במשך עשרות שנים היו רחובותיה של בלפסט, בירת צפון אירלנד, זירת לחימה. חומות גבוהות, מחסומי דרכים ושערי ברזל גבוהים נועדו להפריד בין הרפובליקנים הקתולים לפרוטסטנטים העוינים. עם תהליך הפיוס, שיסודותיו הונחו ב"הסכם יום שישי הטוב", שנחתם לפני 20 שנה, הפכו חומות ההפרדה של פעם ל"חומות של שלום" בעזרת ציורים של אמנים על קירות הבטון.
"אמנות הקירות" הזו היא אחת האטרקציות התיירותיות החשובות בבירת צפון אירלנד. ההזדהות המוחלטת של התנועה הלאומית האירית עם ארגוני הטרור הפלשתיניים מקבלת ביטוי שגובל בהסתה לאלימות מצידם של אמני הקיר הקתולים. ב
עוד הסולידריות עם תנועות לאומיות אחרות, כמו הקטלאנים או הכורדים, מובעת בציורי קיר נטולי סממנים אלימים או קריאות לחרם על ספרד או על טורקיה, ציורי הקיר הנוגעים לסכסוך הפלשתיני־ישראלי הם בעלי אופי שונה לחלוטין.
הציירים, בעיקר בשכונות הנתונות למרותן של קבוצות הרפובליקנים החמושות, מקפידים לעדכן את היצירות שלהם בהתאם להתפתחויות: אחרי צוק איתן צויר בנימין נתניהו טובל ברצועת עזה שצוירה כאמבטיית דם, ועל רקע צעדות השיבה בגבול הרצועה צויר על הקיר פלשתיני קטוע רגליים בכיסא גלגלים שמיידה אבנים לעבר חיילי צה"ל. "דיכוי מצמיח שנאה", נכתב בצד הציור, "הם לקחו את ארצו, את רגליו, ובסוף את חייו".
בציור סמוך נראית מפה של הצטמקות פלשתין מאז 1947 עם קריאה להכיר במדינת פלשתינית, להטיל עיצומים כלכליים על ישראל ולהחרים את ישראל, המכונה "מדינת האפרטהייד".
בפינת רחוב אחרת מונצחת המחבלת לילה ח'אלד, שהיתה מעורבת בחטיפות מטוסים ומכהנת כיום כחברה במועצה הלאומית הפלשתינית.
פלקט לזכר ג'ון הנרי פטרסון בצד הפרוטסטנטי של חומת השלום של בלפסט // צילום: נטע בר
בו בזמן לוחות קיר ברובע פרוטסטנטי, שעליהם הונצח פועלו של לוטננט קולונל ג'והן הנרי פטרסון - אירי ציוני שהיה מפקד "הגדודים העבריים" בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה - מוצתים שוב ושוב על ידי לאומנים אירים.
"כשאתה חש שאתה משתייך לעם מדוכא, אתה מחפש עמים מדוכאים אחרים ומרגיש קרבה לנרטיבים של קורבנות", מסבירה ד"ר קטי רדפורד מהמכון לחקר סכסוכים בבלפסט את ההזדהות המוחלטת של הצפון־אירים עם הפלשתינים. "האוכלוסייה האירית חשופה רק למסר אחד בנוגע לסכסוך הערבי־ישראלי - בתקשורת, במערכת החינוך, בפוליטיקה, בפאבים, וזה מסר אנטי־ישראלי מוחלט".
