קפיצה קטנה לרומניה העתיקה

במדרכה הצמודה לקיר פעורות שתי דלתות ברזל, המובילות למדרגות שלוקחות אותנו לבר אפלולי שבקומת המרתף. נראה כאילו אף תייר לא ביקר כאן מעולם. בעל המקום, שלא ידע מילה באנגלית, בהה בנו ממושכות. לקח לו זמן להבין שלא נכנסנו לשם בטעות. אחרי משחקי פנטומימה ממושכים, הזמנו סנדוויצ'ים וכוסות יין. פתאום הוא ניגש אלינו עם מעטפות נייר ומלמל "זה מאמא שלי". בחלון הקטן, בקיר שבין הבר למטבח, הציצה אמו, חייכה חיוך חסר שיניים ונופפה לעברנו בשמחה. בשקיות היו צנצנות ריבה שהכינה והחליטה משום מה לתת לנו אותן במתנה. אחרי שהתרגשנו, נשנשנו ושתינו, ביקשנו חשבון. החוויה הנהדרת עלתה בסך הכל שבעה לאו לאדם (לאו אחד שווה כ־90 אגורות). ככה זה בסיביו, האנשים נחמדים, האוכל טעים והמחירים נמוכים.

סיביו היא עיר הבירה של מחוז סיביו ואחת הערים החשובות בחבל טרנסילבניה שברומניה. חברת "וויז אייר" (Wizz Air), מחברות הלואו־קוסט הגדולות באירופה שמפעילה היום בישראל 25 קווים שונים, מציעה שתי טיסות שבועיות לסיביו במחירים שמתחילים ב־129 שקלים לכיוון. עוד סיבה נהדרת להגיע למקום המקסים הזה. 

העיר מוקפת החומה נוסדה בימי הביניים, והחלק העתיק שלה משמש גם היום מרכז העיר. הכיכר הגדולה נראית כמו פיאצה ברומא - מבנים מפוארים, כנסיות, מגדלי פעמונים ומאפיות המלאות במיטב המאפים הרומניים. הסמטאות הציוריות מקושטות בבתי אבן צפופים, המכוסים כולם בגגות רעפים צבעוניים - מוטיב חוזר ומרהיב בסיביו כולה. טיפוס למגדל השעון מאפשר תצפית מדהימה על העיר והאזור - רכס הקרפטים מתנשא באופק והנוף מרהיב. 

העיר העתיקה של סיביו // צילום: עדי סרנגה

סיביו נבחרה לבירת התרבות האירופית לשנת 2007, ולקראת השנה הבאה (2019) הוכרזה כמחוז גסטרונומי. כיאה לכך, דגש רב מושם על אירועי תרבות ועל פסטיבלים עונתיים, למשל פסטיבל חג המולד או פסטיבלי יין. ואם כבר אוכל, הרומנים טובים בזה. השולחנות מלאים במזון טעים ומנחם, רוב המוצרים מתוצרת מקומית טרייה והמחירים כל כך נמוכים, שאין כמעט התלבטות אם לטעום מהם עוד ועוד. 

ממליגה, תבשילי בשר כבש עשירים, ירקות טריים וגבינות מקומיות משובחות הם רק חלק מהתפריט. בשוק האיכרים, לצד מיני ירקות ופירות מקומיים, אפשר להתענג על דוכני גבינות כבשים שהמקומיים מתגאים בהן, וכמובן על נקניק הסלמי "סיביו" המשובח. כקינוח מושחת ומושלם אין כמו הפאפאנאש. תשכחו מהקלוריות, פשוט תאכלו ותיהנו. וכדי שהגרון לא יישאר יבש, חלילה, היינות המקומיים טעימים וזולים. אנחנו קנינו בקבוקים משובחים, במחירים שנעו בין 30 ל־40 לאו בלבד.

מוזיאון אסטרה

אחד המוזיאונים המעניינים בסיביו הוא מוזיאון הכפר אסטרה. זהו מוזיאון פתוח, תחת כיפת השמיים, שנותן הרגשה של קפיצה אחורה בזמן. תוך כדי הליכה בשבילים שבין העצים וסביב האגם הגדול שבמרכז מתחם המוזיאון, מתגלים מבנים מקוריים מתקופות שונות, שנאספו מכל רחבי רומניה ופורקו והועתקו כמו שהם לשטח המוזיאון. 

המתחם נראה ככפר אמיתי, עם עצי פרי ובעלי חיים, בתים, כנסיות ואפילו רועה צאן שמוציא את הכבשים לאחו. יש במקום אוסף גדול במיוחד של טחנות רוח, וגם של ציוד חקלאי עתיק ומכונות לייצור מזון ואלכוהול. דרך מעניינת ללמוד על ההיסטוריה ועל הפולקלור של האזור - ושל רומניה כולה.

מוזיאון אסטרה // צילום: עדי סרנגה

בית הכנסת במדיאש

עיר אחרת ששווה לבקר בה היא מדיאש, השנייה בגודלה במחוז סיביו, שהיא עיר עתיקה מימי הביניים המשומרת להפליא. המקום המעניין ביותר במדיאש הוא בית הכנסת הגדול והמפואר, שנבנה בסוף המאה ה־19. בימי הזוהר שלו הכיל בית הכנסת כ־1,000 מקומות, ותקרתו וקירותיו מעוטרים בציורים שהיו פעם יפים אך למרבה הצער, כיום הם מתקלפים ומוזנחים. 

אחרי מלחמת העולם השנייה עזבו כל חברי הקהילה היהודית את העיר, והמקום נותר ריק ועזוב במשך שנים רבות. רק בתחילת המאה הנוכחית החלו לשקם את בית הכנסת ואת המתחם כולו, הכולל גם את בית הרב, את בית הספר היהודי ואת המקווה. עבודות השיקום נעשו בהתנדבות ובתקציבים נמוכים וכללו את ניקיון המבנים ואת טיפוח החצרות, במטרה להפוך את המקום למרכז מורשת ותרבות אזורית. 

לפני כעשר שנים נמצאו בקומה השנייה, בעזרת הנשים, מאות מסמכים, תמונות, חפצים וספרי תפילה, כולם מכוסים בשכבות אבק וחלקם מתפוררים למגע. בשנים האחרונות החלו בפעולות אחסון ושימור של הפריטים שנמצאו וחלקם נשמרים בארכיון קטן, אולם העבודה עוד רבה ובינתיים החפצים, כמו גם המבנה עצמו, ממשיכים להתפורר ולהיהרס. באין יהודים באזור, סדר העדיפויות של השקעת המשאבים והתקציבים לא פועל לטובת המקום. כיום מתקיימים במתחם קונצרטים וערבי קולנוע, וגם ראש השנה היהודי וחגים נוספים מצוינים, באירועים משותפים עם הכנסייה הקתולית. 

בית הכנסת במדיאש // צילום: עדי סרנגה

"ארץ הכנסיות המבוצרות"

דרך נופים פסטורליים ומקומות שנראה כאילו הזמן עמד בהם מלכת, דרך כבישים ישנים שחקלאי האזור עדיין מתניידים בהם בעגלות עם סוסים, הגענו לכנסיית ביארטן. האתר, שהוכרז בסוף המאה ה־20 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הוא אחד הכפרים ב"ארץ הכנסיות המבוצרות" - חבל ארץ ציורי בטרנסילבניה. במשך מאות שנים היו צריכים תושבי האזור להתגונן מפני פלישה אפשרית של אויבים, ולכן נבנו הכפרים סביב הכנסיות המבוצרות ולעיתים אף הוקמו ביצורים סביב העיירה כולה. מזון וחפצים יקרים נשמרו במחסנים בתוך המבנים המבוצרים, וכך למשל, קיים במתחם הכנסייה מגדל שנקרא "מגדל הבייקון"...  

חקלאים מקומיים // צילום: עדי סרנגה

הקרפטים וטרנספגרשאן

ואם בא לכם לצאת קצת לטבע, כדאי להקדיש זמן לנסיעה להרי הקרפטים. אל תשכחו להתלבש חם, כי גם בקיץ קר מאוד... בקרפטים אפשר למצוא מסלולי טיולים רגליים, מפלים ואתרי סקי, אנחנו נסענו להרי פגראש וטיילנו למפל בלאה במסלול הליכה האורך כשעה לכל כיוון. כשמגיעים למפל שבמעלה ההר, העמק כולו נגלה בין ההרים והנוף נדיר ביופיו. במרחק של נסיעה קצרה משם, לגובה של יותר מ־2,000 מטר, שוכן אגם בלאה - אגם וולקני טבעי שבימות החורף קופא ומתכסה בשלג. 

בחורפים האחרונים החלו להקים באזור מלון קרח, למי שלא מספיק קר לו גם ככה. הנסיעה לאגם עוברת באחת הדרכים היפות והמפורסמות בעולם - דרך טרנספגרשאן. מדובר בכביש ארוך ומפותל, המטפס במעלה ההר עד לפסגה ומציע נוף עוצר נשימה. בחורף הכביש סגור ברובו, והדרך היחידה להגיע למעלה היא ברכבל.

אז אם בא לכם טיול קצת שונה, טעמתם כבר את כל הגבינות והיין בטוסקנה, או שסתם נמאס לכם להצטופף עם כולם בכל היעדים הפופולריים (והיקרים מדי לפעמים), סיביו היא ללא ספק המקום בשבילכם. 

מגדל ה"בייקון" בביארטן // צילום: עדי סרנגה

הכותבת היתה אורחת של וויז אייר ושל לשכת התיירות של סיביו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו