"הטורף", ארה"ב 2018
"הטורף" הוא סרט אקשן אינפנטילי, שוביניסטי, לא תקין פוליטית ובסך הכל מבדר. כמו הסרט המקורי מ־1987, שמתהדר בשריריו של ארנולד שוורצנגר ובכישרון הבימוי העילאי של ג'ון מקטירנן, וכמו ארבעת סרטי ההמשך שבאו אחריו (ושכוללים שני מאש־אפים עם סדרת "הנוסע השמיני"), גם הפרק הנוכחי מכיל כמויות בלתי נדלות של אלימות קיצונית ומאצ'ואיזם מיליטריסטי. אך בניגוד אליהם, הסרט החדש גם מתפקד כקומדיה פרועה ומודעת לעצמה שמאיימת לא פעם להפוך לפרודיה.
את הקרדיט על כך יש להעניק לתסריטאי־במאי השנון שיין בלאק ("נשק קטלני", "קיס קיס באנג באנג", "איירון מן 3"), שגילם תפקיד משנה בסרט המקורי (לאחר שלוהק בידי המפיק ג'ואל סילבר, כדי שיוכל לשכתב ולשפר את התסריט במהלך הצילומים). כאן, בלאק ושותפו לכתיבה, פרד דקר, משליכים אל תוך הפרויקט רעיונות, דמויות ובדיחות שיכולים להספיק לחמישה סרטים לפחות, ולמרות שהתוצאה מבולגנת ומרושלת בטירוף (במיוחד כאשר היא נמדדת על־פי הסטנדרטים הגבוהים של בלאק), חלק לא מבוטל מהחומרים גם פוגעים במטרה.
בגדול, ה"סיפור" משלב בין הסרט המקורי (שהתרחש בג'ונגלים של מרכז אמריקה) לבין סרט ההמשך (שהתרחש בלוס אנג'לס), ומתחקה אחר חבורה של חיילים מופרעים עם תסמונת פוסט טראומטית שמאחדת כוחות עם מדענית גאונה (אוליביה מאן) ועם בנו האוטיסט של אחד החיילים (ג'ייקוב טרמבלי, "החדר"), כדי למנוע מהטורפים לפלוש לכדור הארץ. תוך כדי, הם גם נדרשים להילחם בנציגיה של סוכנות ממשלתית אפלה וחסרת רחמים - המיוצגת בידי סטרלינג קיי. בראון ("החיים עצמם") - שמעוניינת להעלים את כל העדים לקיומם של הטורפים.
את חבורת החיילים המופרעים מוביל בויד הולברוק ("נרקוס"), מעין בראד פיט לעניים שהולך ומשתפר מסרט לסרט, ולצידו ניתן למצוא את טרבנטה רודס ("אור הירח") ואת קיגן מייקל קי ("Key and Peele"), שפולטים פאנצ'ליינים ללא הפסקה. בסופו של דבר, שלושת החבר'ה האלה גם מקבלים את השורות הטובות ביותר בסרט.
"הטורף" אמנם מצליח להיות טראש מספק, אבל באותה נשימה, זהו גם סרטו החלש ביותר והמטופש ביותר של בלאק. צילומי השלמה מאסיביים ועבודת עריכה מוגזמת פגמו קשות בקצב והמבנה של המוצר המוגמר ויצרו עיסה אלימה, לא הגיונית וחסרת כל אלגנטיות שלא פעם מספקת את התחושה שאנו צופים בסרט לא גמור. בתוך כך, הידיעות על גניזתה של סצינה נוספת, ממש ברגע האחרון, לאחר שהתברר כי בלאק ליהק את אחד מחבריו (שהוא לגמרי במקרה עבריין מין מורשע) לתפקיד קטן, רק עוטפת את הסרט בשכבה נוספת של טעם רע.
עם זאת (ואולי דווקא בגלל זאת), "הטורף" צפוי לרצות את חובבי הז'אנר. הוא אינו לוקח את עצמו ברצינות לרגע, והוא משקיע הרבה יותר מאמץ מהנדרש כדי להעניק למעריצים רכבת הרים ניהיליסטית ומצחיקה שלא ניאותה לשחק לפי הכללים. אם תוסיפו לכך את הרפרנסים הבלתי נמנעים לסרט המקורי ("Get to the chopper!"), שמושלכים לכל הכיוונים כמו רימונים, ומשפטים מנצחים כמו "הטורף הזה נראה כמו הגרסה החייזרית של וופי גולדברג!", אפשר לומר שאתם מסודרים.
ציון: 6