הפלשתינים ניצחו. בתודעה, בהסברה, בתעמולה, הם הביסו אותנו. בעזרת מכונה משומנת היטב, שרק הלילה זכתה באוסקר, הם הצליחו ללמד אותנו שיש הבדל בין קרקע לקרקע. עשרות שנים לקח להם להכניס לנו לראש שהר חברון שונה מערד, שטול כרם היא בצד אחד וטייבה היא בצד שני.
ואנחנו קנינו את התעמולה, כי זה היה הדבר הקל ביותר שיכולנו לעשות, ללכת עם ולהרגיש בלי. הקמנו חומות, גדרות ומחסומים, סיפרנו ששם זה הרי החושך ופה בטוח. הטלנו את יהבנו על מערכת ביטחון מוצלחת אך לא חפה מטעויות, נתנו למערכת משפט להכניס את ארגוני הדה לגיטימציה בדלת הקדמית. אשמנו, טעינו.
האבסורד הוא שלא מדובר רק בתושבי תל אביב וגבעתיים, באר שבע וחיפה, מדובר בכולנו, כולל המתנחלים, כולל מצביעי הימין והשמאל, כולם. לכל תושב יו"ש יש את המקום שבו ייסע בצורה חופשית בתוך השטח ואת המקום שכף רגלו לא תדרוך שם. את המקום שבו הוא ירגיש בטוח לחלוטין ואת המקום שבו הוא ירגיש סכנה עצומה, גם כשזה לא מתכתב עם המציאות בשום צורה, גם כשהאמת הפוכה.
מחיר התעמולה הוא גם הפיגוע בחיפה. המחבל הינו דרוזי, בעל אזרחות גרמנית, כך שלא ברור כלל מה הקשר שלו לטרור. אך ההסתה בעולם, התעמולה, הופך את הישראלים, כולם, לרעים – וליעד. הקו הירוק אינו משנה, המסיתים, התועמלנים, כלל אינם מבחינים בו.
להפסיק עם הפארסה ארוכת השנים
לפני כמה שבועות פורסם סרטון של תלמידי בית הספר הריאלי בחיפה שנקלעו, בטעות, לכפר פונדוק. "נתראה, או שלא", כבר נפרדו התלמידים בסרטון, וההורים מצדם דרשו חילוץ של הנערים משטחי סי, לא פחות. אבל מילים אלו נכתבות כשכוחות הביטחון וההצלה עדיין מנקים את הדם מזירת הפיגוע הקטלני בקניון לב המפרץ בחיפה, המקום שממנו הגיעו התלמידים. ובכרכור, רק כמה עשרות קילומטרים משם, מחבל פצע אנושות בת 17 כשפגע בה ברכבו.
יורים עלינו טילים ואנחנו מפחדים להגיע לאיתמר, מתפוצצים אוטובוסים בבת ים ואנחנו חוששים להגיע לקרית ארבע, מחבל משתולל בבאר שבע ואנחנו מסרבים להאמין שכולנו היעד ולא רק אלו שמתגוררים מעבר לקו ירוק שמישהו פעם שרטט על מפה.
כבר שנים על גבי שנים דורשים בימין להחיל ריבונות על יו"ש, להפסיק עם הפארסה ארוכת השנים, להסדיר את השטח. תושבי מאספר יטא לא צריכים להשתלט על שטחים בצורה בלתי חוקית וכוחות צה"ל לא צריכים להיות אלו שיפעלו מולם. בדיוק כמו באום אל פאחם, בדיוק כמו בטירה, בדיוק כמו בסכנין, מי שצריכים להחיל את החוקים, לטוב ולרע, בטח בשטחי סי – זו מדינת ישראל.
אנו חייבים להפיל את הגדרות שנמצאים בתוך המוח שלנו, מכיוון שזו הדרך היחידה לשנות את המצב. חיפה מאויימת כמו יצהר, השרון הוא עוטף השומרון על כל המשתמע מכך. כשבבת ים מתפוצצים אוטובוסים, כשבתל אביב, בחיפה, בבאר שבע, בחדרה, בבני ברק ובאלעד משתוללים מחבלים אי אפשר להתעלם ממה שמתרחש מאחורי חומה שבנינו כדי לדמיין שמדובר בצד שני.
אין שורה תחתונה אופטימית לטור זה, וגם אין פתרון קסם. מחבל עם סכין יכול להגיע מחר ליישוב ביו"ש או לעיר בשפלה, ונדע מזה רק בדיעבד. אבל אם נהיה מוכנים, באריאל ובכפר סבא, בחולון ובמעלה אדומים, אם נבין שאין הבדל מלבד זה שסיפרו לנו, אז אולי נוכל למנוע נפגעים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו