סיוט שלא נגמר

"אני כועסת על המשטרה. הם יודעים את כל מה שעברתי, הם קראו את כל ההודעות המאיימות שקיבלתי, ובמקום להאשים את אלה שעושים לי את זה, הם גורמים לי להרגיש שאני אשמה. שאני ביקשתי שיאנסו אותי. כבר היה עדיף לי לסתום את הפה ולא ללכת להתלונן במשטרה. אולי ככה הדברים היו נשכחים, ואני הייתי יכולה לחזור להיות גלית של פעם".

גלית (שם בדוי, כמו שאר השמות בכתבה), בת 14 מהצפון, לא עומדת עוד בלחץ. גופה הקטן עומד לקרוס, נפשה מדממת, והיא מרגישה שהיא עומדת לטבוע, בלי שאף אחד מהגופים שהיה אמור להגן עליה יעשה זאת. שבעה חודשים חלפו מאז אותו ערב נורא, שבו ירדה לגינה שליד ביתה עם חברות, ועל פי החשד, נלקחה משם לפינה אפלולית ונאנסה על ידי נער כבן 17, תושב העיר, שאותו הכירה בשמו. וכמו לא די בכך, מאז האונס היא חווה רצח אופי, שיימינג, הטרדות ואיומים על בסיס יומי וללא הפסקה.

"כולם עברו עלייך, יא מגעילה", "יא זונה, איך את מתלבשת", "תתאבדי כבר" ו"למה את לא מתה?" הן רק חלק מההודעות שנשלחות אליה על ידי בני נוער, שמקורבים אל מי שלכאורה אנס אותה. גם השבוע היא קיבלה הודעות נוספות, שבהן כתבו לה שהיום יהיה יום הרצח שלה ושל המשפחה שלה.

"כתבו לה שיחתכו אותה ושיעבירו אותה עינויים קשים", מספרת אמה מירב בדמעות. "כתבו לה שיבואו לבית הספר שלה לרצוח אותה מול כל המורים שלה, וזה יהיה אחרי שהוא יבוא אל הבית שלנו וירצח גם אותנו.

"היא קיבלה את ההודעות האלה כשהיתה בהסעה בדרך לבית הספר, ומאז היא לא מפסיקה לרעוד ולבכות. היא ביקשה שאחכה לה כשהיא יורדת מההסעה, כי היא מפחדת להיות רגע אחד לבד".

האם מספרת כי הגישה חמש תלונות במשטרה רק בחצי השנה האחרונה, "ולא עשו עם זה כלום. הפעם כבר ויתרתי. אין לי בשביל מה ללכת למשטרה. רק האנרגיה שאני צריכה להשקיע כדי לשכנע את הבת שלי לצאת מהבית ולבוא שוב לתחנה לא שווה את המאמץ. מאז שהעזנו להתלונן, החיים שלנו הפכו לגיהינום".

אנחנו נפגשות בביתה של גלית. גופה קטן וצנום, עורה לבן כחרסינה ושיערה פזור. בחדר השינה שלה הכל נראה שלו. הקירות לבנים, מראה בצורת לב עם פרפרים אדומים תלויה ליד שידת העץ הלבנה, ועליה מונחים תמרוקים של נערה מתבגרת.

רק על המיטה שוכב בשקט דובי צהוב בגודל של אדם, פצוע וחבול, שנושא בתוכו את כל הכאב של גלית. בחודשים האחרונים הוא החבר הכי קרוב שלה. עליו היא פורקת את כעסיה, איתו היא מתנחמת כשהדמעות זולגות, והוא פשוט נמצא שם בשקט וסופג הכל. את עינו הימנית עקרה גלית באחד מהתקפי הזעם שלה, גם בבטנו נפער חור גדול, שגורם למילוי הפוך הלבן להישפך החוצה.

לפעמים היא יושבת על המיטה, ובהתקף של עצבים מתחילה להוציא מבטנו עוד ועוד פוך לבן. כשהיא מתחילה להירגע, היא אוספת בחזרה את כל החתיכות ומכניסה אותן פנימה, מנסה לסגור את הקרע ולתקן את הנזק, אך ללא הועיל. היא נשכבת במיטה ומחבקת אותו חזק־חזק.

"זה כבר הדובי השלישי שהיא קורעת", אומרת בכאב האם מירב. "אבל אני מעדיפה שהיא תפגע בדובי, ולא תפגע בעצמה. מאז המקרה היא כבר לא אותה הילדה. היא השתנתה לי ממש מול העיניים. מילדה חמודה, עדינה ותלמידה מצטיינת, היא הפכה לילדה כועסת, שיכולה להתפרץ בכל רגע".

האב אבירם מוסיף: "גלית היתה הילדה הכי עדינה שאני מכיר. אף פעם לא חיפשה ריבים או מלחמות. מאז המקרה אני לא יכול להתקרב אליה. היא הפכה להיות ילדותית מאוד. היא יכולה להתרפק עלי ולבקש את תשומת ליבי ולהשתולל איתי, ופתאום להתהפך ולהתחיל לשבור דברים בבית בהתקף זעם".

לאורך כל הראיון היא יושבת ליד אמה. אי דיוק בעובדה כזאת או אחרת שאמה מציינת גורם לה להשתולל ולצעוק, "את מספרת את זה לא נכון. אני אספר. אני יודעת בדיוק מה קרה לי".

•  •  •

זה קרה בשבת, 17 במארס 2018, בסביבות השעה חמש אחר הצהריים. מירב (36), עקרת בית, ואבירם (37), מפעיל ציוד מכני, יצאו באותה שעה עם שלוש הבנות הנוספות שלהם לבקר את אמו של אבירם, המתגוררת בקרבת מקום. גלית, הבכורה, נשארה בבית ויצאה להיפגש עם שלוש חברות.

"הייתי בדרך עם חברה, להיפגש עם עוד שתי חברות, וליד אחד מבתי הספר, שנמצא קרוב לבית שלי, פגשנו שלושה בנים. אחד מהם ניגש אלינו וקרא בשמי, כאילו אנחנו מכירים. לא הכרתי אותו, אבל את השם שלו, רני, שמעתי פעם. הוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי ושאל אם אני יכולה לבוא איתו רגע הצידה, והסכמתי. לא חשדתי בכלום.

"הלכנו הצידה למעבר בין בניינים, למקום שבו לא רואים אותנו, ואז הוא נצמד אלי בכוח. צעקתי, 'לא! תעזוב אותי'. אבל הוא סתם לי את הפה ואמר, 'תהיי בשקט, אוי ואבוי לך אם תעשי משהו'".

גלית עוצרת את שטף הדיבור ולא מצליחה להמשיך. "החזרה על התיאור של הדברים שהיא חוותה קשה לה", אומרת מירב, וממשיכה את הסיפור. "הוא הפשיט אותה והכריח אותה לבצע בו מין אוראלי. אחר כך הוא הצמיד אותה לקיר ואנס אותה. בכל פעם שהיא ניסתה להתנגד, הוא סתם לה את הפה ואיים עליה".

גלית: "רציתי להתנגד, אבל הוא היה גבוה וחזק ממני, ולא יכולתי לזוז.

"בסוף הוא אמר לי שאני יכולה ללכת, אבל שלא אספר לאף אחד. הלכתי משם והתחלתי לבכות.

"כשמצאתי את החברה שלי, לא יכולתי להפסיק לבכות. התברר שבכל הזמן הזה היא חיפשה אותי, היא לא הבינה לאן נעלמתי, אבל החברים שלו דאגו לשמור אותה קרוב אליהם. אחר כך הבנו שבכל פעם שהיא התקרבה למקום שבו הייתי, הם שרקו לו, כדי שידאג שאני לא אצעק.

"היא שאלה אותי מייד מה קרה. אמרתי שהוא אנס אותי".

החברה התקשרה לחברה נוספת וסיפרה לה את שאירע. בשיחה, שהוקלטה בטלפון של החברה (בזכות מקליט שיחות אוטומטי שמותקן בו), שומעים את סערת הנפש של החברה, בעוד החברה שמעבר לקו מנסה לשדל אותה לספר הכל לאמה של גלית.

גלית: "בדיוק באותו זמן רני התקשר לטלפון שלי וביקש ממני לבוא לפגוש אותו. הייתי בשוק, אמרתי לו שאני לא באה. הוא ניסה לשכנע אותי, לא הזכיר אפילו במילה את מה שקרה. אמרתי לו שכואב לי הראש, ושאבוא ביום אחר. רק רציתי שהוא יעזוב אותי כבר.

"הלכתי הביתה עם החברה. כשהיינו במרחק חמש דקות מהבית שלי אמא שלה באה לאסוף אותה, ואני התקשרתי לחברה אחרת כדי שתהיה איתי על הקו עד שאגיע הביתה".

בסביבות שבע בערב נכנסו מירב וילדיה לבניין ופגשו את גלית הבוכייה, שבדיוק הגיעה באותו רגע. האב אבירם קפץ לקיוסק הסמוך ולא היה עימם.

"עוד לפני שהצלחתי לברר מה קרה, צלצל הטלפון שלי", מספרת מירב. "זו היתה אמא של חברה של גלית. היא אמרה שהבת שלה קיבלה שיחת טלפון מהחברות של גלית, שסיפרו שרני אנס אותה.

"באותו רגע הרגשתי שאני משותקת. גלית לא הפסיקה לבכות. עלינו הביתה, והיא רצה מייד לחדר שלה.

"נכנסתי אחריה ואמרתי לה שאני יודעת מה קרה. חיבקתי אותה וניסיתי להרגיע אותה. למרות שהייתי נסערת בעצמי, הייתי מאוד פרקטית. ביקשתי ממנה שתתארגן כדי שנלך לבית החולים, אבל היא לא הסכימה. לא היה אפשר להרגיע אותה.

"התקשרתי לחבר שהוא עורך דין. הוא אמר לי שלא נתעכב, כי לזמן יש חשיבות. נתתי לו לדבר עם גלית, והוא שכנע אותה שחשוב מאוד שהיא תיגש מייד לבית החולים ותספר בדיוק מה קרה. היא השתכנעה, ויצאנו מהבית".

הספקת לספר לבעלך?

"איך אפשר לספר לאבא שאנסו את הבת שלו? פחדתי שברגע שהוא ישמע את זה, הוא יקבל התקף לב. בשלב הזה לא ידעתי בכלל מי עשה את זה, היא אמרה רק שזה היה ילד בן 17. נכנסתי עם גלית לרכב, התקשרתי לבעלי ואמרתי לו שאני באה לאסוף אותו מהקיוסק, בלי להסביר לו מה קרה.

"כשהוא נכנס למכונית וראה את גלית כל כך נסערת ובוכה, סיפרתי לו. הוא רתח, ניסה לחלץ מגלית את כל הפרטים, אבל לא היה עם מי לדבר. היא רק בכתה. ביקשתי ממנו שינשום עמוק, ושיחכה עם החקירות".

בסביבות שמונה בערב הגיעו גלית והוריה אל בית החולים, שהזעיק את המשטרה. כשהחוקרים הגיעו, ביקשה גלית מאביה לחכות בחוץ, והאם מירב נותרה איתה בחדר.

"סיפרתי איך קוראים לילד שאנס אותי", משחזרת גלית. "השוטר הראה לי בטלפון תמונה ושאל אם זה הוא. אמרתי שכן. הם אמרו שהוא היה עצור בעבר על פריצות, גניבות ואלימות, לכן התמונה שלו מופיעה במסוף המשטרתי".

"אני רוצה שהאמת תצא כבר לאור, ואז כולם יפסיקו להציק לי". גלית עם הדובי הקרוע שנושא בתוכו את הכאב שלה צילום: גיל אליהו/ג'יני

בבית החולים לא היו ערכות לבדיקות אונס, ולכן לא היה אפשר לבדוק את גלית. הצוות הציע למירב לקחת את בתה לבית החולים בני ציון שבחיפה.

גלית: "אחרי כמה שעות של המתנה בדקה אותי רופאה. אני רק רציתי ללכת להתקלח, להוריד מעלי את כל הזוהמה, אבל לא נתנו לי. אחרי הבדיקה הגיעה גם עובדת סוציאלית, וכבר הייתי עצבנית ועייפה. היא אמרה שהיא לא מעוניינת לדבר איתי כשאני עצבנית, והלכה.

"למעשה, אף אחד לא דיבר איתי על מה שעברתי. אף אחד לא אמר לי מה ממצאי הבדיקה. כל החומרים הועברו למשטרה. חזרנו הביתה בבוקר".

•  •  •

גלית היתה בטוחה שמתן העדות ובדיקת האונס מאחוריה. היא לא ידעה שמסע הייסורים שלה רק מתחיל.

מירב: "בבוקר ההורים של רני התקשרו אלינו וביקשו מאיתנו לבטל את התלונה. אבא שלו התקשר לאבירם, ואמא שלו התקשרה לגלית. למעשה, ככה נודע לנו שהוא נלקח לחקירה ונמצא במעצר. הם צעקו שגלית שקרנית ושנבטל את התלונה, אבל אבירם צעק עליהם בחזרה שהבת שלו לא שקרנית, וניתק. כמה דקות לאחר מכן התקשרו אלינו מהמשטרה וביקשו מאיתנו לבוא עם גלית לתחנה.

"בתחנה גלית נלקחה לחקירה על האונס. היא נכנסה לבד. היא אמרה לחוקרים שאחרי האונס היא שמעה מילדות נוספות שגם בהן רני פגע".

גלית: "החוקרת היתה נחמדה והייתי איתה קרוב לשעתיים, אבל לא הרגשתי בנוח לספר בדיוק־בדיוק מה הוא עשה לי. לא הכרתי אותה בכלל, לא יכולתי לספר לה דברים אישיים כל כך".

מירב: "בסוף החקירה לקחו את הטלפון של גלית והורידו ממנו את כל התכנים שהיו עליו. סיפרתי להם שההורים של רני התקשרו אלינו וביקשו שנבטל את התלונה. אפשר היה לראות את מספרי הטלפון שלהם ברשימת השיחות הנכנסות.

"ביקשתי גם שיחקרו את החברה של גלית, שחיכתה לה ברחוב כשרני אנס אותה. מאוחר יותר אמא שלה אמרה לי שהם לא מוכנים שהיא תעיד".

אחרי יומיים נקראה גלית לפרקליטות כדי לגולל את סיפורה. "הפרקליטה שמלווה את התיק היתה ממש חמודה והתעניינה בשלומי", היא אומרת. "בסוף היא אמרה לי שהיא מאמינה לכל מה שאני מספרת, אבל לא יכולה להבטיח שיוגש כתב אישום, ושזה יתברר בהמשך החקירה.

"היא שאלה אם אני מסכימה לעימות עם רני, והסבירה לי שזה יכול לזרז את הגשת כתב האישום. הסכמתי. רציתי להגיד לו בפרצוף את כל מה שהוא עשה לי".

העימות נקבע כשבוע לאחר האונס, כשרני נמצא עדיין במעצר. בינתיים, בעקבות מצבה הנפשי הרעוע של גלית, היא הופנתה על ידי הפרקליטה להתחלת טיפול בעמותה לנוער במצבי סיכון (על"ם).

"הלכתי לעימות עם הרבה חששות, אבל ידעתי את האמת, וזה חיזק אותי מאוד. היתה איתנו בחדר מטפלת בנפגעי תקיפה מינית, אמא שלי נאלצה להישאר בחוץ. 

"במשך כל העימות רני שיקר וצחק לי בפרצוף. הוא אמר שרציתי את זה, שזה היה בהסכמה, שנהניתי מזה. הייתי בשוק. הצחוק שלו הפחיד אותי, אבל למרות שבכיתי והייתי נסערת מאוד, אמרתי לו הכל. היה חשוב לי שכולם יידעו את האמת, ואז שיעזבו אותי בשקט".

•  •  •

רני נשאר במעצר במשך שבועיים וחצי, ושוחרר למעצר בית עם צו הרחקה מגלית, מביתה ומכל אחד מבני משפחתה עד תום ההליכים נגדו. אלא שמרגע שחרורו, החלה גלית לקבל שיחות טלפון מחבריו, מאחיו ומבני משפחתו.

"רוב השיחות הגיעו ממספרים לא מזוהים. הם התגרו בי והקניטו אותי, אמרו לי שנהניתי ממה שהיה, ושגם הם רוצים לבלות איתי. אני ניסיתי לשכנע אותם שהוא באמת עשה לי את זה. אחר כך שלחו לי הודעות שבהן קראו לי במילות גנאי, טענו שביקשתי את האונס, וחלק גם ביקשו ממני להתאבד".

"גלית הפסיקה ללכת לבית הספר", אומרת מירב. "בגלל השיימינג שעשו לה, חברות שלה החלו להתרחק ממנה. לדעתי הן פחדו שאם יראו אותן מסתובבות עם גלית, יציקו גם להן. היא התחילה לפחד לצאת לרחוב, כי בכל פעם שהיא מעזה לצאת, עד היום, צצים נערים שמקללים אותה ומאחלים לה שתמות.

"בשלב מסוים היא התחילה להאמין שאולי הם צודקים, אולי זאת באמת היתה אשמתה. היא התחילה להשתבלל בתוך עצמה ולהתפרץ עלינו ועל האחים שלה בהתקפי זעם. כמה פעמים היא חתכה את עצמה בידיים ובצוואר. בלילות היא היתה מתעוררת בצרחות מסיוטים ולא הצליחה להירדם. לקחנו אותה לטיפול".

יומיים לפני ל"ג בעומר, כחודשיים לאחר האונס, הגיע רני עם חברים אל אזור מגוריה של גלית. מירב: "זה היה בשעות אחר הצהריים. אני ואבירם היינו בגינת המשחקים עם הבנות הקטנות. פתאום אני רואה 40-30 בני נוער באים לגינה. זה נראה מוזר והרגיש לי לא טוב. ביקשתי מאבירם שנחזור הביתה, כי לא נראה לי מקרי שכולם פתאום בגינה.

"כשהתחלנו ללכת לכיוון הבית, כולם הלכו אחרינו. כשהגענו אל מתחת לבניין, רני ניגש לאבירם וביקש לשוחח איתו. זו היתה הפרה של צו ההרחקה. שנינו לא ידענו מי זה. לא ראינו תמונה שלו בשום מקום, וכשניסינו דרך הפייסבוק, ראינו שהוא חסום. רק כשאחת הבנות קראה בשמו, הבנו שזה רני.

"פחדתי שיתחיל בלאגן, שאבירם ישתגע כשהוא יבין שזה הילד שאנס את גלית. התקשרתי מהר לחברים שלנו שיבואו, והזמנתי ניידת משטרה. במקביל התקשרתי גם לפרקליטה שמלווה אותנו בפרקליטות, והיא היתה איתי על הקו לאורך כל האירוע.

"רני שמע שאני מזמינה ניידת, אבל זה לא עניין אותו. דקה לפני שהניידת הגיעה, כל הילדים ברחו משם.

"למחרת בערב, כשהיינו במדורות, רני הגיע עם כל החבר'ה לאזור המדורות שליד הבית שלנו, למרות שהוא רחוק מאזור המגורים שלו. אין לי ספק שזה היה לצורך התגרות בלבד. הוא גם צלצל עם אח שלו לגלית ואמר לה שהוא רוצה שוב להיות איתה, ושגם אח שלו רוצה. את השיחה הזאת גלית הצליחה להקליט".

מירב מיהרה להגיש תלונה במשטרה. "העברתי להם תמונות שחברות של גלית צילמו, שבהן נראה רני כשהוא קרוב אלינו ומפר את צו ההרחקה. אבל הם לא עצרו אותו ולא עשו לו כלום. השבוע נודע לי שהתיק הזה נסגר. גם את שיחת הטלפון של רני לגלית העברתי למשטרה, והבנתי שזה נמצא כרגע בפרקליטות".

•  •  •

בשלב מסוים בסמוך לל"ג בעומר צלצל אחד הילדים לגלית ואמר שהוא מאמין לה, ושהוא מוכן לשכנע את רני להודות במה שעשה לה ולהפסיק את ההטרדות והאיומים, אבל ביקש בתמורה שתשלח לו סרטון קצר שלה בעירום מלא. גלית סירבה.

הילד התקשר שוב ושוב, אמר שהוא בצד שלה, ובסופו של דבר, רכש את אמונה. "חשבתי שברגע שאשלח לו את הסרטון, כל הילדים יבינו שהוא אנס אותי ויעברו לצד שלי", אומרת גלית. "הייתי בטוחה שכל האיומים ייפסקו".

אלא שהסרטון התפשט כמו אש בשדה קוצים. כל בני הנוער בקרבתה דיברו עליו, ובהמשך נודע לה שהוא הגיע גם לנערים ולנערות ביישובים סמוכים. הוריה גילו את דבר קיומו רק במקרה, מדברים שאמרה נערה בערב המדורות של ל"ג בעומר.

מירב: "שאלנו אותה מה זה, והיא סיפרה שהילד ההוא ביקש ואמר שזה יעזור לה להוציא את האמת לאור. למחרת ניגשתי למשטרה כדי להגיש תלונה על הפצת הסרטון. זאת עבירה פלילית.

"אחד הדברים הכי פשוטים מבחינת המשטרה היה לקחת את הטלפון של הילד הזה ולראות שממנו נעשתה הפצה לעוד ילדים. אבל הם לא עשו את זה. הגשתי תלונה נגד שישה ילדים, ששלחו לגלית הודעות שראו את הסרטון והעבירו אותו הלאה.

"השוטרים זימנו את הילדים לחקירה ומחקו את הסרטון מהטלפונים שלהם, ואמרו לי שאין להם דרך להתמודד עם הפצה ברשתות החברתיות".

באמצע מאי נבדקה גלית על ידי פסיכיאטר. בדו"ח המסכם של הבדיקה נכתב: "נראית כפי גילה. התנהגותה נעה בין מותאמת לילדותית. נמצא חוסר תובנה בולט לגבי הפצת הווידאו. נמצאת בתקופה משברית עם פגיעה משמעותית ביכולת החשיבה בתנאי לחץ. מדי פעם יש דחפים לפגיעה עצמית בחתכים שטחיים".

הפסיכיאטר רשם לגלית כדורי הרגעה שיעזרו לה לישון ויאזנו את השינויים החדים במצבי הרוח.

מירב: "ב־14 באוגוסט קיבלתי הודעה שגלית צריכה להגיע לחקירה, כי ארבעה מתוך ששת הילדים הגישו נגדה תלונה, שהיא מאיימת עליהם. התברר לי שהיא העלתה לאינסטגרם סרטון שלה שבו היא מצמידה סכין לצווארה ואומרת שהיא רוצה למות. הילדים צילמו מתוך הסרטון תמונה של הסכין על הצוואר והציגו את זה כאילו היא איימה עליהם.

"הסברתי לחוקרת הראשית את השתלשלות האירועים. הראיתי לה את הדו"ח הפסיכיאטרי, שקבע שאין מה לחקור אותה, כי תחת לחץ יש פגיעה ביכולת החשיבה שלה, כך שהחקירה עלולה להזיק ולמוטט אותה נפשית, אבל היא התעקשה לחקור אותה. ביקשתי להיכנס עם גלית לחקירה, אבל החוקרת לא הסכימה. רק אחרי שעורך הדין שלי התערב, אישרו לי להיכנס.

"בחקירה גלית נכנסה להתקף של בכי וצעקות. התחננתי בפני החוקרת הראשית שתפסיק ללחוץ עליה, כי בסוף היא עוד תפגע בעצמה. החוקרת כיבתה את המצלמה ואמרה לי: 'אם מישהי רוצה שגלית תתאבד, זאת את'. אחר כך היא אמרה לגלית: 'לפי ההתנהגות שלך עכשיו, אני מבינה למה נאנסת', ואמרה לה שאם היא לא תודה שאיימה על הנערים, היא תכניס אותה למעצר ותיקח אותה למשפט.

"הייתי בשוק שהיא מתנהגת אלינו בצורה כזאת, ושהיא כל כך עוינת כלפי גלית. זה נראה כאילו היא מאשימה את גלית שהיא נאנסה. כאילו היא בחרה את הצד של התוקף.

"אחרי שעתיים וחצי של חקירה, החוקרת הנוספת שהיתה בחדר ביקשה מהחוקרת הראשית לעצור. היא אמרה לה שגלית לא במצב טוב. החוקרת הראשית הסכימה ושחררה את גלית. נאלצתי לחתום על ערבות של 3,000 שקלים".

•  •  •

עו"ד דלית אלעד, ממשרד עורכי דין אלעד בן ישי ושות', המייצגת את גלית ומי ששירתה בעבר באותה תחנת משטרה כחוקרת ראשית, יוצאת בביקורת קשה על התנהלות החוקרים.

"לכאורה, הם פעלו כראוי כשעצרו את החשוד. אבל מהרגע שעצרו אותו, הם כאילו הפסיקו לפעול. נכנסתי לתיק חודשיים לאחר האונס, והוא עדיין נמצא בחקירה. להשאיר תיק כזה בחקירה זה הרבה מאוד זמן.

"למעשה, תיקי אונס מורכבים כאלה לא מתנהלים בתחנות משטרה, אלא ביחידות מרכזיות (ימ"רים), שבהן יש חוקרים רבים, וזאת העבודה שלהם. אני לא מצליחה להבין איך התיק הזה נשאר בתחנה, במיוחד כשגלית טוענת שיש עוד בנות שנפגעו. לא מדובר בגניבה של 50 שקלים, אלא בעבירת אונס של קטינה".

לדברי עורכת הדין, "כשחברתה של גלית סירבה להעיד, המשטרה היתה יכולה להתאמץ קצת יותר ולהתבסס על שיחת הטלפון שהחברה ביצעה מייד לאחר האונס. ההורים קיבלו איומים טלפוניים מהמשפחה של החשוד, וזה לא מטופל. צו ההרחקה מופר, וזה לא מטופל.

"בעימות החשוד טען שיחסי המין היו בהסכמה, וש'גלית הולכת עם כולם'. המשטרה קיבלה את הקו הזה ונרגעה. כל ההודעות שגלית קיבלה, והסרטון שגרמו לה לשלוח, נועדו במיוחד כדי לקבע את הדעה הזאת.

"ציפיתי שברגע שהיא התלוננה על הפצת הסרטון, המשטרה תתחיל להצעיד עשרות בני נוער לתחנה ולחקור אותם, אבל זה לא נעשה. במקום זה הפכו אותה לפושעת.

"אם אני הייתי קצינת המשטרה, והיו מביאים לי מסמך שבו כתוב שהנחקרת שלי לא יכולה לתת לי תשובות מהימנות במצבי לחץ, אז מה יש לי לחקור אותה? במקום זה, לא רק שהיא נחקרת בקשיחות, החוקרת גם מכבה את המצלמה ומאיימת עליה. חקירה מסתיימת אך ורק כשנחקר חותם על העדות ויוצא, ורק אז מותר לכבות את המצלמות.

"לילדה הזאת אין חיים כבר שבעה חודשים. ממשיכים להציק לה, ממשיכים לאיים עליה, והמשטרה לא מפסיקה את זה. בנוסף, היא עוד צריכה להתמודד עם חוקרת עוינת. איפה נשמע דבר כזה? זאת התנהגות שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום, ואני גם לא מצליחה להבין למה היא מתנהגת בצורה כזאת".

ב־20 באוגוסט שיגרה עו"ד אלעד מכתב לנציב תלונות הציבור במחוז הצפון של המשטרה, ובו התלוננה על "התנהלותה הלא מקצועית של החוקרת הראשית". עשרה ימים לאחר מכן הגיע מכתב תשובה, שלפיו "כל זמן שמתנהלת חקירה פלילית, אין באפשרותנו לערוך בדיקה כלל. זאת מאחר שכל בדיקה על ידינו עלולה לשבש את הליכי החקירה בתיק הפלילי ולפגוע בראיות ובהליכי המשפט".

עכשיו שוקלת עורכת הדין להתלונן נגד החוקרת במחלקה לחקירות שוטרים. "לא ייתכן שהחקירה תמשיך להתנהל עם חוקרת שפועלת באופן כזה. זה לא מקובל".

עו"ד דלית אלעד // צילום: וויסאם חסן

בעקבות ההמלצה הפסיכיאטרית עברה גלית לבית ספר לחינוך מיוחד, שבו יינתן מענה למצוקות הנפשיות ולחרדות שמהן היא סובלת. בחודש שעבר היא החלה את לימודיה בכיתה ט'. 

"בבית הספר הקודם אף אחד לא התעניין בי, אף אחד לא ביקר אותי. רק שבועיים לפני סוף השנה הם שלחו אלי הביתה מורה להיסטוריה, שתלמד אותי. הפסדתי המון חומר, לא סיימתי את השנה ולא קיבלתי תעודה. עד המקרה הייתי תלמידה עם ציונים של 90 ומעלה.

"החופש הגדול הזה היה הכי מגעיל שהיה לי בחיים. ישבתי כל החופש בבית, רועדת מפחד. אני מקווה שהשנה דברים ישתנו. אני מקווה שאשתקם, ושכולם ישלמו על מה שהם עשו לי.

"אני לא סולחת לעצמי שהייתי כזאת מטומטמת והלכתי איתו הצידה. איך לא חשבתי? אני גם מצטערת כל כך שהאמנתי לחבר של רני ושלחתי לו את הסרטון. באמת האמנתי לו שהוא יעשה לזה סוף וידאג שכולם יידעו את האמת. הייתי תמימה ומבולבלת.

"למזלי יש לי שתי חברות טובות, שמבינות אותי ומאמינות לי. מי שהיתה החברה הכי טובה שלי, שהיתה איתי כשהמקרה קרה, והיא זאת שהתקשרה לספר לחברה שלנו על האונס, כבר לא בקשר איתי.

"עכשיו, בזכות הטיפול הפסיכולוגי שאני עוברת, אני מתחילה להבין שאני לא אשמה במה שהוא עשה לי. אני רוצה שהאמת תצא כבר לאור, ואז כולם יפסיקו להציק לי".

המשטרה: "החקירה נוהלה ברגישות"

ממשטרת ישראל נמסר: "אנו מצרים על הניסיון הפסול להשפיע על חקירה פעילה או לנהל אותה באמצעות כלי התקשורת, מה גם שהטענות המוצגות חוטאות לאמת עד כדי עיוות המציאות. מדובר בחקירה מורכבת, מסועפת ורגישה, שבמסגרתה הוגשו מספר תלונות גם נגד המתלוננת עצמה, מה שחייב חקירתה כחשודה. עם זאת, מתוך התחשבות ורגישות למצבה הבריאותי, החקירה נוהלה ברגישות ואף נדחו מספר פעולות חקירה מהותיות.

"מייד עם קבלת תלונתה של המתלוננת בתיק המרכזי (עבירת מין) נפתחה חקירה במשטרה. גם בעקבות התלונות הנוספות שהוגשו על ידי המתלוננת ונגדה, פתחה המשטרה בחקירה, כפי שנדרש מגוף האמון על אכיפת החוק. בניגוד לנטען, מעצרו של החשוד הוארך מעת לעת ושחרורו למעצר בית בוצע על ידי בית המשפט.

"עוד בניגוד לנטען, בחקירה בגין הפצת הסרטון נחקרו חשודים ומעורבים נוספים, ותוצרי החקירה הועברו לעיון ולהחלטת הפרקליטות. גם בעקבות תלונתה בגין הפרת צו בית משפט בוצעו מכלול פעולות חקירה, שכללו את מעצר החשוד, חקירת מעורבים נוספים, שימוש באמצעים טכנולוגיים שונים, ועוד.

"משטרת ישראל חוקרת עבירות מין באופן מוקפד על ידי חוקרים מיומנים, תוך הכרה בכלל ההיבטים הרגשיים, המורכבויות השונות והצורך בשמירה על פרטיותן ועל כבודן של נפגעות העבירה, לצד חתירה בלתי מתפשרת לחקר האמת - שהיא תכליתה של כל חקירה משטרתית.

"כאמור, התלונות עדיין נבדקות בימים אלה. חלק מהחקירות מלווה על ידי הפרקליטות, ומטבע הדברים לא נוכל לפרט. ראוי היה לפחות שהמתלוננת, משפחתה ובא כוחה היו ממתינים לסיום החקירה. משטרת ישראל תמשיך לחקור את המקרה ביסודיות, במקצועיות וברגישות, ותבצע כל פעולת חקירה נדרשת במטרה להגיע לחקר האמת".

michali100@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו