"רמברנדט היהודי"? היצירה, "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום כיפור" מאת מאוריצי (משה) גוטליב (1878), נחשבת לתמונה הכי חשובה בעולם היהודי. היצירה הייחודית היא מהיצירות הבולטות באמנות היהודית מאז ומעולם – אם לא הבולטת שבהן – שמייצגת את ההתעוררות הדתית־לאומית של העם.
היצירה הבולטת באמנות היהודית // צילום: ויקיפדיה
היצירה מתארת חבורת מתפללים יהודים, גברים ונשים, בבית הכנסת. ניתן להבחין, בין היתר, ב"מחזור של יום כיפור", על ספר שהמתפלל ירא השמיים הצעיר (הלא הוא מאוריצי בעצמו, הסמוך למרכז הציור), רכון עליו בבית הכנסת. כל הסממנים היהודיים נמצאים שם: הטלית וספר התורה, סידורי התפילה ותליון מגן דוד, הנרות הדולקים והשופר, על קולו ותרועתו המחדשת.
שלל רבדי המשמעויות המקופלות ביצירה ובהקשרה ה"משפחתי" הרחב התגלו כשנפגשתי לפני כמה חודשים (לצורך כתבת מגזין) עם שלושה חברי ילדות ירושלמיים הנוהגים לפקוד, מדי שנה ביום הזיכרון, את קברו של יואל גוטליב ז"ל, חבר ילדותם שנהרג במלחמת יום הכיפורים. הם עשו זאת במשך 40 שנים, בידיעה שהם האחרונים השומרים על זכרו מאחר שלא נותר איש ממשפחתו.
אלא שלפני ארבע שנים נדהמו לגלות שעל הקבר מונח פתק שעליו היה כתוב: "ציון בן שושן קרא לבנו יואל על שם יואל גוטליב". אל הפתק צורף מספר טלפון וכרטיס ביקור של סופר סת"ם: יואל בן שושן. השלושה יצאו בעקבות הפתק למסע מרגש – ממפגשו האחרון עם נהג הטנק שקרא לבנו על שמו, דרך חייו מלאי הכישרון, ועד תולדות משפחתו שהתחברו למותו באופן מיסטי; מסעם הונצח בסרט "הגוטליב האחרון" שיצר אייל תבור, ד"ל.
אחד מהגילויים על אודות יואל גוטליב, היה כישרון הציור שבו התברך וניכר כבר מגיל צעיר. הוא התעניין מאוד בפורטרטים נשיים. בגיל מבוגר יותר הובילה נטייתו הטבעית של יואל לאמנות להמשך המתבקש – לימודי ארכיטקטורה בטכניון.
גם בהקשר הזווית ההיסטורית-אמנותית של שושלתו, התברר לחבריו, ולא בפעם הראשונה, כמה מעט ידעו עליו בזמן אמת .בחינת אילן היוחסין של יואל גוטליב מעלה, שקרוב משפחתו הוא הצייר היהודי-פולני מאוריצי (משה) גוטליב, שנולד ב־1858 למשפחה יהודית מסורתית בעיר דרוהוביץ' שבגליציה (יואל גוטליב היה הנכד של אחיו של מאוריצי, ליאופולד)
מאוריצי צייר 400 יצירות, שהמפורסמת שבהן - באופן מיסטי ומרתק במיוחד - היא, כאמור, זו של היהודים המתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים. התמונה נמצאת במיטב המוזיאונים בעולם וזוכה למיקומה הנישא והחריג.
היבט מעניין נוסף טמון במכמני היצירה: באורח מוזר משהו, הציור מסכם את חייו של מאוריצי שלוש פעמים: הוא מופיע בו כילד, כנער וכגבר בן 23 השב לעיירת הולדתו במעין סגירת מעגל סמלית המסכמת את חייו עד אותו שלב (ואמנם הוא נפטר זמן לא רב לאחר מכן, ככל הידוע בשל אהבה נכזבת, ד"ל).
בין השאר, בכיתוב היפהפה על גבי ספר התורה כותב גוטליב, המענה את עצמו, שזו "נדבה לזיכרון נשמת המנוח משה מאוריצי גוטליב זצ"ל", במה שנהיה לנבואה על מותו ועוד ביום של חשבון הנפש והסגפנות. אגב, הדבר מקבל משמעות מצמררת במיוחד לאור העובדה שנכדו, יואל גוטליב, נהרג כשהיה באותו הגיל, כמו גם העובדה שניהל יומן בתקופת ילדותו בקיבוץ שדות ים, שבו בלט גם כישרונו בכתיבה.
בשיר שכתב בגיל 17 גם יואל מנבא את מותו לכאורה בכישרון מילולי מרשים למדי. "בחדלון צהבובי, מסנוור, נטול תקווה, בכמשון שממון היולי, אני בשרעפי. מגנונית זערורית של צל דווי, בהייה ממוקדת על אופק אין סוף. ערער, ערירי בערייתו, בקטנות אפסותו, כלום".
וזה לא הכל: בחקר אילן היוחסין המשפחתי עולה שגם ליאופולד היה צייר והשתייך לקבוצת ציירים יהודים שחיה בפריז והושפעה מהקוביזם. ציוריו הוצגו במוזיאונים רבים בעולם ובשנים 1910-1913 אף הספיק ללמד בבצלאל. סגנונו התאפיין אף הוא בדיוקני נשים ובתחריטים, הנחשבים ליצירות מופת באמנות. וגם כאן, אותן צירוף נסיבות מקרים. בשנת 1933, בצל עליית הנאצים לשלטון בגרמניה וכשנה לפני מותו, נטו חלק מיצירותיו לשאת אופי טרגי.
למרבה הצער, איש לא נותר, כאמור, משושלתו של גוטליב. אבל דווקא היצירה הזו של קרוב משפחתו, מאוריצי, זוכה למעמדה הרם. לא זו בלבד אלא שממחצית המאה הקודמת, נחשב הציור כמייצג את תהליך ההיפרדות מהגלות היהודית.
הניצחון מכופל, משום שאילן היוחסין של משפחת גוטליב לדורותיה, משקף את הגלות נאמנה ובכלל זה יחס אמביוולנטי לפולחן ולדת (הגם שבא ממשפחה דתית, התלבט מאוריצי במשך כל חייו מה מגדיר אותו יותר, היותו יהודי, השייך לעם הנצח, או לאומן פולני).
בכל זאת - ואולי דווקא משום כך - ואחרי הכל, בציור הזה נפלה הכרעתו האישית בדבר הגדרתו את לאומיותו היהודית והיצירה גם היא זוכה לחיי נצח (היהדות כדת וכלאום, נשמע מוכר?). הנה כי כן, שושלת גוטליב הותירה יסוד לאומי גאה שאין נוכח ממנו בנימי הווייתנו היומיומית. זאת, קל וחומר, בצל נושא היצירה: היום הקדוש לנו ביותר בשנה.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
