"אחרי החגים" כבר כאן, ובמסגרתם חזרה עזה לחיינו בסערה, על כל צרותיה. דעת הקהל הציבורית אמנם עדיין לא לגמרי שם (אם לא מביאים בחשבון את קרבות האוויר בין שרי הביטחון והחינוך), אבל בשטח חזרנו לגמרי למציאות קרבית.
זה אומר, קודם כל, שהטרור על הגדר חזר. אחרי חודשיים של שקט, הגיעו בשישי שעבר כ־20 אלף מפגינים להתחכך עם כוחות צה"ל. זה נגמר בשבעה הרוגים וב־500 פצועים פלשתינים וללא נפגעים בצד הישראלי, אבל אסור לטעות: זה עלול היה בקלות להסתיים רע יותר. רק התנהלות טקטית נכונה של הכוחות מנעה תוצאות אחרות של האירוע.
סביר שהיום נראה עוד מאותו הדבר. לכן גם בוצע אתמול תגבור כוחות משמעותי, שנועד, בעיקר, למנוע מצב שבו כוח קטן נקלע למצוקה, מה שעלול לגרור פגיעה רחבה בפלשתינים או נפגעים (וחלילה חטופים) מקרב חיילי צה"ל. לעצם ההודעה הפומבית על התגבור היה מסר נוסף, גלוי: הרתעה. לומר לחמאס: דיר בלאק, "אחרי החגים" כאן, ולא נאפשר גלישה מהירה למציאות העגומה של טרור בעוטף עזה.
ספק אם גם חמאס מעוניין במציאות כזאת, אבל הוא לכוד בפינה. המצב האזרחי־כלכלי ברצועה מידרדר בהתמדה, ולהנהגה אין פתרונות. השיחות בקהיר תקועות באשמתו של אבו מאזן, וכל המאמצים למצוא מעקפים כשלו בינתיים. כך, הכוונה להזרים כמות נוספת של סולר לרצועה (באישור ישראלי ובמימון קטארי) כדי להגדיל את כמות שעות אספקת החשמל: אבו מאזן שמע והטיל וטו, כחלק ממאמציו להזחיל את חמאס.
סוללת כיפת ברזל בדרום // צילום: יהודה פרץ
בצר לו מגביר חמאס את הלהבות מול ישראל, בתקווה שהבלאגן ייצר פתרון. בעזה ובירושלים מבינים היטב שמדובר במשחק באש; שלשני הצדדים אין אמנם עניין בעימות - שתוצאותיו, במקרה הטוב, יחזירו את הצדדים לנקודת ההתחלה (מינוס ההרס וההרוגים) - אבל שהדברים עלולים לצאת בקלות משליטה ולהוביל להידרדרות מהירה.
מה שעלול לגרום לכך הוא, למשל, פגיעה באזרחים בצד הישראלי. שובו של הטרור העזתי כלל גם את חזרתם של העפיפונים והבלונים, ואיתם גם המצאה שטנית חדשה - צעצועי נפץ, שמשוגרים מעזה לישראל. די שילד אחד ייפגע, חלילה, ממטען מעופף ותמים למראה כזה, כדי שכל המדיניות הישראלית תשתנה.
ובעוד צה"ל עסוק בהתחממות בגזרה הדרומית, "אחרי החגים" גם הביא עליו את המשך המאבקים מול נציב קבילות החיילים, האלוף (מיל') יצחק בריק. מכתבו של בריק, שפורסם שלשום לראשונה באתר "ישראל היום" ואתמול בעיתון, הוציא את הצבא מדעתו לא רק משום שהוא ממחזר טענות ישנות ללא מידע חדש, וגם לא כי הוא מטיל דופי באמינות צה"ל ומפקדיו. הכעס העיקרי היה על הקביעה כי המצב כיום גרוע מאשר ערב מלחמת יום הכיפורים (אמירה קשה ונטולת בסיס), ועל הקביעה הנוספת שפועלו של הנציב הוא מקצועי ונטול אג'נדה אישית. אם כך, תהו בצה"ל, כיצד זה שבריק שלח את מכתבו לכל העולם פרט לרמטכ"ל, ששמע על כך לראשונה מהתקשורת?
מחבלים של חמאס בעזה // צילום: רויטרס
בינתיים, נכנס למאבק הזה מבקר המדינה. בהודעה קצרה שפרסם אתמול, קבע המבקר כי צה"ל פתוח וקשוב לביקורת, משתף פעולה ומתקן את הדרוש. זאת קביעה חשובה מצידו של גוף הביקורת הראשי במדינה, שעורך בקרה קבועה על מצב הכשירות והמוכנות ביחידות השונות. המבקר אמנם מבהיר כי הנחה את צה"ל להעביר לו את דו"ח הביקורת הפנימי שמתבצע בעקבות טענותיו של בריק, וכי יחליט כיצד לפעול בהתאם לכתוב בו - אולם עצם ההודעה, בעיתוי הזה, היא הבעת אמון בצבא ובמפקדיו.
מי שטרם נקטו עמדה חד־משמעית בוויכוח הם הממונים על הצבא (ועל בריק). שר הביטחון אמנם זימן לפני כמה שבועות את הרמטכ"ל ואת בריק לשיחה, ובכמה פורומים אף אמר כי מצב המוכנות הוא הטוב ביותר זה שנים רבות, אבל הטונים והאמוציות דורשים אמירה נחרצת יותר - לכאן או לכאן. זה חשוב לאמון הציבור בצבא ולאמון של הצבא בעצמו, בעיקר בסיטואציה של "אחרי החגים", שבה המצב בדרום (ועל רקע אירועי השבועות האחרונים, גם בצפון) עלול להידרדר לכדי מערכה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!