משני הקצוות: הקול היהודי במרוץ לתפקיד מושל פלורידה

"לא זכור לי שאי פעם הייתה כזו מתיחות, דריכות ובעיקר פערים אידיאולוגיים מחודדים בין שני הצדדים הפוליטיים. זה נכון לכל ארצות הברית, ובפרט כאן בפלורידה", אומר לי אבי צורי (66), המנהל התפעולי הוותיק בקמפוס המרכז היהודי על שם דוד פוזנאק בעיר פורט לודרדייל שבמדינת פלורידה. "אנחנו כמובן מרכז א- פוליטי ומקפידים לשמרו ככזה, אבל זה לא נהיה קל יותר". בנימה אישית מחויכת הוא מוסיף: "אפילו עם אשתי הפסקתי לדבר על פוליטיקה. בתקופה הזו זה הרי בטוח יוביל לפיצוץ, ואני מטבעי מעדיף שלום בית". 

 

צורי, אדם נינוח מטבעו, מבין שהאות למערכה ניתן, כשהמציאות המורכבת מתדפקת על דלתו: בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב שיתקיימו בעוד ארבעה ימים, יהוו את "מבחן האמצע" של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, ואחריו ניתן יהיה להעריך להיכן נושבת הרוח בממשלו. מאז השבעתו של טראמפ שולטים הרפובליקנים בבית הלבן, בבית הנבחרים ובסנאט האמריקנים. נכון לעכשיו, לפחות לפי הסקרים, נראה כי הדמוקרטים צפויים להשתלט על בית הנבחרים, אולם הסנאט צפוי להישאר בשליטה רפובליקנית. "ברמה האישית, אני רפובליקני והזיקה הטבעית שלי קשורה קודם כל למי שנוטה לטובת ישראל. אבל בלי קשר צריך לזכור שהאלטרנטיבה כיום היא לצד השמאלי הקיצוני", מסכם צורי.

 

אחד המאבקים המרתקים במיוחד על הנהגת המדינות, הוא על משרת מושל פלורידה. המרוץ בין שני המועמדים הנוכחיים, רון דה-סאנטיס מהמפלגה הרפובליקנית ואנדרו גילום מהמפלגה הדמוקרטית, מעניין במיוחד נוכח העובדה שהם מייצגים תמונת מראה זה של זה, משני קצוות המפה הפוליטית. אם תרצו, מאבק בזעיר אנפין  ב"מדינה המתנדנדת" פלורידה  בין ה"טראמפיזם" השלטוני ל"התנגדות" הדמוקרטית.

 

מעוז דמוקרטי. שכונת ווינווד שבמיאמי // צילום: דן לביא

 

דה-סאנטיס, שהתפטר מחברותו בקונגרס לצורך המרוץ הנוכחי, מזוהה כמקורב לנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ ומייצג את הימין השמרן בתוך המפלגה הרפובליקנית. הוא פרו-ישראלי מובהק, ונאומו על הקשר של העם היהודי למולדתו ההיסטורית (בין היתר, על הכותל המערבי כשריד האחרון של בית המקדש השני ועל "השטחים הכבושים") נחרת בלב רבים. הוא היה מהתומכים הגדולים של העברת שגרירות ארה״ב לירושלים, ואף ביקר בארץ בפתיחת השגרירות. בד בבד, הגיש הצעת חוק שעשויה להוביל להכרה היסטורית של ארצות הברית בריבונות ישראל ברמת הגולן.

 

מן העבר השני של המפה הפוליטית, ניצב המועמד הדמוקרטי, ראש עיריית טלהסי (עיר הבירה של פלורידה), אנדרו גילום. האחרון הינו אפרו-אמריקאי המייצג את הזרם הסוציאליסטי, פרוגרסיבי-ליברלי בתוך המפלגה הדמוקרטית (מקביל בעמדותיו לבארני סנדרס). זכייתו בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית נתפסה כהפתעה עצומה (בסקרים הוא היה מדורג רביעי), אולם עם ניצחונו התקדם למרכז הבמה הפוליטית, וגורמים במפלגה הדמוקרטית כבר מדברים עליו כמושל פלורידה האפרו-אמריקאי הראשון, עם פוטנציאל לרוץ לנשיאות. אלא שעמדתו הביקורתית כלפי ישראל והזיקה הבעייתית של סביבתו הקרובה לקבוצות אנטי ישראליות מובהקות בשמאל הקיצוני האמריקאי (בהן ה-BDS וקבוצות התומכות בחרם על ישראל) מעלים תהיות מהותיות סביב עמדותיו אלה. 

 

הדבר מאתגר במיוחד את הקהילה היהודית והפרו-ישראלית הגדולה במדינה. אמנם המשקל היחסי של הקהילה היהודית בקולות הוא רק כ-4 אחוזים מסך המצביעים (כ-650 אלף), אולם הוא עשוי להיות בין הגורמים המכריעים שישפיעו על זהות המושל והמפלגה שתשלוט במדינה שהפכה ל"מדינת מפתח".

 

למעשה, אין מקום בו הקול היהודי עשוי למלא תפקיד מכריע יותר מאשר בפלורידה, הן בבחירות לסנאט, והן בבחירות למשרת המושל. גם סקירה זריזה של מערכות הבחירות לנשיאות ארה"ב בשני העשורים האחרונים, מספקת תזכורת מוחשית לאמרה "כל קול קובע": הבחירות בפלורידה היו קריטיות עבור ניצחונו של ג'ורג' בוש בשנת 2000; ברק אובאמה ניצח אותו במדינה בפער של פחות מאחוז בדרכו לקנדציה שניה ב 2012; נשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ, ניצח את האחרון ב-1.2 אחוז בבחירות 2016. גם המושל הרפובליקני היוצא, ריק סקוט, המסיים כעת שתי כהונות רצופות, זוכר היטב את הקמפיינים הצמודים בהם השתתף:  ב-2010  ניצח בפער של 1.2%, וב 2014 ניצח בפער של אחוז בלבד.

 

מקביל בעמדותיו לבארני סנדרס .אנדרו גילום // צילום: אי.פי

 

על רקע זה, מעניין במיוחד לבחון באיזו מידה משקללים תושביה היהודיים של פלורידה את נטייתם האישית של שני המועמדים הנוכחיים - דה סאנטס וגילום - ביחס לישראל וליהדות, כאשר מסורתית, כ-70% מחברי הקהילה היהודית מצביעים למועמד דמוקרטי בלמעלה מ-70 אחוזים.

 

ואמנם, נושא התמיכה בישראל נהפך למשמעותי בקמפיין הבחירות, כשדה סאנטס תוקף את גילום על רקע נושא זה שוב ושוב. גילום מצידו, בריאיון ממושך לפודקאסט  GHOGH ב – 30 ביוני, כינה את תגובת ישראל למתקפות מעזה "תגובה מוגזמת/גדולה יתר על המידה  ("outsize") שיצרה משבר הומניטרי". בנוסף, לאורך הקמפיין עולים תהיות באשר למידת זיקתו ל-BDS (קיבל תמיכה מארגון ה Dream Defenders המקושרת לתנועת ה-BDS "Black Lives Matter").

 

ב-2016, בעודו ראש עיריית טהלסי, נשא דברי ברכה בפגישה בעיר שאורגנה על ידי "המועצה ליחסים אמריקניים - מוסלמיים" המממנת טרור, עימה הוא בקשר (הפגישה התמקדה במאמצים לעצור חקיקה שביקשה להעניש חברות שהחרימו את ישראל, ד"ל). וזה לא הכל: העובדה שבחר דווקא בסגן כריס קינג, שבעברו כסטודנט בהרווארד סיפק מספר התבטאויות אנטישמיות חריפות, הצריכה גם כן את התייחסותו הנפרדת לעניין. גילום הפנים את חשיבות הקול היהודי והחל לפני מספר חודשים להראות סימנים של התקרבות לישראל וליהודים. בין היתר מינה לצורכי הקמפיין אשת קשר לקהילה היהודית.

 

לאיזה זרם ביהדות רואים עצמם משתייכים היהודים ב"ארץ הפרחונית"? 35% מגדירים עצמם קונסרבטיבים, 30% אחוז-רפורמים, 10% אחוזים - אורתודוקסים והשאר "לא מזוהים" עם זרם כלשהו ("just jews"). ככלל, אם כן, הרוב קונסרבטיבים ורפורמים. גם החלוקה עצמה מרתקת את שני המתמודדים, שבסוף ספטמבר סימנו את המאבק על קולות יהודי דרום פלורידה כמשמעותי ביותר. הם החלו להשקיע בכך אנרגיות ומשאבים מרוכזים. רוב הקולות בו נמצאים "מתחת" לגבול הצפוני של מחוז פאלם ביץ', באזור הכולל את מטרופולין מיאמי, ובהכללה נחשב לדמוקרטי לעומת צפון המדינה. 

ימי עידן חדש: ימין ושמאל, ללא מרכז

סופת ההוריקן "מייקל" שהגיעה לחוף הצפון - מערבי של פלורידה בשבוע השני של אוקטובר לא הותירה חותם כלשהו על דרום המדינה. אוטוטו הבחירות למשרת המושל וצריך לפזר במעט את אווירת היום-יום המרגיעה כדי לחוש את סערות הקמפיין החבויות בשטח. היום-יום אמרתי? השמש מציצה מכל מקום ולפני שמספיקים למצוא זווית טובה לצל סביר נשאלים "היי, מה שלומך?" בספרדית (Hola. - ¿Cómo estás")"על ידי עוברי אורח או סוחרים מקומיים. ככה זה בעיר בעלת מספר דוברי הספרדית הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי למעט אמריקה הלטינית.

 

בקו התפר שבין העיר הקטנה באל הארבור ו"סרף סייד"  (surfside) במחוז מיאמי - דייד, שבסביבותיו קהילה אורתודוקסית ותיקה, לא צריך חוש מיוחד כדי להבחין במתח באוויר על רקע הבחירות. לא חסרה תכונה בבית הכנסת המרכזי של חב״ד בשדרות קולינס (SHUL" " The). די בתנועות הידיים המבטלות של קהל המתפללים האורתודוקסי- קהל קבוע, מבוגר ברובו - כדי להביע בפני את חששותיו הכבדים מפני עמדותיו של גילום וזיקתו לישראל וליהדות. זאת בפרט ביחס לרצונו "לקצץ את התקצוב ללימודי דת" ובכלל זה יהדות, במה שצפוי לפגוע קשות בציבור משפחות המתפללים. "הרעיון איום ונורא, וכשזה מגיע ממי שאין לו שום זיקה לישראל או ליהדות, זה לא מפתיע אותנו", מדגישים בקהילה היהודית.

 

הגיע לטקס העברת השגרירות בירושלים. רון דה-סאנטיס // צילום: אי.פי

 

ב 2016 נרשמה היסטוריה קטנה במקום, כשלראשונה נבחר לראשות העיר הסמוכה, באל הארבור, יהודי ופרו ישראלי, גבריאל גרויסמן, במקום שבו יהודים לא "היו רצויים" במשך כמחצית המאה. "פגשתי את דה סאנטיס לפני חמש שנים, החיבור היה מיידי ובמהרה קידמנו מהלכים בולטים כנגד ה-BDS והאנטישמיות",  מסביר גרויסמן. "מבחינתי זה ברור: בבחירות יש מועמד שהוכיח במעשים שהוא פרו-ישראלי ומנגד מועמד  שנעדר זיקה לישראל. הוא פשוט מנהל קמפיין שסביבתו ממש אינה אוהדת את ישראל, בלשון המעטה. ולו מתוקף הסיבה הזו בלבד חשוב לי שלפחות חלק משיקולי ההצבעה יהיו קשורים לנקודה הזו ולכן חשוב לי שהמצביעים יהיו מודעים לה ככל הניתן". לדבריו, "באיזור הזה ספציפית הרוב שמרנים ותומכי דה סאנטס, אבל כידוע הדפוסיים המסורתיים מראים שמרבית הרפורמים והקונסרווטיביים מצביעים למועמד הדמוקרטי".

 

גרויסמן פרס את הרקע הפוליטי הכלל ארצי הטעון שעליו מתנהלות הבחירות הנוכחיות, ובפרט על רקע חידוד העמדות וההקצנה שבין המועמדים לבחירות המקומיות, ומקיש מכך גם לשאר ההתמודדויות. "גם הבחירות כאן, למשרת מושל פלורידה, נוגעות למידת שביעות הרצון מנשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ. על בסיס זה נוהגים מרבית המצביעים. שני המועמדים מייצגים את ההפכים הפוליטיים של המרחב הפוליטי והמדינה מפולגת כרגע".

 

גבריאל גרויסמן

נתונים סקרים מקומיים מעלים שככלל שני המועמדים אינם נחשבים כאהודים במיוחד על קולות המרכז (בסקרים אלה נרשמת הובלה של כ-4% לגילום). על התזוזה מהמרכז הוא אומר: "אנחנו בעידן חדש בארה"ב. יש גלישה לקצוות, ובעצם קיימים שני צדדים - ימין ושמאל, כאשר מועמדים פונים ימינה ושמאלה על חשבון המרכז.  בעוד שהמציאות האובייקטיבית היא שמושל עוסק לרוב בעניינים מקומיים לרוב, אבל גם זה חלק ממה שהפוליטיקה הפכה להיות היום".

קולות יהודיים, הצבעה על נושאים מקומיים

פחות מ-10 דקות נסיעה מרצועת החוף המרהיבה (והמוגזמת) של סאות' ביץ' ואני כבר יותר "בבית", באזור המלא במסעדות  כשרות. שלט המסעדה "PITA HUT " גורם לי לעצור ובאותו הרגע בעצם בוחר עבורי את ארוחת הצהריים. עוד לפני הביס הראשון, משאל דלפק מהיר בשולחן שלידי מעלה כי שניים מהסועדים יצביעו לדה סאנטס ושניים לגילום. שולחן "מאוזן". 10 דקות לתוך השיחה הפוליטית הקולחת (שהתעוררה...) ונראה שהשולחן נשבה למעין "תיקו מקסיקני". ודווקא לא בסוגיה כלכלית, או כזו שנדמה מבחוץ שהיא משמעותית למדי.

 

מדובר בסוגיית אפשרות ההצבעה של אסירים לשעבר. לשמעון (22), המצביע לגילום, קוסמת האפשרות הליברלית הזו שמציע המועמד הדמוקרטי - "משאל העם על השאלה האם להחזיר להם את הזכויות או לא הוא מהלך נכון ומתבקש, זו דמוקרטיה במיטבה", ואילו שלומי (45) מוטרד בדיוק מזה. "זה מה שצעירים לא מבינים", מתלונן, "היבחרות צפויה של מושלים דמוקרטיים תוביל למפות חדשות שיחלקו מחדש את המחוזות ואז יוכלו לשנות כל מיני דברים על חשבוננו - למשל להעניק זכויות הצבעה לאסירים פליליים לשעבר אצלנו, כאן בפלורידה",  הדגיש. זה מה שאנחנו רוצים?"

 

אותו הדבר קורה עם סוגיית ההגירה: השולחן נחלק בין מצדדי דה-סאנטיס (שדחף לבניית הגבול כנגד מהגרים ומניעת היווצרות "ערי מקלט")  לאלה של גילום (התומך בפירוק הסוכנות שאמונה על אכיפת ההגירה). בסוגיה הישראלית תומכי גילום אומרים שהם "דואגים למדינה", אבל זה לא הנושא העיקרי", ואלה של דה סאנטס ביקשו לא "לדבר על זה, זה כואב מדי". לעצמי חשבתי, אם בכל נושא שעולה ישנם הבדלים כה מהותיים בין השניים, כמה טוב שיש בחירות שיכריעו בין שתי תפיסות העולם?   

 

חלק חוששים שיעניק זכויות הצבעה לאסירים. ברושור של אנדרו גילום // צילום: דן לביא

 

15 ק"מ דרומית - מערבית משם אני מגיע, בצהריים שטופי שמש, לשכונת ווינווד במיאמי, שהיתה מוכרת עד לפני מספר שנים כמקום של עוני ופשיעה, עד שהפכה למקום התוסס בעיר. היא יושבה בעיקר על ידי פוארטו-ריקנים ומהגרים ממרכז ודרום אמריקה, והגרפיטי שהיה מסמלי אותה פשיעה – הוא בדיוק מה שמסמל אותה כיום. אותה גברת בשינוי אדרת. והשינוי משמעותי: מדובר באטרקציה תיירותית. חלק ממנה נתחם כגלריית אומנות אורבנית פתוחה בשם "Wynwood Walls", שהכניסה אליה חופשית. בחלק אחר של השכונה יש בתי אופנה רבים בנוסף למסעדות, בתי קפה ופאבים. בפועל, האזור הפך למתחם ענק של ציורי קיר בחסות אווירה אומנותית ליברלית.

 

מבט ראשוני עלול להטעות. אין אווירת בחירות באוויר, אבל מתחת למעטה הבועתי והקליל לכאורה, אפשר להבחין בתמיכה מובהקת בגילום; אחת לכמה דקות עוברת משאית בה מוקרן אחד מנאומיו, פליירים שלו מחולקים בכניסה למתחמים ושלטים המורים על תמיכה בו נמצאים ממש ליד דוכני המכירה. דניאלה לוין, תומכת נלהבת של גילום, משקפת היטב את האווירה שבמקום. "קודם כל, אני וחבריי תומכים ברעיון של גילום להשקיע בביטוח בריאות וכמיליארד דולר בבתי ספר ציבוריים, זה מאוד חשוב בעיני. אני לא מכירה את הסביבה של גילהם או עמדותיו ביחס לישראל, אבל זה ממש לא גורם רלבנטי ביחס להצבעה שלי או של חבריי".

 

"דווקא כן חוששת מרעיון 'הביורוקרטיה הקטנה' של דה סאנטס, מכך שאולי יהיה כאן הכשר לשחיתות כלכלית במקום שנהנה מיעילות. גם העניין של לגאליזציה של מריחואנה ומיסוי על רכישתה, חיובי בעיני, והגיע הזמן לקדם אותו", הסבירה לי בטון בוטח. הזמן מותיר לי סיבוב מהיר וחטוף לשכונת "ליטל הוואנה" הסמוכה שלפני למעלה ממחצית המאה התיישבו בה רבים מהפליטים שנמלטו מפני משטרו של פידל קסטרו. סקר אקראי מעלה רושם דומה לזה מהמקום הקודם: ככל שאתה צעיר - סיכוייך להצביע עבור גילום גדלים, ולהיפך.

 

בוקר יום המחרת, במיאמי ביץ', הוא עוד יום עבודה טיפוסי אצל בריאן (לייבל) גולדשטיין באיטליז הכשר שבבעלותו, הכולל גם מעדניה. גולדשטיין (56), קצב במקור, הוא אושייה מקומית. 38 שנה הוא מנהל עם אביו המייסד, ג'ו, את החנות Goldsteins Prime. כשהיה ילד עברה משפחתו מלונג איילנד לסאות' פלורידה, שם נשארו עד היום. "מפילה, סטייק או דג מלוח וגפילטע פיש, דרך קוגל איטריות מתוק או אננס - הלקוחות איתי כל חיי הבוגרים", הוא מספר ושולח אותי להציץ בכתבות התלויות בחלונות הפנימיים שבעסק. הרבה רחשים עברו כאן לאורך השנים וגולדשטיין מבין היטב את המהות העמוקה של  הנכס שברשותו.

 

"ממה שאני מתרשם, 70%  ממי שקונה אצלי יצביעו לדה סאנטס, רבים מהם ישראלים לשעבר ואורתודוקסים", שלף והוסיף: "רצו לשים אצלי שלטים מכל הצדדים הפוליטיים, אבל אני כמובן לא מאפשר, העסק הזה פתוח לכולם ובשמחה". במיומנות של מוכר ותיק הוא מנדב מיד טיפ נוסף. "דבר אחד אי אפשר לפספס: ככל שהלקוח מבוגר יותר, ויש כאן לא מעט בגיל הגימלאות, הנטייה היא יותר שמרנית, וככל שאתה צעיר - דמוקרט". "יש היום יותר צעירים או מבוגרים במיאמי ביץ' ?" שאלתי, וגולדשטיין התייחס לשינוי הזמנים. "ההסטוריה של האיזור משתנה. השכונה הזו היתה יהודית למדי והיום היא נחלשה. הדור השני והשלישי של הילדים לא יכולים לאפשר לעצמם לחיות כאן, בעיקר כי המחירים עלו משמעותית.

 

אין כסף גם לישיבה וגם למגורים כאן, והם מתחילים לעזוב. כשהייתי ילד בלונג איילנד הייתי בבית ספר ציבורי שהיה שייך לבית כנסת. לא היינו אורתודוקסים אבל אכלנו כשר והיתה לנו זיקה חזקה ליהדות. היום, ובייחוד באיזור הזה, קשה למדי להקפיד על אורח חיים אדוק".

 

קשה לקטוע את גולדשטיין הכריזמטי והמרתק, אבל אני מחזיר אותו לבחירות. "אפשר לראות קשר בולט של הישראלים (הכוונה לאלה שנולדו בישראל ולאחר מכן עברו לארה"ב, ד"ל) שנוטים בפירוש לדה סאנטס לעומת הקהילה היהודית, המקומית. מטבע הדברים, הקהל היהודי מצביע לרוב לפי עמדה כלכלית וסוגיות חברתיות מאשר בסוגיות של מדיניות חוץ. תבין", מתקרב, ולוחש לי באוזן: "למרבית היהודים כאן ישראל חשובה, אבל ידוע שעבורם מספיק שיהיה מועמד דמוקרטי שאיננו עוין את ישראל ברמה הרשמית וזה יספיק להם. לצערי, זה לא עניין חשוב להם כמו שהרבה אנשים מבחוץ יכולים לחשוב".

 

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו