודשים ספורים קודם לכן והופיעה כמעט מדי ערב באולמות גדולים בכל רחבי הארץ, שהתמלאו במעריצים שרכשו כרטיסים שבועות מראש.
פולמן נולדה בוורשה ב־1908 ונישאה למשורר יצחק פרלוב. ב־1939, כשהנאצים בשערי ורשה ולולה כבר זמרת מפורסמת, ברחו היא, בעלה ובנה לרוסיה, שם הופיעה בקונצרטים במשך שבע שנים והפכה לנערצת על ידי מיליונים, בייחוד על ידי הקהל היהודי, שלו שרה ברוסית, בעברית ובעיקר ביידיש. מייד לאחר הקמת המדינה, כשהיא בת 40, הגיעה לולה לארץ והתקבלה כאן בהתלהבות עצומה. בשיאן של הופעותיה המרגשות, כששרה את הלהיט "א יידישע מאמע", היו רבים בקהל פורצים בבכי של התרגשות.
במקביל להופעותיה של פולמן בפני אלפי מעריצים, הופיעה במשלטים זמרת צעירה בת 23 ששרה לחבורות קטנות של לוחמים - יפה ירקוני היה שמה. לולה, שכוכבה זרח בארץ בחציה השני של מלחמת העצמאות, נעלמה לחלוטין מהבמות בתוך פחות משנתיים, בד בבד עם עלייתה המטאורית של ירקוני בתופעה שמסמלת, אולי, את תחילת מותה של היידיש אל מול עלייתה של העברית בזמר הישראלי.
אם אין לחם תאכלו מצות: איומים על איגוד האופים
השבוע לפני 70 שנים הודיע שר המסחר, התעשייה והאספקה פרץ ברנשטיין לארגון האופים בתל אביב, ששבתו בשל החלטת ממשלה לדרוש מהם לשלם לעובדים תוספת יוקר, שאם לא תחודש באופן מיידי אפיית הלחמים תפעיל הממשלה בעצמה את המאפיות. בינתיים, השר הפציר בתושבי העיר "לסור לחנויות המכולת, שבהן יש מצות בכמויות מספקות ולצרוך אותן עד שייפתר המשבר".
תרנגולות לא חוקיות: בנהריה נמצאו בעלי חיים שנגנבו מכפרים ערביים
ב־7 בנובמבר 1948 ערכה משטרת חיפה פשיטה על בתי נהריה, כדי לאתר תרנגולות ועיזים שנגנבו על ידי התושבים מכפרי הסביבה הערביים, שננטשו על ידי יושביהם במסגרת "מבצע חירם" שהתקיים שבוע קודם לכן. השוטרים דרשו מכל בית אב שבחצרו נמצאו חיות משק להסביר ולהוכיח את מקורן, ושלושה מתושבי נהריה שלא הצליחו לשכנע את השוטרים כי דרי הלולים והדירים בחצרם הם "תושבים חוקיים" - נעצרו.
הקוראת יהודית פוגל לבית חזקיהו זיהתה את אחותה רבקה בתמונה מ־1948 שפורסמה כאן לפני שבועיים - ושלחה לנו את תמונת החתונה עצמה, שהתקיימה בבית הכנסת אהל מועד בתל אביב. יהודית סיפרה שמשפחתה, ובה עשרה ילדים, עלתה מעדן שבתימן. רבקה נישאה ליצחק ספורטה, יליד יוון, והם חיו יחד באושר 48 שנים. רבקה נפטרה בשנת 1996, ויצחק שנה אחריה, ב־1997
עבודה נגישה: הממשלה משריינת משרות לנכים
שר העבודה מרדכי בנטוב הודיע השבוע לפני 70 שנים על כוונתו להוציא חוק שיבטיח כי משרות שאינן מחייבות כושר גופני יוקצו לעובדים נכים. "שומר מעלית, מוכר כרטיסים ועבודות אחרות שכאלה שאינן דורשות ניידות - יישמרו בעבור הנכים", אמר השר והוסיף כי "במפעל פורד באמריקה 30 אחוזים מהעובדים הם נכים, וגם פה נדרוש מכל בית חרושת להכניס אחוז מסוים של מוגבלים פיזית לעבודה".
חוגגים לרוסיה: מסיבה לציון מהפכת אוקטובר
כל המי ומי של העיר תל אביב נלחמו בחירוף נפש כדי להשיג הזמנה לקבלת הפנים המפוארת, שהתקיימה ב־7 בנובמבר 1948 בבית הציר הרוסי יירשוב, לציון "יום מהפכת אוקטובר". 400 המאושרים שזכו להיכנס לנשף החגיגי נהנו מארוחת מלכים, שבהתאם למסורת הרוסית הידועה כללה חמישה מיני דגים, אווזים, תרנגולי הודו, נקניקיות, קוויאר - וכמובן וודקה בשפע שזרמה כמים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
