יוסי דייטש כבר מתורגל. אחרי שלושה חודשים של ראיונות, עימותים ולא מעט שאלות מהרחוב במהלך הקמפיין שלו במרוץ לראשות עיריית ירושלים, הוא יכול לירות את דף המסרים גם מתוך שינה: מצעד הגאווה? "בית המשפט החליט". כדורגל? "הסגנים שלי ילכו". שוק מחנה יהודה? "יעבור הסדרה לפי חוקי העזר".
קשה כמעט להתקיל את האיש החביב הזה, עד שמגיעים למקומות שבהם החרדיות השורשית שלו נתקלת בפומביות החילונית ויוצרת לו מבוכה קלה. האם חסיד אומר לאשתו שהוא אוהב אותה? "יש דברים שלא מדברים עליהם". תמונות סלפי? "מביך מאוד, עוד לא הגיע לחרדים". פייסבוק? "אין לי מושג איך זה נראה".
כמעט בכל הסקרים מסיים דייטש (50) במקום הרביעי מבין ארבעת המתמודדים המובילים, אחרי עופר ברקוביץ, זאב אלקין ומשה ליאון. אבל האמינות הצונחת של הסקרים בשנים האחרונות ושיעור המתלבטים הגבוה במיוחד - 30 אחוזים - נותנים לו סיבות לאופטימיות. כך או כך, ההתמודדות שלו מרתקת; נעה בין ייאוש לתקווה, בין תמיכה מבחוץ להתנערות מבית, בין דעות קדומות להרבה מאוד אמונה.
דווקא העובדה ששותפיו החרדים, אנשי דגל התורה וש"ס, אינם הולכים איתו, גורמת בסביבתו לתחושה שהוא הפך לאנדרדוג שצובר מומנטום. לראיה הם מציגים את אריה קינג, נציג החרד"לים במועצת העיר שהודיע על תמיכתו בדייטש, וגם את האהבה שהוא מקבל ברחוב.
מלבד המאבק בתוך הבית, שטרם נגמר מבחינתו ("אני מאמין שש"ס ודגל התורה יראו שיש סיכוי ויעמדו לצידי"), מתסכל אותו ש"הדבר היחיד שמתעסקים בו הוא שאני חרדי, ולא רקורד הניהול שלי בעירייה או הוותק בעיר. אם לא הייתי חרדי, הייתי לוקח את הבחירות האלו בפער משמעותי", הוא אומר בעצב מהול בכעס.
"פתאום מבקשים סלפי"
הוא איש שיחה נעים, דייטש. חייכן, לא מתלהם. רבים מכנים אותו מענטש. מי שמכיר אותו מתקשה לראות אותו בחודשים האחרונים הולך עם נהג וצוות עוזרים ואסטרטגים.
אתה נהנה מהמהומה הזו?
"אפשר לומר שזה כיף. אני ומשפחתי יכולנו לעבור מסע של תסכול. אתה קם בבוקר עם תקווה, הולך לישון עם הסכמה מסוימת, וקם בבוקר עם בומבה על הראש. אתה חולם להביא את הציבור החרדי לאחדות, והכל מתנפץ לך. זה מסע רגשי מטלטל.
"אבל יש במסע הזה גם המון כיף. אתה מגלה את הצד היפה של הירושלמים. את הסחבקיות והאהבה הירושלמית. שנים שאני מגיע בכל יום חמישי או שישי לשוק מחנה יהודה, ועכשיו זה סוג אחר של הגעה. בעלי הדוכנים מכירים אותך, מדברים איתך, אנשים ניגשים אליך ומבקשים סלפי".
איך אתה חי עם תרבות הסלפי?
"במשפחה, בחתונות, לא עושים סלפי. עושים תמונות מסודרות של גברים בצד אחד, נשים בצד אחר. ברור לי שמתישהו הסלפי יגיע גם לציבור החרדי, אבל זה השוני בין הציבור החרדי לכללי. בציבור החרדי זה עדיין יותר 'מצלמה נסתרת' - נכנסת למקום מסוים, ומישהו צילם אותך ומעביר לעיתונאים. עם החילונים זה 'בוא רגע, נעשה תמונה'. כאדם שנטוע בחרדיות זה מביך. אני לא רגיל שאנשים ברחוב אומרים לי, בוא תצטלם איתי".
איך אתה עם האסטרטגיה ויחסי הציבור?
"אני לא שם. עד היום אני מקבל צעקות מהצוות על זה שאני עונה לכל העיתונאים שמתקשרים אלי. הם אומרים לי, 'זהו, אתה לא יכול כבר לענות לכל אחד', ומבקשים שאתאם איתם מה אומרים ומה לא, כי יש אסטרטגיה. אני אומר להם שאת הזמינות והפתיחות שלי אי אפשר לקחת ממני.
"אומרים לי לבוא לפגישה ולא להוריד את החליפה, כי בלי חליפה האנשים יקבלו הרגשה של סחבקיות. אבל זה לא אני. דורשים שאהיה בדיסטנס. אתה יודע כמה זמן לקח לשכנע אותי לקחת נהג? זו חדירה לפרטיות שלי. אני רוצה לנסוע עם אשתי, עם הילדים, מה פתאום נהג? אני צריך שהנהג ישמע את שיחות הטלפון שלי? השתכנעתי רק כשראיתי שזה חוסך לי זמן. שבדרך אפשר לעבוד, שלא צריך לחפש חניה.
"אני הולך לבר מצווה, ואומרים לי לתת ציטוטים. מעולם לא עשיתי את זה, ואני לא ממש מצליח גם עכשיו. יש דברים שהעוזרים שלי מוציאים ממני בכוח".
אבל זה מה שעושה ראש עיר, לא?
"אני יכול להתנהל אחרת. ראש עיר לא צריך להתנהל דרך פייסבוק וטוויטר, הוא צריך לדבר עם התושבים בגובה העיניים. האמת, לא ראיתי את הטוויטר שלי עד היום. גם לא את הפייסבוק, אני לא יודע איך זה נראה. שואלים מה לכתוב שם ואני מאשר, אבל אני לא יודע איך זה נראה".
מה השאלות הכי נדושות שאתה נשאל?
"תצליח להביא אחדות חרדית? תסגור את שוק מחנה יהודה? מה תעשה עם מצעד הגאווה? נוח להתעסק ברפש, במקום בעיקר. מה שבאמת מעניין תושב ירושלים זה אם ינקו לו את העיר, מחירי הדיור, שירות לתושב. אלה הדברים שבאמת צריך להתעסק בהם.
"בעימות בערוץ 2, את המועמדים האחרים שאלו שאלות וחיכו לתשובה. אצלי קבעו עובדות וחיכו שאפריך אותן. לא שאלו: 'מה עמדתך בקשר לסגירת חנויות בשבת?' אלא אמרו: 'אתה בטח תסגור, ומה יש לך לומר להגנתך'".
כי ההיגיון אומר שבאמת תסגור.
"יש סטטוס קוו. מה שעופר ברקוביץ ושאר חברי המועצה חתמו עליו בקדנציות הקודמות - זה מה שימשיך להיות. למה אני יותר 'סקטוריאלי' מעופר ברקוביץ? עופר מייצג צעירים, הוא לא סקטוריאלי?
"כשאני אומר שאני מתכוון לאשר יחידות דיור בירושלים, אני צריך קודם להוכיח שאני לא הולך לבנות רק לחרדים. אני מתמודד עם זה כל הזמן. אני אומר לאנשים, השתתפתם פעם בוועדת תכנון ובנייה? 12 שנים אני יושב בוועדות האלו, האם קראתם אי פעם כותרת שיוסי דייטש דואג רק לחרדים?!
"הציבור אוהב לשפוט את האדם לפי חזותו. זה הכי נוח. אם אמלא את בנייני האומה ב־1,800 איש, אכסה להם את העיניים ואדבר על המשנה שלי לניהול העיר, ימחאו לי כפיים ויגידו שזה האדם שמכיר הכי טוב את ירושלים. ברגע שנוריד להם את כיסוי העיניים ויראו אותי, יגידו, לא, סליחה מה פתאום שזה יהיה ראש עיר?
"אני אומר, תסתכלו עלי ותבדקו את היכולות שלי. תעשו לי מבחן בירושלמיות, תראו מה אני מבין בענייני העיר. אבן הנגף שלי זו החרדיות שלי. זה עצוב לי. למה כשאני נכנס למקום מסוים שאינו חרדי, אני קודם כל חרדי ואחר כך בן אדם? כשאני נכנס לוועדה לתכנון ובנייה, אני במינוס גדול עוד לפני שפתחתי את הפה. אני צריך לתת טיעונים טובים כדי שאוכל לעלות בחזרה ולהיות שווה בין שווים".
איך הגענו למצב שבו חרדיות היא אבן נגף אצל מתמודד לראשות עיריית ירושלים?
"הרבה זה בגללנו, החרדים. אני לא יכול לומר שאנחנו לא אשמים בתדמית שלנו. חסרה הסברה. לא הצלחנו להראות שאנחנו לא אנשים מתלהמים, לא הצלחנו להרחיק מעלינו את הקיצונים האלימים, להסביר שאין לנו שום רצון לכפות משהו על אחרים. להסביר שיש לנו את האמונה שלנו, שאנחנו מאמינים בצדקת דרכנו, כמו שהשמאל מאמין בצדקת דרכו והימין מאמין בצדקת דרכו".
אולי אתם לוחצים מדי בעניין השבת, המרכולים, הרכבת.
"הרכבת זה עכשיו. אנחנו מדברים על סוגיות של שנים ארוכות. צריך לומר שליהדות החרדית יש גם ימים יפים בציבוריות הישראלית. ליצמן הצליח להיות השר האהוב בישראל. הצליח לשמור על רמת פופולריות, למרות שהוא עם כובע ולא מדבר עברית תקנית. אנשים אהבו את ההחלטיות ואת העשייה שלו. הוא הצליח להוכיח שהוא לא סקטוריאלי".
ועדיין, אין חילוני שישים ג' בקלפי.
"בבחירות לכנסת, אדם לא בא להצביע לך בגלל העזרה הקטנה שעזרת לו. שם השיקולים רחבים יותר. בבחירות לראשות עיר זה אישי יותר. אדם צריך לחשוב מי יעבוד בשבילו טוב יותר, מי ידאג לו".
חילוני לא יצביע לאדם שיסגור את העסקים בירושלים בשבת.
"יש בעיר סטטוס קוו, צריך לשמור עליו. אני כואב כל חנות שפתוחה בשבת. ועם כל הצער והכאב, אני מבין שהחוק מאפשר לעסקים מסוימים להיות פתוחים בשבת. צריך לכבד את החוקים בענייני דת, כמו שמכבדים את חוקי התנועה ואת חוקי התכנון והבנייה.
"כשזה מגיע לחוקי דת, יכולה לקום פתאום קבוצה ולומר - אנחנו בעד פתיחת חנויות בתשעה באב. ואם היתה קמה קבוצה של חרדים ואומרת, אנחנו בעד פתיחת חנויות ביום השואה או ביום העצמאות? לא חסרים דברים שבהם אפשר לפגוע אחד בשני. זה מיותר".
ירושלים פתוחה היום בשבת יותר מבעבר?
"מותר לפתוח בתי עינוגים, מסעדות בלבד. היום פותחים חנויות צעצועים, מוציאים החוצה מוזיקה, מביאים להקות ג'אז. התושבים הירושלמים נגד זה. לא החרדים מתקוממים על זה, אלא הציבור הדתי־לאומי 'לייט'. עולים מצרפת, שהולכים לכותל ואומרים לנו, תראו מה עשו מירושלים.
"בשבת, האווירה בירושלים שונה מאשר בתל אביב. פה זה שבת ושם לא. למה? כי ירושלים שונה. גם התושב הירושלמי הממוצע מבין שהוא גר בעיר שצריך להתנהג אליה בצורה שונה. ירושלים היא לא כמו תל אביב, ולאף אחד אין רצון להפוך אותה לתל אביב, או לפריז, או לניו יורק. מי שרוצה להפוך אותה לעיר אחרת הם אנשים שטועים, ובכל פעם זה טופח להם על הפנים. הירושלמים לא רוצים את זה".
ירושלים צריכה להיות דתית?
"היא צריכה להיות מה שהיא - בירת העולם היהודי. עיני כל העולם היהודי נשואות למקום הזה".
איך חילוני יצביע לך אחרי הדברים האלה?
"למה לא? גם החילוני חושב שאני צודק. חילוני חושב שירושלים היא לא תל אביב".
אולי יש חילונים שרוצים ג'אז ברחובות בשבת?
"לא. אין הרבה ירושלמים שרוצים את זה, רק בשוליים. למה רוב העסקים שנפתחו בשבת בירושלים נסגרו אחרי שנה או שנתיים? כי הירושלמים לא רוצים את זה. מי שמחפש תל אביב, הולך לתל אביב. אדם חילוני שמח שיש לו את האווירה הזו בירושלים".
אולי בגלל זה הצעירים עוזבים לתל אביב.
"הם לא עוזבים לתל אביב. הם עוברים למודיעין, לפריפריה הירושלמית, ולא בגלל ההתחרדות, אלא בגלל יוקר הדיור בעיר. אם ההגירה היתה בגלל התחרדות, היו רוכבים על זה במערכת הבחירות. אבל גם שאר המתמודדים יודעים שמי שעוזב עושה את זה בגלל המחירים".
40 אחוזים מתושבי ירושלים הם חרדים. לתושב ירושלמי יש תחושה שהחרדים שולטים בעיר?
"לא. זו תחושה מזויפת, שקיימת רק בתקשורת. החרדים לא שולטים בעיר".
ארבעת המתמודדים מחזרים אחרי החרדים. אולי זה בדיוק מה שמפחיד את החילונים?
"לא. זה מה שמוכיח לך שאין באמת סכסוך בין חרדים לחילונים בירושלים. אם עופר ברקוביץ מדבר על זה שהחרדים משתלטים פה, למה הוא חתם על הסטטוס קוו? למה הוא רוצה אותי מספר 2 שלו?"
"מה שבאמת מעניין תושב ירושלים זה אם ינקו לו את העיר, או מחירי הדיור". מודעת בחירות של דייטש
על פי נתוני הדמוגרפיה, מתי העיר תהיה חרדית?
"אני לא חושב שהיא תהיה חרדית. לחרדים אין רצון שהעיר תהיה עיר חרדית. אף אחד משולחיי לא אומר לי, 'אנחנו רוצים שתהפוך את העיר הזו לחרדית'".
האדמו"רים יגידו לך לשמור על העיר חילונית?
"נראה לך שהם אומרים לי, 'תהפוך את ירושלים לבני ברק'?! להפך. הם אומרים לי, 'המטרה שלך בירושלים זה לקדש שם שמיים. להראות לציבור הכללי איך אתה דואג להם. איך אתה מנקה, בונה, עושה'. ראש עם כיפה, חליפה וזקן, שיידע לנהל את העיר, יעשה הרבה קידוש השם.
"בכלל, ראש עיר צריך להתמקד בבעיות העיר. בשנים האחרונות הבעיה היתה שראש העיר חשב שהוא בא להיות שר החוץ של מדינת ישראל. התבלבלנו. זה מה שקרה עם אולמרט והמשיך אצל ברקת, שחשב שכראש עיריית ירושלים, הוא עומד בראש מערך העם היהודי. התבלבלו. אתה לא אמור לשכנע את האמריקנים להעביר את השגרירות שלהם לירושלים. זה ראש הממשלה יעשה. ראש העיר צריך לדאוג שמשרדי הממשלה יהיו בירושלים, שלא יעזבו, שתאגיד השידור והדואר יהיו בירושלים. שיבנו בעיר".
בנייה בירושלים היא חומר נפץ מדיני.
"למה בקדומים, בבית אל ובאפרת אפשר לבנות, ובירושלים זה 'חומר נפץ'? ראש הממשלה עומד מול החומות, מסריט סרט בחירות, אומר שירושלים היא בירת העם היהודי שלנו לנצח נצחים ולא ניתן שיחלקו אותה, אבל כשזה מגיע למעשים - נעלם. אני אציב בפניו את המראה. הוא יודה לי שאני מאתגר אותו בנושא הזה. במפלגות עושים שימוש בירושלים, ובסופו של דבר, מתנהגים אלינו כאל בן חורג. כשצריך לבנות, זה נעצר".
"אצל העם אני עובר"
התמודדותו של דייטש בבחירות קורעת את הציבור החרדי כפי שלא קרה זה שנים. יש שטוענים שהקרע הזה ייתן את אותותיו גם בבחירות הקרובות לכנסת. תקציר הפרשה, למי שאינו בקיא ברזי הפוליטיקה החרדית: דייטש, המשתייך לאגודת ישראל (החסידים של מפלגת יהדות התורה), ניהל בחודשים האחרונים משא ומתן עם ש"ס ודגל התורה (הליטאים). ברגע האחרון, בצאת יום כיפור, הודיעו ש"ס ודגל התורה על תמיכתן במועמד הדתי־לאומי משה ליאון, בטענה כי לדייטש אין סיכוי לנצח בבחירות.
דייטש החליט להתמודד למרות זאת. על פי החישובים המספריים, יש לו כיום 35 אלף קולות של אנשי אגודת ישראל מתוך 100 אלף שצריך כדי לעבור את רף 40 האחוזים ולנצח בבחירות. הליטאים מוערכים ב־35 אלף קולות, וש"ס בעוד 25 אלף.
איך תשכנע חילוני להצביע לך כשאפילו את החרדים לא הצלחת לשכנע?
"אף אחד לא חושב שלא בוחרים ביוסי דייטש כי הוא לא מספיק טוב לירושלים, כי הוא מושחת או כי הוא לא מתאים. אם לא אבָחר, זה רק בגלל מחלוקות פנים־חרדיות וחוסר פרגון".
למה ש"ס ודגל החליטו ללכת עם משה ליאון?
"זה למעלה, אצל הפוליטיקאים. אצל העם אני עובר. גם אלה שקיבלו החלטה לא לתמוך ביוסי דייטש לא חושבים שדייטש לא טוב. הכל אינטרסים".
גפני ודרעי בגדו בך?
"אני לא אומר שמות, אני מדבר על ש"ס ודגל התורה. הוכחתי מספרית שאני יכול לנצח, הם תמכו בי, ניהלנו משא ומתן, היינו כבר אחרי הסכמים, החלפת טיוטות. בערב ראש השנה אמרו, 'נלך איתך'. היינו על סף חתימה. פתאום, בערב יום כיפור, מתקשר אלי זאב אלקין ואומר לי, 'יוסי, בוא אלי'.
"אני אומר לו, 'מה פתאום, אני בדיוק סוגר עם דגל התורה'. הוא אומר לי, 'הם ישבו איתי אתמול בלילה'. ולמעשה הם כבר חתמו עם ליאון. אתה מבין? הם ישבו איתי ביום שני בלילה למשא ומתן, כשכבר חתמו עם ליאון".
דייטש שולף גזיר של העיתון החרדי "בקהילה". "תראה: ח"כ שלהם (דגל התורה; י"ש), אורי מקלב, אומר בכותרת ראשית - 'זו דרכו של עולם, מנהלים משא ומתן כדי לבדוק אפשרויות, אבל היה ברור מראש עם מי הולכים'. אתה מבין?! אתה מוכן לקבל דבר כזה?! אומר ח"כ: 'כשנכנסנו למו"מ, היה ברור שלא נחתום'. זה מכבד?!
"מה אני אומר לילדיי? מה אני רוצה להראות להם? תראו איך אנחנו, הפוליטיקאים החרדים, מתנהגים. זה נקרא לבוא בידיים נקיות?!
"עם דרעי נפגשתי יותר מפעם אחת, והוא אמר לי, 'אם אתה מביא את תמיכתם של פרוש, גפני וליצמן (המייצגים זרמים שונים בתוך יהדות התורה; י"ש) - אני הולך איתך, למרות כל הידידות שלי עם משה ליאון'.
"בפועל, אנשיו, אלו שהכי קרובים אליו, עשו הכל כדי לחבל לי. הם הלכו לליטאים ואמרו להם, 'אין לכם מה ללכת איתו, דרעי לא ילך איתו'. איפה נשמע דבר כזה?!"
אתה תמים.
"אני גאה בזה. אני לא אשב עם המפלגה שלי בזמן שאני חותם עם מועמד אחר. אני מעדיף להישאר תמים ולא לעשות מה שהם עשו".
דייטש לוקח אוויר ונרגע. "למרות הכל, אני ממשיך לנסות לשכנע אותם להצטרף אלי. גם עכשיו המאמצים נמשכים. שום דבר לא גמור. אני רואה מה חושב הציבור הליטאי. הוא ראה בי נציג שלהם, הם נעזרו בי בכל דבר. הם יראו שאני יכול לנצח ויתמכו בי".
אם תנצח בעזרת קולות החרדים, זה אומר שהציבור החרדי הפסיק להקשיב לרבנים.
"אני אנצח בעזרת הקולות של החרדים, הדתיים והחילונים. זה החלום שלי. לא הייתי רוצה להיבחר רק על קולות החרדים".
"שושנה ואני - כמו כפפה ליד"
הוא דור שביעי בעיר. לפני 26 שנה נישא לשושנה (46), שאותה הכיר בשידוך. ההחלטה על הנישואים ארכה 24 שעות בלבד.
"חבר שלי וחברה שלה, שהיו נשואים, הציעו לנו להיפגש. נפגשנו במוצאי שבת, בבית של דוד שלי בירושלים. ישבנו שלוש שעות וחצי. למחרת נפגשנו שוב לפני הצהריים, בבית של הוריה בתל אביב. ישבנו מ־10:30 עד 14:30. היה שיח מעולה, האישיות שלה הרשימה אותי.
"אחר כך נסעתי לאדמו"ר שלי, האדמו"ר מסלונים, להתייעץ איתו. אמרתי לו שהתרשמתי ממנה מאוד. אשתו הרבנית הרימה טלפון למחנכת של שושנה, לשמוע עוד קצת פרטים עליה. ב־7 בערב נפגשנו שוב בבית הוריה, ישבנו כמה שעות - והחלטנו להתחתן.
"מי שמכיר את שושנה יודע שעשיתי את עסקת חיי. אני הייתי כבר בוגר ומבושל, בן 24, והיא בת 19 וחצי. במונחים חרדיים, 24 זה קשיש אמיתי. ומי שמכיר את שושנה, יודע שהיא כובשת".
אפשר להכיר אדם ב־24 שעות כדי להחליט לחיות איתו חיים שלמים?
"אתה רואה. איזה יופי, אילו חיים מאושרים אנחנו חיים. תברר עלינו אצל אנשים ויגידו לך שליוסי יש אישה מדהימה. שאנחנו כמו כפפה ליד. שאנחנו משלימים אחד את השני".
אפשר להתאהב ב־24 שעות?
"כן. אצל החסידים בכלל לא מדברים על מונח של אהבה. לא משתמשים בזה, לא אומרים לאישה את המשפט הזה, של מה שאתה מרגיש. אבל ברור שאפשר להרגיש רגש".
חסיד אף פעם לא אומר לאשתו "אני אוהב אותך"?
"שיח בין איש לאשתו זה לא שיח לרשות הרבים. מה שהם מרגישים אחד כלפי השני נשמר לו ולאשתו. אף אחד לא שואל. אנשים מתרשמים מהצורה שבה הזוג מופיע בחוץ, איך הם מכבדים זה את זה, איך הדור שהם גידלו".
יש לו שישה ילדים: מירי (24), נשואה פלוס 2, עובדת בהייטק; מוישי (22), נשוי פלוס אחד, אברך בכולל; דודי (18 וחצי), תלמיד ישיבת סלונים; חוי (15), תלמידת סמינר; שולם נח (11), שלומד בתלמוד תורה; ושרה'לה (8), שלומדת בבית יעקב.
מה אומרים במשפחה על מסע הבחירות?
"כולם משתפים פעולה. כל מתקפה אישית נגדי, הם לוקחים ללב".
יש מי שתוקפים אותך אישית?
"יש לפעמים כל מיני טוקבקים. למשפחתי אני אומר לא להיכנס לטוקבקים".
איפה תלמידי ישיבה וסמינר רואים טוקבקים?
"הבת הגדולה עובדת, היא נתקלת בזה. היא רגישה ולוקחת ללב".
יש לך אינטרנט?
"אין לי מחשב בבית. אין אינטרנט, ובוודאי לא טלוויזיה. לילדים שלי לא חסרה השכלה. הם קוראים, לומדים, חכמים, לא חסר לנו כלום".
לא חסרים להם לימודי ליבה?
"למירי, הבת הבכורה, יש תואר ראשון בניהול משאבי אנוש, ועכשיו היא לומדת לתואר שני. בעלה אברך. היא לא ויתרה על ה'אידישקייט' (לא הידרדרה רוחנית; י"ש), ולא עושים לה הנחות בכלום.
"אני הקמתי לפני עשור את 'קרן קמח', להכשרת חרדים לפני יציאה לשוק העבודה. זה התחיל כשראינו שמשלמים להם שכר מינימום, מנצלים אותם, כי אין להם השכלה. הם לא מרוויחים יותר ממה שקיבלו ב'כולל'. תוכנית ההכשרה לא עושה הנחות בשמירה על התורה והמצוות ומשלבת חרדים בעבודה.
"המדינה חושבת שאם היא 'תתרבת' את החרדים, היא תצליח. אבל הציבור החרדי לא אוהב שבאים ללמד אותו להתנהג. הוא יודע לנהל את עצמו לבד, בחוכמה. עובדה שבראש הקרן הזו עומדים חרדים, והיא כבר הוציאה עשרות אלפים לשוק העבודה. הציבור החרדי יוצא יותר לעבודה, אבל כזאת שהרבנים יורו לו, לא יאיר לפיד או פירון".
"בש"ס יש אשכנזי?"
החסידות שאליה אתה משתייך, חסידות סלונים, עלתה בעבר לכותרות עם סיפור ההפרדה בין אשכנזיות לספרדיות בעמנואל.
"לא הייתי רוצה לחזור לעניין, זה פצע. היו נפגעים משני הצדדים, אנשים ישבו בכלא, אנשים שהואשמו בגזענות, היו אנשים שחשבו שזה באמת מגזענות. עשרה אברכים נכנסו לבית סוהר, אנשים נורמטיביים לחלוטין. והכל סביב סוגיה של התערבות בחינוך".
סביב סוגיה של חשש לגזענות.
"זה נושא עמוק יותר, קשה לדבר עליו על רגל אחת. סלונים זו לא חסידות קיצונית, זה עניין של אורח חיים ולא של גזענות. מדובר בהשקפת עולם, דרך חינוך, רצון לחנך בשיטה שלי".
ברשימה שלך אין ספרדי.
"בש"ס יש אשכנזי? ברשימה דתית־לאומית יש חרדי? במרצ יש ימני? באיחוד הלאומי יש שמאלני? ככה בנויה החברה. אנחנו חיים בשבטיות. זה לא חדש".
על אותו משקל יש את סוגיית מעורבות הנשים ומעמדן בציבור החרדי ובפוליטיקה החרדית.
"האישה החרדית היא הדבר הכי מכובד שיש. הזוי לומר שמעמד האישה החרדית נחות. האישה בבית החרדי היא מלכה. ילדים מכבדים את האמא, ניגשים לקבל נשיקה וברכה בהדלקת נרות. מקומה בראש שולחן השבת. עקרת הבית זה מלשון 'עיקר הבית'.
"להאשים אותנו שאנחנו לא יודעים לכבד את נשותינו זו בדיחה. כשאנחנו נכנסים לבית הכנסת, ההלכה קובעת לנו שגברים ילכו לעזרת גברים, ונשים לעזרת נשים. אף אחד לא יצליח לשנות את זה. תפסיקו 'לתרבת' אותנו ולהתערב לנו בחיים".
"אני לא צריך להיכנס לפאב כדי להיות ראש עיר". דייטש // צילום: מרים צחי
מה דעתך על חוק הגיוס?
"כל דבר שלא ייעשה בהסכמה עם המפלגות החרדיות ולא יקבל את הסכמת הרבנים החרדית והמפלגות לא יוכל לעבור. אין מושג של כפייה על הציבור החרדי".
שירתּ בצבא?
"בתוכנית שבה עושים טירונות שלושה חודשים, ולאחר מכן מילואים. זה היה לפני 25 שנים. היה קשה ומאתגר. בזמננו לא היו בעיות רוחניות. היינו גברים בלבד, היה בסדר גמור".
תציע לבן שלך להתגייס?
"הוא לומד בישיבה. בכלל, בסוגיית הגיוס הביאו אותנו למקומות שלא היינו צריכים להיות בהם. הפופוליסטים שרצו לתרבת את החרדים גרמו לכך שנושא הגיוס מרכז סביבו מאבק קשה. יש תהליכים שקורים. מיותר שהחזירו את זה למאבק בין חילונים לחרדים".
"הריבון צריך להרגיש ביטחון"
כשהוא מדבר על המתמודדים מולו במרוץ, דייטש נשאר דיפולמט. "במשה ליאון תמכתי בפעם הקודמת, כי לא היה מועמד חרדי", הוא אומר, "עשיתי כל מה שיכולתי כדי שייבחר. בזמנו לא חשבתי שאני כשיר לכהן כראש עיר, היה חסר לי 'בישול' של חמש שנים. היום אנחנו מתמודדים על אותה משבצת".
עופר ברקוביץ?
"צעיר, יש לו עוד הרבה מה ללמוד. קורץ מחומר טוב, הקים תנועה יפה, אבל עדיין יש בו משהו פזיז, ילדותי. צריך עוד להתבשל. עוד לא בשל להיות ראש עיר".
זאב אלקין?
"אוהב אותו מאוד. עבדנו בשיתוף פעולה במסגרת תפקידו כשר לענייני ירושלים, אבל הטיפול בנושאי ירושלים כשר בממשלה לא דומה לתפקיד של ראש עיריית ירושלים. צריך להכיר את העיר היטב וללמוד במשך שנים איפה יש חסמים, איפה הבעיות. ייקח לו שלוש שנים ללמוד, ואחר כך עוד שנתיים הכנות לקדנציה הבאה".
בית"ר ירושלים?
"אין לי הבנה בכדורגל. אני מבין שזה חשוב. יהיה לי סגן שיטפל בעניין".
אלי אוחנה?
"לא פגשתי אותו מעולם".
היית פעם במשחק כדורגל? בפאב?
"לא".
איך תגיע לחילונים אם לא נכנסת מעולם לפאב?
"אני לא צריך להיכנס לפאב כדי להיות ראש עיר. סגן ראש העיר שלי יבוא לבית"ר ויניף איתם גביע, יבוא להפועל ויניף צלחת, יסתובב על במות התרבות בעיר. מה צריך אותי? אותי צריכים בשביל לנהל".
היית פעם בקולנוע?
"לא נכנסתי לסרט. אני נראה לך כמו מישהו עם פיגור בהשכלה? זה לא מוריד ממני שום דבר".
אתה מנותק מחוויה של 60 אחוזים מהתושבים.
"יש המון תושבים ירושלמים חילונים שלא מעניין אותם כדורגל. אתה יכול לומר הפוך: כמה אנשים יש פה שמעולם לא היו בבית כנסת? אז אני קורא להם מנותקים? אני מבין שיש בית"ר והפועל וטדי וצריכים להמשיך לשחק וצריך לתקצב, אבל אני לא צריך לבוא להניף גביע".
תתקצב קבוצה שמשחקת בשבת?
"בית"ר והפועל לא משחקות בשבת. את אותה שאלה אפשר לשאול את יו"ר ועדת הכספים, את סגן שר הבריאות או את שר הפנים. זה הסטטוס קוו".
יש עניין שלא תעסוק בו?
"אעסוק בנושאים שהצהרתי עליהם - דיור, תעסוקה, חינוך, ניקיון, תשתיות, תחבורה. זה מה שרוצים שאעשה. לשאר הנושאים יהיו סגנים, ממלא מקום".
מה עם מזרח ירושלים?
"המצב שם קטסטרופה. אין תשתיות, אין ניקיון, אין תחבורה, אין חינוך. אם ישקיעו שם, אני מאמין שהשטנה הלאומנית תפחת. אם אתה הריבון, אתה צריך להביא כסף ולטפל במקום. הם רוצים להישאר תחת השלטון שלנו".
היית בשועפט?
"לא. אבל הייתי בסילוואן ובבית חנינא".
פחדת?
"טבעי שאתה מפחד. כשאני הולך לכותל, אני עובר בתוככי העיר העתיקה. להגיד שאני לא מפחד? יש פחד, אבל לא צריך לתת לו לגבור. אם אתה הריבון, אתה צריך להרגיש בטוח במקומות האלה".
judadatit@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו