"לפני יומיים קיבלתם דרישת תשלום של 2,283 שקלים עבור שנת הלימודים תשע"ט של הבן שלכם, שלומד בכיתה י', וכמובן רצתם לשלם. הרי אתם רוצים שהוא ייצא לטיולים ולהצגות, ואתם בטח לא רוצים לריב עם ועד ההורים או עם הנהלת בית הספר. אני מניח שאף אחד לא אמר לכם שיש לכם את האופציה לבחור מה כן לשלם ומה לא. ואני אומר שחוץ מ־49 שקלים דמי ביטוח תאונות, אתם לא חייבים לשלם כלום".
פיצ'י דובינר מהיישוב קציר שבצפון מוציא את הנייד ונחוש להוכיח לי למה אני, כמו רוב ההורים בישראל, שולפים בכל שנה את כרטיס האשראי בלי למצמץ ומאשרים לבית הספר לחייב אותנו באלפי שקלים עבור שנת לימוד אחת. הוא נכנס אל המערכת האלקטרונית "אפיק", שם מופיעים הסכומים שמשרד החינוך אישר לכל בית ספר לגבות. מקליד את שם בית הספר, ועל המסך מופיע צמד המילים: "לא מאושר".
"לבית הספר של הבן שלך אין בכלל אישור לגבות כספים", אומר דובינר (56), שמנהל את "מטה המאבק לחינוך חינם שוויוני ואיכותי לכל ילדי ישראל". "יכול להיות שזה בגלל שהם לא הגישו בכלל בקשה למשרד החינוך. אבל אם אין אישור על פי חוק, אסור להם לגבות. מעבר לכך, בדרישה לתשלום ששלחו לך, אין הפרדה בין תשלומי חובה לתשלומי רשות או תשלומים מרצון. זה לא מקרי. ככה בתי ספר גורמים להורים לחשוב שצריך לשלם על הכל, וזה חוסך להם הרבה מאוד בעיות בגבייה".
זו רק דוגמה אחת מני רבות לגביית כספי הורים שאינה מאושרת על ידי ועדת החינוך של הכנסת. בשבועות האחרונים הוצפה מערכת "שישבת" בפניות רבות של הורים, הטוענים שהם נדרשים לשלם אלפי שקלים בשנה עבור ימי טיולים, סמינרי העשרה ומגמות מורחבות, שאינן כלולות בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. גובה הסכומים נקבע לפי רמת היצירתיות של הפעילות, המעורבות של ועד ההורים המוסדי ועומק הכיס של הורי בית הספר.
חוק חינוך חובה (תש"ט-1949) קובע כי על המדינה לספק את החינוך לכל ילד, מגיל הגן ועד כיתה י"ב, ללא תשלום, אבל בית הספר והרשות המקומית יכולים לבקש מההורים תשלומים עבור שירותים נוספים - כמו טיולים, הצגות, מסיבות סיום והשאלת ספרים.
הילידם שלי יודעים שזה מאבק עבור מדינה טובה יותר, פיצ'י דובינר // צילום: יהושע יוסף
עד שנות ה־80, ההורים כמעט לא נדרשו לתשלומים נוספים מעבר לתשלום חובה על ביטוח תאונות, הוצאות שכפול של דפי עבודה ותשלומי רשות עבור סל תרבות שכלל טיולים ומסיבות סיום. לימודי חקלאות, תפירה, כלכלת בית, נגרות, חלילית וכיוצא באלה, שהיו נפוצים בבתי ספר רבים בארץ, נכללו בדרך כלל בתקציב השנתי שבית הספר קיבל.
בתחילת שנות ה־80, עם הקיצוץ בתקציבי החינוך, הוכנסו למערכת גם תשלומים מרצון, והם שיצרו את הפערים בגבייה בין בית ספר אחד למשנהו. תשלומי הרצון כוללים את לימודי התל"ן (תוכנית לימודים נוספת), תוכנית שמעוגנת בחוק חינוך ממלכתי (תשי"ג-1953). התל"ן נתפס היום כחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים בחינוך הציבורי, אף שהוא ממומן בכספי הורים, ובהפעלתו מעורבים לרוב גופים פרטיים.
בנוסף, כוללים התשלומים מרצון תוכניות העשרה עבור לימודי המגמות. למעשה, מדובר בכל תוכנית שהוועד המוסדי, בשיתוף הנהלת בית הספר, מעוניינים לקיים, כל עוד ההורים מסכימים לשלם.
לקראת סוף שנת הלימודים מתכנסת ועדת החינוך של הכנסת כדי לאשר את הסכומים המרביים שאפשר לגבות בסעיפים של תשלומי חובה ותשלומים מרצון. לדוגמה, תשלום התאונות האישיות הוא אחיד עבור כל התלמידים בישראל, ועומד על 49 שקלים. גבייה עבור סל תרבות מכיתה ג' ועד י"ב יכולה לנוע בין 99 שקלים ל־176 שקלים.
תוכנית התל"ן הוגבלה לסכום מרבי של 885 שקלים בבית הספר היסודי ו־1,150 שקלים עבור החטיבה העליונה בחינוך הממלכתי. בתי ספר תורניים וייחודיים יכולים לגבות 1,770 שקלים בבתי הספר היסודיים, ועד 2,300 בחטיבה העליונה. תוכניות העשרה אינן זקוקות לאישור הוועדה.
"כשקובעים תשלומים מרצון, הכל מותר והרשות נתונה", אומר פיצ'י דובינר. "בשנה האחרונה נחשפתי למקרה שבו הנהלת בית הספר הכניסה לתשלומים מרצון סעיף של 'תרומות הורים', שבו נקבע סכום אחיד של תרומה, בלי לפרט לְמה היא תשמש, וזה יצר מצב בעייתי להורים שלא רוצים או לא יכולים לשלם.
"מעבר לעובדה שהתל"ן והגבייה עבור מגמות אטרקטיביות מגדילות את הפערים בחברה, אין דין ואין דיין ביישום שלהן. למשל, חוזר מנכ"ל קובע בצורה מפורשת ששיעורי התל"ן צריכים להתקיים בסוף יום הלימודים, כך שאם יש הורה שלא רוצה שילדיו ישתתפו, אפשר יהיה לשחרר אותם הביתה.
"בפועל, בבתי ספר רבים התל"ן מתקיים באמצע יום הלימודים, על חשבון שעות שממילא כבר מתוקצבות על ידי משרד החינוך - וכך יוצא שעבור השעות האלה בית הספר מקבל כספים גם ממשרד החינוך וגם מההורים".
מה עושים בתי הספר בכסף העודף?
"בדרך כלל, הם משתמשים בו עבור דברים שמשרד החינוך לא מתקצב - כמו מורה פרטני לילד, פיצול כיתות, קניית ציוד חדש יותר לבית הספר. אבל הרעיון של הכספים האלה הוא שהם ילכו במלואם לחינוך הילדים, לא לאדמיניסטרציה. כך יוצא שכל תלמיד מקבל בסוף פחות ממה שמגיע לו, למרות שההורים משלמים".
• • •
משרד החינוך מפרסם מדי שנה חוזר מנכ"ל, ובו פירוט של הסכומים שמותר לגבות כחלק מתשלומי הרשות. בחוזר נכתב במפורש כי תוכניות לימודים נוספות ותשלומים עבור רכישת שירותים מרצון מותנים בהסכמה אישית בכתב של כל אחד מהורי בית הספר, ולא די בהסכמת הוועד המוסדי. בתי הספר מונחים לשבץ את התל"ן בסוף יום הלימודים, כדי לאפשר לתלמידים שהוריהם אינם מעוניינים לשלם, לשוב הביתה. כשהפעילויות מתקיימות במהלך יום הלימודים, יש לאפשר גם את השתתפותם של ילדים שהוריהם לא שילמו.
במקרים רבים, בתי הספר גובים יותר מהמותר. אף על פי שמשרד החינוך אוסר גביית יתר, הוא אינו מפקח על הנושא. כך, למשל, בחטיבת ביניים בקריית שמונה התבקשו הורי כיתות ח', שילדיהם לומדים בכיתות מצוינוּת, לשלם 300 שקלים מעבר לתשלומים שאישר משרד החינוך, עבור השתתפות בפעילות חשיפה לאקדמיה.
במכתב הבקשה לתשלום, שעליו חתומה מנהלת החטיבה, נכתב: "בשנים עברו, הנהגת ההורים אישרה גבייה נוספת בסך 300 שקלים לטובת פעילות העצמה וחשיפה לאקדמיה לכיתות הללו. אנו יודעים לומר שתוכנית זו תרמה רבות להצלחתם של התלמידים". בית הספר מציין כי "אם אחוז גבוה של הורים יאשרו את ההשתתפות ויסדירו את התשלום, אנו ניתן מענה חלופי לתלמידים שלא ישתתפו בפעילות".
בתיכון בהרצליה התבקשו הורים לשלם תוספת של 1,300 שקלים עבור פעילות העשרה במגמת מחול, שכללה הופעות וסדנאות ריקוד מרוכזות.
בבתי הספר שמשרד החינוך הגדיר כייחודיים, ובהם אלה של החינוך הממלכתי־דתי, המצב גרוע בהרבה. באולפנה לבנות בצפון נדרשו ההורים לשלם סכום של 7,500 שקלים לתלמידה בכיתה ח'. מיותר לציין שישנן משפחות שלא מסוגלות לעמוד בתשלומים הללו.
• • •
נ' עברה לפני שנתיים עם משפחתה מתל אביב למושב בצפון. להפתעתה, התשלומים שנדרשה לשלם עבור בנה, שלומד בכיתה ד' בבית הספר האזורי, היו גבוהים מאלו ששילמה כשהוא למד בתל אביב.
"בתל אביב שילמתי 750 שקלים לשנה, ופתאום כל התשלומים הגיעו עד סכום של 2,300 שקלים. זה נשמע לי מופרז, ולכן קבעתי פגישה עם המנהלת שתסביר לי על מה אני משלמת.
"הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא התל"ן. בתל אביב שילמתי 175 שקלים עבור חוג תל"ן אחד בשבוע. כאן ביקשו ממני 885 שקלים על חמישה חוגים. את החוגים שתלו באמצע יום הלימודים, בלי להוסיף את חמש השעות האלו למערכת.
"ב'תשלומים מרצון' הופיע סעיף של 'תרומות לבית הספר', עם סכום נקוב של 600 שקלים - לא נכתב עבור מה, ולא היתה אופציה לבחור סכום אחר. כשהתעקשתי לדעת עבור מה הכסף, המנהלת הסבירה שזה עבור 'תוכנה ואינטרנט, סביבת למידה, תמיכה לימודית, מתקני ספורט, אירועים שרוצים לקיים בבית הספר וטיולים מעבר למה שמשרד החינוך מקצה'.
"נשמע לי לא תקין שאני צריכה לשלם על כל הדברים האלה. הרי זה בית ספר שאמור לספק סביבת למידה - למה אני צריכה לשלם על זה תוספת?
"כשיצאתי מהמנהלת, החלטתי שאני משלמת מתוך תשלומי הרשות והתשלומים מרצון רק על סל התרבות, השאלת ספרים, טיולים ושני חוגי תל"ן במקום חמישה. המנהלת לא אהבה את זה וקראה לי לשיחה, שבה הסבירה למה בית הספר זקוק לכל הכספים האלה. היא אמרה שהמטרה שלה היא להפוך את בית הספר ליפה ומזמין יותר עבור הילדים. אמרתי לה שעם כל הכבוד, זה לא צריך לצאת מכיסי".
נ' החליטה שהיא משלמת רק את תשלום החובה עבור ביטוח תאונות. במקביל, ביקשה מבית הספר לראות את הדו"חות הכספיים כדי להבין לאן הלכו הכספים שנגבו מההורים.
"בכל פעם שביקשתי לראות את הדו"חות, אמרו לי שזה מאוד מסובך, ושאני לא אבין אותם. ממארס 2017 אני מחכה לדו"חות".
"היום יש איתנו יותר מ-8,000 הורים מרחבי הארץ", הפגנה של מטה המאבק לחינוך חינם שוויוני ואיכותי לכל ילדי ישראל // צילום: נופר לוביץ' בסון
במהלך החופש הגדול האחרון פנתה נ' לפיצ'י דובינר והזמינה אותו למושב, כדי שיסביר להורים על נושא התשלומים. למפגש הגיעו 15 הורים, שהחליטו כולם להצטרף למאבק ולא לשלם השנה את מרבית תשלומי הרשות והתשלומים מרצון. "בהתחלה הייתי בתוך זה לבד, עכשיו אנחנו קבוצה", היא אומרת. "אני מאמינה שרק נלך ונגדל".
מנהלי בתי הספר, שמודעים לאיסור גביית היתר, בוחרים לא פעם להעלים עין ומאפשרים גביית תשלומי יתר על ידי ועדי ההורים. הורים שמעיזים להתנגד לתשלום זוכים ליחס פוגעני מצד ועד ההורים, מצד הורים אחרים ומצד המחנכים וההנהלה, עד כדי הדרה של ילדיהם מפעילויות - אף שהדבר מנוגד בתכלית להנחיות משרד החינוך.
לסמדר שושני מחולון שני בנים במערכת החינוך. האחד לומד בכיתה י"א, והאחר בכיתה ח'. לדבריה, מרגע שהחליטה שהיא לא מוכנה לשלם על כל הפעילויות באופן גורף, החל הבן שלה לעבור מסכת ייסורים מצד בית הספר.
"אצל הבן הגדול שלי, שלומד בכיתה עיונית ואין לו תשלומים עבור מגמה מורחבת, שילמתי רק תשלום חובה ותשלום על טיול שנתי. אצל הבן הקטן, שבלימודיו בכיתה ז' השתייך למגמת מנהיגות, שילמתי תשלום חובה, תשלום על טיול שנתי ו'יום גיחה', שנעשה בהמשך לטיול - רק עבור תלמידי המגמה.
"הטיול התקיים ב־29 באוקטובר 2017, הבן שלי יצא עם כולם והכל היה בסדר. בסוף היום השני, כשהטיול למעשה הסתיים וכל התלמידים מלבד מגמת מנהיגות עמדו לחזור הביתה, המנהלת ביקשה שהבן שלי יצטרף אליהם ויחזור. הוא התקשר אלי מאוד נסער, סיפר לי שהמחנך פנה אליו בערב והסביר לו שיכול להיות שהמנהלת תחזיר אותו הביתה, כי הוריו לא שילמו את כל תשלומי בית הספר. הוא היה בהלם, כי היה הילד היחיד מהמגמה שרצו להחזיר.
"אם מנהלת מתעלמת מחוזר מנכ"ל - אין עם מי לדבר", סמדר שושני // צילום: יהושע יוסף
"הרגעתי אותו שלא ידאג, ושאף אחד לא יחזיר אותו. התקשרתי למחנך וביקשתי להבין למה הוא פנה לבן שלי עם הנושא הזה ולא התקשר אלי. הוא אמר לי שזאת החלטת המנהלת, ושהסיבה היא שלא הסכמתי לשלם את כל תשלומי הרשות והתשלומים מרצון. העובדה ששילמתי על היום הנוסף לא עניינה אותם".
כשסמדר נרגעה, היא פנתה לדובינר, והוא הפעיל את עו"ד הרן רייכמן, שמלווה את המאבק. רייכמן שיגר מכתב דחוף למשרד החינוך, למנהלת בית הספר ולאגף החינוך בעיריית חולון. ב־10 בבוקר הודיע אגף הפיקוח והאכיפה במשרד החינוך לבית הספר שאסור להחזיר את הילד הביתה, ושעליו להמשיך בטיול עם כל שאר הילדים.
סמדר חשבה שבכך תם הסיפור, אבל טעתה. "שלושה חודשים לאחר מכן, ביום שישי בבוקר, הבן שלי יצא עם הכיתה לראות הצגה באולם המופעים הקרוב לבית הספר. אחרי שהילדים התיישבו באולם, מחנך הכיתה ניגש אליו ואל ילדים נוספים שהוריהם לא שילמו על סל תרבות, ואמר להם שהוא מתנצל, אבל הם לא יכולים להישאר לצפות בהצגה. הוא ליווה אותם בחזרה לבית הספר, ושם הם נשלחו לשיעור מדעים בשנתון אחד מעליהם.
"הבן שלי לקח את זה מאוד קשה, הסיטואציה הזאת השפילה אותו לעיני כל הילדים.
"חודש לאחר ההצגה, התקיימה באותו אולם הופעה של הזמר קובי אוז, גם היא ביום שישי בזמן הלימודים. לזה הבן שלי כבר בחר מראש לא ללכת. לא היה לו כוח להתמודד עם ההשפלה הזאת, שבאים ומוציאים אותך באמצע לעיני כולם. בשתי הפעמים האלו כבר לא התלוננתי, הבנתי שאין עם מי לדבר.
"אם מנהלת מתעלמת מחוזר מנכ"ל ומרשה לעצמה להוציא ילדים מפעילות שמתקיימת על חשבון יום לימודים, ואף אחד לא אומר לה כלום, אז חבל על המאמץ".
ערן פוקס, שבנו לומד עם בנה של סמדר באותה חטיבת ביניים, ניסה גם הוא להילחם, אבל נשבר. "עיריית חולון שולחת כל שנה שוברים לתשלום, כשתשלומי החובה והרשות הם ביחד. כולם חושבים שזה מה שצריך לשלם.
"כשהבנתי שבעצם אני לא חייב לשלם, ושיש לי זכות בחירה, החלטתי להפסיק לשלם באופן אוטומטי. כשהמנהלת הבינה שאני לא משלם, היא קראה לי לשיחה, ורק שם התברר לי שלא הוציאו את הבן שלי להצגה. הייתי בהלם, הוא לא אמר לי שום דבר על זה.
"יומיים לאחר מכן התקיימה ההופעה של קובי אוז. המנהלת גייסה לטובת העניין את אנשי הוועד, שעמדו שם בכניסה ופשוט מנעו את כניסתם של הילדים שהוריהם לא שילמו. הבן שלי הרגיש כל כך מושפל. כולם ידעו שהוא לא נכנס כי ההורים שלו לא שילמו. הוא יצא משם עם דמעות בעיניים והתקשר אלינו.
"למה הוא צריך לספוג את זה? הוא תלמיד כמו כל התלמידים בבית הספר, שבא ליום לימודים. זה גם לא שהעלות של ההצגה נפלה על ההורים האחרים. אחרי ההופעה, אשתי נשברה ורצה לשלם. השיא היה כשהמנהלת ביקשה ממנה תשלום גם על ההצגה ועל ההופעה שהוא לא הורשה להיכנס אליהן. אחרי ויכוח, היא הסכימה להוריד מהתשלומים 100 שקלים.
"היום, לצערי, אשתי משלמת. איך אני יכול להילחם לבד? אפילו בוועדת החינוך של הכנסת מאשרים את התשלומים, אבל קוראים להורים לא לשלם. אז למה בכלל מאשרים את הגבייה?"
• • •
בבית ספר תיכון בשרון נהוג להוציא את תלמידי מגמת המוזיקה לסמינר "העשרה" בן יומיים. הסמינר מאורגן כולו על ידי צוות המורים במגמה, ומתקיים בימי לימודים. אף שבית הספר כבר גובה 750 שקלים מכל הורה עבור הלימודים במגמה, נוסף על תשלומי ההורים הרגילים, נדרשים ההורים לשלם 900 שקלים נוספים עבור הסמינר. הגבייה נעשית דרך ועד ההורים.
וכך נכתב במכתב ששיגר הוועד להורים: "משרד החינוך החליט על הגבלת גובה תשלומי ההורים במגמות השונות לסכום של 750 שקלים. סכום זה מאפשר לבית הספר לקיים במהלך השנה פעילויות מוגבלות בלבד. בסכום זה אין באפשרות בית הספר לקיים סמינר מוזיקלי אמנותי ייחודי, כפי שהיה נהוג במשך שנים, ולקיים פעולות ההעשרה.
"לפיכך, לאחר בדיקת האפשרויות עם רכזת המגמה, החלטנו לקיים את הסמינר והעשרות נוספות לאורך השנה, ביוזמתנו, בגלל התרומה להעשרה המוזיקלית של התלמידים, ומפאת החוויה המוזיקלית והחברתית הייחודית".
אלא שגביית כספים מצד ועדי הורים עבור סמינר שמתקיים בזמן הלימודים אינה חוקית. כך נכתב בדו"ח מבקר המדינה, שבדק את הנושא בשנת 2011: "החוק הסמיך רק את הרשות המקומית ואת בעל המוסד לגבות מההורים כספים עבור תשלומי חובה ורשות. לעמותת הורים אסור לגבות מההורים כספים המיועדים לפעילות בית הספר במהלך יום הלימודים. על מנהל בית הספר לוודא כי בית הספר מקיים פעילות כספית מרכזית אחת בלבד, והוא זה שמנהל אותה.
"בנובמבר 2009 כתבה האחראית לתשלומי הורים במינהל הפדגוגי למנכ"ל משרד החינוך והציגה את הדברים במלוא חומרתם: עמותות הורים גובות תשלומי הורים, בניגוד לחוק ולחוזר מנכ"ל, וללא פיקוח של המשרד. הגבייה בידי עמותת ההורים מתקיימת לעיתים תוך עצימת עין של הפיקוח; העמותה מכתיבה התנהלות למנהל בית הספר ופוגעת בסמכויותיו.
"כאשר בית הספר גובה תשלומי הורים גם באמצעות עמותת הורים, נבצר מגורמי הפיקוח במחוז וממטה המשרד לעקוב אחרי הסכומים שנגבים ואחר השירותים שהם מממנים. יתר על כן, ייתכן שיהיה לפני המשרד מצג שלפיו בית הספר עומד בכללים שנקבעו, אף שבפועל הוא גובה סכומים חריגים באמצעות עמותה".
• • •
כבר בשנת 1992 קבעה ועדת לנגרמן, שמונתה על ידי שר החינוך דאז, זבולון המר, כי תשלומי ההורים פוגעים בשוויון בין התלמידים. הוועדה המליצה להחליפם במס שיגבה הביטוח הלאומי מכלל אזרחי המדינה, ויהיה תלוי בגובה ההכנסה. בוועדה כיהנו נציגי משרד החינוך, ההורים, ארגוני המורים והרשויות המקומיות. אף שהשר אימץ את מסקנות הוועדה, הן לא יושמו.
בשנת 2005 המליצה ועדת דוברת להגביל את גבייתם של תשלומי ההורים, באמצעות ביטול התשלומים על תל"ן והעברת הגבייה של תשלומי ההורים לגופים אחרים, כדי לנתק את הקשר בין בית הספר להורים בפעולות הגבייה. עוד קבעה הוועדה כי יש לנתק את הקשר בין יכולתם הכלכלית של ההורים לבין קבלת התלמיד לבית הספר.
ב־2006, בעקבות הפערים בין הנחיות משרד החינוך לבין תמונת המצב בשטח, הכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת דו"ח על נושא תשלומי ההורים, לבקשת ועדת החינוך של הכנסת. הדו"ח מצא כי בשנת הלימודים תשס"ה היו חריגות בגבייה ב־80 אחוזים ממוסדות החינוך שנבדקו. החריגות נמצאו בכל שכבות הגיל, ושיעוריהן נעו בין 12 אחוזים ל־34 אחוזים מסך הסכומים המאושרים. בכיתות י' עמד שיעור החריגה הממוצע על 34 אחוזים מהסכום שאושר על ידי ועדת החינוך של הכנסת, ובכיתות י"א - על 33 אחוזים.
עוד התברר כי משרד החינוך אינו מנהל מעקב מרוכז אחר הפעלת התל"ן, אף שבתקנות החינוך הממלכתי ובחוזרי המנכ"ל מפורטת שורה ארוכה של הנחיות בכל הקשור לעלותו. נמצא כי משרד החינוך אינו מגביל את סכום הגבייה המרבי לכל שירות במסגרת ה"רכישה מרצון", ואינו מפקח על הפעלת השירותים הנרכשים במסגרת זו. חלק מדרישות התשלום נשלחות להורים מטעם הרשות המקומית ואינן מועברות כלל לאישור המשרד; דרישות תשלום רבות מטעם רשויות מקומיות אינן ערוכות על פי החוזר האחיד שמשרד החינוך מפיץ לבתי הספר, אין בהן הבחנה מפורשת בין תשלומי חובה ותשלומי רשות, ואין בהן אזכור כלשהו של הסכום המרבי המותר לגבייה או של ההנחיות בדבר סעיף גבייה מסוים.
בנוסף, משרד החינוך מתקשה לאכוף את ההנחיות בכל הקשור לגבייה שנעשית על ידי ועדי ההורים, שגובים את הכספים ישירות מההורים.
משנת 2006 ועד היום לא נעשה מחקר נוסף בנושא. אבל לנוכח סכומי הכסף הרבים שהורים נדרשים לשלם עבור תשלומים מרצון, נראה כי המצב אף החמיר.
ב־2007 הציגה שרת החינוך דאז, יולי תמיר, מתווה חדש לגביית תשלומי הורים באמצעות אגרה מיוחדת, שתתחשב במצבם הכלכלי של ההורים. גם התוכנית הזאת לא יצאה אל הפועל.
• • •
אייל מרעננה שלח בשנה שעברה את בנו, שהיה אז בן 4, לגן עירייה. הוא התבקש לשלם 728 שקלים: 79 שקלים עבור סל תרבות, 49 שקלים עבור ביטוח תאונות אישיות, ו־600 שקלים עבור תל"ן והעשרה.
במארס 2017 ניגש אייל לעירייה כדי לשוחח עם האחראי לנושא התל"ן ולהודיע שעקב מצבה הכלכלי של המשפחה, אין באפשרותו לשלם עבור התל"ן, ולכן הוא מעוניין לשלם רק עבור סל התרבות וביטוח התאונות האישיות.
"בעירייה הבינו את מצבי ונתנו לילד להשתתף בפעילויות, למרות שלא שילמתי. חשבתי שהנושא סגור, עד שבסוף אותו חודש קיבלתי פתאום מכתב מהעירייה על חוב בגין אי־תשלום עבור התל"ן. פניתי לעירייה, בכתב ובטלפון, וגם למנהלת המחוז, אבל לא קיבלתי שום מענה.
"ביולי 2017 קיבלתי הודעה שהחוב גדל ל־2,400 שקלים. זה נשמע לי כמו טעות. יומיים אחר כך שלחתי מייל ליועצת המשפטית של העירייה ושאלתי מה פשר החוב. עד היום לא קיבלתי מענה.
"השבוע הודיעו לי מהבנק שהגיע צו עיקול מההוצאה לפועל, על סך 1,990 שקלים. הרגשתי שאני נמצא בסיפור של קפקא. פניתי למפקחת המחוז במשרד החינוך, והיא אמרה שאין לה סמכות להתערב מול העירייה, ושאני צריך לפתור את זה מולם. גם ככה אני ואשתי נאבקים עם הפרנסה ועם המינוס שרק הולך וגדל, ועכשיו אני צריך לפעול גם מול ההוצאה לפועל".
באמצע אוגוסט 2017 יצאה הנהגת ההורים הארצית בקריאה לכלל ההורים שלא לשלם את תשלומי ההורים לשנת תשע"ח. הוועד הדגיש כי מדובר בתשלומי החובה ובתשלומי הרשות, תוך כדי שהוא מחריג את התשלומים מרצון, כמו התל"ן והתשלומים להעשרת מגמות.
אחרי חודשיים של מאבק, שבמהלכם החלה שנת הלימודים מבלי שוועדת החינוך של הכנסת אישרה את טבלת תשלומי ההורים, החליטה הנהגת ההורים לסיים את המאבק. ההחלטה התקבלה לאחר פניות של גופים רבים במשק, שסיפרו על הנזק הכלכלי שנגרם להם כתוצאה מהפסקת הפעילויות בבתי הספר, ולאחר שנציגי משרד החינוך והאוצר הבטיחו כי יקיימו תהליך נוסף לבחינת גובה תשלומי ההורים.
"משרד החינוך מטיל עלינו מס נוסף", אייל בן יהודה באום
"אני לא מבין איך אפשר להציג טיולים והצגות כתשלום רשות של ההורים, ולא כחובה של בית הספר", אומר אייל בן יהודה באום, יו"ר פורום ועדי ההורים היישוביים. "יציאה לטיול זה לא דבר בסיסי? תרבות זה לא חינוך? ואם זה מוגדר כרשות - למה מפעילים סנקציות פוגעניות כלפי ילדים שהוריהם לא משלמים? משרד החינוך מטיל עלינו מס נוסף, ואנחנו משלמים, ולמעשה מממנים חלק נכבד מהחינוך של ילדינו.
"רק שלשום שילמתי סכום של 2,200 שקלים עבור בתי שלומדת בכיתה י', כי היא בכיתת מדעים, שנחשבת ליוקרתית. זה לא נתון למשא ומתן: או שמשלמים - או שאי אפשר ללמוד בכיתה הזאת. ואם יש לי חמישה ילדים? איך אני אמור לשלם את הסכומים האלה? זאת אחת העוולות הכי גדולות שקיימות פה".
בתור הגוף הרשמי, שנבחר על ידי ועדי ההורים המוסדיים בארץ, מה אתם מתכוונים לעשות?
"יצאנו בקריאה לשר החינוך וליועץ המשפטי ודרשנו שלפחות יורידו את תשלומי סל התרבות מכל התלמידים, ולא רק מכיתות א'-ב', אבל לא קיבלנו מענה. בחודש שעבר הגשנו עתירה לבג"ץ באמצעות עו"ד סיגל פעיל, שבה אנחנו דורשים שהמשרד יממן את סל התרבות באופן גורף לכל השכבות, מאחר שזה גורם לאפליה. אני מאוד מקווה שבימים הקרובים נקבל מועד לדיון".
סל התרבות הוא כסף קטן לעומת התל"ן והתשלומים שנגבים עבור המגמות.
"נכון, אבל אני לא יכול למנוע מהורים לשלם תל"ן אם הם רוצים. משרד החינוך הוא זה שצריך לצאת נגד הדבר הזה. הוא אחראי לתכנים ולהפעלות. במקום שהוא יממן את התוכנית הזאת, נוח לו לגלגל את האחריות אל ההורים".
למה אתם לא קוראים להורים להפסיק לשלם?
"זה מסובך, כי בנושא הזה לא כל ההורים תמימי דעים ואין הסכמה מלאה. יש הורים שחושבים שאם למשרד החינוך אין תקציבים לממן פעילויות העשרה, ולהם כהורים יש את היכולת הכלכלית - אז למה לא.
"זאת הסיבה שאני קורא לביטול גורף של תשלומי הרשות והתשלומים מרצון. תפקידה של המדינה הוא לגרום לכך שיהיה פה חינוך ברמה טובה. כל אפליה בין תלמידים, בסכומים שנגבים מרצון או בסכומים שנגבים מרשות, היא בחסות ממשלת ישראל".
• • •
ח"כ יעקב מרגי (ש"ס), יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, הוא האיש שנותן את האישור הסופי לגביית תשלומי הורים ומאשר את הסכומים שכל הורה בישראל צריך לשלם. גם הוא סבור שכל נושא תשלומי ההורים חייב להיפסק - "וזה יקרה רק כשכל ההורים, בלי יוצא מן הכלל, יפסיקו לשלם".
לדברי מרגי, הצליחה הוועדה השנה, אחרי לחצים שהפעילה על משרדי החינוך והאוצר, להביא לביטול התשלומים עבור סל התרבות של כיתות א'-ב', בסך 99 שקלים. "אני יודע שזה לא אידיאלי, אבל כשאני צריך להחליט בין ביטול תשלומי רשות ותשלומים מרצון לבין הפחתת התשלומים לצהרונים, אני נאלץ בצער לבחור את הצהרונים.
"במשרד החינוך יש 2.5 מיליון תלמידים, וסכום תשלומי הרשות והחובה מוערך במיליארד וחצי שקלים. למרות שתקציב החינוך הוא השני בגודלו אחרי תקציב הביטחון ועומד על 60 מיליארד שקלים, יש לי מגבלות.
"הפרטה והקמת בתי ספר פרטיים לצד בתי ספר ציבוריים רק יעמיקו את הפערים" // צילום: עמי שומן
"מצד שני, כל נושא התל"ן והתשלומים מרצון הפך להיות הפקרות לשמה. 4 מיליארד שקלים מסתובבים ללא פיקוח, והיד של משרד החינוך לאשר את גבייתם קלה מדי על ההדק. הפתרון הריאלי הוא פשוט לא לשתף פעולה ולא לשלם שקל אחד מעבר לתשלומי החובה, שמסתכמים ב־49 שקלים בלבד.
"אין לי ספק שאם זה יקרה, המדינה תיאלץ לדחוף את היד לכיס. כל מי שמודאג שלא יהיו הצגות וטיולים יכול להיות רגוע: ברגע האמת, יימצא התקציב לכך. אין דבר כזה שבמערכת החינוך ילדים לא יקבלו את כל מה שהם צריכים, כולל טיולים והצגות".
ד"ר איציק כהן, שכיהן כסמנכ"ל בכיר במשרד החינוך וכמנכ"ל המינהל הפדגוגי, והיום הוא בעלים של מכון לייעוץ ופיתוח ארגוני של מערכות חינוך וקהילה, אומר כי "ברגע שהמדינה תחליט שחינוך חינם הוא נושא מספיק חשוב, גם מסיבות כלכליות וגם מסיבות חברתיות, וברגע שראש הממשלה ושר האוצר יראו בכך יעד לאומי חשוב - אפשר יהיה לבטל את תשלומי ההורים. אין לי ספק שזה יותר חשוב מאשר להקטין את מספר התלמידים בכיתה ל־29, שזה חסר משמעות".
מאיפה יביאו את הכסף במקום תשלומי ההורים?
"למשל, מצמצום בשעות הלימוד. היום אנחנו נמצאים במצב שיש שפע של שעות. הניסיון בשנים האחרונות הראה שכאשר משרד החינוך רצה לתת דגש על לימודי מתמטיקה, אזרחות ויהדות, הוא ידע לחלק את השעות אחרת.
"אז במקום שילדים בבית ספר יסודי ילמדו 32-36 שעות בשבוע, הם ילמדו 30, ובתקציב שעות התקן הנותרות ישתמשו להעשרת התוכנית הלימודית בלי לגבות כספים מההורים".
אתה מסכים עם העמדה שהתל"ן והתשלומים עבור מגמות מיוחדות מגדילים את הפערים החברתיים?
"בוודאי, אבל אני יודע גם שבמצב הנוכחי אי אפשר להביא את המערכת למצב שבו כולם משלמים את אותו סכום. אי אפשר להשוות בין עלות של הוצאת תלמידים מתל אביב לביקור במוזיאון בתל אביב לבין הוצאת ילדים מאופקים או מקריית שמונה לביקור באותו המוזיאון. העלויות הן שונות.
"בשנת 1994 הובלתי מהלך שבו הגדרתי סכום מרבי שאפשר לגבות וסכום מומלץ. במהלך הזה נתתי טווח של גמישות. זה החזיק מעמד שנתיים בלבד, וכאשר לימור לבנת היתה שרת החינוך, זה בוטל.
"כל עוד אין חינוך חינם, הפערים לא ניתנים לסגירה. גם לגבי התשלומים מרצון אי אפשר ליצור סל אחיד. הרי אם משרד החינוך מאשר שני ימי טיול לכיתות ט', יבואו ההורים מהיישובים המבוססים ויגידו שהם רוצים להוסיף עוד יום על חשבונם, או שבמקום טיול בארץ, הם רוצים לעשות לילדים טיול בחו"ל. בקיצור, אין לזה סוף. המצב הנוכחי נוח לכולם, ולכן קל להעלים עין".
אם זה המצב, והחוסן הכלכלי של ההורים קובע איזה חינוך הילדים שלהם יקבלו, אפשר כבר להפריט את מערכת החינוך.
"עם כל המחלות של המערכת הציבורית, אני מעדיף אותה על פני הפרטה. חינוך ציבורי עדיין מצליח ליצור סוג מסוים של שוויון. הפרטה והקמת בתי ספר פרטיים לצד בתי ספר ציבוריים רק יעמיקו את הפערים החברתיים.
"אל תשכחי שמערכת החינוך הצליחה גם לצמצם פערים. לפני 40 שנים לא כולם למדו ולא כולם ניגשו לבגרות. היום כולם נמצאים בתוך המערכת, ולכולם יש את האפשרות לגשת לבגרות".
• • •
פיצ'י דובינר, שהקים את מטה המאבק לחינוך חינם שוויוני ואיכותי לכל ילדי ישראל, מתכוון להמשיך להילחם עם כל האנשים שהצטרפו אליו במהלך שבע השנים של המאבק.
"אנחנו עוברים בכל רחבי הארץ ומסבירים להורים למה הם לא חייבים לשלם. אנחנו גם מדגישים בפניהם שכל עוד הם משלמים, גביות היתר של תשלומי ההורים רק ילכו ויגדלו.
"כשהתחלתי את המאבק, הייתי במיעוט. היום יש איתנו יותר מ־8,000 הורים מכל רחבי הארץ".
מי מממן את המאבק?
"אף אחד. אנחנו לא עמותה, לא גובים כספים מאף אחד, ואין פה בעלי תפקידים בשכר. אני וכל החברים שאיתי עובדים ביום לפרנסתנו, ובסוף יום העבודה מקדישים את הזמן לטובת המאבק. אנחנו נותנים מענה לכל הורה שנתקל בבעיה מול בית הספר.
"יש ימים שבהם הטלפון לא מפסיק לצלצל, במיוחד עכשיו, כשהמאבק תופס תאוצה ולהורים יש יותר מודעות. רק השבוע קיבלתי פנייה מאמא שבנה לומד בכיתה א' בישיבה בצפון, שאין לה כסף לשלם על התשלומים מרצון, ולכן הוא לא מקבל ספרי לימוד.
"בחינוך הממלכתי־דתי יש אישור לגביית תשלומים חריגים, והיא התבקשה לשלם 7,500 שקלים. איך אפשר לעמוד בסכומים כאלה.
"לפני יומיים התקשרה אלי אמא מהמרכז וסיפרה שלא נותנים לבן שלה לצאת לטיול שנתי. מה שמחזק אותי זה שאני רואה איך אני מצליח לעזור לכולם ולגרום לילדים האלה אושר, וזה שווה לי הכל".
הילדים שלך לא משלמים מחיר?
"לפני שנתיים, הבת שלי, שהיתה בכיתה ט', סיפרה לי שמורה שלה הוציאה הודעת ווטסאפ לילדי השכבה, שבה כתבה שבגלל שאני לא משלם את תשלומי הרשות והתשלומים מרצון, אי אפשר להוציא את הילדים לשלושה ימי טיול, אלא רק לשניים.
"שאלתי את הבת שלי אם היא סומכת עלי, והיא אמרה שכן. פניתי אל מנהל בית הספר ודיברתי איתו. למחרת, המורה עברה כיתה־כיתה והסבירה לכל התלמידים שמשרד החינוך קבע שזה לא חוקי להוציא אותם לשלושה ימים.
"מעבר לכך, הילדים שלי יודעים שזה מאבק עבור מדינה טובה יותר. מבחינתי, אני מחנך מנהיגים קטנים. אני מחכה ליום שבו כל הורי מדינת ישראל יתעוררו וישאלו את עצמם על מה הם משלמים בכל שנה אלפי שקלים לבית הספר של הילדים שלהם, כשבמדינת ישראל קיים, לפחות בהגדרה, חוק חינוך חובה חינם. ביום שבו זה יקרה, אני מבטיח לך שבאורח פלא יימצאו במערכת כספים לחוגים, לתל"ן ולהעשרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו