ב־22 באוקטובר 1948 התייצבה בפני מ' פרלסון, המפקח על המזונות, משלחת מטעם "איגוד בתי הקפה בתל אביב", שביקשה לבצע בחינה מחודשת של פקודת המפקח בנוגע לדירוג מעמדות בתי הקפה בעיר וקביעת מחירי השתייה בהם.
בראש המשלחת עמדו גוסטב רוזנברג, בעלי בית הקפה רוול, שנפתח זמן קצר קודם לכן, ויחזקאל וינשטיין, שנודע לימים כ"חצקל איש כסית", שדרש מהמפקח "לפרק את מבנה מעמדות בתי הקפה שנקבע בשרירות לב, ללא כל התאמה למציאות בשטח", כדבריו.
בזמנו, לכל בית קפה בעיר נקבעה דרגה; בדרגה הראשונה, הנמוכה ביותר, הותר לגבות עד 30 מיל לכוס קפה, ובחמישית, שהוענקה לבתי הקפה המפוארים ביותר שבחזית בתי המלון שעל שפת ים תל אביב - גבו 55 מיל תמורת כוס. "על שום מה ולמה", הקשה חצקל בפני המפקח, "יוגבל בית הקפה עטרה, למשל, בעל הדרגה השלישית, בזכותו לגבות בעבור כוס קפה מקסימום של 40 מיל, לעומת חברו בעל הדרגה הרביעית, שלו מותר לגבות עד 50 מיל בעבור אותה כוס הקפה בדיוק?"
למרות, ואולי בזכות מלחמת העצמאות, שנמשכת כבר כמעט שנה, שגשגו בתקופה זו לפני 70 שנים עסקי בתי הקפה בתל אביב. היה זה שיאו של תהליך שהחל בשנות ה־30, עם העלייה החמישית של ה"יקים" בני המעמד הבינוני החדש, נמשך לאורך כל שנות ה־40 והגיע לשיאו ב־1948.
ה"יקים" הגיעו ברובם מאזורים עירוניים בגרמניה, באוסטריה ובפולין וביקשו להמשיך בארץ ישראל את אורח החיים האירופי, וביקור יומי ממושך בבית קפה היה חלק בלתי נפרד מאורח חיים זה, שבו שולבו בילוי לצד תרבות. לשם הגיעו כדי "לראות ולהיראות", נוסף על האזנה למוזיקה מודרנית וקלאסית, צפייה בהופעות בידור וקברט, ריקודים סלוניים ו"פרלמנטים" חברתיים, שבהם נוהלו שיחות בנושאים שברומו של עולם.
באוקטובר 1948 היה אפשר למצוא בתל אביב עשרות בתי קפה, מרחוב אלנבי שבדרום, דרך דיזנגוף ובן־יהודה - ועד לצפון העיר. רובם אופיינו בסגנון עיצוב חדשני ואלגנטי, ותוכננו והוקמו על ידי אדריכלים ומעצבים בעלי שם (רובם מגרמניה).
מקומות פופולריים כמו קפה פינתי, רוול, עטרה, כסית, בתיה, פילץ ועוד רבים, שקקו מבוקר עד ערב בהמוני עַם, לצד סופרים, משוררים, אנשי תיאטרון, פוליטיקה ובוהמה עברית - שחברו יחדיו בחיפוש אחר חברה, בילוי ותרבות במדינה שזה עתה נולדה והיתה בשיאה של המלחמה על חייה.
תודה לשולה וידריך, חוקרת תולדות תל אביב, על סיועההיום דבר אין להכיר: נכבש המשלט שכיכב בשיר "היו זמנים"
רבים מכירים את שירו הנודע של חיים חפר "היו זמנים" (לחן: משה וילנסקי), שהפך לאחד המזוהים ביותר עם תקופת מלחמת העצמאות. אולם הסיפור שבעטיו נכתב השיר ידוע פחות, והוא קשור לקרב שהתרחש השבוע לפני 70 שנים: צה"ל יצא ל"מבצע ההר", כדי להרחיב את שליטתו בפרוזדור ירושלים ולשחרר את האיום על ירושלים מדרומה, באמצעות דחיקת כוחות הצבא המצרי ששלטו באזורים אלה.
למבצע הוזנקה חטיבת הראל בפיקודו של יוסף טבנקין (יוספ'לה), שארבעת גדודיה תקפו כפרים ערביים רבים, ונעצרו בהסתערות בדרכם לכיבוש אזורים נוספים מדרום לירושלים, עקב פקודה בנושא שהתקבלה מדוד בן־גוריון. הוראת ראש הממשלה, שניתנה עקב הסכמתו להפוגה בקרבות, התקבלה במורת רוח רבה בקרב המפקדים בשטח: יגאל אלון טען ש"בכך הוחמצה הזדמנות לשחרר את גוש עציון השדוד", ותקף את בן־גוריון בטענה ש"ההוראה היתה כרוכה בשיקולים מדיניים ואסטרטגיים מוטעים".
"מבצע ההר" נפתח בכיבוש "המשלט המשותף", שנקרא כך בשל העובדה שבסיום "מבצע דני", שנערך באזור חודשים ספורים קודם לכן, שלט צה"ל בחלקו הצפוני של הרכס במקום, ואילו בחלקו הדרומי, במרחק הפרדה של 60 מטרים בלבד - שלט הכוח המצרי. שירו של חפר, שהתייחס ל"משלט המשותף", ניבא למעשה את עתיד המקום ("היום דבר אין להכיר / על המשלט יושבת עיר"), כשעל שטח המשלט הוקמה ברבות הימים העיר בית שמש.
בסיום המבצע נדחקו רוב הכוחות המצריים מהאזורים שבהם שלטו, פרוזדור ירושלים הורחב עד עמק האלה, והדרכים לירושלים הפכו בטוחות יותר. השבוע, במלאת 70 שנים לקרב "המשלט המשותף", נערך במקום טקס, שבו נחשפה אנדרטה ונערכה אזכרה לזכר חללי הקרב, חלקם היו בני 17 בלבד בנופלם.
חיילי חטיבת הראל במהלך "מבצע ההר" // צילום: לע"מ
לפרדס דרושים "פועלים בינוניים"
השבוע לפני 70 שנים פתחו הפרדסנים בהכנות לקראת עונת קטיף פרי ההדר: חתימת הסכמים עם משווקים, הכנת בתי המיון והאריזה, איתור פועלים לעבודות הפרדס השונות, ועוד.
אלא שב־26 באוקטובר 1948 הגיעו ידיעות מדאיגות מלונדון על קשיים שבהם נתקלה משלחת פרדסנים מישראל, שנסעה לחתום על הסכם עם מיניסטריון התזונה הבריטי, בדבר מכירת 3.8 מיליון תיבות של פרי הדר ישראלי.
התברר שהאנגלים דרשו לקבל הנחה במחיר בעבור כל תיבת תפוזים בהשוואה לשנה הקודמת, ואף ביטלו את ההבנה שהיתה קיימת בדבר שוויון בין מחיר תיבת תפוזים לזה של האשכוליות. כעת הם דרשו לקבל בעבור רכישת האשכוליות הנחה נוספת, של לא פחות משבעה שילינגים לתיבה.
במצב העניינים הלא ברור שהתהווה, התקשו הפרדסנים בארץ לגבש עקרונות בנוגע לקביעת הסכומים שישלמו בעבור עבודת הפרדס, וכך מצאו את עצמם במצב שבו הם לא יכולים להתחיל בעבודות, כשלא ידוע להם עדיין מה יהיה המחיר הסופי שיקבלו על כל תיבת פרי הדר שאמורה להיקטף.
אי לכך הציעו הפרדסנים, במהלך המשא ומתן עם ארגוני הפועלים, לקבוע מחיר עבודה ב"קבלנות", על פי קביעת מכסה יומית. ארגון הפועלים סירב להצעת הפרדסנים ודרש לקבוע שכר עבודה יומי לפועל פרדס, ללא כל קשר לפריון העבודה, שיעמוד על 1.4 ל"י לפועל פשוט, על 1.5 ל"י לקוטף ועל 1.6 ל"י ל"פועל מצטיין".
הפרדסנים דרשו לדעת מה יהיו הקריטריונים לקביעה מיהו "פועל מצטיין", וכשלא קיבלו הבהרות מניחות את הדעת, הודיעו שהם "מעדיפים לעבוד עם פועלים בינוניים בלבד", שכן ברור להם שמייד עם תחילת העבודה יכריזו כל הפועלים על עצמם כ"מצטיינים".
פועלי קטיף (לא בינוניים) בתל מונד // צילום: ארכיון "בית הלורד", תל מונד
מקצועות שהיו: מפעיל מחשב
מקצוע מבוקש ונחשב בזמנים שבהם מחשב מילא גודל של חדר קטן והופעל על ידי בעלי מקצוע מומחים, שלמדו בקורסים יוקרתיים אשר אליהם התקבלו רק אחרי מבחני התאמה. מומחים אלה הוכשרו בהפעלת מערכות גדולות ומסורבלות של כונני ענק, שהוזנו בגלגלי סרטים מגנטיים; מכונות רועשות שבאמצעותן ניקבו ומיינו כרטיסי קרטון מחוררים שהפעילו את "מוח" המחשב; מדפסות ענק שפלטו באיטיות נוראה מידע בתום עיבוד שנמשך לילה שלם, ועוד.
תודה על שירותכם: משפחות חיילים זכאיות לתוספת של מנות מזון
השבוע לפני 70 שנים התקיימה לראשונה במוקדים רבים ברחבי הארץ חלוקה של תוספת מזון, מעבר למכסה המשפחתית.
כזכור, הממשלה הזמנית קבעה שבמקרים שבהם אחד מבני המשפחה מגויס, זכאית המשפחה כולה ליהנות מהטבה חודשית בצורת זכות לתוספת מזון, שכללה 250 גרם סוכר לנפש, 100 גרם מרגרינה, ארבע ביצים, 100 גרם כוסמת וקופסאות של שימורי דג, חלב ושעועית אפויה.
נמסר שמשפחות זכאיות שטרם נרשמו על פי הנוהל הנדרש יוכלו להירשם במהלך אוקטובר, אך יקבלו את הקצבת המזון שלהן לחודש זה עם ההקצבה של החודש הבא.
ת"א: בקרוב יהיה אפשר "לשוחח יותר בטלפון"
ב־26 באוקטובר 1948 נמסר מטעם דובר הממשלה הזמנית שמצוקת הטלפונים הקשה בעיר תל אביב עומדת בפני פתרון, כשיגיע בקרוב לארץ מלונדון משלוח של לא פחות מ־2,100 מכשירי טלפון, כולל ציוד להרחבת המרכזייה העירונית, כך שתוכל לשרת את ההרחבה המשמעותית של קווי הטלפון בעיר, העומדת כעת על 4,500 קווים בלבד.
הציוד הוזמן במקור על ידי ממשלת המנדט, ואף שולמה התמורה בעדו, ורק כעת הושלמו ההכנות והוצאו הרישיונות לייבא את המשלוח אשר לו ממתינים תושבי העיר הלבנה בכיליון עיניים.
החייל זכה בהגרלה - וצ'יפר את חבריו לפלוגה
השבוע לפני 70 שנים נודע לחייל שהיה מגויס ושהה בחזית, שהוא הזוכה המאושר בהגרלה שערך "בנק זרובבל" בקרב כל מי שהשתתפו בתוכניות החיסכון ששיווק. הפרס עמד על 1,000 ל"י - סכום מכובד מאוד בזמנים ההם, שהיה שווה לשכר שנה וחצי עבודה של פועל.
החייל בר המזל קיבל חופשה מיוחדת ממפקדו, הגיע לסניף הראשי של הבנק בתל אביב, קיבל לידיו את המחאת הזכייה וסירב באדיבות להצעתו של מנהל הבנק להשקיע את כספי הזכייה בתוכנית חיסכון נוספת, שכן היה זקוק, כך אמר, לרובו של הכסף כדי "לרכוש מלבושים חמים" לחברי הפלוגה שבה שירת. על כך נאמר - כל החיילים ערבים זה לזה.
יש לכם תמונות או מזכרות מהתקופה שלפני קום המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו