שר הביטחון אביגדור ליברמן הודיע בסוף השבוע על עצירת משאיות הדלקים והסולר שיועדו לעזה, והוסיף: "כל עוד נמשכת האלימות בגדר הגבול ולא נפסקת באופן מוחלט, כולל שיגורי בלוני התבערה והצתות הצמיגים - לא תחודש אספקת הדלקים והגז". מנגד, מצהירים מנהיגי חמאס השכם והערב כי "הפגנות השיבה בגדר ימשכו כל עוד נמשך המצור על עזה". ביום שבת אף הכריז ראש הלשכה המדינית של הארגון, איסמעיל הנייה, בנאום שנשא בהלוויה של פלשתיני שנהרג ביום שבת בהפגנות כי: "אנו מעריכים כל מאמץ להסרת המצור מעל עזה, אולם צעדים ופתרונות חלקיים לא ישכנעו אותנו. הצעדות לא יסתיימו אלא בהסרה מוחלטת של המצור מעל עזה".
הנהגת חמאס והרשות הפלשתינית, כמו גם גורמים רבים בישראל ובעולם, טוענים כי צעדי ישראל ומצרים נגד משטר חמאס בעזה גורמים לסבל רב למיליון וחצי תושבי הרצועה, "שמתגוררים בבית הכלא הגדול ביותר בעולם". אחד המבקרים החריפים כנגד מדיניות ישראל בסוגיית עזה הוא נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן, שחוזר ואומר כי: "לא ניתן להכניס לעזה ארגז עגבניות ללא אישור מישראל".
ובכן האמנם "המצור" הישראלי-מצרי על עזה הוא הגורם העיקרי למצב ההומניטרי החמור ברצועה? התשובה היא חד משמעית - לא. על אף ההצהרות החוזרות ונשנות מצד הפלשתינים ותומכיהם כי ישראל ומצרים חונקות את אוכלוסיית עזה, ומדיניות זו הביאה למשבר הומניטרי חמור ברצועה.
בצד המצרי: אין יוצא ואין בא
העובדות מראות למעשה אחרת. על עזה אין מצור ולא סגר, אלא הגבלות ומגבלות הנדרשות אל מול ארגון הטרור השולט ברצועה ובאוכלוסייתה מאז 2007, תוך הפיכה אלימה, הרג וגירוש של בכירי הפת"ח והרשות הפלשתינית ובני משפחותיהם.
לאחר ההפיכה שביצע בעזה, הודיע משטר חמאס כי הוא מתנער מכל ההסכמים הביטחוניים ונספחיהם שנחתמו בין ישראל והרשות הפלשתינית בעניין עזה. בתגובה, ממשלת ישראל הכריזה על רצועת עזה כעל "שטח עוין". ישראל הגבילה משמעותית את הכנסת הסחורות לרצועת עזה, אסרה מעבר בני אדם ושיווק סחורות בין עזה לגדה המערבית וסגרה לחלוטין את הכניסה והיציאה לעזה דרך הים תוך הגבלות חמורות של המרחב המותר לדייג. עם זאת, על אף ההכרזה כ"שטח עוין", על אף העימותים הצבאיים מול חמאס והפלגים החמושים הפלשתינים, על אף פעילות הטרור הבלתי פוסקת מהרצועה - הקפידה ישראל לאשר את הכנסתן של 100 משאיות עמוסות בסחורות ובדלקים לרצועה, מידי יום.
ההפגנות נגד ה"מצור" על גבול עזה // צילום: AP
מקומם של המצרים בסוגיית ה"מצור" לכאורה על עזה אינו נפקד. עד לאירועי האביב הערבי וההפיכות במצרים שהביאו להדחת הנשיאים מובארק ומורסי, אישרו המצרים מעבר סחורות ובני אדם דרך מעבר רפיח. אולם שגשוג מנהרות ההברחה ברפיח, התעצמות ארגוני הטרור בחצי האי סיני ועוד קודם לכן - פריצת גדר הגבול בין עזה לרפיח ב 2008 על ידי אנשי הזרוע הצבאית של חמאס במהלכה מאות אלפי פלשתינים חצו את הגבול מעזה למצרים, הביאו את המצרים לסגור כליל את מעבר רפיח למעבר סחורות ובני אדם.
מאות משאיות מדי יום
אירועי משט המרמרה הטורקי לעזה במאי 2010, הביאה לשינוי במדיניות הסגר של ישראל על הרצועה, ולמתן הקלות רבות ומשמעותיות במעבר סחורות ובני אדם לרצועה וממנה. למעשה, מאז ינואר 2011 ולאחר שחרורו משבי חמאס של גלעד שליט, ישראל מאפשרת כניסה לרצועת עזה של מאות משאיות מידי יום. המשאיות הללו עמוסות בכל סוגי הסחורות, למעט חומרי ומוצרי בנייה בסיסיים וחומרים המוגדרים דו-שימושיים, כגון סוגים שונים של דשנים העשויים לשמש חומרי בסיס ליצור תחמושת, רחפנים ומוצרים אלקטרוניים שונים העשויים לשמש לפעילות חבלנית.
ישראל אף התירה מסחר מעזה לגדה המערבית ולהיפך, וכן יצוא של מוצרים שונים מעזה לישראל ולמדינות נוספות בעולם. המדיניות היחידה שנותרה בעינה היא איסור כניסתם של תושבי עזה לישראל, מלבד למקרים הומניטריים ואישורים חריגים. יש להדגיש כי מעבר הסחורות היחיד לעזה הוא מעבר כרם שלום, לאחר שהמצרים סגרו כליל את מסוף רפיח למעבר סחורות ומאפשרים את פתיחתו לעיתים רחוקות למעבר בני אדם מעזה למצרים ולהיפך.
אז מי אמר מצור ?